גיבורי הדגל

במקור: Flags of Our Fathers
במאי: קלינט איסטווד
תסריט: פול האגיס, וויליאם ברוילס ג'וניור
על פי ספרו של ג'יימס בראדלי
שחקנים: ריאן פיליפה, ג'סי ברדפורד, אדם ביץ', בארי פפר, ג'יימי בל

אם יש סוגיה אחת הקורעת את קהילת אוהבי הקולנוע לשניים, הרי זו סוגיית ההפסקה. מתנגדיה טוענים שהיא קוטעת את רצף ההתרחשויות ומשבשת את הקסם הקולנועי, ואילו תומכיה מאמינים כי היא מאפשרת להשיב מעט את הנפש לאחר שעה של התרחשויות סינמטיות סוערות, ולאלו מאיתנו שבורכו בשלפוחית זעירה, להתרוקן מבלי להחמיץ ולו כזית מן העלילה התובענית. מבלי להכריע בדיון חיוני זה, רק אציין שמעבר להשלכות הפילוסופיות כבדות המשקל של המחלוקת, הרי שלהפסקה יכול להיות גם תפקיד רב תועלת – למשל, לציין בפני הצופים את השלב שבו 'גיבורי הדגל' הופך מסרט בסדר לסרט מחורבן.

'גיבורי הדגל' מספר את סיפורה של מחלקת נחתים שהשתתפה בקרב על איוו ג'ימה, והניפה את הדגל האמריקני על ראש הר סוריבאצ'י, הנקודה הגבוהה ביותר באי. המאורע צולם והפך לתמונה אייקונית, שסימלה את הניצחון האמריקני ההולך ומתגבש בזירת האוקיינוס השקט. רק שלושה מתוך ששת מניפי הדגל שרדו את הקרב על האי. הם הוחזרו לארה"ב על ידי משרד האוצר האמריקני, שגייס אותם למסע גיוס כספים ארצי בתור גיבורים לאומיים.

אלא מה, מתברר שהיתה הנפה קודמת, ראשונה, של הדגל האמריקני על ראש ההר, ושהמעמד שהפך לסמל הניצחון האמריקני היה תיאור של הנפה מאוחרת יותר. יתר על כן, על זהותם של החיילים שהשתתפו בהנפת הדגל היו אי אלו חילוקי דעות. במהלך מסע ההתרמה, העובדות הללו הוסתרו מהציבור, כולל מהאימהות השכולות, ושלושת הנחתים נדרשו לשתף פעולה עם ייפוי המציאות. אלא שבטווח הארוך, לשתיקה ולטיוח היה מחיר אישי כבד.

פרשת הנפת הדגל היא פרשה מורכבת שמעלה שאלות לגבי היחס בין ההיסטוריה ותיעודה ובין הזיכרון הפרטי לקולקטיבי. קלינט איסטווד, במאי הסרט, אכן מנסה להתמודד עם השאלות הקשות הללו. לצערי, הוא כושל בכל חזית וחזית.

מבחינה עלילתית, 'גיבורי הדגל' הוא סרט רב שכבות: הוא מתחיל בעבר הקרוב, ומתאר את מערכת היחסים בין ג'ון "דוק" בראדלי, אחד מגיבורי הדגל, ובין בנו, ג'יימס בראדלי, שעל ספרו מבוסס הסרט. רוב הסרט מתרחש בזמן מסע ההתרמות, ועוסק בהתמודדות של שלושת הנחתים עם מוראות הקרב מצד אחד, ומעמדם כגיבורים נערצים מצד שני. לבסוף, תמונת הקרב עצמו נחשפת באמצעות פלאשבקים שחווים בראדלי והייז במהלך מסע הניצחון שלהם.

תיאור הקרב הוא החלק הטוב ביותר בסרט. איוו ג'ימה, על החול השחור והסלעים הקודרים שלו, הוא חלומו הרטוב של כל צלם. סצנות הקרב מרשימות מאד, למרות שעזרתה של מחלקת האפקטים הממוחשבים ניכרת. מצד שני, כנראה שאין דרך טובה יותר לנקד את האוקיינוס מסביב לאי במאות כלי שיט. עם זאת, אני חש צורך להזהיר את אוהבי האקשן: 'גיבורי הדגל' הוא לא ממש סרט מלחמה, וסצנות הקרב תופסות רק כשליש מאורך הסרט. רוב קטעי הלחימה משובצים בחלק הראשון של 'גיבורי הדגל' והופכים אותו לחלק הטוב יותר. החלק השני עסוק בעיקר במסע ההתרמה, והוא טוב הרבה פחות.

