בוקרים וחייזרים (הפלישה למערב)

הדבר הכי טוב ב"בוקרים וחייזרים" הוא השם שלו. זה סרט שעוסק בבוקרים, ובחייזרים, ולכן ‏קוראים לו, בישירות נחשים-על-מטוסית, "בוקרים וחייזרים". כמה פשוט ומצוין. סליחה? מה זה? ‏מוסרים לי באוזניה שבארץ הסרט מופץ תחת השם "הפלישה למערב". אני מניח שזה אומר שאין ‏בסרט הזה שום דבר טוב.‏

ושיהיה ברור, אין לי שום בעיה עם בוקרים וחייזרים, לא בנפרד ולא ביחד. חייזרים פלשו לכדור ‏הארץ – בקולנוע, לפחות – לאורך כל המאה העשרים, והעשרים ואחת. בשנות החמישים אי אפשר ‏היה לזרוק נעל בלי לפגוע באיזו חללית של חייזרים אדומים שמצפצפים "קח אותי למנהיגך", וגם ‏בשנים האחרונות הם מגיעים בהמוניהם כאילו אין כוכבי לכת אחרים ביקום. אין שום סיבה ‏עקרונית שהם לא יגיעו אלינו גם טיפה לפני תחילת המאה העשרים, התקופה שאנחנו מכירים ‏בתור "המערב הפרוע". אין גם שום בעיה בשילוב של שני ז'אנרים רק משום שזה לא נעשה קודם. ‏זה לא הקונספט שבעייתי פה: זה הביצוע.‏

דניאל קרייג מתעורר בישימון, בלי לדעת מיהו ומהו, ועם משהו מתכתי מוזר על היד. הוא מגיע ‏לעיירה מאובקת ושכוחת אל, נכנס לפאב, נקלע לקטטה בפאב, פוגש את האישה היחידה בסרט ‏ואוטומטית מניח שהיא זונה, ומסתבך עם בנו המניאק של בעל החוות המושחת. בקיצור, מהלך ‏עניינים סטנדרטי לגמרי עבור מערבון. ואז, בדיוק כשאתם בוחנים את הכרטיס שלכם כדי לבדוק ‏שלא קניתם בטעות כרטיס ל"בוקרים ועוד בוקרים", מגיעות חלליות, מפוצצות את העיירה וגוררות ‏אנשים לשמים. שזה דבר שלא קורה בדרך כלל במערבונים.‏

אחרי ההתפתחות הלא ממש שגרתית הזאת הקאובואים הטובים חוברים לקאובואים הרעים, ‏וכולם יוצאים בעקבות החייזרים כדי להשיב את יקיריהם שנחטפו. לרוע המזל זה המהלך המפתיע ‏‏(שוב, "מפתיע" רק בהנחה שלא שמתם לב לשם הסרט שאתם צופים בו) האחרון בסרט. כל היתר ‏מצליח, למרות הקונספט החדשני, להיות הכי קלישאתי שרק אפשר, ונוסף לכך גם אידיוטי ודי ‏משעמם.‏

אתם מבינים, לא מספיק להגיד "בוקרים" ו"חייזרים" כדי להרכיב עלילה של סרט. לא מספיק להניח ‏שכולם יעשו את מה שהם בדרך כלל עושים בסרטים, הבוקרים יבקרו והחייזרים יחייזרו, ויהיה ‏לכם סרט מגניב. לא. גם בסרט שבו אנשים רוכבים על סוסים וחובשים כובעים רחבי שוליים צריך ‏עלילה מעניינת ודמויות טובות; לא מספיק שכולם מדקלמים את רצף הקלישאות השלם מכל ‏תולדות המערבונים. גם בסרט שבו יצורים מוזרים מגיעים מכוכב אחר, צריך למצוא סיבה והגיון ‏בהתנהגות שלהם; לא מספיק להגיד "הם מכוכב אחר והם רעים". ההסבר שהסרט מציע ‏להתנהגות של החייזרים בו הוא לא טפשי ברמת "טוב נו, זה סרט עם חייזרים, למה אפשר לצפות" ‏‏– הוא אידיוטי ברמת "זאת היתה בדיחה, נכון? אתם לא באמת מצפים שנאמין למה שאמרתם עכשיו, נכון?", אידיוטי ברמת נול הגורל, אידיוטי ברמת "רובוטריקים". וכאן לפחות מוצע הסבר ‏כלשהו. לעניינים אחרים בסרט – כאלה שנוגעים לאוליביה וויילד, דמות שמסתירה סודות שהיה ‏קשה מאוד שלא לנחש מראש כבר מהטריילר – לא מוצע כל הסבר משום סוג.‏

מה שאתם מקבלים זה את גירסת המערב הפרוע ל"פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס". רצף ‏משמים של קלישאות, שהעובדה שמופיעים בו מדי פעם חייזרים לא הופכת למשעמם פחות. דניאל ‏קרייג והאריסון פורד כאן, ושניהם טובים בלהיראות קשוחים ולא להזיז שרירים בפנים. זה היה ‏בסדר גמור, אילו היה קורה מסביבם משהו מעניין. אוליביה ‏וויילד כאן, כאמור, והיא נראית מצוין, ‏וזהו.‏ האקשן מאובק, סטנדרטי ולא מרגש. וזה חבל, כי היתה סיבה לחשוד ‏שיהיה מה לראות כאן: ג'ון פאברו ויתר על בימוי "האוונג'רס" בשביל הסרט הזה, מה שבדיעבד ‏נראה כמו אחת ההחלטות הגרועות ביותר מאז שהטרויאנים החליטו שפסל של סוס דווקא יתאים ‏להם לגינה.‏

הסרט מוכיח שגם לצוות המוכשר ביותר אין סיכוי נגד תסריט עלוב. לא פאברו ולא האריסון פורד היו יכולים להתגבר על אלכס קורצמן ורוברטו אורקי, שהפכו עכשיו רשמית לאויבי ‏הציבור. הזוג הזה "כתב", אם זאת ‏המילה הנכונה, את סרטי "רובוטריקים", אבל אני לא כועס ‏עליהם בגלל זה, כולנו צריכים לאכול. אני כן כועס עליהם על כך שהם החליטו, בעקבות ההצלחה ‏של הסדרה ההיא, שגם את יתר הסרטים שלהם הם יכולים לכתוב בחצי שעה, לפני הפגישה עם ‏המפיקים, תוך כדי נסיעה בג'יפ, כשאחד מהם כותב את העמודים הזוגיים והשני את האי-זוגיים, ‏והם לא מתערבים אחד בעבודה של השני. הסרט הזה הוא בזבוז מוחלט של קונספט מגניב.‏