סינמונדיאל 2018: הכירו את המתמודדים – חלק 1

בואו להכיר את המתמודדים בסינמונדיאל. או לפחות את החצי הראשון שלהם.

ביום חמישי הבא, התחרות הגדולה תתחיל: הסינמונדיאל, גביע העולם בקולנוע. חודש של קרבות אחד-על-אחד מבין המוחות הגדולים ביותר שעובדים בבימוי סרטים בימינו. על התחרות וחוקיה נפרט רגע לפני שהתחרויות יתחילו, אבל אין סיבה לא להכיר את המתמודדים מראש, ואולי אפילו להשלים סרט אחד או שניים שלהם לפני שכל הטירוף יתחיל.

אז איך נבחרו המשתתפים?

מטרת הסינמונדיאל היא לבחור את הבמאי העכשווי הפופולרי ביותר. כדי לעמוד בתנאי הסף של כניסה לתחרות, על במאים לעמוד בשני תנאים: במאי חייב להיות בעל רפרטואר של שלושה סרטים לפחות (לא סרטים קצרים ולא טלוויזיה), והוא היה צריך להוציא סרט בהפצה רחבה (כלומר, לא רק בפסטיבלי קולנוע) מאז הסינמנודיאל האחרון. מבין הבמאים הכשירים, השיקול בבחירת 32 המתחרים היה הפוטנציאל שלהם בתחרות המודדת את הפופולריות בקרב גולשי עין הדג. לשם כך נשקלו התוצאות שלהם בתולדות סקרי סיכום השנה של עין הדג, כמו גם הישגיהם בתחומים אחרים, כמו פרסי אוסקר וציונים ב-IMDb.

מה השתנה מאז פעם שעברה?

החלפנו כמעט חצי מהבמאים המתמודדים. כן, הרבה שמות גדולים יחזרו למגרש הפעם (ליתר דיוק: כ-17 במאים שהתמודדו בפעם שעברה יתמודדו גם השנה), אבל יעלו 15 טוענים לכתר חדשים, כולם מפוזרים בין הבתים באקראיות.

אז בלי עוד הקדמות – להלן המתמודדים בבתים א' עד ד'.


בית-א (1)

ריאן ג'ונסון

האחד שחייבים לראות: לופר

והאחד שאפשר לוותר עליו: הנוכלים בלום

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי

סימן היכר: הבמאי שקרע לחצי את ספינות החלל ואת מעריצי הגלקסיה הרחוקה.

בקצרה: ריאן ג'ונסון פרץ לחיינו ב-2005 עם "בריק" – מחווה לסרטי הפילם נואר משנות ה-40 שמתרחש בתיכון אמריקאי. מאז הוא הספיק להביא למסך הגדול את הטייק שלו לסרטי פשע עם "הנוכלים בלום", לסרטי מסע בזמן עם "לופר" ולסטאר וורז עם "אחרוני הג'דיי" . ואם זה לא מספיק לכם, אז גם במסך הקטן הוא הפציץ כאשר הוא ביים את אחד הפרקים הזכורים ביותר של "שובר שורות", "אוזימנדיאס". אם לפני ארבע שנים הוא עוד היה שם למיטיבי לכת, היום אין ספק שהוא אחד השמות המוכרים ביותר בתעשייה.

קוונטין טרנטינו

 ואם מישהו מצביע לאחים כהן, תחתכי אותו בחצי

האחד שחייבים לראות: ספרות זולה

והאחד שאפשר לוותר עליוחסין מוות

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: שמונת השנואים

סימן היכר: אקדחים, רגליים ומה שביניהם.

בקצרה: המנצח של הסינמונדיאל האחרון, האדם שנוטף סטייל שעד היום אנשים מנסים לחקות, הבחור שמשכתב את ההיסטוריה ויוצר לעצמו יקום חדש ומרתק, האדם ששחקנים פונים אליו כדי להחיות את הקריירה שלהם, גיק הקולנוע הגדול בעולם – האם באמת צריך להציג את קוונטין טרנטינו למישהו?

