גרון עמוק

מאת
קיפוד
– פורסם ב 24 בספטמבר 2005Posted in: ביקורות

במקור: Deep Throat
תסריט ובימוי: ג'רארד דמיאנו
שחקנים: לינדה לאבלייס, הארי רימס, דולי שארפ

כמו נשים רבות בעידן המודרני, לינדה לאבלייס אינה מסופקת. לא חסר לה כסף, או רכוש, או אפילו הרבה מין, אבל יש סוד אפל המכלה אותה מבפנים – לא ניתן לספק אותה. בעצה אחת עם חברתה, הלן, היא עושה פעמיה אל הרופא השכונתי, שיבדוק, מדוע חרף ההספק הנכבד שלה במיטה, היא אינה מגיע לסיפוק. חוקר הרופא, ובודק, ולבסוף סופק ידיו יחדיו. הרי אין ספק מדוע אין סיפוקים בחייה. הדגדגן שלה, איבר שחשיבותו אינה מוטלת בספק, אינו נמצא במקומו הטבעי, כי אם במעמקי גרונה. והפתרון, דוקטור? כמובן, לספק יתרונות טקטיים לפיה וגרונה בעת המעשה, כך שיזכו לגירוי, והיא – לסיפוק המוחלט. חרף ספקות ראשוניים, היא מנסה, ומתלהבת. הסרט מביא את מסעה של לאבלייס אל מחוזות המציצה – ואין הכוונה הפעם לממתק הירושלמי – אקט בו האורך כן קובע.

וזה פחות או יותר כל תיאור העלילה של הסרט 'גרון עמוק'. יש עוד כמה תפניות עלילתיות זניחות (או גניחות), ועוד מספר קווי עלילה שוליים, אך בשורה התחתונה, סרטי פורנו הם כמו סרטים של ג'ט לי, או סרטים עם פיצוצים גדולים. העלילה היא רק תירוץ לדברים החשובים באמת. לזכותו של הבמאי ג'רארד דמיאנו, שזה היה לו אחד מסרטיו הראשונים, יאמר שהוא לפחות ניסה ליצור עלילה. ועל כך מקיאוולי ועקיבא גולדסמן היו בודאי אומרים – "אתה לא חייב לכתוב עלילה, אבל רצוי שתניח לצופייך להאמין שיש כזאת". כותריו המאוחרים יותר של אותו דמיאנו, אגב, כוללים שמות כמו 'מעולם לא עמוק כל כך', או 'הוד והדר בישבן'. לא אוכל לחוות עליהם דעתי, שכן טרם צפיתי בהם וספק אם אי פעם אעשה כן, אבל הם לא נשמעים כל כך מבטיחים.

והאמת, קשה לומר שסבלתי במהלך הצפיה ב'גרון עמוק'. מסיבות אלו ואחרות, הסרט עזב לפני שנים רבות כבר את תחום ה"אומנות", והפך לקאלט. זאת מבלי לשאול כלל אם אי פעם ה"אוננות" היתה זכאית למעמד של "אומנות". כך או אחרת, הוא מזמן לא שם. הוא קאלט. ככזה, הוראות השימוש הן פשוטות – לאסוף כמה שיותר חברים במצב רוח שטותי, ולצפות יחד. לרוב, רצוי בלוויית אלכוהול, אם כי בקבוצת הצפיה שלנו לא היה כלל שימוש בנוזל המשעשע, מסיבות אלו ואחרות. יתרונות נוספים של הסרט, המייעלים את תפקודו כפעילות חברתית לשעות אחר הצהרים: הוא מאוד קצר, כששים דקות, ומאוד מאוד מצחיק.

בניגוד לסרטי קאלט אחרים ('תוכנית 9 מהחלל החיצון', למשל), 'גרון עמוק' מצחיק בכוונה תחילה. יש בו הומור מילולי ("אכפת לך אם אעשן בזמן שאתה אוכל?"), כמו גם הומור מצבים (למשל, המזכירה/אחות של הרופא, שמבלה את זמנה בשעמום גמור בעת קיום יחסי מין, ופניה אינן מנסות אפילו להסתיר זאת). ההומור וולגרי לעתים, אבל למה ציפיתם, זה סרט פורנו.

מכל בחינה אחרת קשה לשבח את הסרט. לינדה לאבלייס, הכוכבת, חמודה ומתוקה ככל שתהיה (ומנומשת!), פשוט שחקנית מחורבנת – את מעט השורות שיש לה לומר, היא מעבירה בקול שטוח ופלקטי. כמוה גם שאר צוות השחקנים המצומצם, שברובו מבצעת לאבלייס את זממה. הצילום סטטי ונטול השראה, העריכה נוראית, וכן הלאה. כסרט, הדבר הזה הוא פשוט פשע נגד אומת הצלולואיד. אבל מותר לו, הוא היה אחד החלוצים בתחומו, והוא קאלט.

כתופעה סוציולוגית, בעיקר לפני או אחרי צפיה בסרט התעודי 'בתוך גרון עמוק', הסרט עשוי להיות מעניין. סך הכל, מדובר בסרט שייסד את תעשיית הפורנו האמריקאית. מעניין גם להשוות בינו לבין בני דודו המודרניים: קשה לי להאמין, למשל, שזמן המשגל בסרטים מודרניים כולל שירים משעשעים במקום גניחות סתמיות. סביר גם שגברים כיום יהיו פחות שעירים, ובעלי אברים מעל לממוצע האנושי. בעצם, הדברים נכונים גם לגבי הנשים.

ואז נשאלת השאלה הקשה. האם כסרט ייעודי, שנועד לספק צרכים מסוימים, 'גרון עמוק' עדיין מתפקד? התשובה קלה בהרבה: לא. בהנחה שאי פעם הוא סיפק זאת מלכתחילה, כמובן. לא הייתי שם. נכון, תנאי הצפיה שלי בסרט מנעו מן הסתם ריגושים מהסוג שהאמנים שעבדו על הסרט כיוונו אליהם, אבל ככלל, הסרט מיושן, וגם אם לא מחפשים בו עומקים מיוחדים, הוא לא ממש ניצב בחוסן. אם בריגוש אתם חפצים, ואם עברתם את גיל 18, הרי שיש דברים מודרניים בהרבה זמינים לצרכים הללו, רובם, כך לפחות אומרים לי, זמינים מה"אינטרנט". אבל לפחות אי אפשר לומר שהוא לא מבדר.

תגיות: