ביקורת: משפחת סופר-על 2

כמו גיבור על שמתחמק ממלכודות האויב שלו, 'משפחת סופר-על 2' מצליח להימנע מהמלכודות שאליהם נופלים מרבית סרטי ההמשך.
שם רשמי
משפחת סופר-על 2
שם לועזי
The Incredibles 2
סרט מס' 2 בסדרת משפחת סופר-על

לכל מי שנכנס לחרדות בעקבות המחשבה שסרט המשך לאחת מקלאסיקות האנימציה המודרניות רק יהרוס את המורשת, שיהיה מדובר בניצול ציני של נוסטלגיה או סתם המשך מקושקש ומאכזב, אפשר להירגע: "משפחת סופר על 2" לא מבייש את המקור. מדובר בהמשך שיכול לעמוד בכבוד לצד הסרט המקורי עם סצנות אקשן מקוריות ומלהיבות (כיאה לסרט גיבורי על), עלילה שהיא סבבה כל עוד לא חושבים עליה יותר מדי (כיאה לסרט ילדים), עדנה מוד במה שהיא הסצנה הטובה ביותר של הסרט (כיאה לסרט משפחת סופר על) וציטוטים שאיין ראנד הייתה חותמת עליהם בפה מלא (כיאה לסרט של בראד בירד). למרות כמה אלמנטים שחוזרים מהסרט הקודם, "משפחת סופר על 2" מצליח לעמוד במשימה המסובכת של סרטי המשך שבה הוא לא שיחזור אחד לאחד של הסרט הקודם, אלא שיחזור של הרעיונות והדברים שגרמו לאנשים לאהוב את הסרט הקודם.

הסרט ממשיך ישר איפה שהסרט הקודם נגמר: מהאדמה יוצא נבל על שהמשפחה צריכה לעצור, והדבר מתפתח לעוד קרב גיבורי על עם נזק רב לתשתיות העיר, דבר שהממשל לא מעריך ולכן הוא סוגר את התוכנית לשיקום גיבורי על. אבל לפני שתגידו "אוקיי, אבל הסרט לא הולך באמת להיות על זה שבוב שוב מנסה למצוא עבודת משרד משעממת", בא יזם פרטי ומציע תוכנית רב שלבית להחזרת המעמד החוקי של גיבורי על. בשלב הזה, אני לא יודע אם הציפייה מבראד בירד למסרים הליברטריאנים בסרטים שלו מבליטה קווי עלילה שהיו זורמים בסרטים אחרים, או שבאמת הסרטים שלו נטועים כל כך עמוק באידאולוגיה הזאת שזה כבר כמעט מגוחך. בכל מקרה, השלב הראשון של התוכנית מציע לשים את הפוקוס על נערת הגומי, ושהיא תהיה זו שתלך ותלחם בפשע בזמן שבעלה, מר סופר-על, יישאר בבית ויטפל בילדים ורק לאחר שהיא תצליח הוא יצטרף אליה. מהנקודה הזאת, הסרט מתפצל, בעצם, לשתי עלילות שונות בסיפורן ובאיכותן:

העלילה של נערת הגומי מעניינת ומגניבה, בעיקר כי הלן עצמה היא פשוט אחלה גיבורה. בניגוד למר סופר-על, שיש את הרושם שהוא עושה את הדברים שהוא עושה רק כדי למצוא ריגושים בחיים ולקבל חיזוק לאגו, הלן עושה את מה שהיא עושה מתוך סט ערכים ומהסיבות הנכונות. יש לה אולי את הכוחות של מר פנטסטיק אבל היא בעצם סופרמן בסרט הזה: בלי מגרעות, מלאה באמונה במין האנושי ובעשיית הדבר הנכון, ומלאה במעריצים שמדברים על איזה השראה עצומה היא הייתה עבורם. וכמו חלק מהסיפורים על סופרמן, הלן לא ממש לומדת משהו שהיא לא ידעה או משנה את ההתנהגות שלה לטובה. יש לה עלילה מגניבה של לחימה בפשע, אבל היא לא צריכה לשנות שום דבר בהתנהגות שלה כי היא פשוט הייתה עד כדי כך טובה לפני זה. זאת לא תלונה, אגב. כמו שסיפורים מסוימים של סופרמן מוכיחים, מדי פעם כל מה שסיפור גיבורי על צריך זה נבל ועלילה טובים, כדי שהגיבור יוכל להציב תמונת מראה לחשיבה המעוותת שלו ולהביס, בלי ללמוד לקח חשוב או להשתנות בעקבות המפגש.

