תמונה קבוצתית: עולם קולנועי

כותבי האתר חוזרים לענות על שאלות קשות. והפעם: "באיזה יקום קולנועי היית רוצה לחיות?"

היי, זה יהונתן. הפינה "תמונה קבוצתית" היא פינה בה כותבי האתר עונים כל אחד בתשובה משלו על שאלה – מי שרוצה לראות את הכתבות הקודמות מוזמן לחפש בתגית "תמונת קבוצתית".
גם הפעם, אתם מוזמנים לנצל את המקום בתגובות לענות בתשובות של עצמכם, לבקש שאלות לפעמים הבאות או להגיד לי איפה אני אמור למצוא חנייה בעיר המקוללת הזאת, למען השם.


הקולנוע הוא מקום מתעתע: הוא מציג הרפתקאות מופלאות ועולמות קסומים שגורמים לך לרצות להישאב אליהם ורגע לפני שאתה חושב "רגע, הכלא של הממשלה מנוהל על ידי יצורים שואבי נשמות?" אתה מוצא את עצמך בורח מיצורים בעלי יותר מדי שיניים בעולם שאומנם נראה כיף על המסך אבל קצת מסובך במציאות. ובכל זאת, שאלנו את כותבי האתר  – באיזה עולם קולנועי הייתם רוצים לחיות?

Webp.net-resizeimage (3)

נעמה רק: אין לנו שום הוכחה רשמית שכל הסרטים של הייאו מיאזאקי מחוברים בצורה כלשהי. אף דמות לא פוגשת דמות או יצור מסרט אחר, או מושפעת בדיעבד מפעולות שנעשו בסרטים אחרים. מצד שני, אני לא מכירה הרבה במאים ששומרים על אופי כל כך עקבי ומובהק, כשכל סרט שואב אותך כבר בסצנות הראשונות לעולם חדש שהוא גם מוכר, אם ראיתם סרט נוסף שלו. מאוד קל להאמין שכל העלילות מתרחשות באותו עולם, או יקום או מציאות או מה שלא יהיה, ואם העולמות נפרדים, ברור שאותו האל ברא אותם. אפשר להסביר את זה באסתטיקה האופיינית של סטודיו ג'יבלי, אבל כשרואים סרטים נוספים של הסטודיו שביימו יוצרים אחרים קל לזהות את ההבדל, אם לא בעיצוב הדמויות או הרקעים אז בטון והאווירה.

האמת שהבחירה להיכנס דווקא לעולם הזה היא קצת טריקית. אני יכולה ליפול לאיזו עיר אירופאית קסומה כמו ב"שירות המשלוחים של קיקי", לדבר עם חיות חמודות או לרוץ בשדה הפתוח, אבל גם לחטוף קללה איומה או למצוא את עצמי באמצע מלחמה. הסרטים של מיאזאקי לא חוששים מאלימות, זוועה ועצב. אבל איזו מלנכוליה מקסימה זו, וכמה אנושיות יש בזוועה הזו. אם מיאזאקי הוא אלוהים בעולמות שלו, הוא אל רחום ורגיש, שאולי לא מתערב לטובת אף אחד, אבל השחיל בחוקיות של העולם שלו מיסטיקה, ניסים ונפלאות. האפשרות שמשהו בלתי ייאמן יקרה תמיד קיימת. בסופו של דבר, עם כל האופל והאימה, זה עולם טוב, כזה שגם הלכאורה רשעים זוכים בו לגאולה. חוץ מזה, כל הבגדים מושלמים, השיער תמיד מסודר והאוכל נראה טעים בטירוף.

