(למי שלא בטוח מה קורה פה או רוצה להתעדכן בטבלת הבתים: כתבת ההסבר על הסינמונדיאל)
שניים רבים, השלישי לוקח: כמו בסרט מתח טוב, אתמול בית א' היה דרוך ומוכן לכל תרחיש בקרב ג'ונסון-לינקלייטר – ניצחון? תיקו? אף אחד לא מרפה מהשני, שניהם צמודים וקרובים. קרובים כל כך, עד שבסוף – תיקו, ששלח את השופטים לספור את כל הקולות עד כה ולגלות: בפער של פחות מ30 קולות – הקבוצה שנמצאת במקום השני בבית א' היא לא אחר מאשר האחים רוסו, שעולים לשמינית הגמר (ביחד עם טרנטינו, המנצח הגדול של הבית), שם על ההתחלה מחכה להם יריב קשוח במיוחד – כריסטופר נולאן.
שזה מוביל אותנו לבית ב'. כבר ידענו שנולאן הוא המוביל של הבית, השאלה היא מי לוקח מקום שני: גיירמו דל טורו המקסיקני או רוברט זמקיס הותיק? למרות שהיה אפשר לצפות למתח או אולי לקרב צמוד – זמקיס שלט במשחק מהרגע הראשון וקיבע את מקומו בשמינית גמר. ובינתיים, במשחק האכזרי ביותר עד כה, מיכאל האנקה הפסיד הפסד עצום לכריסטופר נולאן, מה שמוכיח שיש לקבוצות האירופאיות עוד דבר או שניים ללמוד בסינמונדיאל.
היום: בתים ג' וד' משחקים את משחקיהם האחרונים. באחד יתרחש קרב ענקים, ובשני הכל יכול לקרות.
בית ג' נראה כרגע ככה:
| מקום | במאי | ניקוד |
|---|---|---|
| 1 | מרטין סקורסזה | 6 |
| 2 | קלינט איסטווד | 3 |
| 3 | פול ת. אנדרסון | 3 |
| 4 | אלכסנדר פיין | 0 |
כמו בית ב', אנחנו יודעים על אחד בפנים (סקורסזה) ועל אחד שבחוץ (פיין) והשאלה היא רק על המקום השני – איסטווד או פול ת. אנדרסון? שניהם מתמודדים מהסינמונדיאל הקודם, לתוצאות שונות: איסטווד כבר עלה בעבר לשמינית גמר (ושם נעצר), ואילו פת"א סיים פעם שעברה את הסינמונדיאל עם 0 נקודות. ועכשיו הם הולכים אחד נגד השני, ראש בראש. בזמן הזה ,סקורסזה ופיין יפגשו למשחק רק בשביל להכריע האם סקורסזה ייצא מהבית עם סבב מושלם של ניצחונות, או שמא פיין יהיה זה שיתקיל אותו.
אז: סקורסזה ("רחובות זועמים", "אליס לא גרה כאן יותר", "נהג מונית", "החברה הטובים", "כנופיות ניו יורק", "השתולים", "הטייס", "השור הזועם", "הזאב מוול סטריט", "הוגו", " מלך הקומדיה", "שאטר איילנד","שיגעון של לילה","שתיקה", "מלך הקומדיה", "עידן התמימות", "פסגת הפחד) או פיין ("האזרח רות","בחירות או לא להיות", "לחיות בקטן", "דרכים צדדיות", "אודות שמידט" ו"היורשים")?
 |
בית ג' - משחק 5
מס' מצביעים: 374  Loading ... |
 |
איסטווד (סאלי – נס על ההדסון","בלתי נסלח", "מיליון דולר בייבי", "מיסטיק ריבר", "בירד", "צלף אמריקאי", "מכתבים מאיוו ג'ימה", "ההחלפה", "הגשרים של מחוז מדיסון") או אנדרסון ("לילות בוגי", "מגנוליה", "מוכה אהבה","זה ייגמר בדם", "המאסטר", "מידות רעות" ו"חוטים נסתרים")?
