"סרטו של אלכסנדר פיין, עם ג'ורג' קלוני" נשמע כמו דבר מוזר לומר על סרט. אלכסנדר פיין הוא יוצר מוערך מאוד של דרמות קומיות, שאף פעם לא אהבתי – בעיקר משום שנראה שהוא משקיע הרבה אנרגיה בהבעת בוז לגיבורי הסרטים שלו. ג'ק ניקולסון הפנסיונר הפתטי והמוזנח ב"אודות שמידט", מתיו ברודריק נדרס מתחת לריס ווית'רספון חסרת העכבות ב"Election". הוא עושה סרטים טובים על אנשים עלובים.
ג'ורג' קלוני, לעומתו, הוא ג'ורג' קלוני. ייתכן שתראו אותו לפני הסרט עולה לשמים עם מכונת הקפה שלו. תפקידו של ג'ורג' קלוני הוא לא להיות אנושי, אלא להיות שרמנטי. הוא כובש לבבות בחצי חיוך ומקבל מועמדויות לאוסקר בהנפת גבה. הוא לא שחקן, הוא כוכב. איך זה מסתדר עם העליבות האנושית של פיין? האם פיין ישפיל את קלוני, או שקלוני יקלקל את פיין?
למרבה השמחה, ב"היורשים" פיין וקלוני נפגשו במקום טוב מאוד באמצע – המקום שבו קלוני רץ. בסצינה מרכזית בסרט קלוני נועל כפכפים, ורץ. אז מתברר לצופים שאף אחד, אפילו קלוני, לא יכול להיראות מכובד – שלא לומר שרמנטי – כשהוא רץ בכפכפים. קלוני רץ הוא אחד הרגעים המצחיקים בסרט, כיוון שהוא נראה גמלוני, מגושם ומגוחך, ופתאום אפשר להאמין שהוא רק בנאדם. גם כשהוא לא רץ, קלוני כאן הוא יותר שחקן משהיה אי פעם, ופיין מרוכך יותר משהיה אי פעם. אין פה שנאת אדם, אבל יש דרמה טובה. כולם מרוויחים.
קלוני מגלם את מאט קינג, עורך דין עשיר תושב הוואי שהוא בן למשפחת צאצאים רחוקים של מלכה הוואית. כתוצאה מכך, בידי משפחתו הופקדה חלקת אדמה יפהפה על החוף, אחד המקומות הבודדים בהוואי שעוד לא מוסחר והפך לשרשרת בתי מלון. בני המשפחה לוחצים על קינג למכור את החלקה תמורת בוחטה עצומה של מיליונים, אבל לו יש בינתיים דאגות חמורות הרבה יותר: אשתו שוהה בתרדמת בעקבות תאונת סקי-מים. בהעדרה, הוא הופך להורה הגיבוי לשתי הבנות שלו – שעד עכשיו ההיכרות שלו איתן, על אף הקרבה המשפחתית, היתה שטחית למדי. ואם זה לא מספיק, נודע לקינג שאשתו האהובה הז"לית לעתיד היתה קצת פחות נאמנה מכפי שנהוג לספר על אנשים בהספדים.
אין פה סיפור גדול, יש פה קבוצה של אנשים שלומדים להכיר זה את זה. זה היה יכול להיות רצף קלישאות הוליוודי, אבל זה לא. דואגים לזה התסריט המצוין, הריסון של קלוני, ועוד יותר מזה, שיילין וודלי בתפקיד הבת הבכורה (תחשבו על קריסטן סטיוארט עם כשרון). ב"אודות שמידט", הדמות הנלעגת ביותר היא של בעלה של בתו של הגיבור, בעל שכל רפה ושיער מוזר. ב"היורשים", נדמה בהתחלה, יש דמות כמעט זהה: לבת יש חבר סטלן (ניק קראוס) שכשרונו היחיד הוא לומר את הדבר הכי לא נכון ברגע הכי לא נכון. הוא נראה כמו הפוגה קומית, דביל לשם הדביליות בלבד – והסצינות איתו אכן מצחיקות – אבל עד סוף הסרט מתברר שגם הוא, אפילו הוא, זוכה להתפתח ולהיות מוצג באור סימפטי יותר. אין פסלי ברונזה ב"היורשים" וגם לא קריקטורות: זאת דרמה כמו שדרמה טובה צריכה להיות.
