במקור: El Espinazo del
Diablo!ימין!
במאי: גיירמו דל טורו
תסריט: גיירמו דל טורו,
אנטוניו טראשוראס, דויד
מוניוס
שחקנים: אדוארדו נורייגה,
מריסה פרדס, אינייגו גארסס,
פדריקו לופי
– הי, תגיד, אתה בא לסרט החדש של אלמודובר?
– אלמודובר? סרט חדש? למה לא מספרים לי שום דבר?
– יש סרט חדש, 'ילדים של אף אחד'.
– אה. זה לא של אלמודובר.
– אבל כתוב על הפוסטר…
– אלמודובר הפיק את הסרט. או אחיו. או משהו כזה. גיירמו דל טורו ביים.
– גיירמו דל טורו? זה לא השחקן שקיבל אוסקר על 'טראפיק'?
– לא, זה בניסיו דל טורו. גיירמו זה הבמאי שעשה את 'בלייד 2'.
– אבל זה אלמודובר, אני חייב ללכת…
– אלף, אין דבר כזה 'חייב'. בית, אלמודובר הפיק, כבר הסברתי לך. אתה רוצה שאני אשלח את דן ברזל להסביר לך את ההבדל בין במאי ומפיק?
– וגימל…?
– מתי אתה אוסף אותי?
– בתשע.
הנחתי את שפופרת הטלפון, בהיתי בחלל והתחלתי לחשוב. 'אלמודובר', לחשתי לעצמי, וזרמים חמים של אהבה, תשוקה, סטייה ואבסורד חלפו בגופי. הסמאח הספרדי מצליח כמעט תמיד לעשות ממני סמרטוט. 'בלייד', עצמי ענה לי, ותמונות של איברים כרותים, פרצופים מלאי דם וערפדים ריחפו לי מול הפנים ועשו לי כאב בטן. החלטתי שאני חייב ללכת לסרט הזה, ולו רק כדי להבין אם זוהי דרמה חזקה ויצרית או שמא סרט אימה מקפיץ מהכיסא.
כדי לא להשאיר את קוראיי במתח, אגלה שהתשובה הנכונה היא: שניהם. פתיחת הסרט, למשל, נוטה לאימה: סדרת תמונות, הנעות בין המשונה לזוועתי, משמשת רקע לטקסט פילוסופי על מהותן של רוחות רפאים. אבל מייד אחרי הקרדיטים מסתבר פתאום שאנחנו בדרמה היסטורית על רקע מלחמת האזרחים בספרד, בשנות השלושים של המאה, בבית יתומים לילדיהם של החיילים ה'אדומים', הקומוניסטים, הנלחמים הרחק בחזית.
קרלוס (פרננדו טיאלבה), ילד גדול-עיניים ואינטליגנטי, מובא לביקור בבית היתומים ומכיר את העובדים במקום, שבניגוד למוסכמות המקובלות בסרטים אינם מהווים אות ומופת לאכזריות. למעשה, הם נראים כאילו יצאו ישר מתוך 'מדריך אלמודובר לדמויות מוגזמות אך אמינות': המורה לאנגלית, חשבון ופרהיסטוריה היא כרמן (מריסה פרדס, הזכורה מ'הכל אודות אימא'), אלמנה קטועת רגל שבעלה נהרג עוד בתחילת המלחמה; המנהל הוא דוקטור קסארס (פדריקו לופי), איש תרבות אמיתי המאמין במדע, מצטט שירה כשהוא קם בבוקר, ומאוהב בכרמן עד קצה הזקן; על העבודות הפיזיות אחראי חסינטו הצעיר (אדוארדו נורייגה) שחולם לקנות עם אהובתו קונצ'יטה (איירין ויסדו) חווה בדרום, ומוכן לעשות בערך הכל בשביל החלום הזה. כצפוי, קרלוס אינו מספיק אפילו להראות את אוסף הקומיקס שלו לילדים בבית היתומים לפני שהוא מגלה שננטש שם, ושעכשיו עליו להיות אחד מהם. קרלוס עצוב. הילדים מציקים לקרלוס. לבית היתומים הולך ונגמר הכסף. תגידו, זה לא היה אמור להיות סרט אימה?