 |
בית ג' - משחק 6
מס' מצביעים: 377 Loading ... |
 |
השאלה הגדולה של בית ד': וילנב, מילר או אולי בכלל הצמד לורד ומילר?
| מקום | במאי | ניקוד |
|---|---|---|
| 1 | סטיבן ספילברג | 6 |
| 2 | דני וילנב | 3 |
| 3 | ג'ורג' מילר | 1 |
| 4 | לורד ומילר | 1 |
סטיבן ספילברג כבר הבטיח את מקומו, אבל שאר הבית הוא רחש ותזוזה. למרות שיש לוילנב פער משמעותי, ניצחון עכשיו של ג'ורג' מילר עליו דוחק אותו למטה ונותן לבמאי האוסטרלי הותיק מקום בשמינית הגמר. וכמובן, גם ללורד ומילר יש סיכוי, גם אם פחות סביר. בשביל לנצח הם צריכים שוילנב יסיים בתיקו או יפסיד, לנצח את ספילברג, ואז בספירת הקולות הכללית לעקוף את מי שיש לו 4 נקודות. קשה ונראה בלתי אפשרי, אבל הצמד כבר והכיחו שהם מסוגלים לעשות דברים יותר מסובכים מזה. אז, יאללה –
ספילברג ("הוק,"אי.טי", ,"רשימת שינדלר", "אינדיאנה ג'ונס", "פארק היורה", "להציל את טוראי ראיין", "דו"ח מיוחד", "תפוס אותי אם תוכל ", "לינקולן", "שחקן מספר אחת" ו"מלתעות") או לורד ומילר ("גשם של פלאפל", "רחוב ג'אמפ 21", "סרט לגו" ו"רחוב ג'אמפ 22")?
 |
בית ד' - משחק 5
מס' מצביעים: 374 Loading ... |
 |
ומילר (סדרת סרטי "מקס הזועם", "תזיזו ת'רגליים", "המכשפות מאיסטוויק", "בייב בעיר הגדולה") או וילנב ("האישה ששרה", "אויב", "אסירים", "סיקאריו", "בלייד ראנר 2049", "המפגש") ?
 |
בית ד' - משחק 6
מס' מצביעים: 362 Loading ... |
 |
אז, נראה שהקרב הצמוד של היום הוא פת"א-איסטווד
פיין ומילר ולורד נאבקים על לעשות את ההפסד שלהם כמה שפחות מביך, ונכון לשעת בוקר זה, קשה לראות מהפך מבחינת וילנב.
אני מודה שבקרב איסטווד-פת"א אין לי סוס מנצח כל כך. שניהם עשו סרטים טובים, שניהם בעשור האחרון עשו איזה סרט אחד או שניים שאהבתי בתוך ים של סרטים שלא ממש התלהבתי מהם (מדי פעם מאוד בלשון המעטה).
אז למי שמצביע איסטווד או פת"א ויש רצון להסביר למה: הבמה שלכם.
מסכים איתך לגמרי
והלכתי על אנדרסון.
למה? כי הסרטים שלו שכן הצלחתי להתחבר אליהם ואהבתי מדי פעם היו יצירות מופת, הסרטים של איסטווד שהתחברתי ואהבתי היו אחלה סרטים.
איסטווד
כי בלתי נסלח, לא פת"א כי [גשם של צפרדעים] וכי חוטים נסתרים (כדור שינה פחות מרדים מזה). מצד שני, כן פת"א כי הוא שתה לי את המילקשייק.
אגב, כאן ממש כל קול משנה
כי במקרה של תיקו, ההפרש בין איסטווד לפת"א עומד על משהו כמו 10 קולות.
בינתיים, נראה שמאז הבוקר איסטווד סוגר את הפער.
