ביקורת: גודזילה

ב"גודזילה" החדש יש יופי של הרס וחורבן, אבל הרבה יותר מדי קלקר מסביב, ולא מספיק גודזילה

הטריילרים שיקרו לכם. טריילרים משקרים כל הזמן, כי טריילרים הם פרסומות, ופרסומת היא סוג ‏של שקר; אבל הטריילרים של "גודזילה" לא סתם השתמשו כמקובל בעריכה מגמתית, או לא סיפרו ‏את כל האמת; הם סיפרו שקרים מפורשים, בכוונה תחילה ובמצח נחושה. כמה מהשוטים ‏המרכזיים בטריילרים של "גודזילה" נראים בסרט שונה לחלוטין. זה לא מקרי ולא טעות: מישהו ‏יצר בכוונה, ותוך השקעה רבה באנימציה וברינדור, שתי גירסאות שונות לחלוטין של אותו שוט – ‏האחת לסרט, והשניה לטריילר.‏

אז מה הסוד הגדול, שהיה כל כך חשוב להסתיר שזה הצדיק את הטעיית הקהל? ובכן, הטריילרים ‏הסתירו מכם את העובדה ש"גודזילה" הוא לא סרט על גודזילה. מכיוון שזוהי ביקורת, וחלק ‏מתפקידה של ביקורת הוא לספר לכם על מה הסרט, אני הולך לעשות בדיוק את מה שהטריילרים ‏לא עשו: לספר לכם במה עוסק הסרט באמת. שמעתי כבר כאלה שטענו שמדובר, איכשהו, ‏בספוילר. אז אם אתם מעדיפים להיות מופתעים, וללכת לסרט כשבידיכם רק המידע השקרי ‏במכוון שהשיווק סיפק לכם – אל תמשיכו לקרוא מכאן. ‏

ובכן: "גודזילה" הוא סיפורם של גבר אחד המנסה לחדש את הקשר עם אביו. היחסים בין האב לבן ‏הם מתוחים מאז טראומה שעברה על המשפחה, שהפכה את האב ממדען מוערך לאדם שבור ‏ואובססיבי. האב משכנע את הבן להצטרף אליו במסע חקר אל העבר, במטרה לפענח קנוניה ‏ממשלתית המסתירה משהו גדול. בסופו של דבר, מתברר שאותו משהו – לא הייתם מנחשים – ‏הוא מפלצת-ענק עתיקה והרסנית, שמתפרצת וזורעת הרס: סוג של ג'וק, גדול אפילו יותר מאלה ‏שאתם יכולים לראות מסתובבים על המדרכה בלילות ירח. המפלצת הזאת אינה גודזילה, אבל ‏בשלב מאוחר עוד יותר של העלילה גם הוא מגיע. "גודזילה", בקיצור, הוא לאורך רובו סיפור על ‏בני אדם, שמדי פעם מופיעות בו גם מפלצות ענקיות; גודזילה עצמו, מבחינת זמן המסך שהוא ‏מקבל, הוא דמות משנה.‏

