טקס דג הזהב 2010, חלק שלישי ואחרון

הסרט הטוב של השנה, הסרט הגרוע של השנה, ו-20 הדקות הטובות ביותר של שנת 2010

זהו, עכשיו זה באמת הסוף. של השנה. האלמקטעד"א גאה להציג – ובמקרים מסוימים, מובכת להציג – את הדגים האחרונים של 2010. קדימה.

סלמון הספק: סרט לבן

סלמון הספק הוא הפרס המוענק בכל שנה לסרט הכי טוב, כנראה, שלא ראיתי. והפעם זה חתיכת דג גדול. איך אני בכלל יכול לקרוא לעצמי מבקר קולנוע אם לא ראיתי את "סרט לבן"? הרי זה הסרט שהוכתר פה אחד על ידי מבקרי הארץ כיצירת המופת של השנה. מי שלא ראה את הסרט הזה, כמו לא ראה קולנוע בשנת 2010 בכלל. הוא גם נראה כמו תמצית הפלצנות השניצקליינית, מה שכנראה מסביר איך הצלחתי להמשיך ולפספס אותו באופן עקבי לאורך השנה כולה. אבל אי אפשר לשפוט סרט על פי כריכתו, או משהו. בכל מקרה, אם זאת באמת יצירת מופת כמו שאומרים, היא תישאר כזאת גם כשאני אראה אותה בשנה הבאה.

הדג המלוח לסרט הכי גרוע שלא ראיתי: פגוש את הפוקרס הקטנים

שוב, לא הוגן ולגמרי לא מקצועי לשפוט סרט עד שלא ישבת וראית אותו במו ישבנך ועיניך (בהתאמה). אפילו אם כל הסימנים המקדימים מעידים על סרט איום ונורא – אי אפשר לדעת, תמיד יש הפתעות. אבל במקרים מסוימים החלטתי שאני אאלץ פשוט לקחת את הסיכון הזה. מקרים כמו "פראי ועצבני", שהטריילר שלו נראה כמו פארודיה עצובה על הידרדרות הקריירה של ברנדן פרייז'ר. או "סקייליין", שהוקרן בארץ ובעולם למשך כשלוש דקות, וזה הספיק כדי שעשרות דיווחים אמינים יגדירו אותו כאחד מסרטי המד"ב הגרועים אי פעם. או שורה של קומדיות רומנטיות שנראות כולן זהות ומשמימות באותה המידה. השיא הוא "פגוש את הפוקרס הקטנים" – סרט שלישי בסדרה שאני מתעב ממילא, ושהטריילר שלו דוחה ברמות שקשה לתאר. לא, רגע, בעצם זה לא קשה בכלל: זה דוחה כמו לראות את בן סטילר חותך את עצמו ומשפריץ דם כמו מתוך זרנוק על משפחתו וילדיו. תודה רבה, אבל אין לי שום רצון או כוונה לראות את זה, לא על מסך גדול, לא על מסך קטן ולא בכלל.


הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה

כמה מהמועמדים הסופיים לפרס הנחשק:

הקופסה
אוי, ריצ'רד קלי. אוי. אני באמת לא יודע אם הבמאי והתסריטאי של "דוני דארקו" הכה אהוב עלי איבד את זה, או שבעצם מעולם לא היה לו את זה. כאן הוא לקח מעשיית "אזור הדמדומים" סבירה לגמרי, מתח אותה והוסיף לה מיליון פרטים לא נחוצים והפך אותה לעיסה דביקה ומוזרה של עלילה לא מתחברת, מסרים דתיים (או משהו) וחיקויים לא מוצלחים של דייויד לינץ'. אוי.

פרסי ג'קסון וגנב הברק
לכל אלה שהתלוננו על כך שסרטי "הארי פוטר" הראשונים היו צמודים מדי למקור הספרותי: עכשיו אנחנו יודעים שהיה יכול להיות יותר גרוע. הרבה, הרבה יותר גרוע. מתברר שכשנותנים לכריס קולומבוס לעבד ספר ילדים חביב ולא קושרים אותו אל הטקסט בשרשראות ברזל, הוא שוחט, מחרב ומשמיד אותו עד שקשה להאמין שהמקור היה שווה משהו.

האצ'יקו
בזבוז זמן במלוא מובן המילה. למה להשקיע שעתיים וחצי בסרט שהעלילה שלו היא באורך של משפט אחד?

דמדומים 3: ליקוי חמה
אז במי בלה תבחר? באדוארד או בג'ייקוב? אני כל כך במתח. אה, רגע, בעצם אני לא. היא בחרה באדוארד. זה היה לפני שני פאקינג סרטים. כמה זמן אפשר למרוח את המשולש המשמים הזה, כמה?! יאללה, תתחתנו כבר ותעזבו אותנו בשקט.

פיראנה 3D
זה שאתה מודע לכך שאתה עושה זבל לא גורם לסרט שלך להסריח פחות.

והזוכה בפרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה הוא:

אליס בארץ הפלאות
כשטים ברטון אמר "בואו נעשה את 'אליס בארץ הפלאות' אבל בתור אפוס פנטזיה עם קרבות", התשובה היתה צריכה להיות "לא", המלווה ב"אתה מפוטר", ואחרי פאוזה, "וטיפש".

יסלח לי מאוד הבמאי הנכבד, אבל מי שחושב שמה שהיה חסר ב"אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול זה קרבות חרבות ושדות קטל, לא הבין את הספר או שלא קרא אותו. וכשהוא דוחף פנימה מסרים כמו "יותר מדי דמיון זה לא בריא" ו"לפעמים להרוג זה דווקא בסדר", נראה כאילו הוא לא סתם במאי שלא מבין מהחיים שלו, אלא פשוט מרושע.

כל זה בסרט הרפתקאות משמים, עם עלילה בעלת אפס מקוריות ודמויות בעלות אפס עניין, שמבזבז צוות שחקנים מבטיח במידה מדהימה. סרט שמוצג בתלת-מימד סתמי שלא מוסיף לדבר מלבד למחיר הכרטיס, ובעיצוב שנראה בדיוק כמו מה שכל סטודנט שנה ראשונה לאמנות היה מצייר לכם אם הייתם מבקשים ממנו משהו בסגנון טים ברטון. "אליס בארץ הפלאות" של ברטון ודיסני הוא תמצית כל הסיבות שבגללן אנשים שונאים את הוליווד, והסרט הגרוע של השנה.


דג הזהב לסרט השנה

"סופר הצללים", "מטען הכאב", "הדרקון הראשון שלי", "קיק-אס" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ראשון" היו סרטים שמדורגים קרוב מאוד לצמרת. אבל מה לעשות, השנה אני לא עומד להפתיע אף אחד: ארבעת המועמדים הסופיים הם אותם ארבעה סרטים שכולם, פחות או יותר, ראו, אהבו ודיברו עליהם השנה.

הרשת החברתית
מה שמדהים ב"הרשת החברתית" הוא שזה סרט על אנשים שמדברים. רוב מוחלט של הסרט עובר בדיבורים. לא מסוג הסרטים החביבים עלי. אבל התסריט (ארון סורקין, אמן) הוא אחד המלוטשים שראיתי. עם סורקין, כל סצינה של שני אנשים יושבים ומדברים בחדר היא מבדרת יותר מכל סצינה של מרדף מכוניות או פיצוץ חלליות השנה. יהיו שיטענו שדייויד פינצ'ר מתבזבז כאן, אבל אני לא חושב שזה כך: הוא אמנם לא מתבלט, אבל לא כל במאי היה מצליח להפוך סרט שהוא כמעט תסכית – לא משנה עד כמה הוא מוצלח – לסרט ששווה להחזיק את העיניים פקוחות בשבילו. אה כן, וזה על פייסבוק.

צעצוע של סיפור 3
אז הסרט החדש של פיקסאר, כמו זה שבא לפניו ואלה שבאו לפניהם, הוא ממש טוב. וואו, הפתעה גדולה. האמת היא שסדרת "צעצוע של סיפור" אף פעם לא היתה מהמועדפות עלי, והייתי מעדיף לראות את פיקסאר עושים משהו מקורי. אבל "צעצוע של סיפור 3" היה כל כך טוב שהוא הפתיע גם אותי. יש פה אקשן מעולה, הומור נהדר, אימה (כן, אימה), וסצינה אחת שעם הדמעות שהנפיקה בבתי קולנוע ברחבי העולם אפשר היה למלא את הכנרת. זה כל מה שאפשר לבקש מסרט, וזה סיום מושלם לטרילוגיה, שהופך את כולה ליצירה שלמה יותר.

