ביקורת: איביזה

זה מדהים, באמת מדהים, שמישהו קרא את בליל המילים האינפנטילי הזה והחליט לתת לו תקציב.

הסצינה הכי מצחיקה ב"איביזה", וסליחה על הספוילר: יש תחרות גלישה בינלאומית באיביזה. ‏הצופים על החוף מסתכלים על הגולשים כשהם רצים עם הגלשנים לים שקט לחלוטין. גל זעיר ובודד לא ‏נראה עד האופק. הכרוז מורה על תחילת התחרות, ואז התמונה מתחלפת בצילומי-סטוק מהוואי ‏או משהו, של אותם גלי ענק, הרים מתגלגלים בגובה שמונה מטר, פייפים, הילוכים איטיים, כל ‏העסק. בשוט הבא – אבל באמת, בשוט הבא – מר גולש מגיע לחוף אל חבריו המריעים, כששוב, ‏אנחנו רואים אותו יוצא מתוך ים שטוח יותר מפיתה עיראקית.‏

הסצינה השניה הכי מצחיקה ב"איביזה": כש"ג'ניפר" אומרת "איי אם פרום איטלי", במבטא שמבהיר ‏מעבר לכל ספק סביר שהיא נולדה וגדלה ברדיוס של שעתיים נסיעה מיבנה.‏

רגע שהיה אמור להיות מצחיק, אבל הוא לא: במה שהיה אמור להיות בדיחת-גועל, אחד מהחבר'ה ‏מחליט להשתין על כלב במסיבה. רגע לאחר מכן הכלב היה כנראה אמור להתנער באופן הזה ‏שכלבים רטובים עושים, מתיזים מים לכל עבר כמו ממטרה, ולהשפריץ שתן על החברים השובבים. ‏אבל הכלב כנראה לא שיתף פעולה במהלך הצילומים ולא התנער כמו שצריך, אז במקום זה אנחנו ‏רואים תמונה שלו מזיז את הראש קצת שמאלה, ובשוט הבא ניתזים מים על גיבורינו האומללים ‏ממקור לא ברור. ‏

יש בסרט הזה מרדף מכוניות. הוא מורכב משתי מכוניות שנוסעות אחת אחרי השניה בכביש מסודר ובמסלול הנכון, במהירות שאני מעריך בכ-30 קמ"ש.

זה "איביזה". זה סרט כל כך מחופף שעצם הקיום שלו מוזר. שי כנות, שביים גם את "שושנה חלוץ מרכזי" בשנה שעברה, מציב את עצמו בסרט הזה כממשיך דרכו של מנחם גולן – והכוונה היא ‏למנחם גולן באחרית ימיו, כשהוא ייצר חלטורות מגוחכות כמו "ימים של אהבה" ו"ריקוד מסוכן", ‏סרטים שנעשו בהשקעה המינימלית האפשרית ומתוך זלזול מוחלט בקהל, שיבלע כל מה שיתנו לו.‏

היומרה של הסרט היא לא בשמים: הוא רוצה להיות ‏‏"אסקימו לימון". שלושה חברים, לצורך העניין נקרא להם בנצי, מומו ויודלה, נוסעים ‏לאיביזה כדי שמומו יוכל להשתתף בתחרות גלישה כדי לממן ניתוח לאחיו הקטן. סיפור סוחט ‏דמעות כזה, אגב, היה משכנע יותר אילו מומו היה צעיר מוזנח ממשפחה מוכת עוני, ולא, כפי שנראה בבירור, ‏צפונבון ממשפחה עשירה שבאמת לא צריכה לה להיות בעיה להשיג את ה"כעשרת אלפים שקל", ‏מחירו של הניתוח הנ"ל. בכל מקרה, באיביזה החבר'ה פוגשים בנות ומסיבות ומחפשים זיונים ועושים שיגועים.‏

על התסריט של הסרט הזה הייתי יכול ללגלג בכיף אילו הייתי מאמין שהיה לו תסריט, רק שאין לו. קשה לי מאוד להאמין שאת הטקסטים שלהם השחקנים לא אילתרו בכל פעם שתי דקות לפני הצילומים. לא מתקבל על הדעת שכל הטקסטים שנאמרים בסרט הזה נכתבו אי פעם בקובץ אחד מסודר, ומישהו קרא את הטקסט הזה מההתחלה ועד הסוף ואז החליט לתת לו תקציב.

