הג'וב האיטלקי

מאת
עידן זיירמן
– פורסם ב 13 בספטמבר 2003Posted in: ביקורות

במקור: The Italian Job
במאי: פ. גארי גריי
תסריט: דונה פאוורס,
וויין פאוורס
שחקנים: מארק וולברג,
דונלד סאת'רלנד, אדוארד
נורטון, שרליז ת'רון, סת'
גרין, ג'ייסון סטתהאם

אמא שלי תמיד אמרה לי שלגנוב זה רע, ואני האמנתי לה. קניתי את כל הסיפורים שלה על גנבים שנשרפו על המוקד, או גנבים שעשו להם דברים מרושעים בכלא. אבל הנה מגיע 'הג'וב האיטלקי', ומערער את כל תפיסת העולם שלי. גם בחברת הגנבים המשגשגת, מסתבר, יש גנבים טובים ויש גנבים רעים.

בעולם של 'הג'וב האיטלקי' מנסה חבורה של תסריטאים למכור לנו כי מאוד משתלם להשתייך לקבוצת הגנבים הטובים. אלה, כמו 'המלאכיות של צ'ארלי', לא משתמשים באקדחים. חמושים בגישה קונת-אהדת-הקהל הזאת, הם יוצאים לגנוב באופן מרהיב קצת יותר מ-30 מליון דולר במטילי זהב מבנק בונציה. לרוע המזל, הגנבים הרעים כן משתמשים באקדחים, ובגידה אחת לאחר מכן, הם מצליחים לגזול מחבורת הגנבים בעלי המוסר התמוה מעט את כל כמויות הזהב שנגנבו בונציה, ובדרך להרוג את אחד מחברי הכנופיה.

אבל הגנבים הטובים, תחת הנהגתו של צ'רלי קרוקר (מארק וולברג), הם לא פראיירים של אף אחד. צ'רלי וצוות המלאכים שלו טסים ללוס אנג'לס, במטרה לגנוב בחזרה את מטילי הזהב היקרים שלהם, בשם הנקמה המתוקה (ו-30 מליון דולר, כמובן) ועם פעילים בצוות כמו ג'ייסון סטתהאם (בתפקיד נהג-השודים) ומוז דף (בתפקיד המומחה החצי-חרש בחומרי נפץ), נראה כי לא הולכות להיות להם יותר מדי בעיות. בנוסף לכך הם מתגברים עצמם בשרליז ת'רון, האישה והבלונד (המצטרפת לחבורה רק בשביל תחושת הנקמה המתוקה, או כך היא טוענת), ובשלוש מכוניות מיני קופר, שכמעט גונבות לבלונד (והאישה) את ההצגה.

הגנב הרע שעומד מולם הוא לא סתם גנב רע. הוא אדוארד נורטון (או סטיב, כפי שכל שאר הדמויות בסרט מתעקשות לקרוא לו). וגם כאן, כשהוא משחק תפקיד מאילוצי חוזה בלבד וללא כל עודף השקעה מצדו, הוא עדיין מלך. נוכחות המסך שלו מאפילה בקלות על זו של כל השחקנים האחרים בכל סצינה בה הוא מופיע, גם אם רואים על הפנים שלו שהוא לא באמת משתדל.

כל מי שראה סרט פשע אחד לפחות יידע למה לצפות. לאחר שכל הנפשות הפועלות מוצגות, הסרט מוריד הילוך, ועובר למלאכת תכנון הפשע. להגנת הסרט יאמר כי העניינים לא נעשים אף פעם משעממים – תוכניות משתבשות, ידידים ותיקים נפגשים ומחליפים ביניהם מהלומות ואפילו קבוצה של אוקראינים מעוצבנים קופצים לביקור בשלב כזה או אחר של הסרט. אבל אחרי הכל, אף אחד מאתנו לא הגיע לסרט על מנת לראות שורה של גנבים מתכננים את הנקמה המושלמת. אנחנו רוצים לראות את הנקמה עצמה.

הציפייה מעולם לא הייתה משתלמת יותר. כשהשוד המדובר כבר מתרחש, מדובר בשוד מרהיב עוד יותר מזה שפותח את הסרט. מכוניות המיני-קופר הקטנטנות נדחפות עד לקצה היכולת שלהן ומפזזות לאורך רחובות לוס אנג'לס הפקוקים. לא מדובר כאן ב'שליחות קטלנית 3'
– את מספר הפיצוצים הגדולים אפשר לספור על יד אחת, אבל בכל זאת ניתן למצוא כאן שורה של פעלולים מסמרי שיער ברגע בו גיבורי הסרט מתחילים להשתולל.

השחקן שגונב לכולם את ההצגה, ועל כך יסלחו לי מארק וולברג, הבלונד ואפילו אדוארד נורטון, הוא סת' גרין, בוגר 'באפי' ומי שהיה בנו של דוקטור רשע מ'אוסטין פאוורס'. בתפקיד גאון המחשבים של החבורה (ולטענתו – גם ממציאה של 'נאפסטר'), הוא מספק פעם אחר פעם את הצד הקומי של הסרט, ולא שוכח להגניב הופעת אורח של שון פאנינג. בסך הכל, כל חברי הצוות מבצעים עבודה הגונה, גם בתור גנבים וגם בתור שחקנים, אבל היא הולכת לאיבוד בין השתלשלות העניינים המהירה של הסרט וגלגלי מכוניות המיני-קופר.

אבל למי זה מפריע, בעצם? אני באתי לראות סרט קיץ, וסרט קיץ זה מה שקיבלתי, גם אם הוא יוצא לקולנוע בארץ רק בספטמבר. לא מדובר כאן בסרט עמוק ומתוחכם, שלא טורח להקדיש זמן מסך לדקויות מסוג "חבר'ה טובים או לא, הם עדיין גנבים. אז איפה המשטרה שתנסה לעצור אותם?". אבל כן מדובר כאן בסרט שהמילה "כיף" טבועה על כל פריים ופריים שלו. התרופה המושלמת לאלה מביניכם אשר מתקשים להיפרד מהקיץ.

תגיות: