ברוכים הבאים לסיבוב הראשון של הסינמונדיאל. אם לא ברור לכם מה קורה פה בכלל – כאן תמצאו את כל ההסברים.
אנחנו מתחילים בפול גז. מפגשים קשים ייערכו כבר מהרגע הראשון. אנחנו אמנם רק בשלב הבתים, אבל אין כאן בתים קלים: כולם בתי מוות. במאים ראויים ומצוינים – בוודאות – יישארו בחוץ, ולא יגיעו אפילו אל ה-16 הגדולים. עם זאת, בשלב הזה הפסד הוא לא סוף העולם: גם מי שמגיע למקום השני בכל בית מתקדם הלאה, כך שהפסד במשחק אחד בשלב זה לא בהכרח מונע מבמאי כלשהו להתקדם לשלב הבא, ואפילו, באופן עקרוני לפחות, לזכות בגביע.
את חוקי המשחק – מה בכלל קורה כאן, ואיך זה הולך לקרות – אתם יכולים לקרוא כאן: ברוכים הבאים לסינמונדיאל!. אבל עכשיו ניגש לעניין: המשחקים הראשונים!
ראשונים על המגרש, במשחק הפתיחה: הראשונים מבית א'. מצד אחד: דארן ארונופסקי. איש שמעולם לא עשה סרט "נורמלי". לארונופסקי יש חזון, ואו שאתם מתחברים לחזון הזה – או שלא. ארונופסקי דפק פטיש בראש לצופים עם "רקוויאם לחלום", וזכה אצלנו בתואר סרט השנה עם "ברבור שחור". בין לבין הוא גם הכניס לעשיריה את "המתאבק", ועשה גם את "המעיין", והשנה – את "המבול".
מנגד: טים ברטון. מי שהיה הילד המוזר והחריג של דיסני, זה שיושב בשורה האחורית ומצייר ציורים מוזרים במחברת, והפך לילד הכי פופולרי בבית הספר כשכולם גילו שבעצם הם נורא אוהבים את הסגנון הויזואלי הייחודי שלו. אוהב: טיולים על החוף, פסים, את אשתו ואת ג'וני דפ. מהסרטים הפופולריים של ברטון: "ביטלג'וס", "באטמן" ו"המספריים של אדוארד". לעשיריות השנתיות שלנו הוא הכניס שלושה סרטים – "סיפורי דגים", "צ'רלי בממלכת השוקולד" ו"חתונת הרפאים".
 |
בית א', משחק 1
מס' מצביעים: 692  Loading ... |
 |
שני המתחרים האחרים בבית א' נפגשים במשחק מספר 2. בצד אחד: סטיבן ספילברג, האיש שרק לכתוב את רשימת כל הסרטים החשובים שלו יתפוס את רוב הדף הזה. נסתפק בלומר שהוא אחד הבמאים המשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע, שהוא המציא את הבלוקבאסטר, החזיק בתואר "במאי הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים" יותר מפעם אחת, ועשה בין השאר את "מלתעות", "שודדי התיבה האבודה", "אי. טי.", "פארק היורה", "רשימת שינדלר" ו"להציל את טוראי ראיין". אצלנו באתר הוא נכנס לעשיריות השנתיות ארבע פעמים, עם "AI", "דו"ח מיוחד", "תפוס אותי אם תוכל" ו"מלחמת העולמות".
ואם ספילברג הוא הבמאי שהכי אוהב שכולם אוהבים אותו, הוא מתמודד נגד הבמאי שהכי אוהב ששונאים אותו: נציג דנמרק לתחרות, לארס פון טרייר. מעצבן, פרובוקטור, נודניק וגאון. עשה בין השאר את הסדרה "הממלכה", "רכבות לילה", "לשבור את הגלים", "דוגוויל", "רוקדת בחשכה", "אנטיכרייסט", "מלנכוליה" ו"נימפומנית". יהיה קשה למצוא שני במאים שונים יותר שילכו ראש בראש.
 |
בית א', משחק 2
מס' מצביעים: 699 Loading ... |
 |
גם המתחרים של בית ב' נפגשים היום. משחק ראשון: פול גרינגראס – האיש שמזוהה יותר מכל אחד אחר (חוץ ממאט דיימון) עם ג'ייסון בורן ("זהות במלכודת" ו"זהות אבודה"), אבל גם עושה סרטים ריאליסטיים ומותחים במידה מדימה על אירועים היסטוריים אמיתיים ("יונייטד 93", "קפטן פיליפס"). התחרות נגדו לא ממש הוגנת, כי זה שניים נגד אחד: ג'ואל ואיתן כהן, האחים שעוד משנות השמונים הופכים את העולם למקום מוזר ואכזרי יותר, וגם מספקים טונות של שורות מחץ לציטוט. הבמאים של (רשימה חלקית מאוד) "צומת מילר", "בארטון פינק", "ביג ליבובסקי" ו"פארגו". גרינגראס הכניס סרט אחד לעשירית השנתיות של עין הדג – "יונייטד 93"; הכהנים הכניסו שלושה – "האיש שלא היה שם", "ארץ קשוחה" ו"אומץ אמיתי".
 |
בית ב', משחק 1
מס' מצביעים: 678 Loading ... |
 |
והמפגש האחרון להיום, גם הוא בבית ב': שליחי המזרח הרחוק לטורניר, וגם כאן, שניים שקשה למצוא שונים מהם: תמימות נגד אלימות. נציג קוריאה בתחרות מביא סרטי נקמה אלימים, נטולי פשרות ווירטואוזיים: פארק צ'אן-ווק, הבמאי של "אולדבוי" ("שבעה צעדים") הבלתי נשכח, שגם נכנס לעשיריה השנתית של עין הדג; אבל פארק בוודאי נפגע מכך שסרטיו האחרים, על אף שהם מוערכים ביותר ("סימפטיה למר נקמה", "סימפטיה למרת נקמה", "צמא" לא הוקרנו בארץ מסחרית.
נציג יפן, איך לא, הוא הייאו מיאזאקי, מי שנחשב שם – ובקרב אנימטורים בכל העולם – לאליל. הוא יוצר כמה מסרטי האנימציה המופלאים ביותר אי פעם, מסרטי ילדים תמימים כמו "השכן הקסום שלי טוטורו" ועד יצירות פנטזיה מורכבות למבוגרים כמו "הנסיכה מונונוקי". גם הוא סובל מכך שחלק מסרטיו לא הוקרנו בארץ – "שירות המשלוחים של קיקי" ו"הטירה בשחקים", למשל; אבל סרטים אחרים, כמו "פוניו" ו"הטירה הנעה" הגיעו לכאן, וגם הוא נכנס גם הוא פעם אחת לעשיריות השנתיות שלנו, עם "המסע המופלא".
 |
בית ב', משחק 2
מס' מצביעים: 620 Loading ... |
 |
כיף של משחק, תודג.
(ל"ת)
התחלה מצויינת של יום שישי
:)
המשחקים בחלק מהבתים הבאים נראים מאד מאד קשים להחלטה.
בחירות קלות ביותר עד הרגע האחרון
ברטון מול ארנופסקי – פחחחח, ברטון אחראי על כמה מהזכרונות הילדות היותר טובים שלי, על חלק מהסרטים שאני הכי אוהב ואפילו השנים החלשות שלו הרבה פחות גרועות משנדמה בהתחלה ( כלומר, פרנקוויני סרט ממש חמוד וצללים אפלים הוא לא סרט "טוב" אבל הוא מהנה ומוזר כמו שברטון אוהב לעשות). ארנופסקי גרם לי בעיקר לגלגולי עיניים כבדים. אם הסקר היה נערך לפני נח עוד אולי היה מה לשקול אבל אחרי התוצר האחרון והלא מבושל שלו אין ספק שברטון ביום גרוע פשוט יותר מעניין אותי מארנופסקי ביום טוב.
( סרטי חובה של ברטון – סיפורי דגים, מספריים של אדוארד, ביטלג'וס, סליפי הולו, באטמן, באטמן חוזר, אד ווד
סרטי חובה של ארנופסקי – המתאבק)
שפילברג מול פון טרייר – אולי זה בכלל רמאות שאני יכול להצביע, כי ראיתי רק סרט אחד של פון טרייר, אבל הסרט הזה (מלנכוליה) בא על גלי הייפ והשאיר אותי די אדיש (פרט לסיום הבאמת נהדר שלו). שפילברג לעומת זאת, רחוק מלהיות הבמאי האהוב עליי אבל קשה להתווכח עם מידת ההשפעה שלו.
גרינגראס מול האחים כהן- אין אפילו מה להתעכב כאן. ראיתם את בתוך לואין דיוויס? ברטון פינק? אחי, איפה אתה? גרינגראס והעלק-ריאליזם שלו לא מתקרב אליהם בשום צורה.
חה! זה היה קל. מה הלאה, טומי ויסו נגד אדגר רייט?
מיאזאקי נגד פארק צ'אן ווק – רגע מה. רגע. שיט. זה אשכרה מצריך חשיבה. בוא נחזור לזה אחר כך.
אחר-כך
טוב, אז למיאזאקי יש 9 סרטים שראיתי ( כולם חוץ מהרוח העולה) ולצ'אן יש 6 סרטים שראית ( כולם חוץ מסטוקר ושני הסרטים שלו משנות ה90). את שני הקלסיקות הפופולריות ביותר של שניהם אני לא סובל ( המסע המופלא ושבעה צעדים) אז בוא נבדוק את הפילמוגרפיה שלהם דרך מסננת.
מיאזאקי – 9 סרטים. קלאסיקות: 4 ( פורקו רוסו, הטירה של קסטלירו, הנסיכה מונונקי, הטירה הנעה)
סרטים סבבה:3 (פוניו, שירות המשלוחים של קיקי, הנסיכה מעמק הרוחות)
סרטים שצריכים להתרחק ממני: 2 (המסע המופלא, השכן שלי טוטורו)
צ'אן: 6 סרטים. קלאסיקות: 4 ( סימפתיות למר וגברת נקמה, אני סייבורג וזה סבבה, צמא)
סרטים אחלה: 1 ( JSA)
סרטים שצריכים להתרחק ממני: 1 ( שבעה צעדים).
אז, אמממ.. נשארתי די באותו מקום.
טוב, נצביע לפארק צ'אן-ווק וגם אם רק בגלל שמיאזאקי טוען להיות במאי האנימציה היפני הטוב ביותר כסטושי קון ז"ל הוא בהרבה יותר טוב ממנו.
(ואחרי שהצבעתי וראיתי את התוצאות: אה, וגם בגלל שאני אוכל פשוט להצביע למיאזאקי אחר כך.)
מתוך סקרנות
מתי ספילברג החזיק בתואר "במאי הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים"?
אם אני לא טועה, "מלחמת הכוכבים" החזיק בתואר "הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים" בערך מתחילת הקריירה של שפילברג ועד שהגיע טיאניק.
אחרי 'מלחמת הכוכבים' 'אי טי' החזיק בתואר
ולפני 'מלחמת הכוכבים' 'מלתעות' החזיק בתואר.
ואחריו, "פארק היורה".
(ל"ת)
ורק אני לא לגמרי מבין מה הקשר של מלחמת הכוכבים לשפילברג..?
(ל"ת)
אף אחד לא טען שקיים קשר שכזה
למעשה נטענה בדיוק הטענה ההפוכה…
לא בדיוק קשר, אבל הנה משהו:
http://www.empireonline.com/features/secret-history-of-star-wars
מתחת לכותרת The First Screening, שפילברג נזכר בהקרנה המוקדמת של "מלחמת הכוכבים" שלוקאס עשה לחברים, כולל פיסת טריוויה מעניינת מאוד על האופן שבו בריאן דה-פלמה השפיע על הסרט.
לא חוכמה.
ספילברג לוקח בכל Duel.
כשהוא יהיה מול נולאן או קמרון יהיה קשה יותר לומר את זה
(ל"ת)
נולאן הוא אדם של רעיונות
רעיונות מצוינים, אבל רעיונות. הוא לא אדם של דמויות, רגשות, סיפורים. ובעיני אלו תמיד ינצחו.