יס! אם לא מספיקה העובדה שבמרכז בית היתומים נחה לה פצצה מתקתקת (אמיתית, לא כזו שמופיעה בדו"חות של השב"כ), מגיע הלילה הראשון של קרלוס בבית היתומים, ומסתבר שכמו כל ילד טוב בסרט אימה, גם קרלוס יכול לראות אנשים מתים. אם זה ליד המיטה, במטבח, או בתוך בריכת מים ענקית שנמצאת משום מה בשטח בית היתומים, הרוחות האלו מציקות לילד המסכן לא פחות, ואולי יותר, מחבורת הילדים המקיפה אותו.
מה שהיה אמור להציק לי באותו רגע, אני מניח, היא השאלה איך תסתדר עלילת האימה המתגוללת לאט עם הדרמה ההיסטורית והאירוטית המתפתחת בין הדמוית המבוגרות. אבל זה לא קרה, אולי בגלל ששתי העלילות צעדו יחד, נשקו קלות בקצוות, וראה זה פלא, אפילו התלכדו לבסוף לעלילה אחת, שסגרה את הקצוות במיומנות כה רבה עד ששכחתי את הדילמה המרכזית שאתה נכנסתי לסרט: בלייד או אלמודובר? אימה נחותה או דרמה עילאית?
התשובה המלאה: שניהם, ואף אחד מהם.
למרות כמה סצנות סקס לוהטות ועצובות בו זמנית, ולמרות שהתמכרתי לספרדית הרהוטה של הדמויות, פדרו אלמודובר יכול לישון בשקט. מי שמכיר את הסרטים שלו יודע שהם מתאפיינים בעלילה דחוסה, בהמון רגש, ובדמויות מורכבות ומפורטות עד הפסיק האחרון (למי שלא מכיר מומלץ להפסיק עכשיו לקרוא את הביקורת ולקחת בוידאו את 'הכל אודות אימא'. אתם תודו לי). לפסגה הזו דל טורו לא מגיע. די מוקדם מתברר מי הטובים ומי הרעים ומה תכונותיהם המרכזיות של הגיבורים. הדיאלוגים אולי אמינים וכובשים, אבל את העלילה אפשר לנחש מראש שלב שלב, כך שהרבה מהמתח שהיה צריך להיווצר לא מתממש עד הסוף.
מצד שני, זה גם לא סרט אימה. חובבי דם וגופות יהנו אולי מקטע אחד או שניים בסרט, לחובבי 'בו!!' נכונה סצינה וחצי, והפריקים של אימה פסיכולוגית יחרקו מדי פעם שיניים, אבל אין ספק שפחד הוא לא הרגש המרכזי שעובר בסרט. יש בו הרבה יותר כעס, זרות, שנאה, ובדידות.
דמויות מוגזמות, עלילה צפויה, אקספוזיציה מובהקת וסיום שבו נקשרים כל החוטים. יש רק ז'אנר אחד שיכול לעשות את כל הדברים האלה ועדיין לרגש: האגדה. וזו, גבירותיי ורבותיי המומחים, מסקנתי להפעם: 'ילדים של אף אחד' הוא אגדה אפלה, מהסוג שמספרים לילדים גדולים בלילות קיץ ארוכים מסביב למדורה. ובמסגרת הזאת הוא אחד הטובים שיצא לי לראות. המפגש של קרלוס עם הפחדים שלו, וההתגברות עליהם, מתוארים בעדינות וברגישות. בסוף הסרט תטפס לכם בגרון מועקה קטנה, שתתחלף בצמרמורת – לא צמרמורת של פחד אלא כזאת חולפת שמרגישים מול הדברים הלא ידועים, המסתוריים, החבויים, שאנחנו לא לגמרי יודעים איך הם עובדים. כמו למשל הקסם החמקמק של 'ילדים של אף אחד'. כדאי.
האמת היא שלא חשבתי לראות את הסרט
מכיוון שאני בדר"כ מעדיף סרטים מז'אנר שונה, אבל לאור הביקורת נראה לי שאני "אסתכן" ואקח אותו בוידאו, לכשייצא.
אז גם במובן הזה – ביקורת מוצלחת.
כמי שנהנה מאד
גם מ-"הכל אודות אמא" וגם מ-"בלייד II", אני חייב להודות כי הקונספט נראה לי מפתה למדי.
וישר כח על ביקורת משובחת מאין כמותה!
