במקור: Cloverfield
במאי: מאט ריבס
תסריט: דרו גודארד
שחקנים: מייקל סטאל-דייויד, מייק ווגל, ג'סיקה לוקאס, טי. ג'יי. מילר
עלילתו של סרט אימה ראוי לשמו מחייבת בדרך כלל את הגיבור להיות טמבל, במידה כזו או אחרת. הרי אנשים חכמים לא יכנסו לסוג הצרות שמחכות להן בסרטים כאלה: אדם סביר לא היה מבלה שעה וחצי בצעידה איטית במיוחד אל תוך חדרים אפלים עם הרבה פינות מתוכן דברים עשויים להגיח. הנקודה הזאת קריטית במיוחד ב'קלוברפילד': הסרט כולו מוצג כקלטת המתעדת שרשרת אירועים דרך עדשת מצלמת הוידאו של עובר אורח שנקלע למקום במקרה, כך שהנכונות שלו להמשיך לצלם ויהי מה, חשובה.
האיש עם המצלמה הוא האד (טי. ג'יי. מילר, וזה בסדר שלא שמעתם עליו – סביר להניח שאתם לא מכירים אף אחד מהשחקנים בסרט). כבר בתחילת הסרט נופל עליו התיק של תיעוד מסיבת הפרידה של חברו הטוב רוב, המתרחשת בדירה בלב מנהטן. במשך המסיבה הפה הגדול שלו עובד הרבה יותר מהר מהשכל, וגורם לא מעט מבוכה ועוגמת נפש לאורח הכבוד.
אבל אלה הצרות הכי קטנות שמחכות לקהל החוגגים. בשלב מסוים, אחרי מה שנראה כמו רעידת אדמה קלה והפסקת חשמל קצרה, הם מגלים שהראש של פסל החירות עבר להתגורר ברחוב שבו הם נמצאים. בעוד הם מתפעלים מההתפתחות הלא צפויה הזאת, הם מגלים שהדבר שהוריד לגברת ליברטי את הראש נמצא בדרך אליהם. ואז הם מתחילים לברוח. או ליתר דיוק, כמעט כולם מחליטים לברוח. חתן השמחה, רוב, מחליט, באקט נאצל אבל לא ממש משכנע, לצאת דווקא בעיתוי הזה לטיול לילי באזורים המיועדים לפורענות המה-שזה-לא-יהיה במנהטן. כמה מאורחי המסיבה מתלווים אליו, ביניהם, כמובן, האד והמצלמה, דרכה עדים הצופים לחורבנה ההולך ומתרחב של ניו יורק.
אם ראיתם סרט אימה או שניים במהלך חייכם, קשה לומר שב'קלוברפילד' מחכות לכם יותר מדי הפתעות. כמעט את כל מה שיש לסרט להציע ראינו כבר בסרטים אחרים: חורבן סביבתי, היסטריה בגוף ראשון אה-לה 'פרויקט המכשפה מבלייר', דברים רעים שקורים בחושך, ואימפוטנציה מוחלטת של הרשויות כמו במיליון סרטים. אבל דרך עדשת המצלמה של האד, כל הקלישאות האלה מקבלות חיים חדשים. זה דבר אחד לראות בניינים מתמוטטים, אנשים בורחים בפאניקה, וכל מיני דברים שרוצים לנעוץ שיניים בבשר אנושי, במבט סטרילי של צלם בלתי נראה כלשהו. זו חוויה שונה לגמרי לראות את אותו הדבר במבט המאוד אישי של מצלמה ביתית שמוחזקת בזרוע לא יציבה (עד כדי כך שיושבי השורות הראשונות עלולים לקבל בחילה קשה). המצלמה הביתית מביאה את הזוועה קרוב יותר מאי פעם לעיניים של הצופים, וגם לאוזניים שלהם: האפקטים הקוליים של מציאות מתמוטטת בזמן אמת מפחידים לפחות כמו הצילום. דברים נשברים, קורסים, נמחצים, נופלים, ואנשים מתים בשלל דרכים יצירתיות, והכל נראה ונשמע לא כמו משהו שנעשה במעבדת אפקטים ממוזגת, אלא כמו דיווח חדשות מקוטע בזמן אמת, שנותן תחושה שמה שלא הולך שם בניו יורק יגיע עוד רגע גם אל הצופים באולם. אף על פי שהוא עשוי, כביכול, כמו סרט שנוצר עבור מסך הטלוויזיה הביתי, אל תחכו עם 'קלוברפילד' ל-DVD. אלא אם כן אתם מחזיקים בית קולנוע פרטי, קשה לי להאמין שצפייה ביתית תצליח לשחזר את החוויה של מתקפה כוללת על החושים.
מה יש בסרט חוץ מהחוויה הזאת? לא הרבה. תסריט מותח במידה סבירה, גם אם מלא בקלישאות. שחקנים שנראים טוב ומפגינים הופעה לא רעה. וכמובן, תפלצת ענקית אחת, שכמו לגיבור הסרט, גם לנו אין מושג מאיפה היא הגיעה, ולמה. לאורך רוב הסרט אנחנו מקבלים רק רמזים למראה המפלץ המסתורי, עד שהיא נחשפת אל מול המצלמה במלואה בסופו של דבר. והאמת, כשזה כבר קורה, זה קצת מאכזב. לא שהמפלצת עשויה רע, אבל הנזק שהיא גרמה עד אותה נקודה מפחיד הרבה יותר מלפגוש את הדבר האמיתי פנים אל פנים.
