ג'ירפות

תסריט ובימוי: צחי גראד
שחקנים: מיטל דוהן, ליאת
גליק, טינקרבל, מיכה סלקטר,

אלישבע מיכאלי

ל'ג'ירפות' אין הרבה הקדמה:
מיד בהתחלה, בלי הסבר, בלי
הרבה קרדיטים ובלי הכנה, מישהו רודף אחרי מישהי בפרדס נטוש, עד שהיא בורחת לבניין קרוב ונופלת מאיזו מרפסת, והצופה המתורגל יודע: מראים את הסוף בהתחלה.

מכאן ואילך נע הסרט בכמה נתיבים מקבילים, כשהוא עוסק בקורותיהן של שלוש עלמות חן (טוב, שתי עלמות חן וטינקרבל), שלושתן דיירות באותו בניין, שרצף של טעויות קטנות משפיע בצורה עמוקה על גורלן. האחת, אפרת (מיטל דוהן) מסתבכת שלא באשמתה בפרשת רצח ונמלטת על נפשה, השניה, דפנה (ליאת גליק) הופכת לבת זוגו של אבנר (מיכה סלקטר), הבליינד-דייט המיועד של אפרת ההיא, והשלישית, אביגיל (זאת שטינקרבל) כותבת במקומון ולא עושה שום דבר באמת מעניין.

לאחר בריחתה חיה אפרת בזהות בדויה, יוצרת יצירות אמנות מחתרתיות-משהו, ומגייסת דרך אביגיל את אבנר, כדי שיעניק לה סיוע משפטי. כל זה, בתוספת עוד כמה עלילות משנה קטנות, נפרש כבר בחצי השעה הראשונה של הסרט, ומכאן העלילה רק מסתבכת: כל העלילות ועלילות המשנה נשזרות זו בזו, נכנסות ויוצאות ומסבכות את החיים הן לשחקנים והן לצופים, שמתקשים קצת לעקוב אחרי כל נפתולי העלילה.

יש בסרט הפרה בוטה של חוק בהירות-העלילה-כדי-שגם-צופים-עם- מנת-משכל-פחותה-מ-143 יבינו (נוסח משולב): לא יותרו למעלה משלוש-מאות עלילות משנה. זה מבלבל את הצופה, כלומר אותי: רגע, ההיא חברה של ההוא, אבל לפני שלוש דקות הוא לא אמר שההיא דווקא חברה של ההוא שבכלל חבר של ההיא… או משהו כזה. נכון, לא חייבים עלילה בסגנון צ'אק נוריס ("מישהו רע. להרוג מישהו רע. להרוג."), אבל עדיף גם שלא אצטרך לשבת עם פנקס ולרשום תפניות מלודרמטיות בעלילה – בשביל זה יש אופרות סבון. ואם כבר אופרות סבון, אמנם אין בסרט דיאלוגים מסוג רמת-אביב ג' ("מחמאה ממך זה ממש קומפלימנט"), אבל יש פה ושם חילופי דברים שסובלים מחיסרון בולט: אין שום אדם במדינת ישראל שמדבר ככה בזמנו החופשי. לא מוצא חן בעיני כשנדמה ששחקנים מדקלמים טקסט שאולי יכול היה להיאמר במסיבה של החוג לדרמה באוניברסיטת דובאי-עילית, אבל לא בויכוח סוער בין בני זוג.

הבמאי גם צריך לדעת להתאפק: לא כל תעלול בימוי שקיים חובה להראות, ולפעמים זה נמאס. השתכנעתי: הוא יודע את הטריקים. צילומים מזויות לא-קונבנציונליות שלא משרתים שום מטרה מיוחדת (חוץ מלהראות שהצלם והבמאי שניהם ראו הרבה סרטים) נמאסים די מהר, כמו גם צלילים של סצנות חדשות המופיעים כהקדמה עוד לפני שהסצנות הקודמות נגמרות. אם שוב אני שומע את תקתוק המקלדת של אביגייל כמה שניות לפני שאביגייל ומקלדתה מופיעים – אני נכנס לדעתי. אפשר לקבל ניכוי שליש על התנהגות טובה?

חיסרון נוסף שממנו הסרט סובל הוא טינקרבל. היא מגלמת בצורה מושלמת דמות של מישהי שאין לה שום דבר מעניין לומר, לעשות או לספר, וגם לא יודעת לשחק. את התפקיד הזה היא מבצעת בצורה כה משכנעת, עד שאני מתחיל לחשוד שהיא כזו גם במציאות.

אבל למרות כל הקיטורים והטענות, צריך להבהיר: קודם כל ואחרי הכל, היה כיף.

הסרט לא נמרח – למרות שהוא אורך כמעט שעתיים – והדבר היחיד שגרם לי לזוז בכיסא היה שהשבת התקרבה מאוד (בסוף הגעתי בזמן. תודה). עזבו תקציב, תקלות צילום, טינקרבל – למרות כל אלה היה סרט מעניין, שהדמויות שבו מצליחות לפעמים לגעת, לעניין ואפילו – שומו שמיים! – לרגש. הסרט יוצר סקרנות חיובית לגבי הסוף, תמיהה מה יעלה בגורלן של הדמויות וכיצד זה יקרה (בניגוד לסקרנות שלילית, מהסוג הנפוץ-מדי: "מתי זה יגמר כבר"). בייחוד מעניינת אלישבע מיכאלי בתור הסבתא זפטה, שגונבת את ההצגה בקלות ומוכיחה שיש צורך חיוני בעוד תפקידי שחקניות מבוגרות. העלילה היתה לא רעה בכלל, על אף הסיבוך, וגם העדר גורדי שחקים ו/או נופים סקוטיים – כמעט חובה בסרט מצוי – לא הפריע לי במיוחד, ואולי אפילו עזר. או בלשונה של שותפתי לצפיה: "זה היה סרט ישראלי על ישראל, ולא סרט ישראלי על כאילו-הוליווד". וזה חשוב: הסרט מצליח לעניין כי הוא לא מנסה להיות לא מעכשיו ולא מכאן, וכי רוב הזמן – גם אם לא כולו – הוא עוסק בדמויות שמדברות בישראלית, חושבות בישראלית ומתנהגות כמו בני אדם ישראלים. בגלל זה הסרט נראה אמין – לא כמו ניסיון עלוב לחקות מה שהבמאי ראה בקולנוע, אלא כמו משהו שיכול היה, לפחות בגבולות מסויימים, להתקיים בארץ, ולכן לא מתעורר בשום שלב הצורך לקבור את עצמך בכיסא מרוב מבוכה.

הכי חשוב: יצאתי מהסרט בהרגשה טובה, ושותפתי לצפיה נהנתה עוד יותר. הסרט השאיר חיוך קטן על הפנים של שנינו, מה שלא קורה (לי!) הרבה מדי.

לו היה מדובר בסרט אמריקאי, אפשר היה לקטלג את 'ג'ירפות' כ"אפשר לחכות ל-DVD". אבל זה סרט ישראלי, ולכן כדאי בקולנוע: בדויד הוא ממילא לא יצא. אז תלכו – יהיה כיף, וזה גם ייתן הזדמנות למר גראד לביים עוד סרטים. אם הוא יירד קצת מכמה שטויות, הפגנות יכולת וסמליות עמומה, אזי הסרט הבא שלו לא יהיה רק "טוב ונחמד" כי אם מצויין. ואם לא לביים, תמיד הוא יכול לחזור למשחק.

ולמה ג'ירפות? אני עדיין לא יודע.