אני מוכרח לציין
שזו אחת הביקורות הטובות והאהובות עלי בעין הדג. אין לי מושג למה.
ביחד עם אהבתי לסרטיו של אלמודובר, אין ספק שאני אלך לסרט ברגע שאני אצליח לשכנע את חבריי לשלם על סרט בקולנוע, ולא רק ללכת לסרטים בסינמטק בחינם.
אגב, יש הסבר מסוים למה קוראים לסרט במקור "עמוד השדרה של השטן" או שצריך פשוט לראות את הסרט? (הלינק לא בדיוק מסביר את זה).
ככל שהבנתי
(אלא אם כן זה דיאלקט שונה מהמוכר לי), זה אפילו לא עמוד שידרה, אלא אידרה (כמו שיש לדגים).
ואכן, בדיקה זריזה עכשיו במילון מקוון העלתה שמדובר בעמוד השדרה של דגים וציפורים, הווה אומר אידרה. האמת? נשמע מאד כמו תוואי גאוגרפי.
וואלה, האינטואיציה שלי היתה
נכונה. יש לפחות מקום אחד בשם El espinazo del diablo במקסיקו, על הדרך בין דוראנגו למזאטלן, לפי מה שגיליתי בחיפוש בגוגל.
באופן מוזר מאוד
מסתבר שיש המון מקומות בעולם שקוראים להם "עמוד השדרה של השטן"
(The Devil's Spine). לינק לאחד מהם יש ברשימת הלינקים המצורפת לכתבה.
בעניין השינוי מ'עמוד השדרה של השטן' ל'ילדים של אף אחד' – זה חלק מהשינוי הכולל שעבר הסרט בדרכו להיות משווק בארץ. בניכר הוא פורסם כסרט אימה, אצלנו כסרט זר, איכותי ומן הסתם נוקב על התבגרות. על פי נונין, שתי הגישות נכונות – אז מעניין רק שבישראל, בניגוד לשאר העולם, סרטי התבגרות זרים מצליחים כנראה יותר מסרטי אימה.
The Devil's Backbone, כמובן.
לא Spine.
בפעם האחרונה שעברתי את זה
התבגרות היא אכן אימה צרופה. כולל הקטעים בהם מתחילים לצאת לך מהגוף דברים שאף פעם לא ידעת שהתחבאו בפנים.
מזכיר מאד את הטריילר של ספיידרמן
ושאת מבלה את חמישים השנה הבאות
בלמרוט אותם.
או לגלח.
יש סיבה.
מנהל בית הספר מחזיק בצנצנות רום, גופות פגים משומרות. את הרום הוא מוכר בכפר הסמוך לגברים שחושבים שזו מעין ויגארה. לגופות הפגים יש סטיה, והיא שעמוד השדרה שלהם בחוץ, תופעה הנקראת עמוד השדרה של השטן.
עונה לשאלה?
הנקודה המעניינת
היא שבדיוק באותו משפט שהוא מספר על אותם פגים, מזכיר המנהל שהפגים האלו כונו 'ילדים של אף אחד'. במקרה זה לקח התרגום העברי את שם הסרט בדיוק מאותו משפט שממנו נלקח השם המקורי של הסרט, ובכך, במקום מסוים, שמר על איזשהו כבוד למקור. זו הייתהב אמנם הבלטה של המטאפורה (הפגים משולים לילדים בבית היתומים) אבל שויין, יש שמות עבריים גרןעים בהרבה.
דווקא השם היה מוצלח יותר בעברית
לדעתי "ילדים של אף אחד" הרבה יותר מתאים לסרט משם כמו "עמוד השדרה של השטן". זה נשמע כמו סרט אימה-גועל, והפונט בו בחרו להשתמש על הדיוידי רק גורמת לזה להיראות עוד יותר כמו יום שישי ה-13 בספרדית…
אבל באמת שלסרט הרבה יותר מתאים להיות מקוטלג כסרט זר איכותי מאשר אימה, כך שבמקרה הזה לדעתי דווקא עשו צדק בארץ. הסרט מתמקד הרבה יותר בצד של הדרמה, ההתבגרות וההוואי חיים ההסטורי מאשר באימה. אני חושבת שהדרך הכי טובה להוכיח את זה היא שגם בלי הרוח רפאים הסרט היה נשאר כמעט בדיוק אותו דבר, כל העניין עם הרוח רפאים כמעט ולא השפיע בכלל על העלילה והיא יכלה לעמוד בפני עצמה כדרמת התבגרות הסטורית, אבל לא היתה יכולה לעמוד בפני עצמה כסרט מתח\אימה.