יש לי חשד כבד ש'קלוברפילד' הוא סרט לצפיה חד פעמית, ושצפיות חוזרות, גם בקולנוע, יגרמו לרוב החוויה להתמוסס. אבל מאותה צפיה חד פעמית אני יכול להעיד שמדובר באחד הסרטים היותר מפחידים שראיתי בשנים האחרונות. אם אתם הולכים לקולנוע כדי להיבהל, זה הסרט בשבילכם.
השחקנים אמורים להיות אלמוניים יחסית,
אבל מרלנה נראתה לי נורא מוכרת. ימדוב מהיר העלה שראיתי את השחקנית (ליזי קפלן) בסדרה "הכיתה".
חוץ מזה, מסכים עם הביקורת. סרט שמצליח להפוך קלישאות לאימה אמיתית. שוה לראות אותו בקולנוע לא בהכרח בגלל התמונה (אחרי הכל, זו אמורה להיות מצלמה ביתית), כמו שבגלל הסאונד. חלק לא מבוטל מההפחדות אפקטיביות רק כי סראונד טוב יוצר אשליה של נוכחות בזירת ההתרחשות.
ההשפעה הכי לא צפויה של קלוברפילד עלי, הייתה שסרט אחר נראה לי פתאום לא מפחיד. ההשוואה למכשפה מבלייר מתבקשת, אבל אני חשבתי דווקא על "החייזרים באים", שראיתי פעם בערוץ הסרטים בשתיים בלילה. שני הסרטים מוצגים כתיעוד כביכול מנקודת המבט של הדמויות, אבל האפקטים והסאונד של קלוברפילד גורמים לשטיקים המאוד מאוד זולים של החייזרים להראות כמו דורה (המצוירת, לא הכותבת).
תיקון קל
התסריטאי הוא דרו גודארד, לא גודאר (תסריטאי מ"באפי", למתעיינים).
את הסרט עצמו אני אראה היום.
איך הצלחת להזכיר את כל אלו
ולשכוח את מלחמת העולמות של ספילברג? הרי כל מה שנאמר עכשיו על קלוברפילד אמרו כבר על הסרט ההוא. האימה הבלתי מוסברת (התאוריות שהועלו ע"י הדמויות הן רק אלו – תאוריות), האזכורים המאסיביים של 9.11, הזווית האישית של מישהו שהוא "סתם אזרח" ולא גיבור שמציל את העולם, ואפילו לא אדם סימפטי במיוחד בתחילת הסרט, האנשים שמצלמים את תחילת הפלישה עם הפלאפונים שלהם – הכל כבר היה שם. היה אפילו שוט אחד בו אנחנו רואים את מכונת המלחמה דרך המסך של מצלמת וידאו נטושה.
ולדעתי, ואמרתי את זה בכמה מקומות – מלחמת העולמות יותר מוצלח. אין מה לעשות, מאט ריבס מול ספילברג זה לא כוחות. הבנאדם עשה את DUEL ואת מלתעות, ואת סצינת הפתיחה של טוראי ראיין. הוא מבין משהו באימה, ויודע איך לגרום לצופה להרגיש שהוא נמצא בתוך ההתרחשות, לא רק צופה בה מהצד. למרות שלא היה בו את הגימיק של צילום דרך מצלמת וידאו, הוא עדיין צולם מנקודת המבט של ריי וכמעט ולא היו שוטים מנקודות מבט אחרות.
אגב, לגבי הביקורת, צריך להגיד שהחבורה לא יוצאת "סתם" לשוטט באזורים מוכי מפלצת. יש להם סיבה.
אי אפשר להשוות לספילברג
נו – ספר לי: מאיפה הגיעו הפולשים במלחמת העולמות? מובאות מהסרט בבקשה.
מלחמת העולמות אולי היה יכול להיות מופק בלי 11 לספטמבר – הספר כבר קיים וגם הסרט המקורי – אבל אני די בטוח שבלי הארוע הזה הוא היה נראה אחרת לחלוטין, ולמעשה לא היה אותו סרט בכלל. מלחמת העולמות הוא סיפור שכל דור משליך על הפחדים שלו. פעם זה היה האימפריה הבריטית, אחר כך האיום האדום, ועכשיו זו עירק ומגדלי התאומים. ולדעתי היו הרבה מאוד קטעים כאלו בסרט, כולל המונולוג של הדמות של טים רובינס שאיזכר את עירק, רק מהצד של העירקים.
וזה לא שקלוברפילד הוא כזה סרט עמוק. הוא משתמש באיקונוגרפיה של מגדלי התאומים (אפילו יש בו מין מגדלי תאומים קטנים משלו שצריך לטפס עליהם) אבל זה סתם ניצול של משהו שנמצא בתודעה של הקהל האמריקאי בשביל ליצור סרט מפלצות. לא ראיתי כאן אמירה חדשה.
הדבר היחיד שאני ראיתי בסרט הזה שבכלל שווה דיון היא הטכניקה הצילומית. הייתי משווה אותה לטכניקה הסיפורית של דרקולה, שנכתב בתור מובאות יומן של הרבה דמויות, שכולן איכשהו כותבות יומנים תוך כדי בריחה מערפד. הטכניקה של הצגת נראטיב בגוף ראשון בתור יומן היתה הדרך המקובלת להציג נראטיב כזה במאה התשע עשרה ותחילת העשרים: לקח זמן עד שהבניו שאפשר גם בלי. עכשיו שהוכח שניתן לראות סרט כשכולו מצולם בגוף ראשון (האמת, לא כזה חידוש למי שמשחק ב- first person shooters), האם יבוא במאי שיצלם סרט כזה תוך כדי שהוא מוותר על התירוץ של מצלמת וידאו ופשוט יצלם סרט מנקודת מבטה של דמות?