חוץ מזה שהוא במאי אקשן נוראי וזה תמיד מציק בסרטים שלו (בשנים האחרונות הוא יוצר סרטים גדולים ולכן הם צריכים לערב יותר אקשן מבסרטים הקטנים יותר שלו). ספילברג לעומת זאת הוא במאי האקשן הכי טוב בעולם.
קמרון לעומת זאת יותר דומה לספילברג אבל גם הוא לא מגיע לרמה שלו.
לא מסכים,
במיוחד כשהוא מקבל קרדיט (ובצדק) על הדמות הכי טובה של באטמן ואחת מדמויות הנבל הכי טובות אי פעם. ולדעתי הסיפור הוא הצד הכי חזק שלו. אם אתה רוצה באמת במאי של רעיונות ושום דבר אחר יש לך את שאמאלאן.
ספילברג במאי אקשן יותר טוב מקמרון? -"שליחות קטלנית 2"
I rest my case
סצינת הפתיחה של "להציל את טוראי ריאן"
I rest my case.
למרות שאני יכול להוסיף גם את סצינת הפתיחה של אינדיאנה ג'ונס השלישי. ופחות או יותר כל סצינות האקשן ב"מלחמת העולמות".
אתם שניכם ניהלתם את הדיון הזה לפני שלוש שנים בערך.
http://www.fisheye.co.il/box_office_avengers/#target-comment-473381
(אני, אגב, בצד של ספילברג. למרות סצנת הרובים ושושנים היפהפייה מ"שליחות קטלנית 2")
בלי ספק הרבה יותר מעניין מהמונדיאל
ארונופסקי נגד ברטון- בלי ספק שארונופסקי. פעם מאוד אהבתי את ברטון, אבל ירד לי ממנו מאוד. אני מעדיף את החוויות המסחררות של ארונופסקי על פני המוזרויות של ברטון.
ספילברג נגד פון טרייר- כאן זה קצת רמאות, כי עדיין לא ראיתי אף סרט של פון טרייר (כן, חור בהשכלה וכו'). אבל בלי קשר, ספילברג הוא במאי נהדר ואני מעריך אותו על הגיוון בסרטיו.
האחים כהן נגד פול גרינגראס- מה זו השאלה הזאת? ברור שהאחים כהן! הם גאונים, מאסטרים של קולנוע והם עדיפים הרבה יותר מהריאליזם המשעמם של גרינגראס.
מיאזאקי נגד פארק צ'ון ווק- לא ראיתי עדיין אף סרט של מיאזאקי (כן, חור בהשכלה מביך וכו') וראיתי רק את 'שבעה צעדים' של צ'ון ווק שהיה מרשים ומזעזע. אז צ'ון ווק.
ועוד דבר קטן
הקישור ל'רשימת שינדלר' מוביל ל'להציל את טוראי ראיין'.
וואו זה קשה
ולפי הטבלה הראשית של המשחקים, נראה שעומדות בפנינו הכרעות לא פשוטות בכלל.
בעיקר זה עשה לי חשק לצפות שוב בכל הסרטים של כולם (דבר שלא יקרה כי לצערי יש לי חיים)
אשכרה הייאו מיאזאקי למול פארק צ'אן ווק?
הייאו מיאזאקי יצר סרטים גדולים ומצוינים בעוד פארק צ'אן ווק הוא די במאי משני בתחום… ברור שמיאזאקי!
וואו
אז חוץ מארונופסקי-ברטון, שאר הקרבות מתאפיינים בסקר חד צדדי וניצחון מוחץ.
אז בין ארונופסקי לברטון ייקח לי קצת זמן להחליט, כי הם לא 2 במאים שמלהיבים אותי בכל סרט מחדש. אני חושב שבסופו של דבר אני אבחר בארונופסקי, כי עם כל הכבוד לברטון (ויש המון כבוד), לו אין את "רקוויאם לחלום" ברזומה. חוץ מזה, ברטון עשה כל כך הרבה סרטים גרועים לצד הסרטים הטובים שלו, בעוד שארונופסקי תמיד שמר על מאזן חיובי יותר.
אני לא סובל את פון – טרייר הפרובוקטיבי, את דוגוויל אני שנאתי, אבל אני כן אהבתי סרטים כמו מלנכוליה ולשבור את הגלים. אבל זה לא יעזור לו שהוא מתמודד מול ספילברג. כנראה שפון טרייר ילחם על המקום השני.
האחים כהן הם כנראה הפייבוריטים שלי לנצח את הסינמונדיאל. הם הבמאים האהובים עליי, והיחידים שאני אוהב כל סרט שלהם (כולל החדש שיצא השנה, בתוך לואין דייויס היפיפה). גרינגראס הוא במאי טוב, למרות שלא השתגעתי על סרטי ג'ייסון בורן, ובכל מקרה אין לו סיכוי מול האחים.
הקרב בין מיאזאקי לצ'אן ווק הוא הבחירה הכי קשה, מכיוון שהם הבמאים שהכי פחות מוכרים לי בטורניר. ראיתי רק סרט אחד של כל במאי (אצל מיאזאקי את "מסע מופלא" ואצל צ'אן ווק את אולדבוי) ואת שניהם אהבתי מאוד. אני חושב שאני פשוט אחליט שלא להחליט, אבל אם כן אז אני אלך על מיאזאקי, שמחזיק אצלי שיא של הכי הרבה סרטים שנמצאים ברשימת ה"סרטים שאני חייב לראות" שלי
טוב, אז ככה.
במשחק הפתיחה, אני הולך על ברטון. זה קצת מוזר, כי בסופו של דבר אני דווקא התבטאתי נגד הבמאי הזה לא פעם. אבל עם זאת, אני מתעב רק את הפנטזיות של ברטון. איפשהו בצד התפלקו לו שני סרטים שלא היו פנטזיות, והשניים האלה הם "אד ווד" ו"סיפורי דגים", שניים מהסרטים הכי מקסימים ומרגשים שראיתי, שמחזיקים במקום טוב בטופ 20 שלי. כשהוא בוחר להתרכז בבני אדם ולא בארט-דירקשן, יכולים לצאת לו דברים מדהימים.