הבעיה הגדולה היא שסיפור ניצולי ומנוצלי הנפת הדגל באיוו ג'ימה לא מספיק לסרט שלם. הוא היה יכול להפוך למאמר מרתק, או אפילו לסרט תיעודי מעניין, אבל אין עליו מספיק בשר בשביל להחזיק סרט עלילתי בן שעתיים ועשר דקות. שום דבר מרתק מבחינה עלילתית לא קורה במהלך מסע ההתרמה. רוב הזמן הנחתים עוברים מכינוס אחד למשנהו, לוחצים ידיים, אומרים כמה משפטים חלולים, וחוזר חלילה. כמו בחיים, ובניגוד לקרבות הירואיים, מסע ההתרמה לא מסתיים בגראנד פינאלה מדהים, אלא מתמוסס לאיטו. גיבורי הדגל חוזרים איש איש לחייו האזרחיים, מי בהצלחה ומי פחות.

החולשה העלילתית הזו היתה נסבלת, אילו איסטווד היה מנצל את מסע ההתרמה כדי להתמודד עם הסוגיות הקשות שהוא מעלה. לצערי, הפתרונות שמציעים איסטווד והתסריטאים הנכבדים שלו, וויליאם ברוילז ג'וניור ('ג'ארהד') ופול האגיס ('התרסקות'), נעים בין השטחי למביך.

'גיבורי הדגל', לדוגמה, יכול היה לעסוק ביחס המעניין בין המציאות לייצוג שלה. יש רגעים שבהם נדמה שזה מה שאכן עומד לקרות: נציג משרד האוצר מסביר לשלושת הנחתים שהאומה מרוששת ושחובתם היא לסייע בגיוס ממון למלחמה, גם במחיר טיוח המציאות. זהו עימות מעניין בין הצורך הפרטי של הנחתים להנציח את חבריהם, לבין הצורך הציבורי של המדינה, אבל איסטווד לא ממש מפתח אותו. עוד שאלה שהסרט חוזר אליה שוב ושוב היא "איזהו גיבור", והתשובה שאיסטווד מספק לתהייה הזו – ובשלב הזה אני מציע לכם להתיישב, פן המענה השערורייתי של הסרט ידביק אותכם לקיר – היא שבעצם הגיבורים הללו רק רצו להטות שכם לחבריהם ולשוב הביתה בשלום. אני עדיין מתאושש מהתובנה הזו.

למעשה, ככל שחציו השני של הסרט מתקדם, היומרות שלו "לעסוק" ב"נושאים" או ב"דילמות", מתאיידות בביישנות, ומה שנשאר הוא תיאור פשטני ומיושן של התאקלמות החייל בחיים האזרחיים, בתוספת סצנת אב ובן שלא מתביישת לכלול את המשפט "אני מצטער שלא הייתי אב טוב יותר…". אני מבין את הרצון של איסטווד לחלוק כבוד לחיילי מלחמת העולם השנייה, אבל אם אלוהים היה רוצה שקלינט יביים מלודרמות סכריניות ושמרניות, הוא לא היה בורא את הולמרק.

'גיבורי הדגל' הוא הסרט הכי גרוע שביים איסטווד מזה שנים. הוא כל כך מאכזב משום שבעשור האחרון קלינט הוכיח שהוא מסוגל לשלב עלילה מושכת עם עיסוק מרתק לא פחות בסוגיות מוסריות, וכאן הוא נכשל כישלון חרוץ. מי שחייב לראות סרט מלחמה השבוע, יכול לצפות במחצית הראשונה של 'גיבורי הדגל' ולצאת בהפסקה. כל השאר צריכים לקוות ש'מכתבים מאיוו ג'ימה', תאומו של 'גיבורי הדגל', יהיה יותר טוב.