רגע, מה? לא זכור לי שהיתה במאה התשע עשרה
בעיה לכתוב רומן בגוף ראשון בלי טריק היומן.
רגע, מה? לא זכור לי שהיתה במאה התשע עשרה
לא היתה בעיה, מובי דיק כתוב בגוף ראשון, וגם הרבה ספרים של מארק טווין, אבל משום מה הרעיון של סדרת יומנים היה די מקובל – פרנקנשטיין הוא דוגמה טובה, הוא מוצג בתור וידוי של המדען לקפטן של ספינת מחקר בקוטב שמעלה את הוידוי הנ"ל על הכתב. ראי גם את כל סיפורי לאבקראפט שכתובים בצורה דומה. אם למצוא מכנה משותף, נראה שככל שהסיפור פחות מתקבל על הדעת, היה יותר צורך לסופר ליצור מראית עין של אמינות. וזה נראה לי תקף גם כיום, כש"אמינות" מתורגמת למצלמה רועדת עם טיפות דם עליה. בעצם כבר היה את זה ב"הילדים של מחר" בו טיפות דם ניתזות על המצלמה בסצינת הקרב בסוף.
וואלה, מעניין.
פרנקנשטיין ולאבקראפט ואני אוסיף את דרקולה, האשה בלבן והספר של אדגר אלן פו. אלה לא רק סיפורים פחות מתקבלים על הדעת אלא ממש ספרי אימה, וכמו סרטי אימה היום, הם זקוקים לטריקים של אמינות והזדהות כדי להפחיד מחדש קהל שכבר לא פוחד בקלות (וגם — זו דרך לספר בגוף ראשון סיפור שמסתיים במותו של המספר).
אי אפשר להשוות לספילברג
כבר היו נסיונות לצלם סרטים מנק' מבט של הדמות, זה לא כל כך הצליח.
איך הצלחת להזכיר את כל אלו
אתה יודע מה ההבדל בין מלחמת העולמות לקלוברפילד?
שבקלוברפילד הזדהיתי עם הדמויות ואהבתי כל אחת ואחת מהן, בעוד שבמלחמת העולמות רציתי שכל הדמויות הראשיות ימותו, רצוי מוות כואב ואיטי.
חלילה לי מלהתווכח עם רגשותיך
(למרות שרגשותיך כוללים רצון שילדות קטנות ימותו) אבל אני מרגיש חובה לציין שהאד… ובכן, האד די ניג'ס. והיתר די… בני עשרים ומשהו ג'נריים כאלו. ריי ממלחמת העולמות לא היה אדם נחמד או חכם במיוחד – אבל הוא לפחות היה מעניין. וכבר ידוע לנו ממגנוליה שטום קרוז מצוין בלשחק ASSHOLES. מעניין למה!
הסאונד, הסאונד – כמה שאתה צודק.
רק הרעשים של הדברים ההם [לא אחשוף מה זה בדיוק] עשה לי להתכווץ בכסא בגועל ופחד.
עד עכשיו יש לי צמרמורת כשאני חושבת על זה וראיתי את הסרט לפני שבועיים..
כותרת (?!)
לא שאני לא מסכים עם הביקורת, הסרט באמת אחלה בסה"כ, אבל תיקון טעות מנקודת מבט אישית-
אני ישבתי דווקא בשורות האחרונות באולם, וגם שם קיבלתי בחילה יופי-יופי מהצילום S=. שוב- אהבתי את הסרט ואת כל האלמנטים המקוריים שבו (גם אם לא חדשניים לגמרי AKA "פרויק המכשיפה מבלייר") אבל בשלב מסויים כבר סובבתי את הראש בשביל לבדוק אם מישהו בחדר ההקרנה מנסה לגרום לאנשים להקיא…
דרך אגב-
עוד מישהו חוץ ממני מוצא את העובדה שההפקה פירסמה תמונות מהסרט, בשוט שבכלל לא מופיע בו, אלא בתור חלק מהצילום של מצלמת הווידאו, כשמצלמת הווידאו מופיעה בו בברור (וכבר ידוע שהסרט לא בדיוק צולם במצלמה ביתית) די משעשעת?? (הכוונה לעובדה, מן הסתם…)
(אני שונא ניסוחים ><)
טוב, בטח לא הבנתם….
.html?hint=group
תראו בעצמכם:
כותרת (?!)
אלה כנראה תמונות מייקינג אוף, רואים בכמה מהתמונות את הבמאי מדבר עם השחקנים
וככל הנראה יהיה:
http://www.variety.com/VR1117979910.html
"זה סוף עונה, הם חייבים להסביר יותר על היצור".
JJ ותשובות לא הולכים ביחד, אלא אם יש "בחיים לא נותן" תקוע ביניהם.
אבל מה 'כפת לי, סרט מגניב
ואני סבלתי חמש דקות של כתוביות
כדי לשמוע את זה, ובסוף אפילו לא הבנתי מה אני שומע – הסאונד מאוד לא ברור.