ספילברג נגד פון טרייר – נו, אין שאלה. אם פון טרייר הוא מה שאמור לייצג את דנמרק היום, אז ספילברג בהשוואה הוא דנמרק של פעם. הזאת עם שמייכל ולאודרופ. אין אפילו מקום לתחרות, ספילברג לוקח בהפרש של איזה 6-0.
גם במשחק השלישי אני אלך על הבחירה היותר פופולארית וצפויה ואבחר באחים כהן. גרינגראס עשה כמה סרטים מעולים בחייו, אבל באמת שזה לא משתווה לאחים. עם שני סרטים שמבחינתי הם יצירות מופת ("ברטון פינק", ואגב אני רק רוצה לציין שוב שהעובדה שלג'ון גודמן אין על הסרט הזה אוסקר היא שערורייה, וכמו כן "יהודי טוב") ועוד כמה סרטים גדולים מפוזרים בין לבין, הם מרוויחים ביושר את 3 הנקודות האלה.
וברביעי אני לא מצביע כי ראיתי רק אחד של מיאזאקי (ושנאתי, אבל זה לא נחשב) ושום דבר של השני. מה גם שאני לא בטוח איך הם באותו בית, הרי שניהם מאותה יבשת וצריך להימנע ממשחקים כאלה בשלב הבתים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ווהו!
אני ממש מודה על התזכורת מה ביים כל אחד מהבמאים.
בית א'- למרות שטים ברטון מביא סרטים שמתאימים למוח המופרע שלי, עדיין אזכור לארטופסקי (?) את רקוויאם לחלום. זה אחד הסרטים שדפק לי את המוח כנער.
בית ב'- סטיבן ספילברג. צפיתי באנרייכריסט של פון טריר- וכל מה שאני זוכר משם זה סצינה מטרידה למדי שמעורבת בה מספריים ועוד משהו.
בית ג'- האחים כהן. אין אפילו צורך להתלבט.
ש
בית ד'- מיאזאקי. הבמאי השני צריך יותר חשיפה כדי שאוכל להכיר אותו.
עד פה החפירה שלי. סליחה מראש למפסידים :)
מגניב!!
אם כי השם עושה לי אסוציאציה לטורניר הזניח והמעצבן ההוא…ולעניין:
בית א' משחק 1:
בהחלט מותר לשנוא את ארונופסקי, על היומרנות ועל היומרנות, אבל אי אפשר להשתעמם! את אותו הדבר אי אפשר לומר על טים ברטון, וכן – ראיתי את "המספרים של אדוארד".
בית א' משחק 2:
גם אם הסרט "מלנכוליה" שווה משהו, הוא לא מכפר על החטא הענקי שנקרא "אנטיקרייסט"; ספילברג אומנם היה מפסיד לכל במאי אחר שבחרתי בו היום, אבל ללארס פון טרייר בכלל לא מגיע להתמודד.
בית ב' משחק 1:
כאן יש מקום להיסוס, כי ראיתי רק את הראשון בסדרת "זהות" וכן את "יונייטד 93" ולמיטב הבנתי יש לגרינגראס עוד מה להציע, אבל נו באמת – הם היו אחים הרבה לפני בנט.
וואו, הסיבובים הבאים יהיו קשים.
בית ב' משחק 2:
נמנעתי מלהצביע כיוון עדיין לא ראיתי אף סרט של פארק צ'אן וויק, אבל אם הוא ינצח את מיאזאקי אני בהחלט מתכוון לשנות את זה.
טוב, בינתיים זה די קל
המשחקים בשלב הזה מאוד חד צדדים, ובכולם הצבעתי עם הרוב המסתמן. הקרב המותח היחיד הוא בין ארונופסקי לברטון.
היו התלבטויות, אבל בסוף החלטתי לזכור לברטון חסד נעורים. אמנם בימינו הוא די מביך, אבל לא מגיע לו שנשכח לו את המספריים של אדוארד, ביטלג'וס ובטמן, 3 מהסרטים האהובים של ילדותי. כל אחד מהם עשה דברים שאת השפעתם על הקולנוע, במגוון רחב של ג'אנרים, אפשר לחוש עד היום.
וחוץ מזה – המבול. הסרט שמוכיח שגם ארונופסקי די איבד את זה. עם כל אהבתי לרקוויאם לחלום, ולמרות שיש לדארן לפחות עוד שני סרטים שאני מחבב מאוד, זה לא מספיק.
בקיצור, ברטון אמנם עשה כמה פאולים במשחק הזה, שכמעט זיכו אותו בכרטיס אדום, אבל השלושער שלו מתחילת המשחק, כשארונופסקי עוד היה על הספסל, מזכה אותו בנצחון.
טוב, בינתיים זה די קל
בית א' משחק 1:
טים ברטון עשה יותר מדי סרטים גרועים בשנים האחרונות, ו"רקוויאם לחלום" זה מסוג הסרטים שעושים לך שינוי, אז אני אלך עם ארונופסקי.
בית א' משחק 2:
אין בכלל שאלה. ספילברג ינצח את פון טרייר בכל יום נתון. הגיוון והאיכות של הסרטים שלו שווים יותר מכל הפרובוקציות של הדני.
בית ב' משחק 1:
גרינגרס בלי שום ספק מתמודד ראוי, אבל האחים כהן פשוט לוקחים אותו בקלות, רק בגלל סרטים כמו "ביג ליבובסקי" ו"אומץ אמיתי".
בית ב' משחק 2:
אני זוכרת בתור ילדה כמה אהבתי את "המסע המופלא" ואת אולדבוי לצערי עדיין לא ראיתי, אז אני אלך עם מיאזאקי.
לרדפיש, אחד הרעיונות המוצלחים ונראה שזה הולך להיות אחד הטורנירים הקשים!
בחירות קלות היום
ארונופסקי עשה את המעיין המצויין – אבל ברטון מנצח בזכות ביטלג'וס.
