פיטר ג'קסון מסביר, בכנות מדהימה, מה קרה להוביט

סרטון "מאחורי הקלעים" מדהים אחד מסביר למה סרטי "ההוביט" היו כל כך לא-משהו.

(ההבעה הזאת. תסתכלו על ההבעה הזאת).

זה כנראה סרטון "מאחורי הקלעים" המדהים ביותר שראיתי אי פעם.

זוכרים שפעם היינו מפרסמים כאן כל סרטון על העשייה של "ההוביט"? הרבה לפני שהסרטים יצאו? סרטוני מאחורי הקלעים לסרטים של פיטר ג'קסון הם אדירים. הם תופסים את ההתלהבות והחוויה של יצירת הסרט וגורמים לך לרצות להיות שם. במקרה של "ההוביט", הסרטונים האלה היו טובים יותר מהסרטים עצמם. ה"מאחורי הקלעים" האלה גורמים לעשיית הסרט להיראות כמו הרפתקה מסעירה. עד שמגיע סרטון כמו זה, שבו זה נראה כמו סיוט.

הסרטון הזה לקוח מהבלו-ריי של "ההוביט: קרב חמשת הצבאות", ופשוט לא יאומן שהוא שם. מאוד נדיר לראות בסרטוני איך-עשו-את משהו מלבד שמחה והרמוניה. לפעמים מספרים כמה שהיה קשה ואיך עשו דברים ברגע האחרון, אבל המסר הוא תמיד "כן, היה נורא קשה, אבל איזה מוצלח יצא לנו בסוף, הא?!". הסרטון הזה, לעומת זאת, הוא הדבר הכי קרוב שאפשר להודעה מטעם פיטר ג'קסון: פישלתי. אני מצטער. אני יודע שהסרטים האלה היו לא משהו. הנה הסיבה.

אז זאת התשובה. הסרטים האלה לא היו טובים כי פיטר ג'קסון אילתר אותם. הוא לא ידע מה הוא עושה, והוא אומר את זה בפה מלא. חלקים מהם צולמו בלי תסריט מוכן, בלי סטוריבורד. נקבע תאריך הפצה, וצריך לעמוד בו. ימות העולם.

העובדה הזאת מסבירה כמה דברים. היא מסבירה את הקשקוש וחוסר הכיוון של הסרטים, בעיקר השני והשלישי. ייתכן שהיא גם מספקת הסבר חלקי לפחות לאחת מהטענות העיקריות נגד הסרט: העובדה שהוא כלל כל כך הרבה אנימציה ממוחשבת, לעומת סרטי "שר הטבעות" שכללו הרבה אפקטים פרקטיים. אנימציה עושים אחרי הצילומים. אפקטים פרקטיים – לפני. מכיוון שלא היה להם זמן להתכונן לפני הצילומים, עשו מה שאפשר אחרי. היא לא מסבירה למה כל אחד מהסרטים האלה היה צריך להיות באורך של שמונה שעות וחצי, אבל אולי זה היה בחוזה, או משהו.

ויכול להיות שזה מסביר עוד משהו, למרות שזה לא נאמר במפורש: את השאלה הגדולה שכולנו שאלנו עוד מ-2012 – מה לעזאזל עבר לפיטר ג'קסון בראש כשהוא החליט לפצל ספר קצרצר לשלושה סרטים ארוכים, כשכל טמבל היה יכול לומר לו שזה הרבה יותר מדי. על פי הסרטון, מעט אחרי מאי 2012 הצילומים הופסקו במפתיע, ולג'קסון פתאום היה זמן להתכונן לפני כמה חודשים של צילומים נוספים של קרב חמשת הצבאות. זוכרים מתי הגיעה ההודעה על כך ששני סרטי ההוביט הם בעצם שלושה? אני זוכר: זה היה ביולי 2012. הסרטון לא אומר את זה במפורש, אבל מהלך העניינים שמשתמע מכך ברור מאוד. פיטר ג'קסון רוצה לעשות שני סרטים בלבד, אבל פשוט לא מצליח. הוא אומר בשלב כלשהו לאולפן: תקשיבו, אני לא יכול. אני צריך עוד זמן. האולפן אומר: אין עוד זמן. הסרטים האלה יצאו במועד שנקבע להם. תמצא דרך. אם אתה רוצה עוד זמן, תביא עוד סרט. ג'קסון, בלית ברירה, עונה: טוב. וכך נוצר "ההוביט: קרב חמשת הצבאות": מריחת זמן באורך של שלוש שעות.

אני חוזר כל הזמן לתמונה הזאת, שמופיעה בראש הדף. זה לא פרצוף של במאי שיודע מה הוא עושה: זה פרצוף של מישהו שלא מבין איך הוא נכנס לעסק הזה, ורק רוצה ללכת כבר הביתה. ייתכן שלהרבה במאים יש רגעים כאלה במהלך צילומי סרטים. לעשות סרט זה דבר מלחיץ. המדהים הוא שג'קסון אישר לנו לראות את התמונה הזאת. הוא רוצה שנראה אותה. הוא רוצה שנדע מה עבר עליו. הוא יודע ש"ההוביט" לא היה יצירת הפאר שהוא רצה, והוא רוצה שנדע למה. ומגיע לו הרבה קרדיט על הכנות.