ואם היו עושים את אותו הסרט
על הגמדים הקטנים שרוצחים אנשים בשנתם במקום לעשות משהו מועיל כמו לסדר להם את הבית, הייתי אומר סבבה. מה שמשנה הוא האם הסיום מתאים לסרט ולסיפור אותו הוא מגולל. ב"קלוברפילד" הכל מובא מנקודת מבט מאד אישית של מישהו שאין לו קשרים ברשויות (צבא/הבית הלבן/ארגון סודי כלשהו וכו…) מישהו שאין לו גישה למאגרי מידע כפי שיש לגיבורים בסרטים אחרים (נגיד "היום השלישי" או "אני האגדה") ולכן זה היה מאד נכון שלא לתת את המידע הזה (בין אם יוצרי הסרט חשבו עליו או לא) לצופים. זה היה הולך נגד הסיפור שהסרט מספר. ובכל מקרה מה זה היה משנה? כיצד סיפור האימה היה מתעצם עבורך אם היית יודעת שהמפלצות הללו שכבו רדומות על קרקעית הים/פותחו במעבדה של הצבא האמריקאי/נשלחו על ידי האיראנים/פותחו על ידי ד"ר אוויל מאוסטין פאוארס וכו… ? לפעמים יותר מדי מידע הוא גם חיסרון. מסיבה זו ממש אני מרגיש קצת מאוכזב כשאני שומע שיהיה סרט המשך כלשהו כי שם יש סיכוי גדול למדי שיאכילו אותנו בכפית ויתנו יותר מידע, וזה לא תמיד נכון. הגישה האמריקאית מאד של לספק את סקרנותם של הצופים היא לא גישה בריאה בעיני. לא תמיד. ישנם סרטים וסיפורים שעדיף להשאירם כמו שהם. "קלוברפילד" הוא אחד מהם.
''סלושו'' זו המצאה של ג'יי ג'יי
שעדיין לא ברור לי מה הוא מנסה לעשות איתה, אבל היא גם מוזכרת בכמה פרקים של "אליאס". מדובר באמת במעין ברד או משקה אנרגיה שהמרכיבים שלו מסתוריים או מוטלים בספק. אם אני לא טועה גם בלוסט עשו עם זה משהו.
כל הקטע הזה של ''מקורות ברשת'' ממש מציק.
מרגיז אותי שסרט לא עומד בפני עצמו (כנ"ל סדרת טלוויזיה, אגב) וכדי להבין את מלוא הסיפור והעלילה אתה צריך לחקור את האינטרנט, לשמוע את הפודקאסט ולקרוא את הקומיקס. ממתי סרט הפך להיות כזו עסקת חבילה? אם התסריטאים רוצים שנדע משהו, שיוודאו שזה עובר בשעה ומשהו של הסרט.
אני חושבת שההמנעות מסוף ''נורמאלי'' לסיום,
נובעת מהרצון העז של היוצרים לגרום לסרט להיות כמה שיותר אותנטי. מבחינתם, הצופים הלכו להם ברחוב, מצאו קלטת וידאו, וזה מה שהיה עליה. אולי בסרט הבא יעשו לנו טובה והוא יהיה מנקודת מבט של מישהו במרכז העניינים, שמבין מה קורה סביבו.
אגב, מבחינתי התרגיל הזה לא היה יעיל לחלוטין, כי לקח לי זמן להבין מי זה מי, מה הקשר של רוב לבת' לכל השאר, ועד שהבנתי כולם התחילו להתרוצץ בהיסטריה.
אני לא חושב שלהציל מישהו שאתה אוהב נשמע מגוחך
במיוחד במצב של כאוס.
לדעתי מדובר בסרט מהנה ובחידוש מרענן בסרטי האסונות – אימה.
השחקנים באמת טובים, והסיטואציות אמיתיות (מסיבת ההפתעה וכל מה שהלך עד לפני הפסקת החשמל והופעת המפלצת).
מה שאני הכי אהבתי היה זה שהסרט באמת הצליח להעביר את הקטיעה של התקדמות החיים של הדמויות. הבחור שמחר עובר לגור ביפן, הבחורה שרק קפצה לכמה דקות למסיבה ואז נפגשת עם חברים, המריבה שכנראה תשכח ביחד עם הרומן הקצר שהיה.
אולי בגלל הריאלסטיות של הסרט, פתאום זה נראה ממש אמיתי.
וכמובן גם הקטע של המצלמה הביתית תורם לאווירה בצורה משמעותית. כל הקטע הזה של "ראש קטן", שהצופה יודע מה קורה רק דרך העיניים (או עינית העדשה) של אחת הדמויות. חלק מהסרט נראה כמו סרטון שהעלה אחד הגולשים ליוטיוב. אני התחברתי לזה, למרות הבחילה שנגרמה לי לפעמים מהקפיצות והזומים "הביתיים" (ישבתי בשורה אחרונה).
כל זה די גרם לי להתעלם מהחסרונות הבולטים של הסרט. מראה המפלצת הלא אמין ועצם קיומה הדי לא מוסבר, העובדה שהמצלמה הופעלה בכל רגע קריטי (עם כל הכבוד לחשיבות התיעוד, אני חושב שיש דברים יותר רציניים כשאתה מטפס על בניין הרוס, כמו להישאר בחיים למשל..).
חברי לצפייה אמר (ואני די מסכים) שהסרט די הזכיר לו משחק מחשב, ושנראה שהמפלצת די "עוקבת" באופן מוזר אחרי הדמויות העיקריות בסרט.
אבל למרות כל זה כאמור, בסך הכל נהנתי בסרט.
האמת היא שזה קצת הזכיר לי את half-life
אבל בכל-זאת, נראה לי שחבר שלך חשב שזה נראה כמו משחק מחשב בגלל שזה מגוף-ראשון.
כן למשחק הזה הוא התכוון.
כנראה בגלל העלילה או היצורים (אותה אני לא ממש מכיר).