קשה לי לחשוב על במאי ששפילברג לא ינצח, לכן אבחר בו למרות שלא ראיתי אף סרט של השני.
האחים כהן, אני שונא את סדרת "זהות". וביג ליבובסקי הנפלא מחפה על אומץ אמיתי הנוראי.
לא ראיתי אף סרט של מיאזקי, אבל ראיתי את אולדבוי ולכן הקול שלי הולך לאנימטור היפני.
רעיון מגניב ביותר, ביצוע מוצלח
תודה!
מלבד קרב ארונופסקי/ ברטון שהיה קורע לב, רוב הבחירות היו די קלות (לטעמי), אבל מסתמן שהולך להיות סוער
אז ככה :
בית א', משחק 1 : ארונופסקי
ראית 11 מסרטיו של טים ברטון ואת כולם מלבד שניים חיבבתי עד אהבתי, אבל רק אחד מהם באמת שווה את תואר 'אחד הסרטים האהובים עליי' ("אד ווד"). בנוסף, אני לא אשכח לו את "פרנקוויני". אחד מהסרטים הגרועים ביותר שראיתי ואחד מהחמישה שסבלתי במהלכם הכי הרבה. גם על 'אליס' הוא מאבד נקודות. לארונופסקי ראיתי שישה סרטים (כלומר, את כולם) והיו שלושה שהשאירו עליי רושם מאוד חזק. "המבול" שהיה מותח וסוחף, "הברבור השחור" שהיה חווייתי ועשוי נהדר ו-"המעיין" שעבודת הבימוי של ארונופסקי בו מתעלה על כל מה שטים ברטון אי פעם עשה. את "המתאבק" חיבבתי מאוד רק שמצאתי אותו די מאכזב ולא כזה מרגש (וההופעה של מיקי רורק בכלל לא הייתה משהו) ואת "רקוואים לחלום" אני לא זוכר בכלל. ראיתי אותו לפני הרבה מאוד שנים והוא די נשכח (אבל ישנן כמה סצינות שלא יוצאות לי מהראש. בעיקר בגלל עבודת הבימוי המאוד מרשימה של ארונופסקי). אני מתכנן צפייה חוזרת ממש בקרוב.
בית א', משחק 2 : לארס פון טרייר
לא יודע אם באמת מגיע לפון טרייר לזכות פה. אולי זה בגלל שאני תמיד נמשך לאנדרדוג (כמו עם קרואטיה אתמול) ואולי זה בגלל שלא ראיתי מספיק סרטים של ספילברג ואולי כי אני באמת אוהב את טרייר יותר. לא בטוח.
ראיתי רק 9 מסרטיו של ספילברג (שזה מעט מאוד יחסית לפילמוגרפיה הענקית שלו) שזה כולל *שלושה* מהסרטים הכי פחות אהובים עליי אי פעם ('אי.טי', 'אנדיאנה ג'ונס 5' ו-'טין טין') כמה סרטים לא רעים בכלל שאני לא מבין את המהומה סביבם ("רשימת שינדלר", "לינקולן" ו-"תפוס אותי אם תוכל") ורק שלושה שאהבתי מאוד, אבל לא יותר מדי ("להציל את טוראי ריאן", "מלחמת העולמות" ו-"סוס מלחמה"). ניסיתי לראות את "הטרמינל" אבל פרשתי אחרי עשר דקות ראשונות מזעזעות (אני אנסה עוד פעם). אבל זה עדיין מרגיש לא הוגן כלפיו מאחר ויש לו עוד הרבה מה להציע שלא ראיתי. לפון טרייר ראיתי 6 סרטים. שניים מהם ממש מצוינים וטובים יותר מכל סרטי ספילברג שראיתי ("רוקדת בחשכה" ו-"דוגוויל") וארבעה אחרים שגם אם לא מי יודע מה אהבתי עדיין כללו חזון וסגנון בימוי מקוריים ומרשימים הרבה יותר משל רוב הבמאים שיש כיום.
בית ב, משחק 1 : האחים כהן
את "קפטן פיליפס" ואת "יונייטד 93" מאוד מאוד אהבתי. סרטי מתח מצוינים. אבל זה לא כוחות כשמנגד יש את "ארץ קשוחה" המופתי. וגם את "אומץ אמיתי", "אחי, איפה אתה?", "יהודי טוב" ו-"בתוך לואן דייויס" שהם כמה מהסרטים האהובים ביותר עליי.
בית ב, משחק 2 : פארק צ'אן ווק
התוצאה פה כל כך מרגיזה אותי.
ראיתי את כל סרטיו של מיאזאקי מלבד האחרון. וכן, יש לו דמיון מפותח ביותר, האנימציה בסרטיו מרהיבה והוא תסריטאי מאוד מוכשר ועדיין לא נפלתי מהכיסא באף אחד מסרטיו. סרטיו הטובים ביותר הם לדעתי "פוניו" (שהיה ממש כיפי וצבעוני וחמוד), "המסע המופלא" (שהיה מבריק עד אולי למערכה האחרונה) ו-"לופין השלישי" (אולי סרט האנימציה-אקשן הכי כיפי אי פעם).
פארק-צ'אן ווק יצר את "שבעה צעדים". אחת מיצירות המופת הכי גדולות ומרשימות. גם את שאר סרטיו חיבבתי מאוד רק שמשום מה הוא תמיד עובד עם תסריטים בעייתיים ביותר. ועדיין, גם עם תסריטים חלשים מאוד הוא הפך את "סימפטיה למרת נקמה" לסרט מסוגנן, יפה ביותר ולא רע בכלל, את "סימפטיה למר נקמה" למרגש ומותח (גם אם מעט מבולגן ולא אחיד ברמתו), את "צמא" למפחיד ומבעית, את "אני סייבורג, אבל זה בסדר" לרומנטי וסופר חמוד ואת "סטוקר" למותחן מצוין. ומאחר ומדבר הסקר על יכולת הבימוי יותר מאשר על יכולת הכתיבה פארק צ'אן-ווק לוקח את המשחק בקלי קלות.