ה"גודזילה" החדש מנסה לתקן את הרושם שהשאיר הניסיון הקודם לעשות גירסה אמריקאית של ‏גודזילה – הסרט מ-1998, שביים רולנד אמריך. ובאופן אירוני, הדבר ש"גודזילה" מזכיר יותר מכל ‏הוא סרט של רולנד אמריך. תחשבו "2012" או "היום שאחרי מחר": סרטים שכוללים סצינות ‏אפקטים ענקיות, מדהימות ומרהיבות של הרס, חורבן בקנה מידה קטסטרופלי, שמשמעותו אובדן ‏טראגי של אלפי חיי אדם ומשום מה הוא מהנה לאללה; רק שבין סצינות ההרס האלה יש גם ‏מרחבים עצומים ומשמימים שהם בעלי אותו הערך של הקלקרים שמרפדים אריזות של מוצרים ‏מגניבים – הם שם רק כדי למלא מקום. במהלך סצינות כאלה אנחנו נאלצים לעקוב אחרי קורותיהן ‏המשעממים של דמויות משעממות המגולמות על ידי שחקנים משועממים. מכיוון שאף אחד לא שם ‏קצוץ על הפילרים האלה, אפילו לא התסריטאים, הן בדרך כלל משתמשים בקלישאות הכי ‏משומשות והמבנים העלילתיים הכי משומשים, בדרך כלל יש איזה אבא שמנסה לחדש את הקשר ‏עם הבן שלו או איזה חנטריש כזה, זה תמיד טוב. וכשכבר בדקות הראשונות של סרט מושמע ללא ‏כל אירוניה הביטוי "זה כמעט כאילו ש…", אפשר ‏לנחש שבסרט הזה לא הושקעה בתסריט אותה ‏מידת העבודה שהושקעה, נאמר, בקייטרינג.‏

כזה בדיוק הוא ה"גודזילה" הזה. כל עוד יש מפלצות ענק על המסך, הסרט מקיים את כל מה ‏שיכולתם לצפות. המפלצות האלה ענקיות, אבל ענקיות באמת; גודזילה החדש היה יכול לדרוך ‏בטעות על גודזילה מ-1998 ואפילו לא לשים לב. הג'וקים הענקיים ענקיים כמעט באותה המידה, ‏ומעוצבים טוב הרבה יותר. בכל פעם שבה בני האדם נתקלים באחת המפלצות האלה, ומתגמדים ‏לחלוטין מולה – זה מופלא. לראות את ההשפעה של גודזילה, בעודו יוצא לשחית בוקר באוקינוס, ‏על המשחתות ונושאות המטוסים שסביבו – תענוג. השוטים הספילברגיים שמציגים את המפלצות ‏מנקודת המבט של בני האדם – אחלה. וכשהמפלצות נלחמו זו בזו – אח! בונבוניירה של הרס עם ‏דובדבן גרעיני ענק מלמעלה.

אבל כל רגע בסרט שבו אין על המסך מפלצות ענק הוא רגע מבוזבז – ויש בסרט הרבה יותר מדי ‏רגעים כאלה. במשך הזמן שעובר מתחילת הסרט (לא כולל כותרות הפתיחה המצוינות) ועד ‏שרואים בפעם הראשונה מפלץ ענק כלשהו יכולתם לצפות בשני פרקים מלאים של "איך פגשתי את ‏אמא", וזה גם היה מבדר יותר מאופרת הסבון הדלוחה שמתרחשת על המסך. גם בהמשך, הסרט ‏ממשיך למנוע מאיתנו את סוכרית ההרס שלנו, ובעיקר מתגרה בנו, ממש עד לחלקו האחרון. את ‏זה אני לגמרי מבין: שוב, ספילברג היה שם קודם. כמה זמן עובר מתחילת "פארק היורה" ועד ‏שרואים בפעם הראשונה דינוזאור? אבל אצל ספילברג, גם כשעל המסך היו רק בני אדם, הסרט לא ‏שכב על המסך כמו גוויה. היו שם דמויות טובות ומשעשעות, היה הומור, היו רעיונות מדעיים ‏מעניינים. כאן, כל המשתתפים שגבהם פחות מ-150 מטר משעממים לגמרי, וההסבר ה"מדעי" ‏שמוצג כדי לתרץ את מפלצות הענק הוא ברמה של פאוור ריינג'רס. נכון שבריאן קרנסטון כאן, והוא ‏השחקן האנושי הטוב ביותר בסרט (התחרות מאוד לא קשה), אבל התפקיד שלו שולי: התפקיד ‏הראשי בסרט שייך לארון טיילור-ג'ונסון. הוא מגלם איש אחד. אני לא זוכר איך קוראים לו. תכונתו ‏העיקרית, שלא לומר היחידה, של האיש הזה היא שהוא נמצא בסביבה כשמפלצות ענק תוקפות. ‏הוא חסר כל ייחוד, עניין, כריזמה, כוחות על, צבע עור ייחודי או כל אחד מהדברים האחרים ‏שגורמים לנו בדרך כלל להתעניין בגיבורי סרט. לאורך רוב-רובו של הסרט הוא לא עושה שום דבר ‏חשוב או אומר שום דבר מעניין. הוא רק נמצא שם, וחבל. ‏