(פורסם במקור ב-NRG).
מסכים מאוד
ראיתי אותו אתמול (יחד עם שני חברי פאנל נכבדים) ובהחלט אהבתי אותו. אני חושב שהוא מסוג הסרטים שלוקחים את פרס התסריט באוסקר. בדיוק כמו "Sideways", סרט אחר של פיין (ובערך כל הסרטים שאני תמיד בעדם באוסקרים ומביאים להם את פרס התסריט במקום הסרט. יש המון דוגמאות כאלו).
סיפור קטן, דרמה טובה, תסריט ראוי ומשחק טוב. לא גרנדיוזי, אבל גם לא צריך להיות כזה. אני חושב שהוא ו-Moneyball הם כרגע הפייבוריטים האישיים שלי מתוך המועמדים לאוסקר, מבין אלו שראיתי.
אז זה לא קלישאתי?
מוזר, כי הטריילר נראה – לי, לפחות, – קלישאתי. יענו עוד דרמה צפויה עם הורה מרוחק שלומד להתקרב לילדים שלו והמשפחה חשובה מהכל ו happily ever after. אבל אולי ניתן לו צ'אנס, לפחות כדי לסמן וי על עוד מועמד לאוסקר.
קריסטין סטוארט עם כשרון? היית יכול להגיד אפילו 'קריסטין סטוארט עם יותר מהבעת פנים אחת'.
משהו שקצת מציק לי – השורה האחרונה בפסקה הלפני-אחרונה היא לא ספוילר? או שאתה פשוט פסימי לגבי אנשים בקומה.
אה, ועוד שאלה לגבי הטריילר
למה תרגמו את השיר ברקע? לא שזה הפריע לי או משהו, פשוט…אף פעם לא עשו את זה, למיטב זכרוני. יכול להיות שהשיר קשור לנושא הסרט, אבל כך גם בהרבה טריילרים. למה פתאום ההחלטה הזאת?
אני לא בטוח
מצד אחד, אני חושב על הסרט וקשה לי להגיד איפה הוא ממש שבר את הכלים או הפתיע או משהו. מצד שני, הסרט תפס אותי לחלוטין. אני טיפוס סרקסטי למדי ויצאתי מיובש מכמות הדמעות שהזלתי שם. אז ייתכן שיש שם קלישאות לפי ההגדרה המילונית, אבל לפחות לגבי הן היו אפקטיביות.
קירסטן סטיוארט עם כשרון זו אמה ווטסון, לא?
ואני תוהה אם הסצנה שבה קלוני רץ עם כפכפים 'עושה את הסרט' או שהיא סתם הPEAK שלו. בהתחשב בעשרות הפעמים שהראו אותה גם בלי לראות את הסרט (בכל ביקורת טלוויזיונית אפשרית, בטריילר..).
לדעתי לא ממש היה סרט בלעדיה.
לראות את קלוני אנושי זה מאורע גדול יותר מלראות את סטיוארט מחייכת, אבל אם זה קורה רק בסצנה הזאת, יש טעם בכלל בלראות את שאר הסרט? כשהוא יצא, מסופקני אם מישהו מיוצריו חשב בכלל שזה ייחשב לסרט טוב. עוד דרמה קומית שתיקבר בערימה של דרמות קומיות אחרות. מה היה כה שונה מכל השאר?
הבמאי-תסריטאי, אני מניח
סרטים של פיין זה לא משהו שהאקדמיה מתעלמת מהם. כל שלושת הקודמים שלו היו *לפחות* מועמדים למשהו.
זה לא רק בסצינה הזו,
אבל אין ספק שזה השיא של ה"עליבות".
תרזה פאלמר.
(ל"ת)
אני כמעט בטוח שקלוני רץ גם ב"לקרוא ולשרוף"
(ל"ת)
אבל לא עם כפכפים
(ל"ת)
רד, אז מה בקשר לאוסקר?
בניגוד לארטיסט שסברת שאין סיבה מיוחדת לתת לו מועמדות, האם המועמדות של הסרט הזה ראויה?