שיטת הבחירה שלי:
מנסה לחשוב על הסרט שהכי אהבתי מאותו במאי. אם ה"הכי אהבתי" של אחד עולה על ה"הכי אהבתי" של השני – בוחרת בראשון. אם יש "הכי אהבתי" של אחד מול כמה "וואו, אהבתי ממש" של השני – השני לוקח.
לא מצביעה לבמאים שרק שמעתי עליהם ולא ראיתי מספיק/בכלל סרטים שלהם, נראה לי לא הוגן.
מבחינת ה"הכי אהבתי" היה לי קשה עם לארס פון טרייר, וזה קצת הזכיר לי את הדיון הקצר שהתייחס אל ההנאה מסרטים שהופיע בביקורת של "בן יחיד". למזלי, מול ספילברג לא הייתה התלבטות. נראה מה יהיה בהמשך.
צופים יקרים ברוכים הבאים לסינמונדיאל!
פרשן 1: איזו התרגשות, אפשר לשמוע את כל המעריצים ביציעים! איזה מתח והתרגשות אפשר להרגיש את האנרגיה באוויר.
פרשן 2: בהחלט, אני רוצה להודות למי שמצטרף אלינו עכשיו וכמובן לפרשן האורח שלנו זאב רווח.
זאב רווח: יא ווערדי, כל קציצה-מיקרוב.
פרשן 1: אכן, למי שרק עכשיו מצטרף אנחנו נמצאים באמצע המשחק של האחים כהן מול גרינגראס ואני אומר לכם, מה שקורה כאן הוא שדה קטל יותר מסרט טיפוסי של האחים כהן.
פרשן 2: בהחלט, פול גרינגראס עומד בצד ולא יודע איך הוא הגיע למצב הזה. כוכב הנבחרת שלו, מאט דיימון, אולי מצליח להשיג את הכדור אך הצילום האפליפטי מפריע לו וכעבור מעט זמן אין לו מושג איפה הוא נמצא והכדור כבר מוצא את דרכו עוד פעם אצל ג'ורג' קלוני.
פרשן 1: בהחלט וכדאי להזכיר שלקלוני ודיימון היסטוריה ארוכה.
פרשן 2: בהחלט, שניהם שיחקו בעבר בנבחרתו של סודרברג עד שהוא פירק את הקבוצה. ומעניין מאוד לראות את הדינמיקה ביניהם.
פרשן 1: בהחלט, דיימון כתור קפטן הקבוצה שלו מוביל בראש את כל המערכה ואילו ג'ורג' קלוני יושב ומתחיל עם נשים מהיציע.
זאב רווח: מה רוצה התולעת? ביצים, כמה שיש.
פרשן 2: בהחלט. עכשיו על המגרש אנחנו רואים את הרכש החדש של גרינגראס, הנקס רץ ומנסה להבקיע אך רגע, מה זה?
פרשן 1: נראה כאילו ברחד עבדי עלה על המגרש ביוזמתו ומתחיל לצעוק על דיימון והנקס.
פרשן 2: ממה שאני מצליח לשמוע הם רבים על חלוקת התפקידים שלהם, וכן, ברחד עבדי מכריז שהוא הקפטן עכשיו.
פרשן 1: הבלגן הגדול בקבוצה יכול להסביר את התוצאה המביכה שלהם מול האחים כהן. 5-1 עד עכשיו, כאשר האחד היה גול עצמי של ג'ף ברידג'ס שלא היה ממש מרוכז. עם עוד 20 דקות למשחק, מצבם לא נראה מבטיח.
פרשן 2: בהחלט, ונראה שכרגע פרצה מהומה במגרש כאשר ברחד שלף את הרובה שלו. הקהל משתולל והשומרים במקום מנסים להרגיע אבל נראה שזה זמן טוב לפרסומות. הפסקת חסויות קצרה וממשיכים בסיקור המשחקים.
זאב רווח: מיאו, סבתא חיה מתה.
Let the spiel begin
ארונופסקי מול ברטון: רקוויאם לחלום הוא הסרט האהוב עליי, ואהבתי גם את "ברבור שחור". את "המתאבק" אני כבר לא זוכר וסביר להניח שגם "המבול" יישטף מזיכרוני, אבל הזיכרון של "רקוויאם" נותר.
אחרי שצפיתי שוב ב"באטמן" של ברטון, יש לי עדות לכך שגם היצירות מהתקופה הטובה שלו לא מתיישנות היטב, ואני ממש חרד מלצפות בביטלג'וס ו"סיפורי דגים" שוב. אז ארונופסקי.
מהסרטים של טרייר ראיתי רק את "מלנכוליה". הוא היה טוב. לא מנצח-את-ספילברג-טוב, אבל טוב.
גרינגראס מול כהן: אני לא ממעריציהם של הכהנים. אהבתי את "הקפיצה הגדולה" ו"אומץ אמיתי" ויש לי חיבה גדולה ללייבובסקי, אבל משהו באופן הלא-סטנדרטי שבו הכהנים מספרים את הסיפורים שלהם תמיד הרחיק אותי, כשהשיא היה ב"ארץ קשוחה". ב"לואין דייויס" היו הרבה רגעים נהדרים, אבל חסרה לי שם נוכחות של עורך טוב. מבחינת גרינגראס, את "בורן" הראשון ראיתי ולא אהבתי, אבל "יונייטד" שלו זכור לי כאחלה. אז גרינגראס.
ראיתי בערך חצי מ"שבעה צעדים", ולא בגלל שהוא לא עניין אותי – אני מתכנן להשלים אותו מתישהו. אני חושד שגם אם הייתי רואה את כולו הייתי הולך עם מיאזאקי, כי הוא עושה יצירות נהדרות בז'אנר שמאוד אהוב עליי.
הצבעתי רק בשניים
אני מבין קטן מאוד בקולנוע מהמזרח, ואת האחים כהן אני לא ממש מחבב, בעוד שאת גרינגראס אני לא ממש מכיר. שפילברג נגד טרייר משול לגרמניה נגד ליכטנשטיין, ובדו קרב הראשון הצבעתי לברטון. כן, אותו ברטון שעשה את צ'ארלי והשוקולד המעפן, סוויני טוד המדעים ואלאס בארץ הפלאות השנוא. למה? כי הוא עשה את אד ווד. ארונופסקי לא. Game over.