התחלה
אין חיה כזאת: בלוקבאסטר אינטליגנטי. פרויקט ענק-תקציב שלא מבוסס על שום דבר ודורש תשומת לב מלאה מהרגע הראשון ועד הקאט לשחור המפורסם ביותר השנה. סרט אקשן שפרנס מיליוני הודעות בפורומים של ויכוחים על משמעות הסוף שלו, שהפסקול שלו הכיל רמזים חשובים, ושאפשר לנתח – כפי שאכן נעשה, שוב ושוב – בהמון דרכים שבין פשר החלומות לבין דיון על מהות הקולנוע. סרט גדול בכל מובן אפשרי.

והזוכה בפרס דג הזהב לסרט השנה הוא:

סקוט פילגרים נגד העולם

האם מיסטר פילגרים והסקס-בוב-אומב (או בשמם העברי הרשמי, "האקסים של החברה שלי") באמת יותר טובים מ"התחלה", "הרשת החברתית" ו"צעצוע 3"? באמת שאני לא יודע. כנראה שלא. הוא לא עמוק כמוהם או עשוי באותה המידה של קפדנות, אבל בחיי שמאף סרט השנה לא נהניתי יותר. אתה לא יודע מאיפה תבוא לך הסצינה הבאה ב"סקוט פילגרים", הוא מעמיס על החושים כמעט יותר מדי, אבל חוץ מרמת המגניבות הגבוהה במידה מסוכנת והיותו סרט הקומיקס הטוב ביותר אי פעם הוא גם קומדיה רומנטית חמודה לאללה, עם דמויות שכל אחת מהן זועקת לסרט ספין-אוף משלה. וגם המוזיקה. וגם קיירן קאלקין בתפקיד וולאס. וגם האקס הטבעוני. וגם הלוגו של יוניברסל בהתחלה. וגם !WE ARE THE SEX BOB-OMB אה, כן, וגם הפטיש המפוקסל. וגם: "לסביות". ועוד כל כך הרבה גמים. מעולם לא הסכמתי יותר עם טאגליין של סרט: An epic of epic epicness.

ולסיום סיומת: 20 הדקות הגדולות של השנה

20. טיילור לאוטנר מסרב למדוד את החולצה, "יום האהבה"
19. חתול ביצות וגור משחקים משיכת חבל עם נחש, "ארץ בראשית"
18. המטוס: "אני לוקח אחריות על מה שיקרה עכשיו", "אינויקטוס"
17. ברוס וויליס יוצא ממכונית, "RED"
16. פגישה במסעדה, "האמריקאי"
15. עורך הדין שלך מחכה לך, "אני אוהב אותך פיליפ מוריס"
14. מוקשים היזהר, "כלבת"
13. רצח ראשון, "נביא"
12. מונטאז' פותח: שפץ ביתך, "איפה אליס"
11. משטרת הטבעונים, "סקוט פילגרים נגד העולם"
10. הגמל על האופנוע ואמא שלו, "טולפן"
9. הפצצה האנושית, "מטען הכאב"
8. היט-גירל בהופעת בכורה, "קיק-אס"
7. מתיו פאטל, אקס מרושע מס' 1, "סקוט פילגרים נגד העולם"
6. סצינת האיצטדיון, "הסוד שבעיניים"
5. סיפורם של שלושת האחים, "הארי פוטר ואוצרות המוות"
4. פריז מתקפלת, "התחלה"
3. דיאלוג הפתיחה, "הרשת החברתית"
2. הסביבון המתנודד, "התחלה"
1. משחק אחרון עם אנדי, "צעצוע של סיפור 3". קדימה, תקראו לזה קיטש. לא אכפת לי.

לחלקי הטקס האחרים
דג הזהב 2010: חלק ראשון
דג הזהב 2010: חלק שני