לגמרי עם פת״א
כמו שכתבו מעלי – פחות מתלהב מהסרטים אחרונים של איסטווד ושל פת״א, אבל הסרטים הישנים של אנדרסון הם מבחינתי יצירות מופת אחד אחד.
דבר שני – בעוד איסטווד מוציא כמות גדולה של סרטים מפוספסים, אנדרסון הוציא רק כמה ככה שאחוזי הפגיעה שלו הרבה יותר טובים.
אחרון – בזיון שהוא הוציא לפני ארבע שנים 0 נקודות בסינמונדיאל הקודם כשהוא היה כמעט בשיא כוחו. רק על זה מגיע לו להגיע (וכנראה ליפול) לשמינית הגמר
בהחלט קשה
מצד אחד, איסטווד במאי בינוני שמביים סרטי הולמארק ופעם בעשור נופל על תסריט מוצלח.
מצד שני, פת"א מתמחה בשנים האחרונות בסרטים משעממים, פלצניים וכמעט בלתי ניתנים לצפיה (אני עדיין מחכה לזיכוי על השעות שבזבזתי על "המאסטר").
ובכל זאת בחרתי בפת"א
כי לילות בוגי וזה יגמר בדם הם לגמרי יצירות מופת.
איסטווד.
כי אמנם 'זה ייגמר בדם' סרט ענק, ו'מגנוליה' גם, אבל איסטווד עשה כל-כך הרבה סרטים טובים לאורך הקריירה שלו (אחד הפייבוריטים שלי הוא דווקא 'חצות בגן הטוב והרע') שהבחירה נוטה אליו.
קל שאיסטווד.
גראן טורינו הוא בין הסרטים הכי טובים של המאה אם לא ה-
איסטווד
כי גראם טורינו ומיליון דולר בייבי זה מהסרטים היותר מרגשים שיצא לי לראות
פת"א
מה שמייחד את אנדרסון מבמאים אחרים הוא שמצד אחד כל סרט שלו מפתיע ושונה מהקודם ואי אפשר לדעת איך ייראה הסרט הבא שלו ומצד שני יש לו סגנון ייחודי משלו ומרגישים את הנגיעה שלו בכל הסרטים שלו.
לכן אני מצביע לו ומקווה מאוד שהוא ימשיך הלאה
איך פיט דוקטר לא כאן?
(ל"ת)
דווקא הזמנו אותו
אבל הוא לא היה מוכן לשחק בימי שישי, אז בסוף בחרנו במישהו אחר.
זה ייפסק בדם
בואו נדבר רגע על "זה ייגמר בדם".
לעזאזל, בסרט הזה היו כמה וכמה סצנות פשוט מופתיות כמו זאת למשל https://youtu.be/5-XqI7PcClo , או זאת https://youtu.be/jLo-JAnfR78 והכל מצולם מאוד יפה אבל בין סצנה מדהימה לסצינה מדהימה, לא קורה כלום, וזה כל כך משעמם, והכל מלווה בסאונדטרק שבונה בילד-אפ למשהו גדול שיקרה, ולא קורה כלום. ומסרט שאורך שעתיים ופאקינג ארבעים דקות, הייתי מצפה שיקרו בו דברים. אתם יכולים להגיד: "כן קורים פה דברים כגון!" וכן, קורים פה דברים ולא, המשפט שלכם לא נכון תחבירית. אבל בואו נחזור אל הדברים שקורים- יש ממש קצת רגעים כאלה, וכשיש אותם- הם סתם קורים. הם באים משום מקום, ולא ממש מובילים לאנשהו. ואם הם מובילים לאנשהו, יש לנו המון זמן לחכות את שהמשהו הזה יגיע, ועד שהוא יגיע- כבר לא יהיה אכפת. ואז הסרט פשוט מפסיק. הסרט לא נגמר, הוא פשוט מפסיק. ושוב, מסרט שאורך שעתיים ופאקינג ארבעים דקות היית מצפה שייגמר. שיסגור איזה מעגל, שיסיים איזה סאגה, שייתן תחושה של שלמות, אבל לא. הסרט פשוט נפסק, ומשאיר אותך עם תחושה של
למרות שלאף אחד מחסרי המזל האלו אין סיכוי מול ספילברג בשמינית
אני נלחם על כבודו של פת"א
הסרטים שלו (ולמעשה, אני מאמין שסרטים בכללי) לא נמדדים לפי כמה דברים קורים בהם,
אלא איך הם קורים
איך הוא מביים אותם, איך הוא מצלם אותם, איך הם נשמעים, איך כל הסצנות האלו (גם באלו שקורים יותר ובאלו שפחות) מצטברים להרגשה של יצירה, של משהו ייחודי ומקורי.