אה, ושווה לכם לתת צ'אנס גם למונדיאל, אם לשפוט לפי המשחק אמש.
נו,שוין
חוץ מברטון וארונופסקי התוצאות היו צפויות מראש – שפילברג ירמוס בקלות את רוב הבמאים ובמיוחד את פון טרייר שעושה סרטים קשים לעיכול, האחים כהן יקחו כל במאי אקשן רגיל כלשהו והבחירה האחרונה היתה בין הילדות שלי לסרט די מזעזע ומוזר. לא שקה במיוחד.
And they're off!
טוב, באמת התחלה די קלה.
בית א' -1 – ברטון ללא צל אפל של ספק. "המספריים של אדוארד" הוא אחד הסרטים הראשונים שזכור לי שראיתי, וראיתי אותו הרבה. ואולי בתור ילד לא הבנתי אותו עד הסוף, אבל הוא בכל זאת זכור לי כקסום ושונה ונהדר. לברטון היו עליות ומורדות בקריירה, אבל הסרטים הכי טובים שלו הם תענוג לצפייה. לזכותו של ארנופסקי יאמר שגם "רקוויאם" הוא סרט שונה, מטריד ומעורר מחשבה, אבל חוץ ממנו ראיתי גם את "ברבור שחור" שלגמרי לא הבנתי מה פשר ההתלהבות ממנו ואת "נח" שהיה מעפן. אז כן, ברטון.
בית א' – 2 – גם קלי קלות, מהסיבה הפשוטה שלא ראיתי אף סרט של פון-טרייר.
בית ב' – 1 – טיפהל'ה יותר קשה, אבל עדיין קל. האמת, כשאני בוחן את גרינגראס אני מסתכל יותר על "יונייטד 93" ו"קפטן פיליפס" (את שניהם אהבתי), כי בסדרת "בורן" יש יותר פגמים. בין השאר – הצילום הרועד המעצבן, והעובדה שהגיבור בסרטי האקשן ה"ריאליסטיים" האלה הוא פריטי מאץ' סופרמן. לעומת זאת, לאחים כהן יש סגנון ייחודי שהופך כל סרט שלהם לחוויה. כמו כן, הם אחראים ללא מעט דמויות וציטוטים שאנשים מדקלמים גם אחרי שנים.
בית ב' 2 – גם קל, כי גם אף סרט של מיאזאקי לא יצא לי לראות (למרות שבעקבות המלצה של וולוגר ביוטיוב אני רוצה לצפות ב"שירות המשלוחים של קיקי" בהקדם) וגם כי תחושת ה"מה לעזאזל זה היה" שהייתה לי אחרי "אולדבוי" כנראה תישאר חקוקה אצלי לנצח.
אני נורא מתקשה עם כל עניין גוף היצירה הכללי הזה.
כל הסיבובים היום הוכרעו על בסיס סרט בודד (מקסימום שניים):
לברטון ולארונופסקי יש, כל אחד, סרט אחד בדיוק שנכנס לפנתיאון האישי שלי ("ביטלג'וס" ו"פי", בהתאמה) ושום דבר שמתקרב אליו מאז. שניהם מופתיים, שניהם אהבות נעורים מימי הלימודים, תקופה מכוננת מבחינתי ככל שזה נוגע לקולנוע ורגשותי כלפיו, ולא קל, לא קל (יש יאמרו בינוני עד קשה) להכריע ביניהם. בסופו של דבר ככל הנראה הצבעתי לארונופסקי בעיקר כי ברטון עשה מאז עוד המוני סרטים שלא מתקרבים ל"ביטלג'וס", וארונופסקי עוד לא הספיק להכחיד לגמרי את הרושם מ"פי".
לסטיבן ספילברג יש המון סרטים שאהבתי בשלב זה או אחר, אבל שום דבר שחוויית הצפייה שלי בו מתקרבת לזו של "דוגוויל". מצד שני, אפילו במירעו שפילברג לא מתקרב לשפל המדרגה הבזיוני מגמת-קולנוע-בתיכון-היתה-צריכה-להתבייש-בעליבות-כזו של ההמשך של "דוגוויל", איכשלאקראולו. שני אלה ביטלו זה את קודמו, ונשארתי עם שפילברג-כל-הדרך-בייבי.
לאחים כהן יש ברזומה שלהם כמה סרטים מצוינים, וכמה סרטי קאלט שאני לא כל כל מבינה מה ההתלהבות מהם, אבל מה שהעניק להם את קולי הוא הולה הופ אחד.
ואני באמת ממש צריכה לראות עוד סרטים של פארק צ'אן ווק… אבל שבעה צעדים בכוחות עצמו הספיק כדי לזכות בהצבעה שלי, על אף כל חיבתי למיאזאקי על סרטיו התמוהים-אך-קסומים.
תודה על הקישור הזה ליגיעת בשר!
לא הכרתי. איזה יופי של בלוג. קשה למצוא מרירות כתובה כל כך טוב.
סטיבן ספילברג הוא האהוב עליי מהרשימה (ובכלל)
דארן ארונופסקי שני, האחים כהן מקום שלישי, מיאזאקי רביעי, פארק צ'אן ווק חמישי. ויש לי רגשות מעורבים לגבי לארס פון טרייר, טים ברטון ופול גרינגראס ולכן אני לא אמקם אותם בשום מקום ברשימה.
יהיה לי קשה.
יש כמה שילובים שאם הם ייקרו אין לי מושג למי אצביע. ספילברג הוא אולי הבמאי שאני הכי מעריך בהיסטוריה של הקולנוע, ובכל זאת כבר המון שנים שהוא לא עשה סרט טוב באמת. אני מצפה לסרט הבא של נולאן למשל הרבה יותר מלסרט הבא של ספילברג, ובכל זאת הראשון הוא במאי צעיר ומתחיל יחסית (עם סרט אחרון מעפן), והשני הוא הבחור עם הפילמוגרפיה אולי הכי מרשימה וגדושה ביצירות מופת במיינסטרים האמריקאי. למי מצביעים במצב כזה? ויש עוד דוגמאות בסגנון. יהיה קשה.
