מדריך הטרמפיסט לגלקסיה – בלי פאניקה

במקור: The Hitchhiker's Guide to the Galaxy
במאי: גארת' ג'נינגס
תסריט: דגלאס אדאמס, קארי קירקפטריק
על פי ספרו של דגלאס אדאמס
שחקנים: מרטין פרימן, זואי דשנל, סאם רוקוול, מוס דף, סטיבן פריי, ג'ון מלקוביץ', ביל ניי

אלה דברי 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' על עלילת תסכית הרדיו, הספר, סדרת הטלוויזיה, הקומיקס, המגבת והסרט: 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' עוקב אחרי ארתור דנט, בריטי מנומנם ושגרתי, שמגלה יום אחד שביתו המנומנם והשגרתי עומד להיהרס על מנת לפנות דרך לכביש ראשי. לא שזה משנה כל כך, כי כדור הארץ המנומנם והשגרתי כולו עומד להיהרס על מנת לפנות דרך לכביש על-חלל ראשי. למזלו של ארתור, חברו הטוב, פורד פרפקט, מתגלה כחייזר שנתקע בכדור הארץ בשליחות עיתונאית מטעם מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, הספר החשוב והנמכר ביותר ביקום (בעיקר בזכות העובדה שעל כריכתו כתוב בגדול "בלי פאניקה", ושהוא מדבר במבטא בריטי). פורד וארתור, חמושים בעותק של "המדריך" (זה האמיתי), תופסים טרמפ החוצה מכדור הארץ, ופורצים ברצף הרפתקאות הכולל, בין השאר נערה שארתור פגש במסיבה; שני עכברים לבנים; נשיא הגלקסיה הדו-ראשי והתלת-פאזי; זקן משוגע במקצת עם כמיהה לפיורדים; התשובה לחיים, היקום וכל השאר; ומגבת. לא בהכרח בסדר זה, או סדר כלשהו.

'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', הסרט, הוא לא עיבוד של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', הספר, סדרת הטלוויזיה או המגבת, אלא רק של הרעיון הבסיסי. עובדה זו טרחו להבהיר כל המעורבים בעניין שוב ושוב, בכל הזדמנות, ראיון וסיאנס אפשריים, והאמת, זה נשמע כמו תירוץ לכך שהסרט לא דומה לספר. העלילה עברה כמה שינויים, כמו הוספת דמויות משנה וכוכבי לכת, והגדלה משמעותית של חלקם של הווגונים בסיפור. לא ברור, אגב, אם שינוי זה נגרם בשל ההשקעה האנימטרונית העצומה ביצירתם של הווגונים, או שמא היא הושפעה מהעובדה שהם הקריאו שירה לדאגלס אדמס ממש לפני מותו, וגם קצת אחרי. בכל מקרה, את רוב השינויים בתסריט אפשר לפטור כמחויבי המציאות. סרט שיהיה מורכב רובו מהקראת טקסטים, מתאים להגדרה "סרט" רק אצל פלח מאד צר של האוכלוסייה, בדרך כלל אותו פלח שפורץ בזעקות "הם נתנו את השורה של זאפוד לטריליאן!".

אלה דברי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על דברי מדריך הטרמפיסט לגלקסיה: בכל אחד מגלגוליו של הסיפור, בין אם מדובר בתסכית הרדיו, בספר או בסרט, העלילה עוצרת מדי פעם על מנת לפנות מקום לציטטה רלוונטית מתוך המדריך, המסביר את המושג או האירוע המתרחש לקורא, או לצופה, באופן מאיר עיניים ומצחיק מאוד. (בניסוי שערך שלמקו, בעל תואר ווגון של כבוד מהאקדמיה הגלקטית לחיקויי שירה, התברר כי ציטטות שכאלו נוטות להפוך ביקורות קולנוע לבלתי קריאות). בסרט מינון הציטוטים הורד, ועדיין הם נשארו הקבוע היחיד כמו בכל יתר גלגוליו של מדריך הטרמפיסט, מילה במילה כפי שאדאמס כתב אותם. בין אם המדריך מסביר על ווגונים או על הפעם בה משפט שאמר ארתור גרם לציי מלחמה מגלקסיה זרה להגיע לכדור הארץ, המדריך הוא ציטוט במבטא בריטי המלווה באנימציית פלאש פשוטה אך אפקטיבית. הבעיה העיקרית של קטעי המדריך היא שיש פחות מדי מהם בסרט.

למרבה המזל, רוח הספר שורה על הסרט לכל אורכו. מדובר באחד הסרטים המצחיקים ביותר שעלו על המסך בשנים האחרונות. מדובר בשילוב של הומור ציני ומושחז (הבירוקרטיה הווגונית מקבלת זמן מסך מוגבר, כפי שראוי לבצע עם כל תרבות שבה יש טופס הזמנה למרדף וטופס נשיאותי לשחרור אסירים שנידונו למוות במלתעות המפלצת מטראאל) והומור ויזואלי מרשים, שבו מנעל האוויר נמצא במקום הכי פחות צפוי ובאמצע הסרט מופיעה פרסומת סמויה לחוג סריגה ומקרמה של בתיה עוזיאל. הבדיחות שנשארו מהגרסאות האחרות של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', כמו גם אלה שנכתבו במיוחד לסרט, מצחיקות כולן. השחקנים, בתורם, מגלמים את הדמויות באופן מוצלח, במיוחד אלאן ריקמן: מעטים השחקנים שיכולים לדבב רובוט דכאוני ולגרום לו להישמע כל כך משכנע.

עבור מי שלא קרא את הספר, החיים קלים. המצב קצת יותר קשה למי שמגיע לסרט עם היכולת להשוות אותו לגירסאות קודמות. מצד אחד, העיצוב של הסרט מרשים במיוחד (אפילו למי שמכיר את 'מלחמת הכוכבים'): אצל הווגונים הכל מרובע, על 'ליבת הזהב' הכל כדורי, ובית החרושת לפלאנטות נראה מדהים. האווירה היא חייזרית, אבל מוכרת ביותר. מצד שני, הספר עבר קיצוצים כואבים: דיאלוגים מוכרים ואהובים מהספר מתחילים, אבל מסתיימים בפתאומיות כעבור שתי שורות (וכך, כשארתור מחפש את תוכניות הבנייה של הכביש שעובר דרך ביתו, הוא כבר לא צריך לפחד מהנמר). הדולפינים פוצחים בשיר, העלילה השתנתה, נוספו שתיקות רבות משמעות ומערכת היחסים בין ארתור לטרישה חוצה לפעמים את קו הקיטש. את כל השינויים ניתן להסביר, אבל מעריצי הספר ירגישו בכל בדיחה שהושמטה, וזה עלול לכאוב. הבעיה האמיתית תתחיל במידה ויופק סרט המשך. קשה להאמין שיש טיוטת תסריט של אדאמס לסרט על פי 'המסעדה בסוף היקום'. ובלי המגע של אדאמס, המצב יכול להפוך גרוע כמו שירה ווגונית מבוצעת על ידי דולפינים.

לזכות אותם דולפינים יצוין, שהם דווקא אחת מהקטעים המוצלחים ביותר בסרט, והם רחוקים מלהיות היחידים. וכשהדבר הרע ביותר שאפשר להגיד על הסרט הוא שהוא לא תואם לספר, אפשר פשוט לתת לבדיחות הנהדרות שעל המסך לחפות על כל השאר. אם יש דבר אחד שלמדתי מהסרט, הוא שדיכאון עובד רק אם הוא מסתתר מאחורי מבטא בריטי, וכמה שינויים כבדים הם לא סיבה להיכנס לפאניקה.