לא התלהבתי.
סתם ראוי לציין.
לופי שמשחק את מנהל בית הספר שיחק גם בסרט קודם של דל טורו, בשם "קרונוס", על סבא זקן שהופך לערפד. אחרי מפגש עם חרק מיוחד.
סרט מתוק וקטן על סבא חביב ונכדתו הקטנטונת שעוזרת לו להתחבאות מהשמש.
וראוי גם לציין שאלמדובר משמש כמפיק של "המון" סרטים. אחד מהם שאני ממליץ עליו הוא"יומה של החיה" של דה אינגלסיה (הון משותף) המספר על כומר שמנסה למנוע את היולדוות האנטיכריסט,
ע"י הצטרפות לכת השטן, משעשע ביותר.
בוא'נה,
המושגים של הספרדים האלה לגבי מה "מתוק" ו"משעשע" מה זה מוזרים.
ח''ח על הביקורת!
והסרט הזה בהחלט ייכנס לרשימת הסרטים שאראה "כשיהיה לי כסף לבזבז"..:)
ההבדל בין מפיק לבמאי
אלמודובר לא עושה לי את זה, אבל נונין כן. לכשיגיע למחוזותינו, אלך לראותו. את הסרט, לא את נונין. טוב, אולי גם את נונין, אם הוא יבטיח לא להביך אותי יותר קבל עם ועדה בכוונה תחילה.
תודה (אני מניח)
דן ברזל – בלבלת אותי לגמרי. אבל לא נורא. אני מוכן לוותר על סרטים ספרדיים על מנת לחיות בפראג.
טוב, גם אני ראיתי את הסרט והוא, לפי דעתי, מעין שילוב של אופרת סבון והחוש השישי ומכיל ילדים שהם כל כך גדולים מהחיים שיכלו לו היו לבנים להתאים לדוסון קריק.
גילרמו, האיש עם השם הכי קולי בקרב הבמאים אם לא בעולם כולו, האיש שהביא לנו קלאסיקות נוגעות ללב כבלייד 2, ביים סרט מוקפד אבל חסר חיים לחלוטים, מלא בסצנות דם פורנוגרפיות ואפקטים שעבדו מצויין במאטריקס אבל נראים מיותרים לחלוטין בסרט הזה. אני אישית לא חושב שכל במאי צריך להיות מושפע מברגמן ופליני (וטוב שכך) אבל באמת, להיות במאי שעולמו הקולנועי מורכב מנייט שאמאלן ("החוש השישי") והאחים וואשובסקי ("מאטריקס")?
שוב מעניין לראות שריבוי כותבים לסרט (שלושה) לא מועיל ואף, כנראה גורע. לדוגמה, הדיאלוגים של המבוגרים בסרט שבלוניים, קיטש צרוף שאפילו בטלנובלה מהשורה היו חושבים פעמיים אם להכניס אותם. ועכשיו, הפתעה מרעישה! סקופ מדהים! אחרי שעברתי בקפידה על כל העלילה מסתבר לי שהעלילה של רוח הרפאים, לכאורה מרכזית לסרט, למעשה מיותרת לחלוטין! רוח הרפאים אינה משתתפת פעילה בעלילה ואינה מניעה אותה אפילו פעם אחת. גם בפעמים שרוח הרפאים כן קשורה לעלילה עצמה ומנסה לתרום לה (באמת תודה) ניתן בקלות לחסוך כמה ג'וּבות באפקטים הדיגיטליים ולעשות את הדברים אחרת. לא חבל על הכסף (טוב, אבל זה גם מה שאמרתי על "אימת הפאנטום" ו"חבורת הטבעת") כאשר יש רעבים בעולם?