אגב, אין הרבה סרטי כדורגל בעולם
יחסית להיותו הספורט הפופולרי בעולם, אין הרבה סרטי כדורגל. כנראה שעדיין זה לא נתפס בארה"ב.
סרט הכדורגל הכי טוב שעולה לי לראש (בעצם, לא בטוח שהוא הכי טוב, אבל הוא בטח הכי אהוב) הוא "קדחת המגרש" שהוא לא ממש סרט ספורט קלאסי – הוא יותר על אהדה מאשר על המשחק עצמו. יכל להיות על כל ספורט אחר, אלא אם דרו ברימור מעורבת בעניין.
ספורט, באופן כללי, לא מטופל מאוד בקולנוע. לפוטבול יוצא איזה סרט אחד בשנה וזהו בערך. רק האיגרוף מקבל יחס שחורג מאוד מחלקו באוכלוסייה.
היה לא מזמן איזה סרט אנימציה ארגנטינאי,
לא יודע אם זה נחשב בשבילך.
צודק. טרם ראיתי. טיפה בים.
(ל"ת)
יש את "הבריחה לניצחון" עם סטאלון ומייקל קיין
שאני ממש אוהב, משתתפים בו גם אגדות כדורגל כמו פלה. כמו כן, בשנים האחרונות יצאה טרילוגיית סרטי "גול!" שגם הייתה נחמדה (אם כי לא ראיתי את האחרון, שיצא ישר לDVD).
כנראה שבאמת היחס בארה"ב
הוא שמשפיע (ולראיה, נראה לי שיש די הרבה סרטי בייסבול). סרט כדורגל די מצליח (וחמוד מאוד בעיניי) הוא שחקי אותה כמו בקהאם (הממ, ואולי התקבל יותר באמריקה כי שם זה ספורט נשי).
"משחק מכור" - 2001 עם ויני ג'ונס.
סרט כלא/כדורגל, אכן בריטי.
כדורגל שאולין.
כמה שנים לפני מהומה בשנחאי, סטיבן צ'או לוקח את סגנונו הפרוע, מעלה את הווליום ל11 ונותן לכל השיגעון שלו להתרוצץ על משחק כדורגל.
אחרי כדורגל שאולין פשוט אין צורך בעוד סרטי כדורגל.
(בנוסף, זאת רק סצנה אחת אבל עדיין – טריינספוטינג)
רק היום הראשון וכבר החלטות קשות
טים ברטון נגד ארונופסקי? 2 במאים שיש לי קצת אנטי כלפיהם כיום, אבל שניהם היו לי מאוד חשובים בתקופות בחיים שלי וסרטים שלהם היו ממש דרכי ציון בהיסטוריית אהבת קולנוע שלי. טים ברטון השאיר לי טעם מר בפה יותר מדי פעמים, אז אני הולך על ארונופסקי, אבל יש לי תחושה שאני אתחרט על הבחירה כשיצא "עיניים גדולות" ויזכיר לנו שברטון הוא במאי מצוין כשבא לו (wishful thinking?)
ספילברג נגד פון טרייר? טוב – פה אני ישר הולך על ספילברג, אבל עם יסורי מצפון לא קלים כי פון טרייר, הדני המעצבן שהייתי בטוח שאני אשנא, הולך והופך בזמן האחרון לאהבה לא קטנה שלי. 2 הסרטים האחרונים שלו היו מצוינים, ומדובר בבמאי שהוא הרבה יותר מתדמית ה"פרובוקטור רציני ומדכא" שניתנה לו (יש לו חוש הומור לא קטן, גם אם קצת מוזר). ממש בא לי להיות הזה שעוזר לפון טרייר הגאון להגיע קצת יותר רחוק בסקר, אבל… ספילברג עשה את AI, ורק על זה מגיע לו לנצח (שלא נדבר על כל שאר אלפי ההישגים שלו)
האחים כהן נגד גרינגאס?
לא כוחות. הבמאים שעשו את הסרט האהוב עליי (בארטון פינק בלי נדר!) ושאין סרט שלהם שלא ראיתי אלפי פעמים (ויש להם הרבה סרטים) לעומת במאי שראיתי רק סרט אחד שלו (קפטן פיליפס) שמאוד מאוד אהבתי – אבל, זה לא אותה ליגה אפילו
לא ראיתי (עדיין!) אף סרט של פארק אז אני עוצר את עצמי מלהצביע. אבל גו מיאזקי!!
ולרד – איזה יוזמה אדירה, הולך להיות פה ממש כיף בזמן הקרוב!
בשבילי הבחירוות הן קלי קלות
ארונופסקי, ספילברג, גרינגראס ומיאזאקי – ואפילו לא מיצמצתי.
הבחירות שלי הפעם היו קלות יחסית.
ברטון מבייש את צעירותו, אבל סך-כל היצירה שלו דיבר אלי הרבה יותר מאשר סך כל היצירה של ארונופסקי (למרות ש'רקוויאם לחלום' באחד על אחד מועד לנצח אולי כל אחד מסרטי ברטון).
שפילברג נגד פון טרייר? ודאי ששפילברג. אחרי 'דוגוויל' נמאס לי לנצח מפון טרייר, וחוץ מזה ספק אם יש מישהו שיכול לתת פייט לשפילברג.
האחים כהן הם מהבמאים החביבים עלי ביותר, והם יוצרים עם טביעת אצבע מאוד ברורה: אני הולך לראות 'סרט של האחים כהן' (למרות שהתאכזבתי מאוד מ'בתוך לואין דיוויס', אבל היי – אי אפשר לקלוע כל הזמן) ואני אפילו לא טורח כבר יותר מדי לברר על מה העלילה. גרינראס – אם הוא יביים משהו שנראה שיעניין אותי, אלך – אבל לא מספיק כדי שאלך לסרט *כי הוא שלו
ומיאזאקי. מה לעשות, את הסרטים שלו אני אוהב – ופארק לא בדיוק ראיתי וכנראה גם לא אראה.