 

ריצ'רד לינקלייטר

האחד שחייבים לראות: לפני הזריחה

והאחד שאפשר לוותר עליו: The Newton Boys

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: התבגרות, כולם רוצים את זה!! וחברים לחיים

סימן היכר: אהבת הדמויות שלו, לא משנה מי הן או מה הם

בקצרה: ההערכה אליו באה בגלים. הדבר הראשון שאתה חושב עליו זה "כמובן, טרילוגית לפני – אחת מהטרילוגיות הקולנועיות המושלמות שנעשו". ואז אתה נזכר "אה, נכון, ו"התבגרות" – אחד מהניסויים הקולנועיים היותר מרתקים שנעשו בשנים האחרונות". ואז אתה אומר " אה, והוא יודע ממש לנצל טוב את ג'ק בלאק – "רוק בבית הספר" ו"ברני" הם שניים משיאי הקריירה של השחקן". ואז אתה נזכר בסרטי האנימציה הייחודים שלו ("סורק אפלה" ו"חיים בהקיץ") או בסרטים הראשונים שלו ("בטלנים בטקסס" ו"טריפ נעורים") ואתה מבין שלינקלייטר הוא לא רק אחד מהבמאים הטובים של ימינו – אלא גם האחד המגוונים והמעניינים שבהם.

 

האחים רוסו

האחד שחייבים לראות: הנוקמים: מלחמת האינסוף

והאחד שאפשר לוותר עליו: אני אתה והוא

מאז הסינמונדיאל הקודם עשו את: קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים והנוקמים: מלחמת האינסוף

סימן היכר: קפטן אמריקה.

בקצרה: בין השמות הגדולים שלא צריכים אותם לבמאים האנונימיים שהולכים לאיבוד, לאחים רוסו יש את הסנכרון המושלם עם האולפן של מארבל. גדולים מספיק בשביל שהסרטים ירגישו שלהם ולא תוצר של מארבל, אבל רואים עין בעין עם הדרך שבה מארבל מנסה לקדם את היקום שלה. ואם צריך לדחוס 80 דמויות בסרט שאמור להיות על קפטן אמריקה, אז אין בעיה. מה זה אין בעיה? זאת תהיה הסצנה הכי טובה בכל הסרט. הצמד שביים עד היום את מספר הסרטים הרב ביותר עבור החברה לא פספס עד עכשיו אפילו פעם אחת, ומסרט לסרט רק מעלים את הרף, וזה כאשר הם התחילו עם "חייל החורף" המושלם, כן?


 

בית-ב

גיירמו דל טורו

האחד שחייבים לראות: המבוך של פאן

והאחד שאפשר לוותר עליו: קרימזון פיק. אלא אם מאוד חשוב לכם לראות את התחת של טום הידלסטון, ואז – אל תפספסו.

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: קרימזון פיק וצורת המים

סימן היכר: מפלצות ממש מגעילות אבל בקטע די מהמם

בקצרה: בלי להתפשר בקצת על מה שהופך את גיירמו לגיירמו,דל טורו הפך בשנה אחרונה את האוסקרים לקצת יותר מוזרים – לטובה. הסגנון הייחודי שלו עכשיו רשמית נהיה מקובל ומגניב, וזה בהחלט השפעה חיובית. כי רק הוא היה יכול ליצור את העולמות הקסומים של "המבוך של פאן", את מפלצות הים ב"צורת המים" ו"הלבוי" או את הרובוטים המגניבים של "פסיפיק רים", ולביים אותם בהתלהבות כזאת שגורמת לך להרגיש כאילו הוא יושב לידך ורואה אותם לראשונה ביחד איתך עם חיוך גדול שמרוח לו על הפנים.

מיכאל האנקה

Webp.net-resizeimage (6)

האחד שחייבים לראות: מחבואים

והאחד שאפשר לוותר עליו: סוף טוב

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: סוף טוב

סימן היכר: בני אדם הם גרועים.

בקצרה: מיכאל האנקה הוא הגרסה הלא טרולית של לארס פון טרייר. הוא לא מתאמץ לזעזע את כולם בגימיקים וסופים נוראיים אלא פשוט יוצר סיפור מלא בשנאה וזלזול באדם לכל אורכו שמוציא אותך מאולם הקולנוע בבאסה איומה על העולם המסריח שבו אתה חי, אבל קצת מבסוט מזה שלפחות נעשים בו סרטים כאלה טובים. האנקה הוא הבמאי היחיד מבין המתמודדים בסינמונדיאל שזכה פעמיים בפרס הגדול בקאן, והאחד שמקפיד לתת את השמות האירוניים ביותר לסרטים שלו ("אהבה" הוא ממש לא סרט לדייטים, ו"משחקי שעשוע" רחוק מלשעשע). הוא אולי מייצג לבדו את אירופה בסינמונדיאל, אבל אין מה לזלזל במי שהוא ללא ספק מאסטר של קולנוע.

