אמש בסינמונדיאל: במאים שעושים שוברי קופות ענקיים הביסו במאים שעושים סרטים לקהל מצומצם יחסית. נולאן לקח את וודי, קמרון ניצח את דני בויל, קוארון קרע את אלמודובר. לא שזה מפתיע. הטבלאות המעודכנות – בכתבת הפתיחה של הפרויקט.
היום יש שלושה מפגשים בין במאים שאין לי שום דרך לקשר בינהם, אז רק אציג אותם:
דייויד או. ראסל ("אני לב הקאביז", "אופטימיות היא שם המשחק", "חלום אמריקאי"), ופיטר ג'קסון ("שר הטבעות", "קינג קונג", "ההוביט"). שניהם בני אדם שנושמים חמצן.
 |
בית ז', משחק 4
מס' מצביעים: 674  Loading ... |
 |
פול תומס אנדרסון ("לילות בוגי", "מגנוליה", "זה ייגמר בדם") מול ספייק ג'ונז ("להיות ג'ון מלקוביץ'", "אדפטיישן", "היא") . לשניהם יש שתי כליות תקינות.
 |
בית ח', משחק 3
מס' מצביעים: 638 Loading ... |
 |
מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול", "מדעי החלום", "צל הימים"), מול רידלי סקוט ("הנוסע השמיני", "בלייד ראנר", "גלדיאטור"). שניהם היו פעם בצרפת.
 |
בית ח', משחק 4
מס' מצביעים: 664 Loading ... |
 |
ג'קסון, פול וסקוט
(ל"ת)
או ראסל, אנדרסון, גונדרי
וואו, פוטנציאל לשלושה קרבות צמודים צמודים.
אופטימיות היא בוגי בראש צלול
או. ראסל על ג'קסון כי אני מתרגש לגבי העתיד של או. ראסל כי אני חי באשלייה כלשהי שהוא לא הולך לייצר כל חייו רק סרטי קומדיה די סטנדרטים עם ג'ניפר לורנס, לעומת האשליה השבורה לחלוטין של ג'קסון שהוא מתישהו יחזור לעשות סרט מתחת לשעתיים עם אפקטים לא ממוחשבים.
פול על ג'ונז כי הם בדיוק הפכים. על הסרטים הקודמים של פול יצירות מופת ואילו האחרון הוא פספוס, ואילו כל הסרטים הקודמים של ג'ונז הם סרטים מעצבנים ומעיקים ואילו האחרון היה פנינה.
אבל גונדרי מול סקוט? בחרתי בגונדרי, אבל לא בחירה מושכלת מדי. למרות שיש לי לא מעט סרטים של סקוט שאני אוהב, ואין לי כל כך הרבה סרטים של גונדרי שאני אוהב – לא היה אף סרט של גונדרי שגילגלתי עיניים מולו וגם אם התסריט שלו מעצבן תמיד יש בו את החן הגונדרי-י שלו. לעומתו, כשסקוט נופל – הוא נופל.
או. ראסל, ספייק ורידלי
וזה היה קשה, חוץ מפיטר vs דייויד, זה דווקא היה ממש קל
עם כל הכבוד לג'קסון (ויש המון המון המון כבוד, בגלל שר"ה)
כבמאי, ג'קסון הוכיח שוב ושוב שהוא יודע רק להגזים. תמיד פאתוס תאטרלי מגוחך. תמיד אובר-דרמטיזציה. תמיד השחקנים שלו יורקים רפליקות בדם ואש ותמרות עשן. ותמיד זה נורא נורא מלאכותי. המניפולציות שלו הן גסות. ממש גסות, עד שאי-אפשר שלא לשים לב אליהן. מה שאומר שהן פשוט מפסיקות לעבוד. וזה הופך אותו, כמה מצער לומר, לבמאי לא כל-כך טוב. הוא בהחלט מבין באפקטים מיוחדים, אבל זה לא מספיק.
די מסכים לגבי שר"ה ואילך, אבל ראית את "יצורים שמיימיים"?
אחד הסרטים הראשונים של ג'קסון, מ-1994, שלטעמי חף מהבעיות האלה וסרט מצוין באופן כללי.
אם כי יש לציין שהוא מבוסס על זכרונות ומעשים של דמויות שהיו באמת (ולא אפרט יותר מחשש ספוילר), מה שאולי עזר לג'קסון לא להיסחף ולהגזים.
גונדרי נגד סקוט סגור להצבעה, לפחות אצלי.
לא אצלי.
(ל"ת)
ג'קסון, תומס אנדרסון וגונדרי.
הראשון היה ברור כי אני לא אוהב את או ראסל.
השניים האחרים הצריכו מחשבה. אני אוהב את היצירתיות והיכולות האמונותית ספייק ואני מאוד מחכה לסרט החדש שלו, אבל אני עדיין מחכה יותר לסרטים של פול תומאס אנדרסון. למה? שאלה טובה… אולי כי הוא מצליח ליצור סרטים שיושבים לי בזכרון טוב יותר. מצד שני, גם "להיות ג'ון מלקוביץ'" הוא סרט מעולה – אבל אולי זה בגלל התסריט של קאופמן? וגם "היא" היה מצוין. ארגגג.. אני לא יכול להחליט. טוב ג'ונז עשה את "ארץ יצורי הפלא", שלא סבלתי, אז אני אלך על אנדרסון. סליחה ספייק – זה לא היה טריוואלי.
סקוט וגונדרי גם לא היה פשוט. סקוט עשה סרטים מחפירים, אבל גם כמה סרטים מאוד טובים. גונדרי עשה את "שמש נצחית בראש צלול". סביר להניח שאם סקוט היה עושה סרטים מאוד טובים, זה היה יותר צמוד אבל בגלל "חניבעל", ובגלל "פרומיתאוס" (שלא היה כזה נורא אבל עדיין…) אז גונדרי. מי יתן ויפרוס את כנפיי הטווס המוזהבות שלו וימשיך ליצור את העננים בצורת בובות של קוואלה צבעוני שהם סרטיו.
מה? איך פספסתי את זה?
רגע אחד את לא מסתכלת, וכבר נפתחת ונסגרת לך הצבעה. נו, זה לא שהיה חסר לגונדרי קול בודד…