ומהבחינה הזאת הסרטים של פת"א אהובים עליי מכולם.
ואחרי הבושות של הסינמונדיאל הקודם מגיע לו לפחות להפסיד לספילברג
למרות שבחרתי בפת"א
אני חייב להגיד גם כאן, שלושת הסרטים האחרונים שהוא עשה הם זבל מוחלט. הם לא סרטים בינוניים, והם אפילו לא סרטים רעים. הם זבל מזוקק.
אבל מגנוליה הוא עדיין הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. "מוכה אהבה", "לילות בוגי" ו "זה ייגמר בדם" הם סרטים מצוינים, וגם "hard eight" בוסרי אבל טוב למדי.
ועדיין, לא יודע אם אפילו יהיה לי חשק לראות את הסרט הבא שלו אחרי שלושה סטרייקים מוחלטים.
הסתברות וכדו'
מבחינת הסתברות, זה לא סיכוי די קטן שאחרי 340 קולות, ההבדל יהיה רק קול אחד?
בעקרון הסתברות אמורה להיות כלי לחיזוי
וכאן אתה שואל לגבי דבר שכבר קרה, אז הסיכוי הוא 100%.
מעבר לזה, בהצבעה רנדומלית, ככל שהמספרים גדולים יותר, ההפרש בין הקולות יצטמצם. (כמו ניסויי הטלת מטבע, שבעקרון יש סיכוי של 50% לכל אחד מהצדדים)
כאן התוצאה לא רנדומלית, אלא תלויית העדפות. לא בטוחה שמאוד מפתיעה, משום שהם במאים די שווים. כלומר, אני לא יודעת במי משניהם לבחור, לשניהם יש הרבה סרטים שהשאירו אותי אדישה, הרבה סרטים שלא ראיתי וכמה סרטים שהם טובים. לא יצירת המופת הגדולה ביותר שראיתי בחיי, אבל אחלה.
תמיד יתכן שיש פה זיוף מטעם איזשהו משועמם, אם כך חבל כי זו תוצאה מרתקת.
כעקרון זה דומה מאוד לבעיית הליכה אקראית
ושם ערך התוחלת הוא שורש מספר הצעדים.
כמובן כשהכל רנדומלי
אבל למה לקלל בלי סיבה?
בעיית הליכה אקראית- הכוונה שהולכים לכל הכיוונים ונשארים סוג של באמצע?
יש לפת"א היום יום הולדת
אנא, עזרו לו לנצח ותהפכו את החגיגה שלו לקצת יותר שלמה.