רוברט זמקיס

האחד שחייבים לראות: פורסט גא.. כלומר, בחזרה לעתי.. כלומר, מי הפליל את רוג'ר ראב.. לעזאזל. טוב, איך אומרים? שום דבר לא מתעלה על פורסט גאמפ.

והאחד שאפשר לוותר עליו: רכבת לקוטב

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: על חבל דק  ובעלי ברית

סימן היכר: האשף הטכנולוגי שאוהב לשחק עם ההיסטוריה.

בקצרה: כוחו של זמקיס הוא לא בטווח הקצר, אלא הארוך: מדובר על במאי שלצידו עומדים רוג'ר וג'סיקה ראביט, הדלוריאן, פורסט גאמפ, "מלתעות 19", ווילסון – וזה רק מהסרטים שכולם מכירים, לפני שנכנסים לפנינים כמו "האמת שמתחת לפני השטח", "הטיסה" ,"רוצה לאחוז בידך" ועוד. עם נבחרת שכזאת, זמקיס היה יכול לביים פרסומות לגבינה עד סוף חייו, ועדיין היה לו מקום מובטח בספר דברי הימים של הקולנוע. למזלנו, הוא ממשיך לביים סרטים טובים ומעניינים גם היום, יותר משלושים שנה אחרי ששלח את מרטי בחזרה לעתיד.

 

כריסטופר נולאן

Webp.net-resizeimage (3)

האחד שחייבים לראות: האביר האפל

והאחד שאפשר לוותר עליואינסומניה

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: בין כוכבים ודנקרק

סימן היכר: בוווווווווווווווווווווואםםםםםם. אבל כזה שהוא אפל יותר ובוגר יותר.

בקצרה: המנצח הבלתי מעורער של סקרי סוף השנה בעין הדג, מלך הסופים המסתוריים, זה שהצליח להפוך את הבלוקבאסטרים הקיציים לקצת יותר חכמים ואת באטמן לצרוד; הבמאי שעד היום זוקפים לזכותו (או חובתו) את הגדלת מספר המועמדים לסרט הטוב ביותר באוסקר, זה שהצליח לשכנע את אולפני האחים וורנר להשקיע 160 מיליון דולר במותחן פילוסופי על התת-מודע – כריסטופר פאקינג נולאן.


בית-ג

קלינט איסטווד

Webp.net-resizeimage (9)

האחד שחייבים לראות: בלתי נסלח

והאחד שאפשר לוותר עליו: ספייס קאובויס

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: ג'רזי בויז, צלף אמריקאי, סאלי – נס על ההדסון והרכבת של 15:17 לפריז

סימן היכר: הקאובוי שמשיג מה שהוא רוצה בשוט אחד.

בקצרה: מכל הבמאים שברשימה, איסטווד הוא כנראה האחד שידע הכי הרבה עליות וירידות בחייו. מכוכב מערבונים, לבמאי שסוגר חשבון עם מערבונים, לבמאי-שחקן-מפיק-מלחין-נער מים, לזוכה ארבעה פרסי אוסקר, לבחור שמדבר עם כיסא, לבחור שביים את הלהיט הגדול של 2014 בארה"ב בגיל 83 ("צלף אמריקאי"), לבמאי שביים את הלהיט הגדול בארה"ב ב-2014 אבל לא היה יכול לחכות שני רגעים אז הוא שם בובה של תינוק בסצנה בסרט. אבל בסופו של דבר, יש לבן אדם מספיק להיטים וסרטים נהדרים גם בעבר וגם בימינו כדי להפוך אותו לאייקון קולנועי.

 

פול תומאס אנדרסון

Webp.net-resizeimage (10)

האחד שחייבים לראות: זה ייגמר בדם

והאחד שאפשר לוותר עליו: Hard Eight

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מידות רעות וחוטים נסתרים

סימן היכר: סרטים מפלגי קהל שהם או יצירת אומנות לדורות או פלצנות לשמה.