STAR TREK BEYOND

עידן זיירמן: אוקיי, נכון, העולם שלנו הוא לא כזה להיט גדול, אבל עושה רושם שגם רוב העולמות הקולנועיים הם לא כזה שוס. בדרך כלל, רוב העולמות הקולנועיים מוגדרים ע"י משהו שלא בסדר בהם. אפלה שעומדת לכסות את הארץ, מלחמה גלקטית שעומדת לפרוץ, ארגוני טרור שעומדים לזעזע את הקיום שלנו, רוצחים סדרתיים במסכות של ארנב או סתם הנוכחות של מל גיבסון. אוטופיות קולנועיות אמיתיות הן משהו לא נפוץ במיוחד. כי הן משעממות. אתם יודעים איפה הן כן קיימות? בסטאר טרק.
אני לא מדבר על מה שרואים בסרטים של סטאר טרק – ההתכסחויות המד"ביות נגד קלינגונים ורומיולנים והבורג. אני מדבר על מה שבסרטי סטאר טרק מספרים לנו שאפשר למצוא בכדור הארץ – אוטופיה אמיתית. תרבות שפע רגועה שמופרעת אולי פעם באיזה עשרים/שלושים שנה כשחייזרים בוחרים לאיים דווקא על כדור הארץ במקום על אחת מאינסוף הפלנטות האחרות ברחבי הגלקסיה. אז אם תסלחו לי, אני אסתפק בזה. חיים שלווים על פלנטה שאני כבר מכיר, אבל עם ממשלה נורמלית, מכונות שממירות אנרגיה לאוכל, והולודק. מה אני עוד צריך?

 

Webp.net-resizeimage (10)

יהונתן צוריה: אין לי תלונות, בגדול, בנוגע לחיים שלי. אני לא מצטער שאני לא במלחמה נגד האופל, או בבית ספר לקוסמים או נלחם בחייזרים. כן, יש כמה יכולות שנשמעות מגניבות אבל הן תמיד באות באיזה עסקת חבילה די מחורבנת: רוצה להפוך לחיות כמו ב"אנימורפס"? בוא תלחם בחייזרים שמשתלטים על כל האהובים עלייך, כך, שבעצם – בוא תלחם באהובים עלייך. רוצה להטיל קסמים? בוא תחיה בעולם שבו כובע מחליט לך בגיל 10 את העתיד המקצועי, החברתי והאקדמאי שלך. רוצה שתהיה לך את האפשרות לשמור חיים נוספים כמו במשחק מחשב? יש מצב שתותקף על ידי נינג'ות שמסתבר שיצאו עם חברה שלך בעבר. רוצה לחיות בעולם בו היטלר נהרג במלחמת העולם השנייה על ידי יהודים? כל החברה אלימה בטירוף ומלאה בגנגסטרים בכל מקום. אז לא, לא תודה – אני אשמור על החיים שלי קרובים למציאות.

ובכל זאת, אם יש עולם מסוים של סרטים שאני מתפתה לחיות בהם זה הסרטים של ווס אנדרסון. ולו רק בגלל שתראו איזה יפים הם, לעזאזל. אני בטוח שיש חסרונות לעולם שבו אני חייב להוציא מהתיק שלי חפץ חפץ ולהניח אותו יפה על השולחן, ושטון הדיבור הוא כמעט תמיד מונוטוני אבל בגדול נראה שזה עולם די נעים לחיות בו, בייחוד אם אתה לא אחת מהדמויות הקפואות רגשית שהן הדמויות הראשיות (ואין הכרח שאני אהיה). אני אוכל ליהנות מנופים סימטרים ומשוגעים, קאברים לדיוויד בואי בפורטוגזית ושועלים שלבושים ממש היטב וכל זה בלי לאבד יותר מדי מהדברים הטובים שיש לי בחיים עכשיו.

טווידלדי: היקום שהייתי רוצה לחיות בו הוא היקום של הטריילר של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". כן, אני מוכרח להודות שיש כמה חסרונות ביקום הזה – למשל, כדור הארץ מושמד בו ויש בו ווגונים – אבל הוא מגניב. הוא מגניב בצורה חריגה ממש. וכשרואים אותו יודעים שהיקום של הסרט השלם יהיה מגניב עוד יותר. יהיו בו נופים מדהימים, פלנטות נהדרות, טיפוסים שאין כמוהם בכל היקום, ומבטא בריטי מגניב עוד יותר ממה שמבטא בריטי מגניב בדרך כלל. זה יקום שבאמת, כמו שהטריילר מבטיח, "יפוצץ את הסינאפסות שעוד נשארו לך במוח".
ואז בא הסרט והרס הכל, אבל זה עניין אחר.