בסרט יש המון מטאפורות. מטאפורות זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בסרט ביחוד כשהן מודבקות בצורה כל כך מלאכותית. נכון, קל למבקר הקולנוע לכתוב שבסרט הילדים הכלכך נוגע ללב, קלאסיקה שלפני זמנה וכדומה, הפצצה שאינה מתפוצצת היא מטאפורה לחיים במלחמת האזרחים ולחיים בכלל, כיון שלעולם אינך יכולה לדעת מתי המסעדה שבה את יושבת תתפוצץ. נכון, אבל גם היא, כמו הרוח, אינה תורמת דבר משמעותי לעלילה. זה גם נורא נחמד מצד הצבא הספרדי (מאיזה צד? זה בכלל משנה?) בא, ניטרל את הפצצה בעדינות של כירורג מומחה אבל השאיר אותה במקומה כקישוט דקורטיבי לסרט. כנראה שבמחלקת הארט ביקשו ממש יפה.
אח, פדרו, פדרו (אלמודובר) כיצד אתה, שיצרת שוטים מדהימים מכלום ולקחת את הסצינות הכי טלנובליות והפחת בהן חיים, יופי והומור, כיצד הסכמת להפיק סרט מיותר כזה? לא יכלת, בשיא הכושר היצירתי והקולנועי שלך לתת איזה טיפ או שניים לבמאי הסרט הצעירים (ממך)? לא יכלת לכלוא אותם בחדר אפל ולהציג להם את כל סרטיך הנפלאים מהראשון ועד האחרון? ממה שאני יודע על אישיותו של פדרו אלמודובר לו היה יודע לקרוא עברית הוא היה מצחקק צחוק פרוע, אכזרי כזה שיתאים לדמויות הטלנובליות האכזריות ביותר. נראה כאילו לאלמודובר לא אכפת להוציא מכספו על מנת להוכיח שוב עד כמה במאים בני תמותה רחוקים ממנו ומיצירתו.
ולסיום, שאלה למי שמתכוון לצפות בסרט עד סופו, או שכבר ראה אותו. מה שוקל יותר, קילו בולשיט קולנועי או קילו זהב?
גיירמו, לא גילרמו.
כתוב למעלה, בחיאת.
האמת היא, שבכלל הוגים
את זה כגיז'רמו.
תלוי איפה.
יש מבטאים שבהם ll מבוטא כמו י' (מקסיקו) ויש מבטאים שבהם ll מבוטא כמו ז' (ארגנטינה וקולומביה, ארץ מוצאי).
כבר הסברתי את זה לחוכמולוג,
אבל איזשהם חוכמולוגים אחרים (רוצים לנחש מי?) מחקו את זה, והשאירו רק את פריט האינפורמציה השגוי כאן.
גיירמו ידידנו הוא ממקסיקו, ולפיכך הוגים את שמו לפי ההגייה המקסיקאית, אפילו אם לארגנטינאית כמוני זה נשמע מוזר. כל כך פשוט.
כל אחד יודע שקילו
מדבר אחד וקילו מדבר אחר, שוקלים אותו דבר.
קילו בולשיט קולנועי שוקל כמו קילו בולשיט זהב.
==> (מכך נובע) הבולשיט הקולנועי שראית פה שווה זהב.
כל אחד יודע שקילו
שלא יגידו שהגולשים בעין הדג לא אינטיליגנטים.
בהחלט לא איניטיליגיניטיים.
כידוע, יחידות מידה של מופשטים שונים מיחידות מידה פיזייות. כמו שמטר רבוע של אהבה לא יכזה 25 בלטות תקניות, כך
מה קורה פה?
בסרטים זרים/אימה או שניהם ביחד אין ספוילרים?
אנשים!
איפה היה ספוילר?
קיומה של רוח רפאים בעלילה הוא דבר שנודע ממש בהתחלה. כנ"ל הפצצה בתוך ביה"ס. איפה ראית ספוילרים?
אני חושבת שההפך,
שהוא התלונן על *חוסר* הספוילרים בתגובות…
מה קורה פה? אף אחד לא מבין אותי
התכוונתי בדיוק להיפך. שאנשים כתבו דברים בלי לסמן ספוילר. לא חשוב, עברו כבר הרבה חיידקים בירקון מאז…
שלום לך
אני יודעת שעברה יותר מחצי שנה מאז שכתבת את התגובה, אבל נפלאות האימייל והממ"א של עין הדג פועלות על כולם ולכן אולי תוכל לענות לי על דבר אחד שהציק לי בהודעתך.