זה לא שהדמויות לא מפותחות, או שבעלילה ניתן למצוא חורים, או שהסרט לא נושא מסר חשוב, או כל בעיה אחרת מהליגה הזו. אלה הן בעיות של תסריטים ממש, כאלה שכתובים מההתחלה ועד הסוף. הבעיה עם התסריט של "איביזה" (שוב, בהנחה הבלתי סבירה שבאמת היה כזה) יסודית הרבה ‏יותר: הוא פשוט לא גמור. שורות טקסט לא מתחברות אחת לשניה. נראה כאילו סצינות שלמות פשוט ‏חסרות: דמויות מופיעות ופתאום כולם מכירים אותן בשמן למרות שהן לא הוצגו, דמויות אחרות מוצגות ואז נעלמות, אנשים נעלמים ממקום אחד ומופיעים במקום אחר בלי סיבה או הגיון.

דוגמה בולטת: יודלה דלוק עוד מילדות על מישהי, שלגמרי במקרה ‏נמצאת גם היא באיביזה, אבל הוא ביישן מדי ולא מצליח לדבר איתה, ואז היא קשורה באיזה ארון והוא מאיים עליה ‏באקדח צעצוע ודורש כסף. הסרט לא מראה שום שלב של התהליך שהוביל למצב הזה. הם פשוט ‏נמצאים שם פתאום. הוא חטף אותה בכח? זה בכאילו? זה ברצינות? היא יודעת מזה? היא לא? ‏אם זה בצחוק, למה הוא משאיר אותה נעולה וחסומת-פה בארון, ומכריז שהוא "פתר את בעיית הכסף"?! אם הוא באמת חטף אותה, למה ‏היא אומרת אחר כך שזה היה בצחוק, במקום, נגיד, לקרוא למשטרה כדי שתכניס אותו לכלא לכמה ‏שנים? ברצינות, היייתי מתלונן בכיף על כמה שהסיפור אידיוטי לו רק הייתי מבין מה היה בעצם הסיפור.

יודלה הוא גם חנון שאוהב את "מלחמת הכוכבים", ולכן זה היה יכול לעזור אילו מישהו בצוות ‏ההפקה של הסרט היה רואה את "מלחמת הכוכבים" פעם. כך אולי הם היו יכולים לצטט מתוכו ‏שורה אחת נכונה, ולא לתקוע במקום זה שורות כמו "יש פה כח רע". יש גם סצינה בסרט שבה אני כמעט בטוח שהיתה ‏אמורה להישמע ברקע נעימת הנושא של "מלחמת הכוכבים", אבל כנראה ג'ון וויליאמס גילה את העניין והטיל על כך וטו מוחלט, כי המוזיקה שנשמעת מזכירה יותר נגן טובה שמנסה לנגן "היום יום הולדת" ולא ‏לגמרי זוכר את התווים.‏

המוזר באמת ב"איביזה" הוא שהחפיפניקיות המוחלטת הזאת, הטקסטים המחונטרשים והעריכה ‏החובבנית והעובדה שה"סיפור" ייראה חסר כל הגיון לאנשים שעדיין לא סיימו לצפות ב"סמי הכבאי", ‏כל זה מלווה בהפקה שהיא – למרבה ההפתעה – מקצועית. הוא אשכרה מצולם יפה, הסרט הזה. יש תלבושות, יש לוקיישנים. ‏יש אפילו סצינות חלום עם אפקטים. אם תראו רק תמונות אקראיות מתוכו אתם עשויים לחשוב שזה ‏סרט קולנוע אמיתי; אם תשמעו עמוד אחד של טקסטים מתוכו תישבעו שזה סרט חובבים שנכתב וצולם על ידי ילדים בכיתה ב'. ‏אילו הסרט היה נראה עלוב כמו שהוא נשמע, אולי ‏הוא היה יכול להיכנס לקלאסיקות של הסרטים הגרועים-כל-כך-שהם-טובים הגדולים בהיסטוריה.‏ אבל זה מה שבאמת מוזר פה: מישהו, באמת, שפך תקציב על בליל המילים האינפנטילי הזה.

ההסבר הסביר ביותר לקיומו של "איביזה" הוא זה: היה צריך קומדיה לקיץ. סטייל "שושנה". משהו ‏שייצא בתחילת יולי ושילדים בחופש יוכלו לראות. העמידה בזמנים היתה ערך עליון, ולמרות שלא ‏היה לאף אחד מספיק זמן לכתוב תסריט כמו שצריך, או לערוך את הסרט עד הסוף – זה לא ‏משנה. הוציאו אותו עם מה שיש. זה שהסרט הזה הוא מוצר תעשייתי, מילא – אבל זה מוצר לא ‏גמור.


פורסם במקור בוואלה ואפילו שם לאנשים בתגובות אין שום דבר טוב להגיד על הסרט