וברצינות (בערך) , אני מאוד אוהב את איסטווד, באמת. אבל בקרב הזה מול פת"א, מבחינתי אין לו סיכוי. הוא לא הבמאי הטוב בעולם, אבל אין במאים כאלה היום, שכמו שמישהו כבר אמר פה, לוקחים את כל המדיום הקולנועי ומשדרים דרכו, בכל האמצעים העומדים ברשותם, מטרה אחת נעלה, מקורית וייחודית. ופת“א עושה את זה בכל סרט מחדש. יצירות חכמות, קשוחות, אישיות. מלאות באווירה ייחודית. כמעט תמיד, יצירות מופת. (או לכל הפחות לא רחוקים מזה, לדעתי כמובן. וחוץ מ'מוכה אהבה' ו'מידות רעות' שגם אהבתי, אבל פחות)
הוא ריגש אותנו מפורנו, המטיר עלינו צפרדעים, שתה לנו את המילקשייק, הפשיט לנו את כל הנשים, האכיל אותנו פנקייקים והרעיל לנו את האהבה. ולנו רק נותר להצביע לו, לדאוג שיעבור לשלב הבא המכובד ולדאוג לו ליום הולדת שמח באמת.
מזל טוב פת"א, אתה מאסטר.
אשמח אם תסביר
באמת שאני לא מצליח ליהנות מהסרטים שלו. אולי אני מפספס משהו.
אתה יכול להסביר ברחל בתך הקטנה מה אתה אוהב בסרטים שלו?
כשאמצא זמן ויכולת
אולי באמת אענה על השאלה הזאת כמו שצריך.
מקוה שבקרוב.
ממש בכמה מילים
1. הוא אחד מהבמאים עם הפילמוגרפיה הכי מגוונת שעובד היום (בהוליווד וכנראה בכלל). כמעט כל אחד משמונת הסרטים שלו שונה לחלוטין מהקודם, ואף על פי כן אף אחד מהם (מלבד אולי ״מידות רעות״) לא מרגיש לא טוב או חלילה מרושל.
2. יש לו באמתחתו לא מעט סיקוונסים שקשה להכחיש את עוצמתם (הסטדיקאם ב״בוגי נייטס״, המונולוג הראשון של טום קרוז ב״מגנוליה״, בערך כל ״זה יגמר בדם״, הסוף של ״חוטים נסתרים״, ועוד באמת מספר דו ספרתי של סצינות).
3. כמעט תמיד הוא שם לעצמו למטרה להביא למסך דמויות מורכבות. ולא רק זה – הוא גם נוטה להפוך אותן לאפילו יותר מורכבות במהלך הסרט, או לכל הפחות – לקחת אותן לקצה עד להתפרקות רגשית, ולעיתים גם לגאולה.
4. הוא אוטר. אוטר במלוא מובן המילה. אנדרסון הוא אדם שיוצק את כל העולם הרגשי המורכב שלו לתוך תסריט, אדם שמפזר פיסות ביוגרפיה שרירתיות בין הדמויות שלו, הוא אדם שחי את הסרטים שלו. יש מעט מאוד במאים שאני מרגיש מהם את רמת הההשתעבדות, השאפטנות והטוטאליות שאני מרגיש בסרטים של אנדרסון.
שאפתנות*
(ל"ת)
זו כבר פעם שנייה שאני רואה שמישהו מתייחס לבמאי כ"אוטר"
ובעוד אני יודע שבקהילת הגייז המשמעות היא של בחור בשנות ה-20-30, צנום ועם שיער על החזה אני לא מבין מה הקשר לבמאים אלא אם כן הם צעירים, צנומים ועם שיער על החזה.
רגע מה
auteur זאת מילה בקרב הקהילה הגאה? כי אני כמעט בטוח שקהילת הקולנוע הייתה שם קודם.
יש כאן בדיחה שאני מפספס?
הוא התייחס לotter- לוטרה
כמו ש"דוב" הוא כינוי לאדם שמנמן ושעיר.
הכתיב העברי של הקרוב יותר להגיה עבור הכיוני לבמאי יהיה כנראה "אוטור" ולא "אוטר", כך גם יימנע הבלבול הנ"ל..
מדובר במונח מהתיאוריה הקולנועית שמתאר (בגדול) במאי עם סגנון מובחן.
כזה שאתה מסתכל על הסרטים שלו ויכול לזהות שהוא ביים אותם.