במה התכוונת במשפט: "…מלא בסצינות דם פורנוגרפיות ואפקטים שעבדו מצוין במאטריקס אבל נראים מיותרים לחלוטין בסרט הזה"?
קודם כל, מה זה "סצינות דם פורנוגרפיות"? הסצינות הפורנוגרפיות המועטות שהיו בסרט לא הכילו דם, והסצינות שהכילו דם לא היו פורנוגרפיות (אלא אם כן אתה קורא לחלקי גוף חשופים פורנוגרפיה – אבל קשה לראות דם בלי לראות גם את הבשר שממנו הוא בא). או שאולי לא הבנתי את המטאפורה שלך.
שנית, איזה אפקטים יש פה שהיו גם במאטריקס? לא ראיתי שום פעלולים כמו טיפוס על קירות או ריקוד באוויר, צילום בזמן-קליע וכו'. האפקט היחיד שתפס את תשומת לבי הוא כמובן הדרך שבה יצרו את הרוח (וזה לא ספוילר) – עם הדם שנראה כאילו הוא צף באוויר. זה היה מגניב, אבל זה לא היה קשור בשום אופן למאטריקס.
בקיצור, מרוב קטילות לא רואים את היער.
אגודת ניצולי ''ילדים של אף אחד''
ראיתי את הסרט האמור היום ב-DVD, ויש לי רק שלושה דברים להגיד:
1. אוי ואבוי.
2. הושיעו, הצילו.
3. יהודים, עזרה, יהודים.
הסרט הגרוע ביותר שראיתי זה זמן לא מבוטל. אפקטים מגניבים (רוח הרפאים פשוט משובחת), אבל הסרט זכה במהרה לכינוי "חסמבה ורוח הרפאים בנבכי הטלנבולה" – עלילה קלושה ודבילית, דמויות מוגזמות, רגשות לא הגיוניים.
איכסה, ביכסה ופיכסה. המנעו, אנא.
שכחת עוד משהו
השפעות עמוקות מבעל זבוב…
שכחת עוד משהו
לא, אני לא חושב – הסרט לא מבקר בכלל את התנהגותם של הילדים בסוף, ולגבי האכזריות כלפי הילד-החדש בהתחלה הוא בטח לא מחדש כלום. ההפך – בעל-זבוב לסרט הזה הוא כמו 'פלאטון' ל'רמבו'.
איק. זו כנראה השעה,
אבל כשקראתי על הילדים שמכינים לעצמם חניטות, לא יכולתי שלא לחשוב על ילדים מתים בעלי עיניים משתרבבות שחונטים את עצמם ברצועות בד.
בררררר…
איק. זו כנראה השעה,
ועולם האסוסיאציות שלך, המעוות לא פחות משלי.
.
ממש סבלתי
ראיתי אתמול באיחור אקדמי, בעיקר בגלל שנונין טען שהפחד לא שולט בסרט ויש בו עוד הרבה. קפצתי מהכסא פעמיים בקטעים הכי שחוקים (אבל עדיין פחדתי), אבל הכי התאכזבתי מהתסריט והעלילה. אין בה מספיק עניין, לא קורים דברים מיוחדים, ומי שראה כמה סרטים בחייו צפוי לנחש כמה מוטיבים מרכזיים מאוד בעלילה, כמו-
שהרוח לא רעה ושהשרת רע ועוד. הכי מצחיק היה כשהבוקר תיארתי לחברי הנמצא על גבעה ליד שכם את הסרט שראיתי אתמול והוא עצר אותי באמצע ואמר- אני חייב להגיד שנכון שהזהב בכלל לא בכספת אלא בתוך הרגל התותבת?
סרט צפוי מאוד, לא מספיק מעניין, עם רגעי פחד ממש לא נחוצים לעלילה ולא תורמים כלום, משחק טוב- אבל זה לא מציל את הסרט. להתרחק!
נו, אז אחרי שקראתי את כל התגובות
ואמרתי את מה שהיה לי להגיד, גיליתי להפתעתי שכמעט כולם (טוב, כולם) לא התלהבו מהסרט ואף שנאו אותו. מה אני אגיד לכם, עד היום סמכתי על הדעה הרווחת בעין הדג וידעתי שבדרך כלל היא תואמת לדעות שלי, והיום גיליתי שלפעמים זה לא כך. אני רק שמחה שלא קראתי את התגובות האלו היום לפני שהתחלתי לראות את הסרט (כמובן שקראתי הכל בזמן שהביקורת יצאה, אבל הספקתי לשכוח מאז) – כי אז בטח הייתי מוותרת על הצפייה ובכך מפספסת את הפנינה הקטנה הזו.
