גנוב על הירח

קשה להיות נבל-על שרוצה לגנוב את הירח, וקשה עוד יותר (אך אפשרי) לעשות סרט אנימציה טוב כשאתה לא פיקסאר
שם רשמי
גנוב על הירח
שם לועזי
Despicable Me
סרט מס' 1 בסדרת גנוב על הירח

שלוש המילים השנואות ביותר על כל אנימטור, או לפחות כך אני מנחש, הן אלה: פיקסאר זה לא.

אין מה לעשות – אם אתה יוצר סרטי אנימציה ממוחשבת, העובדה הבלתי ניתנת לערעור היא שפיקסאר היתה שם הרבה לפניך, ושהם הרבה יותר טובים ממך. הסטנדרט של פיקסאר הוא כל כך גבוה שרק פיקסאר יכולים לעמוד בו. אתה יכול להזיע שנים על גבי שנים, להשקיע מיליוני דולרים והמון כישרון, וליצור סרט אנימציה מכובד לכל הדעות, מצחיק, מחמם לב וידידותי לכל המשפחה. ועדיין, מובטח לך שאחד מדברי הביקורת הנפוצים ביותר שתשמע עליו יהיה: נחמד, אבל פיקסאר זה לא.

ל"Despicable Me" יש שם עברי דפוק ("גנוב על הירח") ומודעות מטעות, שמכריזות "מהיוצרים של עידן הקרח" (לא נכון). אבל הסרט עצמו הוא לחלוטין ומכל הבחינות בסדר. הוא מצחיק, הוא חביב, הוא מתאים לכל גיל, והוא בעיקר מאוד מאוד חמוד. ופיקסאר זה לא.

אם תהיתם מה לכל הרוחות השם העברי אמור להביע: בפרברים אמריקאיים חי אחד בשם גרו, שמקצועו בחיים הוא נבל. הוא איש רע שגונב דברים, או מנסה להיות. בעולם של גרו עסקי הנבלות הם מאוד תחרותיים, מתברר, וכשנבל מתחרה רושם הישג חסר תקדים כשהוא גונב בהצלחה את הפירמידה הגדולה ממצרים, גרו מחליט להתעלות עליו ולגנוב את הירח. לשם כך הוא נעזר בעוזרו הזקן, הממציא ד"ר נפאריו (קולו של ראסל בראנד, המוכר כאלדוס סנואו. לא הייתי מנחש), בצבא עצום של מיניונים – שזה כמו אומפה-לומפה, רק צהוב וחמוד – ובשלוש יתומות שהוא נאלץ לאמץ כדי שישמשו ככלי משחק בתוכניתו המרושעת המערבת עוגיות.

שלוש היתומות מאוד חמודות, כי, נו, הן ילדות יתומות בסרט אנימציה, למה ציפיתם. אבל הקטע החזק של הסרט הוא המיניונים. כשראיתי את המיניונים בטריילרים, הם לא עשו עלי שום רושם מיוחד. הם חמודים כאלה, אבל החמידות שלהם נראית מתוכננת ומחושבת היטב מראש על ידי אנשי שיווק: כאילו מישהו ממחלקת מרצ'נדייז נחת יום אחד במשרד של הבמאי ואמר, "יש לנו מלאי של 1.6 מיליון בובות צהובות זהות. אתה יכול אולי לתת להן תפקיד בסרט או משהו?". אבל אני מודה: המיניונים עושים את העבודה שלהם. שפת הג'יבריש שלהם, הבעות הפנים (ויש מעט מאוד בגוף שלהם שאינו פנים), הצורה שהם מתרוצצים על הרגליים הזעירות שלהם ומכים זה את זה – הם פשוט מתוקים נורא. יכול להיות שהם נועדו רק למכור צעצועים, אבל אם כן – זה עבד, כי לא הייתי מתנגד לבובת מיניון או שתיים.

אז הכל באמת מאוד נחמד, ובכל זאת חסר בסרט משהו שיהפוך אותו ליותר מאוסף בדיחות. משהו בסרט נראה לא מאורגן, כאילו הכניסו לתוכו הרבה רעיונות טובים, אבל לא היה סיפור בסיסי מוצק וטוב שעליו כל העסק יישען. אולי העלילה נוסחתית וצפויה מדי, ואולי הבעיה היא בגרו. נבלים נוהגים לגנוב את ההצגה, וכאן הנבל הוא הגיבור – ולא סתם נבל, אלא כזה עם מבטא מזרח-אירופי כבד שמדובב אותו לא פחות מסטיב קארל, שהוא שחקן מעולה במידה בלתי סבירה. גרו היה צריך להיות דמות אדירה, אבל הוא לא – הוא סתם נחמד. אולי היה צריך להקדיש לו קצת יותר תשומת לב ולהסביר מי הוא, ולמה בעצם הוא כל כך רוצה להיות נבל דווקא. אולי היה צריך להסביר קצת על העולם הזה שבו הוא חי, שבו קיימים רק נבלים ולא גיבורים (על כל איש רע עם צבא של עושי דברו ותכניות מרושעות מגלומניות יש בדרך כלל איזה ג'יימס בונד אחד לפחות, לא?). אולי, כשמציגים סיפור על איש בודד ששלוש יתומות ממיסות את ליבו הקפוא, היה עדיף לא לשכן את האיש הבודד בקומפלקס עם ממציא זקן, כלב והמון יצורים שמעריצים אותו ושהוא מכיר כל אחד מהם בשמו הפרטי. עוד שלושה יצורים קטנים וחמודים לא אמורים להוות שינוי כל כך גדול.

אז פיקסאר זה לא. אבל זה לגמרי לא אומר שזה רע. "גנוב על הירח" הוא בחירה מצוינת אם יש לכם קרובי משפחה בגילאי 12 ומטה שאתם צריכים לבלות איתם כמה שעות בקולנוע, וגם אם אין לכם, לא תרגישו רע עם זה שראיתם אותו.