אני לא רד, אבל לדעתי לא.
אין שום דבר מיוחד בסרט הזה. לא התסריט, לא הבימוי, לא המשחק. זאת אפילו לא דרמה טובה לדעתי. לא היה פה שום משהו ייחודי, שום משהו שלא היה באלף סרטים אחרים. בנוסף הסרט לא ריגש אותי, אלא להפך, בקטעים גדולים ממנו הרגשתי שעמום. אם כבר רוצים לתת לג'ורג' קלוני אוסקר אז 'משחקי שלטון' עדיף.
משחקי שלטון?
אם היו שופטים לפי זה, קלוני היה מקבל 'שחקן משנה', אם בכלל. הדמות שלו די משנית ואין לה הרבה זמן מסך. (אגב, בהצגה שעליה הסרט מבוסס, הדמות של קלוני כלל לא מופיעה, אלא רק מתייחסים אליה בדיבורים וכו')
אוסקר בתור במאי, לא שחקן.
(ל"ת)
צודק, שכחתי שהוא גם ביים.
(ל"ת)
שרמנטי!! חח איזה מילה מצחיקה!
אני חושב שרק אמא שלי משתמשת במילה הזאת. ככל שאני קורא אותה יותר היא נהיית יותר מוזרה. בחירה מעניינת.
"גם קלוני לא נראה שרמנטי כשהוא רץ בקווקווים (ד"א ככה כותבים)" זה משפט שאני אנצור לימים קשים.
אבל וואלה עכשיו ממש בא לי לראות את הסרט.
:-)
הראשונה היא כבר לא תהיה.
("הארטיסט").
טרם הספיקותי.
אבל אולי מוטב היה לחדד: הוא לחלוטין היה הדקה הראשונה מבין 20 שלי![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
שו סקובי דו?
מתיו לילארד תמיד יהיה סטיוארט מ'צעקה' :)
סרט מוצלח, אבל אני לא בטוחה שההייפ מוצדק.
בלי ג'ורג' קלוני בתפקיד הראשי (בעיקר עם כל הפרסים שהוא מקבל עליו) אני לא בטוחה שהיה מדובר ביצירה בלתי נשכחת.
מה שכן, הנופים עוצרי נשימה, והפסקול מדויק ומהנה.
סרט בינוני מאד
לא התלהבתי מקלוני למרות שללא ספק סצינת הריצה בקפקפים היא אחת מרגעי השיא שלו, הבת הגדולה היא אכן הפתעה נעימה מאד שאשמח לראות בעתיד בסרטים נוספים אבל זהו, פחות או יותר.
מרגש לפרקים, מצחיק לפרקים, מאוד מקסים רוב הזמן.
ג'ורג' קלוני מגניב, אבל מי שבאמת גונבת את ההצגה היא שיילין וודלי: משחקת מצוין (שברה לי את הלב בסצנת הברכה), אבל בעיקר יפהפייה בצורה שפשוט עוצרת נשימה. בקטעים מתים בסרט פשוט הסתכלתי עליה. הנופים של הוואי יפים, אבל היא פשוט הרבה יותר יפה מהם. הייתה יכולה להיות שלגיה הרבה יותר טובה מאשר קירסטן סטיוארט או ההיא עם הגבות.
סרט מזעזע
כמו פרק ארוך במיוחד של "היפים והאמיצים"
לא מסכים עם ההערה על סטיוארט
אמנם לא ראיתי את הסרט, אבל עולה מההערה שלסטיוארט אין כישרון. היא נתנה בכמה סרטים הופעות מוצלחות מאוד בעיני.
ביקורת נפלאה
מזדהה עם כל מילה, סרט נדיר באיכותו, קלוני וודלי פשוט משחקים מושלם, וכך גם שאר השחקנים, כל אחד בתפקידו המדוייק והנכון כל כך.
מקורי, ללא קלישאות, מפתיע ונוגע.
התסריט הוא
הכל מלבד מצוין.
סרט לא מרגש, לא אמין וקצת משעמם. הרגעים הטובים – טובים. והם מעטים.
מבמאי שעשה את 'דרכים צדדיות' הנפלא ציפיתי ליותר.