גם העובדה שהסרט מחולק לחלקים (הקטע ברכבת, הקטע ברחוב, הקטע בבניין..) גם הזכיר משחק מחשב.
כמה מפלצות? מהסוג הגדול?
איך?
לא קיבלתי כזה רושם מהסרט.
אני לא חושב שהמפלצת עקבה דווקא אחרי גיבורי הסרט
לפי IMDB מדובר במרחק של 3 מיילים ואין שום בעיה לעשות את זה בשעה (כשממהרים). מאחר והצילום במנהרות התחתית לא רציף, לא ברור כמה זמן זה באמת לקח להם.
איזה רכבות?
העיר בכאוס ומפלצת ענקית משתוללת, מי בדיוק ינהג את הרכבות האלה בזמן כזה? נגיד שלקח להם לפחות כשעתיים ללכת מספרינג עד 59 (כי המצלמה קופצת קצת מקטע לקטע ואפשר להניח שזה מקצר לנו את הזמן) זה בסדר, קניתי. אבל הם יצאו ב 59 אל כיכר קולומבוס (שזה ממש שם) וטיפסו עד הקומה ה 50 ומשהו אם אני זוכרת נכון – זה לבד לוקח הרבה יותר זמן ממה שהיה להם עוד בלי לקחת בחשבון את מבצע ההצלה ההזוי לבניין ליד. אין טעם לחפש מה לא הגיוני במחינת הזמנים כי אם כך – כל הסרט לא עובד (הפיצוצים התחילו כנראה בסביבות חצות כשהמסיבה היתה בעיצומה, עוד לפחות שעתיים של מהומה ברחובות והליכה לכיוון גשר ברוקלין, עוד לפחות שעה-שעתיים בסאבווי של ספרינג וכו' לא היה נשאר להם מספיק זמן להליכה במנהרה, טיפוס בבניין והגעה להליקופטר *לפני* שש בבוקר) בקיצור – סספנד.
איזה רכבות?
התכוונתי לרכבות שנתקעו או ננטשו במנהרות או (יותר סביר) בתחנות שבדרך.
כמה זמן לוקח לעלות לקומה 50 ברגל? אנשים עשו את זה בהפסקת החשמל הגדולה בערך בשעה ואין סיבה להניח שזה בלתי אפשרי, בעיקר כשאתה ממהר להציל את אהובת ליבך.
המסוקים המריאו מרחוב 40 פינת השדרה החמישית. לא כל כך רחוק מכיכר קולומבוס (15 דקות בריצה קלה).
נדמה לי שהפיצוצים התחילו סביב 11 בלילה, כלומר האודיסאה נמשכה כשבע שעות. לי אין בעיה עם הזמנים.
איזה רכבות?
לא ברור לי על סמך מה החלטת שהם יושבים שעתיים בתחתית. למה לא שעה?
כאמור, לדעתי הבלגן התחיל סביב 23:00 ככה שהיו להם 7 שעות. לי זה מסתדר.
איזה רכבות?
להיפך, לי אין בעיה עם הזמנים. מקסימום הם קצת רצו. לא מדובר פה במסע מחוף אל חוף, בסה"כ אי קטן ואנשים בו הרבה.
איזה רכבות?
איך את יודעת כמה זמן הם שהו בתחנת הרכבת? זה לא מצויין, ובהחלט אפשרי שזה היה גם חצי שעה. בנוסף, כשהם בורחים מהמסיבה אחרי הפיצוץ כולם עוד בהיסטריה, לי זה נראה כאילו העניין קרה ברצף, כלומר מרגע ההחשכה עד לרגע שפסל החירות מטייל ברחוב עברו אולי 10 דקות.
למה סתם לחפש את הסרט?
טוב, נראה לי שנכנסנו למצב הקטטוני הידוע כנטפקנות יתר
בסופו של דבר זה לא ישנה לי או לך את הדעה על הסרט, והויכוח כבר הפך להיות מעגלי משהו.
ישבר מעגל הקסם המכושף!
זו הבעיה בלהגיב על הודעה,
כשאת רוב השרשור שלה קראת יומיים לפני כן. בכלל לא שמתי לב שאני בתוך ויכוח…
אה.. דיון?
לא ראיתי את הסרט,
אבל מטוס חמקן הוא לא בלתי-נראה בעיניים רגילות, אלא בלתי-נראה באמצעים אלקטרונים (וגם כאן, אני מנחש, בצורה מוגבלת).
מצד שני, אם מטוס מפציץ אותך יש סיכוי לא רע שלא תספיק לראות אותו – הוא כבר גבוה ו/או רחוק מדי.
חמקן הוא גם חמקן ויזואלית
המטוסים האלה צבועים בשחור והם טסים ללא אורות כדי שלא יראו אותם בלילה, ויזואלית, בנוסף לכל החמקנות האלקטרונית…
בכל מקרה מסוק (אולי עם פנס) שטס יותר נמוך מושך יותר תשומת לב.
חמקן הוא גם חמקן ויזואלית
בסרט למצלמה לא היתה שום בעיה לראות את המפציץ החמקן..
אלוהים רואה הכל.
מצלמה היא לא די.ג'יי.
לא דיברתי על המצלמה:
היא לא רואה, היא מצלמת.
הדבר היחיד שאני לא מצליח לקבוע בוודאות
הוא המעמד הקרב של הסרט הזה-
יש לו פוטנציאל לא קטן להפוך לסרט קאלט, או לפחות לקבל מעמד של סרט שנתקע בראש כמו 'הנה הם באים!'.