העלילה של מר סופר-על עקר הבית, לעומת זאת, היא פחות טובה. אני חושב שכאבא, הייתי אמור להיעלב מהקטע שמציגים אבות כטמבלים שבקושי יודעים לטפל בילדים שלהם, אבל הסרט נמנע מהבדיחות הממש זולות (אין החלפות חיתולים שיוצאות משליטה, בישולים שנשרפים או משהו ברמה כזאת) ובעיקר, בשלב הזה, בוב היה כל כך מניאק שלא היה לי אכפת כל כך מה קורה לו. בכמה דקות לפני שהוא נשאר לבדו, בוב מתגלה כיצור כל כך מלא אגו שהוא אפילו לא יכול לפרגן לאשתו מחמאה בודדת, ברמה כזאתת שאתה מתקשה לזכור למה אתה אמור לאהוד אותו, ואיך אהדנו אותו בסרט הקודם. ואם הלן עושה את מה שהיא עושה עם מוטיבציה ורצון, בוב מעביר את הסרט בלהיות אבא לא כי הוא מאמין בזה, אלא כי הוא מחכה שיגיע תורו להיות גיבור על שוב פעם. זה לא שבוב הוא הורה רע – גם בסרט הראשון ברור שהוא אוהב את ילדיו ואכפת לו מעתידם. אבל הסרט הזה לא מלמד את בוב על נפלאות המעורבות בחיי הילדים או משהו. הטיפול בילדים הוא אמצעי למטרה ולא יותר, והוא קשה לבוב שלא מצליח באמת להתמודד עם זה, ואז מתישהו העלילה נכנסת להילוך גבוה והנושא נזנח לפני שאפשר לתהות האם בוב בעצם למד משהו על הורות. הייתי אולי תוקף את הנקודה הזאת יותר, אבל הדבר שקורה הוא סיפתח לסצנת סיום ארוכה ומגניבה אז למי אכפת ממסרים על הורות! גיבורי על נלחמים בסצנות אקשן מגניבות! הידד! היאח! ווהוו!

ל"משפחת סופר-על" תמיד היה מקום מוזר בין סרטי ילדים. הגיבור שלה הוא אדם מבוגר שמתמודד עם בעיות של אדם מבוגר, אבל מכיוון שהפתרונות הם לא של סרטי דרמה אלא של סרטי גיבורים – זה עזר לסרט לצבור מעמד לא רק כסרט ילדים טוב, כסרט גיבורים טוב או כסרט שמדבר למבוגרים  שהוא טוב אלא כסרט שמצליח לאזן בין כל אלה. גם "משפחת סופר על 2" מצליח לשמור על האיזון, למרות שהוא בבירור הסרט היותר אפל מבין השניים: בוב צועק ומקלל לא פעם, חלק חשוב שמניע את הדמות שעוזרת לגיבורי העל הוא סיפור אפל ומפורט למדי ובכלליות נראה שיש משהו יותר בוגר הפעם מאשר בסרט הקודם. אפילו נערת הגומי מעירה בשלב כלשהו שהחליפה החדשה שלה נראית "יותר אפלה ובוגרת, מה זה הדבר הזה".

"משפחת סופר על 2" ייזכר, ככל הנראה, כאחד ההמשכים היותר מוצלחים של פיקסאר: יותר "צעצוע של סיפור 3" מאשר "מכוניות 2". משהו שאפשר לזהות בו סימנים של נשמה, חזון וחדוות יצירה ולא רק אינטרסים כלכליים למכור עוד צעצועים. אני לא חושב שהוא מגיע לרמה של הראשון, אבל זה אף פעם לא היה ממש ריאלי לקוות שדבר כזה יקרה, אז יש את הדבר הטוב הבא: הוא כמעט ברמה של הראשון. וזה לא הישג פשוט בכלל.


ביקורת קצרה לסרט הקצר: הפעם, בניגוד למה שקרה עם "קוקו" הסרט הקצר לפני הסרט הוא לא חצי שנה, כלומר, שעה של אולף שר שירים או משהו. במקום זה, הוא סיפור מתוק שעוסק גם הוא בהורות. גם הוא קצת אפל ובלי שום צורך אמיתי הוא רומז על דברים מאוד מטרידים שלא הייתי צריך שהוא ירמוז עליהם, אבל אם מתעלמים מזה, הוא בסך הכל חמוד ונוגע ללב, ומועמד סביר לזכייה בסרט הקצר הטוב ביותר באוסקר 2019.