חסין מוות

במקור: Death Proof
תסריט ובימוי: קוונטין טרנטינו
שחקנים: קורט ראסל, רוז מקגוון, זואי בל, רוזריו דוסון, סידני פואטייה, ונסה פרליטו

קלישאות מצמררות!!!
מבנה תחבירי מבעית!!!

דימויים מסורבלים להחריד!!!
הרחיקו נשים קטנות וילדים בהריון!!!
ביקורת סרטים מהגיהינום, עכשיו כאן!!!

הצהרות מפוצצות והגזמות פראיות היו כלי המקצוע של יוצרי סרטי האקספלויטיישן. זה היה ז'אנר קולנועי שהתאפיין בהפקה עצמאית בעלות נמוכה, וטקטיקות שיווק אגרסיביות, שנשענו על שבירת טבואים חברתיים, כדי לגרור פנימה קהל חובב סנסציות. מבחינת איכות הפקה, ההקבלה הינה סרטי הבורקס שלנו, עם דגש חזק על סקס ו/או אימה. צ'ארלי וחצי היד הכרותה, אם תרצו. על פי מקורות היסטוריים (נו טוב, על פי ויקי), בשנות ה-60 וה-70, כשמחסומי הצנזורה בקולנוע האמריקני הוקלו, הפופולאריות של סרטים אלו היתה בשיאה. עם הזמן דעכה, מן הסתם בשל עלית סף הזעזוע של צופי הקולנוע, ועלית רמת ההעזה של המיינסטרים הקולנועי.

כמה עשרות שנים מאוחר יותר, קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז, שני במאים עם חיבה ידועה לוינטאג' קולנועי, החליטו ליצור דאבל פיצ'ר: שני סרטים, 'חסין מוות' ו-'פלאנט טרור', שיוקרנו ברצף כיצירה אחת, ויעשו כבוד לסרטי הזבל של פעם. השם שנתנו לסרט היה 'גריינדהאוס', ככינויים של בתי הקולנוע שהקרינו את סרטי האקספלויטיישן. אך חזון ומציאות לחוד. מסיבות כאלה או אחרות, החליטו המפיצים להקרין את הגרסה הכפולה רק בתחומי ארה"ב, ולתת לשאר העולם גרסה מוארכת של כל סרט בנפרד.

'חסין מוות' הוא חלקו של טרנטינו בפרויקט. בתחילת הסרט אנחנו מתוודעים ל-3 נערות חמד: שאנה (עם א'!) הבלונדינית, (ג'ונגל) ג'וליה השחורה וארלין (באטרפליי) בעלת השיק הלטיני. הבנות יוצאות לערב פרוע בעיר אוסטין שבטקסס, כולל אוכל, בנים, הרבה אלכוהול וקצת סמים. ארלין שמה לב לאדם מסתורי (קורט ראסל פלוס צלקת ומוס בשיער) במכונית שחורה מאיימת, שעוקב אחריהן – טם, טם טאאאאאם!

מנקודה זו והלאה, במקום התמקדות בדם, יזע ועוד דם, כמצופה מסרט מחווה לזוועתונים, הדגש עובר להצדעה עצמית לפועלו הקולנועי של קוונטין טרנטינו: הרבה דיאלוגים מגניבים, קריצות לצופים, הופעות אורח של דמויות מוכרות ורפרנסים תרבותיים, עלומים יותר או פחות. נראה שגם אם טרנטינו היה מביים סרט הצדעה לסרטי הבריכה של שנות ה-40 וה-50, אחת השחייניות היתה אומרת כל חמש שניות "ביץ"', זורקת בהיסח דעת, תוך שחית חתירה, אבחנות תרבות-פופ שנונות, ומענטזת בבגד ים צהוב עם פסים שחורים.

שלא תבינו לא נכון, הנאמנות לז'אנר האקספלויטיישן אכן באה לידי ביטוי – במראה של הסרט, עם שריטות מכוונות של הפילם וקאטים פתאומיים של סצינות, ובשלד הבסיסי של העלילה, שהוא בדיוק המצופה מהפוסטר: מרדפי מכוניות מהנים, אנשים שמתים בצורה פוטוגנית, ורגעי מתח/אימה. אבל במקביל, כל רגע בסרט שבו אין אקשן – כלומר, רובו הגדול – מכוסה בטביעות האצבע המוכרת והשתלטנית של הבמאי, עם דיאלוג טרנטינואי גנרי. דוגמה בולטת לתופעת ה"היי, אני, קוונטין טרנטינו, ביימתי את זה!", היא הצורה בה מוצג זמן ההתרחשות בסרט: ישנם ביטויים מאוד בולטים לשנות ה-60-70, תור הזהב של הז'אנר, דרך מכונות תקליטים, מכוניות ישנות, תסרוקות מיושנות, ועיצוב רטרואי. אבל במקביל, יש גם מכוניות חדשות על הכביש, סלולריים וסמסים. בעוד שב-'להרוג את ביל', למשל, זה היה חינני, כאן כל קטע כזה גרם לי להתנתק מחוויית הסרט.

נקודת דמיון נוספת בין 'חסין מוות' ל-'להרוג את ביל' היא שבשני המקרים מדובר בפרויקט שהיה אמור להיות סרט אחד, אבל פוצל לשניים, מה שגרם לחלק מהסרט להיות מרוח משהו. 'חסין מוות', שארכו במקור היה כ-90 דקות, הוארך לכ-120, ולמרבה הצער הדבר בולט עד כאב. מבדר ככל שיהיה, הסרט לא מכיל עלילה של ממש, דבר שאולי לא היה מורגש בסרט קצר יותר, אבל צועק לעין בגרסה המורחבת. לא ראיתי את הגרסה המקורית והמקוצצת, אבל אני לא אופתע לגלות אם קטעי האקשן כולם היו כלולים כבר בה, וחצי השעה הנוספת מכילה ליהוגים בלבד.

בהיעדר עלילה, הנוכחות של דמויות מגניבות בהחלט מהווה תמיכה לקטעים הפחות אקטיביים בסרט. קורט ראסל משחזר בצורה לא רעה את סנייק פליסקין, דמותו מ'הבריחה מניו יורק', עם טוויסט פארודי, מבטא שהולך ובא, וצלקת היכן שאמורה להיות הרטיה. נוספות לו הדמויות הנשיות השונות, המוצלחות יותר ופחות, ובולטת לטובה זואי בל, אשת פעלולים שהיתה הכפילה של אומה תורמן ב'להרוג את ביל' ומשחקת כאן בתפקיד עצמה. ההופעה שלה משודרגת משמעותית על ידי מבטא ניו-זילנדי מקורי. למרות זאת, לא נראה שאף אחת מהדמויות תכנס להיכל התהילה של הכלה, וינסט וגה ומיסטר פינק.

כל זה מסתכם בכך ש'חסין מוות', בגרסתו המורחבת, הוא סרטו החמישי של קוונטין טרנטינו לפני שהוא כל דבר אחר. בעוד שסרטי האקספלויטיישן המקוריים ניצלו את סקרנות הצופים כדי למכור להם טראש צלולואידי, חסין מוות מנצל את אותה סקרנות כדי למכור עוד סרט של טרנטינו. אקשן ללא הפסקה לא תמצאו כאן, אבל אם סרט של טרנטינו זה מה שאתם מחפשים, 'חסין מוות' בהחלט יכול להעביר לכם בנעימים ערב בקולנוע.