מצד שני, הוא באמת בסך הכל מאוד גימיקי ונשען הרבה על הצילום והסאונד הביתי ופחות על עלילה מתוסרטת עם סיפור גאוני.
אני הייתי מהמר על הראשון, דווקא מאותם סיבות שהחבר'ה מעליי זוכרים את Half Life לטובה. כשזה טוב, לא משנה כמה זה מוזר וקשה לך לבלוע את זה, זה פשוט טוב.
חרא סרט.
עם כל הכבוד להייפ ולחלק מהביקורות.
פשוט סרט מיותר
כמו שאיכשהו התפתתי לראות את פרוייקט המכשפה מבלייר בקולנוע, גם זה איכשהו קרה. פשוט סוג של גירסא עם יותר תקציב לאותו סרט.
עם כמה קטעים שעשויים לא רע. וכלום חוץ מזה
אפשר פירוט?
אצלנו חצי אולם הפנה אצבע מאשימה לחצי השני,
בנוסח "מי בחר את הסרט?"
ואחרי שהזמנת שלושה ימים מראש האולם היה מלא?
כי בהקרנת הערב הראשונה ביום חמישי, באולם הגדול ביותר בפלאנט היו איתנו עוד כ 40-50 צופים, באולם של כ 400 מקומות.
מאכזב... )-:
חוץ מהקטע עם ההרוגים והזוועות, אני חושב שכל הנקודות האחרות שרשמת הן דווקא נקודות לזכות הסרט.
איך עוד מידע היה עוזר לסרט, ויותר חשוב, איך בדיוק מישהו שרץ עם מצלמה והחברים שלו אמור לקבל את כל המידע הזה ב"מקרה"?
אני קיבלתי בדיוק מה שציפיתי מהסרט.
בכלל, אני חושב שאולי צריך לראות LOST כהכנה לסרט, כדי לתאם ציפיות בקשר לכמות המידע שג'יי ג'יי אברהמס מחלק לצופים שלו וכמות השאלות הפתוחות שהוא משאיר באויר ללא מענה…
יופי, עכשיו מעריצי '300' רואים סרטים אחרים.
אגב, למפלצת קוראים 'קלייב', כך לפחות Moon Sphinx ואנוכי טוענים.
לא הבנתי את ההצהרה, אני לא גולש באתר הרבה, לקרוא למישהו מעריץ של 300 זה נחשב כעלבון כאן…?
אני אשמח אם תסביר לי למה היית צריך להעליב אותי, או במה חטאתי.
יופי, עכשיו מעריצי '300' רואים סרטים אחרים.
ממ..אני דווקא די חיבבתי את 300 רק בגלל האסטטיקה הקולנועית שלו.
בקלוברפילד לא ממש מצאתי את זה. אמנם השימוש במצלמה עושה את הסרט לכאורה יותר אישי , אבל זה ממצה את עצמו די מהר וחוזר על עצמו למוות עד לסוף הסרט.
אולי מישהו יכול לתת את הדעת
על זה שכל צי המטוסים של ארה"ב לא מסוגל להשמיד יצור בגובה 100 מטר שעשוי (לפי ההתרשמות שלי כמובן שלא הייתי שם) מחומרים אורגנים בעוד שקלות הוא מסוגל להשמיד מבנים מחומרים כמו פלדה ובטון….
נ.ב.
הנה כמה תמונות של המפלצת המדוברת:
http://www.beyondhollywood.com/the-cloverfield-monster-revealed/
נחמד, חוץ מהעובדה שהמפלצת בסרט לא נראית ככה.
התמונה מזכירה לי סוג של כלב ים מעורב עם מעיל עור
אני חושב שבסרט היא נראתה יותר כמו דינוזאור, למרות שהזיכרון שלי לא משהו בפרטים כאלה.
הסרט הוא תרגיל יחצנות וזה הכל
הסרט הוא תרגיל יחצנות למצלמת וידאו של סוני שעולה 111 אלף דולר.
פשוט אכזבה!.
חבל שהביקורת לא מספיק מאוזנת.
נכון, כי עכשיו כולם ירוצו
לקנות מצלמה ב $110,000
כמובן, כי בפעם הבאה שמפלצת ענקית תשתולל באזור, איך בדיוק מצפים
מאנשים לתעד את מה שהולך?
אה....
אלף דולר הולכים ברגל? נא לדייק – 111,000
על מה אתה מדבר? סוני שמוני.
הסרט הזה הוא שיר הלל למכשירי NOKIA.
זה לא אני. זה ארמדיל אחר.
רק לטריוויה, כן?
אולי בעקבות הסרט אנשים יקשרו את נוקיה עם מפלצות ענק ואימת מוות.
אני מקווה שכך יהיה.
רק אחרי שראיתי את התמונה בהגדלה הצלחתי להבחין בכתובית כתנה שכתוב עליה NOKIA. ובקשר לשלט: מתי פעם אחרונה היית ברכבת תחתית בלי פרסומות שמה? ניסו לעשות משהו אמין ויצא להם פרסומת…
עוד משהו: אתם יודעים שיש ערך בויקיפדיה על הבניין שבת' גרה בו (שבניין אחד נשען על בניין שני)
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96_%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%A8
תראה, לא נראה לי שזה יצא להם בטעות ושבמקרה כל הטלפונים של כל האנשים הם נוקיה.
יש אפילו קטע שרואים אותו מצלם מישהו מצלם את המפלצת ויש לו דגם נוקיה שבדיוק מתחילים לשווק בארה"ב (כנ"ל גם לגבי הטלפון של רוב)
זה הכנסת מוצר מהסוג הגרוע ביותר
אני מבקש, השם הוא לא ''הכנסת מוצר'' אלא ''פרסום סמוי''.