בנוסף, הטון של הסרט נורא לא אחיד. רוב הזמן הוא רציני כסרטן: בניינים נהרסו פה, תראו קצת ‏כבוד. אנשים מתים, והרבה. מצב חירום. כולנו בסכנה. אפוקליפסה עכשיו. אבל אז פתאום ‏מתחילים לזרוק דינוזאורים וחרקי ענק מפה לשם וזה כיף ומטופש לאללה. יש רגע מסוים במאבק ‏המפלצות – אני חושב שתדעו למה אני מתכוון – שגיירמו דל טורו בטח בועט בעצמו על כך שהוא ‏לא חשב עליו קודם, אחרת הוא היה כולל אותו ב"פסיפיק רים". גודזילה עצמו, אחרי שהוא מנחית ‏מכה מוצלחת, עושה פוזה של מתאבק – פורש ידיים לצדדים כאילו הוא מצפה לתשואות הקהל, ‏ואם היה לו מיקרופון ביד הוא היה מפיל אותו. הייתי מוחא כפיים, באמת, רק שזה הרגיש קצת לא ‏נעים על רקע האווירה הניין-אילבנית שבה שהינו עד אותו רגע. לא הייתי מתנגד בכלל לעוד ‏‏"פסיפיק רים", וגם סרט מפלצות באווירה רצינית יותר היה מתקבל בברכה – אבל שיחליטו.‏

להגנתו של הסרט אפשר לומר שכל זה לא מקרי. יש סיבה לכך ש"גודזילה" נראה בדיוק כפי שהוא ‏נראה: הוא נאמן למקור. סדרת "גודזילה" היפנית – כל 26 הסרטים שבה – בנויה כולה בדיוק ‏באותה הצורה: הרבה דיבורים, מעט אפקטים, ומפלצת תורנית שגודזילה יכול להגיע ולהילחם בה. ‏גודזילה הוא כבר מזמן מזמן לא האסון; הוא הגיבור. גודזילה הוא אמנם ממוחשב כאן, ולא מגולם ‏על ידי אדם בחליפת גומי, אבל הוא מודל כך שייראה דומה לאותם אנשים בחליפות – ולכן העיצוב ‏המגושם והלא-חינני שלו (כל זה בניגוד מוחלט לסרט מ-1998, שזנח לגמרי את המסורת היפנית ‏כדי להפוך את גודזילה למפלצת מערבית מקובלת יותר). אולי למי שמעריץ את סרטי גודזילה ‏הסרט הזה הוא חלום שהתגשם. אבל מרוב רצון לרצות את מעריצי הסדרה, הגודזילה החדש ‏הזניח את כל יתר הצופים – כלומר, כולנו. לגבי רובנו זוהי הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את ‏גודזילה, או לפחות את הגירסה הזאת שלו; היה מוגזם לתת לו, בסרט שנקרא "גודזילה", יותר ‏מתפקיד משנה? אני לא מבין, לטאה אחת בגובה ובנפח של הר תבור זה לא מספיק, שהיה צריך ‏להביא שחקני חיזוק? את המפלצות האחרות אפשר היה בהחלט לשמור לסרט ההמשך.‏

‏"גודזילה" מן הסתם כולל כמה מסצינות האפקטים הכי טובות שתראו הקיץ, שתקועות בסרט גרוע ‏מאוד. ובכל זאת: קיץ עכשיו. הצטיידו בפופקורן ובחברים עם חוש הומור.‏