פעם הבאה אני מקשיבה רק לנונין.
ובאמת, הגיע הזמן שאני אראה כבר איזה סרט של אלמודובר!
טודה!
לרגע חששתי שהתעלמת מהעובדה שהביקורת שלי הייתה דווקא חיובית למדי.
אבל אז גיליתי שלא.
מצחיק שב-21:55 עוד הייתי מחוברת לעין הדג (בין השאר קיוויתי שמישהו יענה לי על השאלה), נזכרתי שהסרט עוד מעט מתחיל אז רק עברתי על הביקורת ברפרוף וקיבלתי ממנה את התחושה החיובית.
נו, לפחות עכשיו היא לא הדבר החיובי היחיד בדף הזה. (טוב, אז גם אלה שלא אהבו את הסרט אמרו שהביקורת טובה – וגם עם זה אני מסכימה.)
גם אני צפיתי בסרט, כי זכרתי את הביקורת החיובית
ואת העובדה שבד"כ נונין קולע לטעמי.
המכושפת, די חשוך בפנים וקר בחוץ – בררר…), ולכן האפקטים של ההפחדה עבדו עלי הרבה יותר.
גם אני חשבתי שהסרט הוא פנינה קטנה על חברות בין ילדים ועל התבגרות והתגברות על פחדים, שאינם אלא השדים שבתוכנו (או משהו כזה). למרות שדי צפיתי את רוב ההתרחשויות (יחסית לסרט אימה, המתח כמעט ולא מורגש), אלא שתנאי הצפיה שלי היו מתאימים יותר (לבד בבית, חוץ מה
בסך הכל סרט עדין ויפה, ואני משתייכת למעטים שנהנו.
למי שלא ראו – אל תפספסו את השידורים החוזרים.
ואגב, גם אני ניסיתי פעמים אין ספור להקליט מהממיר הדיגיטלי, כשאני צופה בערוץ אחר וזה לא עובד (גם לא מהממיר הרגיל). כשקראתי את ההתלבטות שלך, קינאתי על שיש לך MGM, אבל נראה לי שהצטרפת במסגרת אותו מבצע שאני הצטרפתי, ואכן ערוצים שווים כמו MGM ו- TCM לא נכללים בחבילה.
מוזר שכל שזכרתי על הסרט
הוא את הביקורת המהללת, ולא את כל התגובות שקיבלו את הסרט בצנימים (מהסוג הצונן).
ובכן, מבחינתי האמת היא איפושהו באמצע. לא סרט התבגרות משובח, ולא בליל חסר משמעות של סצינות מודבקות עם אלגוריות מצוצות, אלא סתם סרט חביב, עם אווירה עשויה היטב.
ואפקטים מגניבים של רוח רפאים, כפי שציינו לפני.
…הכי שעשע אותי בסרט, זה שלאחת הדמויות קראו "חיים". נו, כזה אנוכי. משועשע בקלות.
משעשע לגלות
שבדיוק אותם אלמנטים שזיהיתי לפני זמן כה רב ב'ילדים של אף אחד' הפכו בולטים ומובהקים יותר בסרט הבא של אותו במאי, 'המבוך של פאן'. השילוב של דרמה היסטורית, סרט אישי ואימה; הילד שבורח מהמציאות הקשה בחוץ למציאות לא פחות קשה בדמיון; והתחושה שכל זה הוא אגדה אפלה. קטעים.
מסכימה לחלוטין
רק שבעיניי, בילדים של אף אחד המינונים היו מדוייקים, ואילו ההבלטה שלהם במבוך של פאן מקלקלת אותו- הופכת אותו לגרוטסקי ופשוט לא נעים.
קראתי מחדש את הביקורת (המצויינת) שלך, ואני רק רוצה להוסיף שמבחינתי בהחלט מדובר בסרט אימה, אמנם לא אימה קונבנציונאלי, אך זהו אחד מהסרטים המפחידים ביותר שראיתי בחיי.