לא נכון, השם הוא ''השמת מוצר'' וכבר התווכחנו על זה.
(בקצרה: זה סוג של פרסום, ואין בו שום דבר סמוי).
מכיוון שאתה זוכר שהתווכחנו, אתה ודאי גם זוכר שלדעתי זה כן נכון
בכל מקרה, כבר אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד על זה כאן:
כתבה מספר 3606
ואתם חיים?
אצלנו תרגול כזה לא היה עובר בשתיקה.
בגלל זה ניסינו את זה על פליני ולא על מוניקה.
מוניקה הייתה מבצעת את מה שהיא מתכננת מאז שהיא מכירה אותי, ומכוונת ישר לעורק הצוואר. פליני שוחר שלום, שלא לומר אהבל מושלם. או שהוא הבין שאנחנו רוצים את טובתו.
במקרה הסביר של מפלצת בנס ציונה
אני מציע שתדחפו את המפלצת לתיק הגב, זה יעזור לכם בעתיד יחסיכם עם החתולים (וגם יציל את נס ציונה).
נס פח השמן
מה הבעיה? המצלמה צילמה בסה"כ פחות משעה וחצי.
נס פח השמן
אם אתה רוצה את המצלמה אתה מוזמן:
)
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=534832&TypeID=1&sid=127
רק 100000 והיא שלך (לא באמת חשבת שזה צולם עם המצלמה שנתנו לו
סרט מעולה
כן, אז ראיתי אותו, באיחור אופנתי מסוים, ונהנתי מכל רגע.
בכל מקרה, לי ממש לא הפריע חוסר הידע על המפלצות וכל המסביב, זה הוסיף לאווירה של הסרט שמדבר על ניסיון ההישרדות של האנשים עצמם במצב שהוא גדול עליהם בכל מובן.
וכמובן שאנחנו רואים את מה שהאנשים עברו – שזה אומר מה שהם יודעים, אנחנו יודעים. הם לא ידעו כלום, אז גם אנחנו לא.
במילה אחת:
א כ ז ב ה
בתור מישהי שמאוד אוהבת סרטי אימה, מהשנייה הראשונה שראיתי את הפרסומת אמרתי שלסרט הזה אני חייבת ללכת. כשראיתי שליוצר של הסדרה המצויינת "אבודים", יש יד בדבר, האמנתי באמת ובתמים כי הולך להיות סרט מעולה.
עם תחילת הסרט, החל הצילום התזזיתי המעצבן שמיצה את עצמו מאוד מהר. ואז חיכיתי וחיכיתי לרגע בו יעברו לצילום נורמאלי. כשעבר חצי סרט וזה לא קרה, התפללתי שהסרט ייגמר.
המון פערים, מעט מידי מידע. לא ברור מי זו המפלצת, מאיפה באה? מאיזו סיבה?
מלל דל המעליב את האינטלגנצייה של הצופה, משפטים כמו: "זה אכל את כולם","ראיתי את זה" "רוצו, רוצו", חוזרים על עצמם הרבה מידי פעמים.
לדעתי, הסרט יכל להיות טוב הרבה יותר, לו היו משלבים צילום רגיל לצד הצילום הבייתי.
הסרט קצר מידי, הסוף מאכזב.
האוכל מגעיל והמנות קטנות?
אם הסרט כל כך גרוע, וכבר מהאמצע התפללת שהוא יגמר כבר, איך זה שבסוף הוא קצר מדי?
האוכל מגעיל והמנות קטנות?
כשל "התקווה הצפונה בביס הבא".
הקולנוע בקריון
לפני כשעה חזרתי מאוד מאוכזב מהסרט. לא בגלל הסרט עצמו (לא סרט מדהים, אבל ידעתי מראש בדיוק למה לצפות וקיבלתי בדיוק את מה שחשבתי שאקבל).
הסיבה העיקרית שבחרתי ללכת לראות את הסרט בקולנוע היא הביקורות בהן נטען שה-Sound בסרט עושה את העבודה. אני לא אודיופיל, אבל אני אוהב שימוש חכם בקול בסרטי אימה (ובכלל).
לצערי מערכת הקול בקולנוע החדש בקריון (אולם 11, לא יודע איך זה באולמות האחרים) היא פשוט בזיון ופשע כנגד אוזני האנושות. מילא לא השקיעו במערכת קול סבירה, אבל למלא אולם למרות שהמערכת תקולה (רעש בלתי נסבל של רמקולים קרועים, כל פעם שמתגברים הצלילים הנמוכים) זה פשוט חוצפה. ההרגשה היתה גרועה יותר מצפיה בטלויזיה ישנה. פשוט זלזול של בעלי האולמות במדיום הקולנועי ובקהל. טפו!
מה שעצוב הוא שכמעט כל האולם יצא מקטר על הסרט או על הצילום התזזיתי, אבל אף אחד לא חשב שהליקויים בקול פגעו להם בחוויה. יכול להיות שאנשים הניחו שזה חלק מהסרט (או שהציבור סתם חרש)?
מישהו ראה את הסרט באולם עם מערכת קול ראויה? יש התרשמויות?
אני ראיתי ביס פלאנט עם מערכת קול מצוינת
והיה אחלה.
