ביקורת: יחידת גנגסטרים

גירסת הקריוקי של סרטי גנגסטרים מעשורים קודמים: המנגינה זהה, אבל הביצוע חובבני
שם רשמי
יחידת גנגסטרים
שם לועזי
The Gangster Squad

מה רע בקצת פשע אפלולי כמו פעם? כמה גברים קשוחים בחליפות וכובעים שמעשנים ויורים ‏זה ‏בזה ברובים ענקיים, ונפגשים בפינות רחוב מתחת לפנס או במועדוני לילה החבויים ‏מאחורי ‏דלתות בסמטאות אפלות, ובהם מפזזת על הבמה זמרת בשמלה זערורית בעוד בכסאות ‏מאחור ‏יושבים השמנה והסלתה של העולם התחתון ורוקמים עיסקאות אפלות, כשהם אינם ‏מודעים לכך ‏שלוחם הצדק הבודד, היחיד שלא נקנה בכסף, כבר מתכנן את מפלתם? בקיצור, מה ‏רע באיזה ‏סרט גנגסטרים ראוי לשמו מדי פעם?‏

שום דבר. שום דבר לא רע. זאת הסיבה שעד היום נעשים סרטים כאלה. בשנות השמונים היה ‏‏"הבלתי משוחדים", בשנות התשעים היה "סודות אל. איי.", והיום יש לנו "יחידת גנגסטרים". וכמו ‏פעם, יש פה גברים קשוחים בחליפות וכובעים שמעשנים וורים זה בזה ברובים ענקיים, ונפגשים ‏בפינות רחוב מתחת לפנס… אוקיי, העסק הזה באמת קצת חוזר על עצמו.‏

אין שום דבר רע בקצת חזרה לז'אנרים מוכרים, כל עוד מביאים משהו חדש לתמונה. הבעיה של ‏‏"יחידת גנגסטרים" היא שאין בו שום דבר חדש. זה אותו סיפור מוכר על יחידה מובחרת של ‏שוטרים שיוצאת לקרב מול הבוס הגדול ששולט בעיר כולה ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואת הסיפור ‏הזה כבר ראינו, וחשוב מזה, ראינו אותו בסרטים טובים יותר. הסרט נראה כמו גירסת קריוקי ‏לאוסף של סצינות מתוך סרטי עבר.‏

על הפוסטר זה נראה כל כך מבטיח. רשימת השחקנים נשמעת אידיאלית לסרט כזה. אבל כל אחד ‏ואחד מהם מבוזבז. אמה סטון נמצאת שם כדי להיראות מצוין בשמלה אדומה. והיא אכן נראית ‏מצוין, אבל דוגמניות יש מיליון. מה הטעם ללהק את אמה סטון אם לא נותנים לה אפילו משפט ‏אחד של שנינות, קסם אישי או הומור? ריאן גוסלינג הוא מין שילוב בווליום נמוך של הדמויות שלו ‏ב"דרייב" וב"טיפש, מטורף, מאוהב": שוטר שהוא גם אמן פיתוי ומתאהב באמה סטון, והפעם לא ‏משכנע באף אחד משני התפקידים. ג'וש ברולין נראה כמו מסכה ניידת של בחור קשוח. שון פן ‏מגלם את מיקי כהן, בוס המאפיה האגדי, והוא לפחות מתאמץ – אבל נראה כמו חיקוי של כל בוס ‏מאפיה רצחני שראיתם בעבר.‏

דבר אחד שלא מפסיק להתקדם לאורך השנים הוא הטכנולוגיה, המאפשרת להציג תמונה ‏ריאליסטית יותר של העבר – או לחלופין, להפוך אותו לפנטזיה פרועה יותר. "יחידת גנגסטרים" ‏לא נראה ריאליסטי. רחובות העיר לא נראים כמו רחובות, אלא כמו תפאורות‏. הכל מבריק מדי ‏ומואר באופן מלאכותי מדי. העלילה אינה ריאליסטית יותר: היא כוללת רגעים מגוחכים, כמו זה ‏שבו ברולין וחבריו מחליטים שהמקום הטוב ביותר להכריז בו על הקמת היחידה המיוחדת ‏האולטרה-סודית-ביותר שלהם הוא באמצע הרחוב, בלילה, בקולי-קולות. ועוד לא הזכרנו את ‏סצינת הקרב-הסופי בין הטוב לרע, המטופשת עד טירוף. סצינות כאלה היו יכולות להיראות ‏במקום אם היה מדובר בסרט שעורך מחווה לז'אנר באופן סטייליסטי ומוגזם בכוונה, כמו "דיק ‏טרייסי". אבל אין רמז של ממשך לכך שזו היתה הכוונה. הסרט אינו פארודיה – הוא פשוט חיקוי ‏זול. ‏

אם אתם חובבים מושבעים של סרטי גנגסטרים ורוצים להרוג כמה שעות, לא תסבלו ב"יחידת ‏גנגסטרים", אבל מכל סיבה אחרת, אין שום סיבה לצפות בסרט הזה כל עוד קיימים עותקים של ‏‏"סודות אל. איי.".‏

פורסם במקור בוואלה