בקצרה: פול תומאס אנדרסון היה ההבטחה הגדולה של סוף המאה ה-20. אחרי "מגנוליה" ו"לילות בוגי", זה היה עניין של זמן עד שהיוצר הצעיר ייצור סרט אחד שיהיה ראש מעל כולם. הבטחה אותה הגשים עם "זה ייגמר בדם". ואז אחרי זה, התחיל הקרע.הבחור התחיל ליצור קומוניקטיביים פחות מהחבר ההוא שעונה ל"מה קורה אחי" שלך שבועיים אחרי שהוי בווצאפ נהיה כחול. ומשם, הקהל התפצל – יש את אלה שחושבים שהבחור רק משתפר מסרט לסרט, ויש את אלה שעדיין מחכים לעוד איזה "זה ייגמר בדם" או "מגנוליה". כי אפילו האנשים שיטנפו על סרטיו האחרונים לא יכולים להתכחש לדבר אחד: פול תומאס אנדרסון הוא אחד מהקולנוענים המוכשרים ביותר בדורו.

מרטין סקורסזה

Webp.net-resizeimage (8)

האחד שחייבים לראות: נהג מונית

והאחד שאפשר לוותר עליו: הטייס

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: שתיקה

סימן היכר: ניו יורק, גנגסטרים, רוברט דה נירו וליאונרדו דיקפריו.

בקצרה: מרטין סקורסזה – הבמאי המגניב בעולם, שיודע לתפוס ולזקק את הזעם הגברי בסרטים כמו "אליס לא גרה כאן יותר". לא, רגע, עוד פעם. הבמאי שיודע לצלול אל האפילה שבנפשו של האדם בסרטים כמו "הוגו", לא , שנייה, התבלבלתי. הבמאי עם הסרטים מלאי האלימות והפסקול המדליק כמו "עידן התמימות", לא, שיט.

מרטין סקורסזה הוא במאי חרוץ מאוד שמוכר רק בזכות חלקיק מהקטלוג הרחב של הסרטים שלו. הוא ידוע בתור גדול במאי סרטי הגנגסטרים, אבל הוא ביים גם קומדיות מטורללות, דרמות פילוסופיות, מותחנים פסיכולוגיים, סרטי ילדים, סרטים דוקומנטריים ומחזות-זמר, ואת כולם ביים במקצועיות שאין שנייה לה.

אלכסנדר פיין

NEBRASKA

האחד שחייבים לראות: בחירות או לא להיות

והאחד שאפשר לוותר עליו: נברסקה

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: לחיות בקטן

סימן היכר: סאטירות חברתיות על ארצות הברית.

בקצרה: אלכסנדר פיין הוא כותב חד, שנון, שיודע לספר סיפור שיכול להיות גם משל על החברה וגם סיפור יחידני על דמות. הבמאי, שנודע בעבר בבוז שלנו כלפי הדמויות שלו ומאז קצת התרכך, הוא אחד מהיוצרים שיודעים לזקק את החברה – האמריקאית בפרט והאנושית בכלל – על הצד המבריק והחד ביותר שיכול להיות. וחוץ מכישרונותיו ככותב, הוא סידר אוסקר לדיקן מקומיוניטי, גילה לעולם את ריס ויתרספון ואת שיילין וודלי, והוציא הופעות משחק משובחות מלורה דרן, ג'ורג' קלוני, ג'ק ניקולסון ומתיו ברודריק. הבחור יודע מה הוא עושה.


בית-ד

דני וילנב

Webp.net-resizeimage (2)

האחד שחייבים לראות: בלייד ראנר 2049

והאחד שאפשר לוותר עליו: אוגוסט 32 על כדור הארץ

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: סיקאריוהמפגש ובלייד ראנר 2049

סימן היכר: קצב עבודה לא שפוי.

בקצרה: דני וילנב עשה 5 סרטים ב5 השנים האחרונות. אם בסינמונדיאל האחרון הוא עוד היה מוכר בזכות סרט אחד או שניים, מ-2015 והלאה האיש היה עסוק ביצירת סרטי ז'אנר עתירי תקציב בקצב מסחרר שאחריהם אי אפשר היה לדבר על במאים עולים מבלי להזכיר את הבמאי הקנדי. הוא ביים את אחת מסצנות המתח הכי טובות של העשור ב"סיקאריו", את אחד הסיומים המטלטלים ביותר של השנים האחרונות ב"אסירים" ואת אחד הסיומים הכי מפתיעים ב"אויב".הוא ביים את סרט ההמשך ל"בלייד ראנר" והצליח לגרום לאנשים להתייחס אליו לא רק בכבוד אלא גם לשקול ברצינות האם הוא לא יותר טוב מהסרט המקורי, והוא אחראי ל"המפגש", אחד מסרטי פלישת החייזרים החכמים ביותר אי פעם. בימים טרופים אלה, בהם רוב סרטי המדע הבדיוני שיוצאים נמצאים איפשהו על הציר שבין גיבורי על למלחמות כוכבים – דני וילנב מהווה את התקווה לכל מי שחפץ במדע בדיוני אינטליגנטי ומפתיע.

ג'ורג' מילר

Webp.net-resizeimage (3)

האחד שחייבים לראות: מקס הזועם: כביש הזעם

והאחד שאפשר לוותר עליו: תזיזו ת'רגליים 2

מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מקס הזועם: כביש הזעם

סימן היכר: מכוניות על הרקע המדבר. לחלופין – פינגווינים מרקדים.

בקצרה: ג'ורג' מילר אמנם עלה בפופולריות שלו מאז "כביש הזעם" אבל מדובר בבמאי שהוא הרבה יותר מסרט אחד. חוץ מליצור את כל הסרטים הקודמים של מקס הזועם, מדובר גם בבמאי שביים את "תזיזו ת'רגליים" על שני חלקיו, את "המכשפות מאיסטוויק", ואת "השמן של לורנצו". ואפילו אם הוא בעיניכם רק במאי של סרט אחד – איזה סרט, הא?

 פיל לורד וכריס מילר

Webp.net-resizeimage (4)

האחד שחייבים לראות: רחוב ג'אמפ 21

והאחד שאפשר לוותר עליו: למען האמת, כדאי לראות את כולם. אבל מתוך ארבעת הסרטים שלהם, אם חייבים לוותר על אחד – אז כנראה ש"רחוב ג'אמפ 22".

מאז הסינמונדיאל הקודם עשו את: רחוב ג'אמפ 22, כאשר הם נכנסים ממש על הקשקש.

סימן היכר: הבמאים שיכולים לקחת את הרעיון הכי מטופש ולגרום לו לעבוד.

בקצרה: מילר ולורד הם במאים עם מגע של זהב. הם יכולים להפוך פרסומת אגרסיבית ללגו לקומדיה מטורפת ולא צפויה או לחדש סדרה משנות ה-80 ולהפוך אותה לסדרת סרטים שמצליחה לגרום לאנשים להתעניין בצ'נינג טייטום. בתקופה שחונה מבחינת קומדיות, הם אלה שמונעים ממך להגיד "כבר עשור שאין קומדיה טובה" בגלל התוצרים האיכותיים שלהם, המקוריות שלהם והעובדה שהם פשוט מאוד מצחיקים.

סטיבן ספילברג

Webp.net-resizeimage (1)

האחד שחייבים לראות: שודדי התיבה האבודה

והאחד שאפשר לוותר עליו: אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח

מאז הסינמונדיאל האחרון עשה את: גשר המרגלים, העי"ג, העיתון ושחקן מספר אחת

סימן היכר: הוא סטיבן מאדרפאקינג ספיבלרג.

בקצרה: איך אפשר לכתוב בקצרה על הבן אדם שמגדיר מחדש את המדיום פחות או יותר אחת לעשור? על איש שהביא למסך את הדמויות האלמותיות של אי.טי, אינדיאנה ג'ונס, שינדלר, הטי-רקס והכריש? על השד המוכשר שיכול להוציא בהפרש של שלושה חודשים דרמת עיתונות מועמדת לאוסקר ואז הרפתקת מד"ב מרהיבה לעין? ספילברג הוא הפנים של הקולנוע האמריקאי, או לפחות – הפנים שהקולנוע האמריקאי היה רוצה שיהיו לו. זה שיודע לעשות גם איכות וגם שוברי קופות, זה שעובד עם מיטב השחקנים, זה שמנסה לאתגר את עצמו פעם אחר פעם. זה שאחרים יכולים רק לקנא בו – כי הוא פשוט עד כדי כך טוב.


מחר: בתים ה' עד ח'. שבוע הבא: הסינמונדיאל.