אני ראיתי ביס פלאנט עם מערכת קול מצוינת
ללא ספר הקולנוע הטוב בארץ. הזמנו כרטיסים (לא לסרט הזה אמנם) באולם 15, שיש בו 7 שורות וחששנו שיהיה קטן ומבאס אבל האולם גדול, המסך ענק והסאונד מהפנט. רק חבל שחופן פופקורן עולה 20 שקל.
לא קראתי את כל התגובות אבל...
אני מניחה שכולם כאן ראו ת'סרט…ראיתם בדיוק מה שאני ראיתי ובכ"ז יש תלונות על המפלצת?!?!
אם תיזכרו מה הולך בסרט- היא לא עיקר הסיפור.
מדובר כאן בסיפור אהבה- בחור שהולך להציל את אהובתו כיאילו…הוא מוכן לסכן את החיים שלו בישבילה…
המפלצת היא בסה"כ טריגר,נקודת המפנה בעלילה- היא לא 'ה' עלילה…
לא לראות
גם הכיסא היה ממש לא נוח, והמזגן היה חזק מדי, הבחורה לידי לא שמה דאו, הפופקורן היה יבש מדי וגם לא היה מספיק מלוח, בקולה היו רק שני גושי קרח, הכרטיס נקרע בצורה לא אחידה, הסתיר לי בחור עם אפרו מטורף, האוטו לא הניע וגם איסמאיל הנייה. עדיף לשבת בבית ולראות "אבא גנוב 3"
סרט מצוין!!
מחוץ מהדמויות המלוטשות והפוטוגניות, כמו בכל סרט אמריקקי (שמזכירות לך שאתה בעצם צופה בסרט) אהבתי מאוד את העלילה, האפקטים על כל סוגם, האימה והלחץ שממלאים אותך בעת הצפייה – תענוג!(במיוחד כשאתה מסטול מת..)הקטע הזה של צפייה מהנק' מבט של הדמויות הוא מוטיב שכיח יחסית בעשור האחרון ואכן מוצלח. אגב למי שהזכיר את הסרט "החייזרים באים"- זה באמת סרט מ פ ח י ד וגם אני ראיתי אותו לפני שנים שהיתי עוד נער מתבגר, באמצע הלילה, והודות לו לא הצלחתי לישון איזה 3 חודשים. "המכשפה מבלייר" גם מפחיד אבל משום מה המתח והלחץ נגמרים בסוף הסרט (שלא כמו "הצלצול" שליווה אותי עוד כמה שבועות אחרי שצפיתי בו, ואותו ראיתי פעם 1 כשהיתי בן 21!!)
אין אבל אין על סרטי אימה!
?
מה שהכי אני לא מבינה זה למה כולכם חושבים שזה סרט אימה? נכון שיש בזה את האי וודאות של סרט אימה ועוד הרבה מאפיינים אחרים אבל אני אישית חושבת שזה יות סרט אימה אקשן. זה כאילו הם המציאו ז'אנר חדש!
ובקשר לכל האנשים שהייתה להם מחלת ים הזמן הסרט: אני שמעתי שאשכרה הציבו דליים לאנשים שהקיאו במהלך הסרט בארה"ב (זו אחת הסיבות שהלכתי לראות אותו…).
אחד הסרטים הטובים ביותר
כמפיק קליפים אני אומר בוודאות שזה סרט מדהים ומושלם, האמת שנשארתי פעור פה ממושלמות ההפקה. כמו כן כמובן שהשחקנים אמורים להיות לא מוכרים כי זה מדמה דוקומנטרי בREAL TIME
התגובות בימד''ב
אני חושש שהדרך היחידה שבה הדפים הראשונים של התגובות לסרט מלאים בציוני 1 עד 3 כוכבים הוא אם בחרת לסדר אותן לפי "Hated it".
אז במיוחד בשבילך עשיתי כרגע כימות קטן, והנה אדייק:
כשאתה נכנס בימד"ב לרשימת ביקורות המשתמשים לסרט, ישנם כרגע 197 דפים של ביקורות. אם תיקח את ה-5 הראשונים, תגלה מאזן של 12 ביקורות אוהדות (8 כוכבים ומעלה) לעומת 37 ביקורות שאינן אוהדות כלל (4 כוכבים ומטה), הרבה מהן כוכב אחד או שניים. יש לציין גם ששתיים מהביקורות שספרתי לא כללו ציון בכוכבים, אבל זה לא משנה משמעותית את המאזן גם אם הן אוהדות.
כנראה שהייתי צריך לדייק במילותיי, אבל אני חושב שלדפים 1-5 מתוך 197 בהחלט אפשר לקרוא "ראשונים", ולמאזן הנ"ל בהחלט "לא אוהד". אגב, את מה שכתבתי בביקורת שלי כתבתי בהתייחסות ל-8 הדפים הראשונים ברצף, אם כי בבדיקה כאן עצרתי בחמישי. מרפרוף בדפים 6-8, רק שלוש ביקורות מתוך כ-30 הן אוהדות. השאר, כאמור, 4 כוכבים ומטה.
גם היום, אחרי 4 שנים, הסרט אדיר בצפייה שנייה. מבהיל, מותח עד כדי התקף לב, אקשן מסחרר,
דמויות אמיתיות ושימוש מבריק בקונספט-תת ז'אנר של פאונד פוטג'/מוקומנטרי. סרט מצוין.
הרגע קראתי ריאיון עם התסריטאי (פורסם לפני חודש) בו הוא טוען שיהיה המשך אך לא ידוע מתי תתחיל הפקה כי
קשה להביא אותו, את מאט ריבס וג'יי.ג'יי. אברהמס למקום אחד… עסוקים כרגע.