זו לא אשמתו של "הייד פארק על ההדסון" שהוא סרט המשך. הסרט מתרחש ב-1939, ערב כניסת בריטניה למלחמת העולם השניה, ושתיים מהדמויות החשובות בו הן המלך ג'ורג' השישי, המכונה "ברטי" והסובל מגמגום, ואשתו אליזבת – בדיוק אותו זוג מלכותי שכיכב ב"נאום המלך". הסרט מתחיל כמעט באותה הנקודה שבה "נאום המלך" הסתיים. לכן על סמואל ווסט המסכן, המגלם כאן את המלך, הוטל להיכנס לנעליו הגדולות של קולין פירת' בתפקיד שזיכה אותו באוסקר, ואוליביה קולמן משחקת את הלנה בונהאם קרטר משחקת את המלכה. שניהם בסדר גמור בתפקידם, אבל מה לעשות שפירת' וקרטר היו טובים יותר, הגמגום של פירת' היה אמין יותר, והיה להם גם תסריט טוב יותר. נדמה שהסרט מנצל את היותו המשך לא רשמי: הוא מרבה להתייחס, למשל, לאחיו של המלך, התייחסות שהצופה הממוצע לא יבין אלא אם יש לו הבנה רבה בהיסטוריה מלכותית בריטית, או שהוא צפה ב"נאום המלך".
מאכזב עוד יותר שלמרות כל זה, חלקי הסרט שבהם משתתפים הוד מעלתו המגמגם וזוגתו הם הטובים ביותר בו. "הייד פארק על ההדסון" עוסק בחלקו בביקור הזוג המלכותי בבית הקיץ של הנשיא פרנקלין רוזוולט (ביל מוריי), ביקור שהיו לו, כך מספרים לנו, השלכות חשובות מאוד על הקשר בין שתי המדינות ולפיכך על גורל מלחמת העולם השניה כולה. הביקור הזה הוא קומדית נימוסין בדרגים הבכירים ביותר של העולם, כשהזוג המלכותי מנסה נואשות להבין את הלכותיהם של האמריקאים המשונים האלה ולהבין את מנהגיהם של הילידים. השאלה המותחת ביותר העומדת על הפרק לקראת סוף הסרט היא האם המלך יאכל נקניקיה או לא. זה קצת משעשע לפעמים.
לרוע המזל רובו של הסרט לא מערב את הזוג המלכותי, אלא עוסק ביחסיו של הנשיא עם דודניתו הרחוקה, דייזי (לורה ליני). הדודנית מוזמנת יום אחד בהפתעה ללשכתו של הנשיא, הוא מראה לה את אוסף הבולים שלו, הם יוצאים לנסיעות בחיק הטבע, ומפה לשם נרקמת מערכת יחסים משעממת וחסרת תשוקה. טוב, מה כבר ציפיתם שייצא מאוסף בולים. סיפורה (האמיתי, פחות או יותר) של דייזי והנשיא פשוט לא מחזיק עניין, ונמשך הרבה יותר מדי זמן. נדמה שהוא נמתח רק כדי להביא את הסרט אל אורך של שעה וחצי, שגם אותו הוא ממלא רק בקושי.
זו בוודאי אינה אשמת השחקנים. ביל מוריי נראה כמו בחירה מושלמת לגילום הנשיא המרותק לכסא גלגלים. אבל אפילו הוא לא מצליח להחיות את התסריט שהפך את הנשיא ליודע-כל, שמתנשא על סביבותיו בצניעות מעושה. ללורה ליני פשוט אין הרבה מה לעשות.
כל עונת אוסקר מביאה סרטים על נשיאים ועל מלכים, סיפורים אמיתיים על האנשים שמאחורי התהילה, אבל סיפור אמיתי וכמה הוד-מלכותם זה לא מספיק. "הייד פארק על ההדסון" הוא איטי, תפל ומשמים. טוב, ידוע שחלקים אמצעיים בטרילוגיות הם בדרך כלל חלשים. אולי החלק השלישי, "ג'ורג' השישי במבצע בעורף האויב הנאצי" יהווה שיפור.
פורסם במקור בוואלה
מסכים.
לא ממש הבנתי למה לקשור את הסרט לנאום המלך, הרי בביקורת מתייחסים לסרט לכשעצמו, אבל עדיין, אתה צודק. סרט שהתסריט שלו לא מוצלח מספיק כדי לסחוב שעה וחצי, והוא מאוד איטי, מרוח, והכי גרוע- ממש לא מעניין. הסרט גם עשוי בצורה שגרתית שלא מושכת את העין ודלת כל רגש או אופי עלילתי. מסכים איתך, מאוד.
סרט מ-ש-ע-מ-ם
בקושי החזקתי מעמד…
אולי אם ווס אנדרסון היה מביים הייתי הולך..
(ל"ת)
לגמרי סרט שהיה צריך להיות של ווס
(ל"ת)
והתגית הזוכה: נדמה לי שאלה כל האפשרויות
(ל"ת)
התגיות הן הסוגריים החדשים.
(ל"ת)
תיקון: אלברט הוא ג'ורג' השישי
אם בג'ורג' השלישי אתה חפץ, אפשר למצוא אותו ב"טירופו של המלך ג'ורג'".
כתבתי פעם, אי שם פה באתר,
על זה שצריך להיות סרט על רוזוולט. נשיא חזק, אחרי השפל הכלכלי, במלחמה הנוראה ביותר, סובל מכל מיני מחלות, שמתמודד עם נכות ובוחר להסתיר אותה (וגם התקשורת לא עוסקת בזה) – ובסוף עוד הולך לעולמו רגע לפני הנצחון בחזית האירופית.
התמודדות של אדם עם בעיותיו הבריאותיות, עם השדים שלו, התמודדות של החברה עם בעלי מוגבלויות, התמודדות של נשיא עם שפל כלכלי, עם מלחמה גדולה שנכנס אליה בעל כורחו (בגדול). נשמע לי כמו חומר לאוסקר.