הקוביה של ג'ים הנסון

פנו לכם שעה לצפות בסרט סוריאליסטי' מצחיק ומטריד, שלא הייתם מאמינים שעשה אותו יוצר "החבובות"

בעוד שבוע וקצת מגיע לארץ הסרט החדש של "החבובות", וזה זמן טוב להיזכר בכמה שכולם אוהבים את החבובות – ואת כל שאר היצירות המוכרות של ג'ים הנסון. הנסון, יוצר החבובות (שהלך לעולמו בשנת 1990, בגיל 53), מוכר גם בתור האיש שמאחורי "רחוב סומסום", "הפרוגלים", "סיפורי עמים", וסרטי קולנוע כמו "לבירינת" ו"הקריסטל האפל".

אבל את ג'ים הנסון האחר, זה שיצר את "הקוביה", אתם כנראה לא מכירים. רז גרינברג הזכיר לי את קיומו של הסרט הזה לפני כמה ימים, וזה מה שהוא כותב עליו:

פרק פחות ידוע בביוגרפיה של הנסון מתרחש לפני "רחוב סומסום" – תקופה שבה הוא נחשב ‏לבמאי מבטיח של סרטים ניסיוניים, אמנותיים וחדשניים. כן, האיש שעשה את "החבובות" התחיל ‏את דרכו בעשיית סרטים קצרים, חסרי עלילה, על נושאים מופשטים לגמרי. כזה, למשל, היה ‏הסרט הראשון שלו, "‏Time Piece‏" משנת 1965, שגם הביא לו מועמדות לאוסקר הסרט הקצר. הסרט הזה, שמראה איך הזמן רץ ואיך אנשים חייבים לרוץ ביחד אתו, קצת מפחיד כשנזכרים ‏שהיוצר שלו היה די צעיר כשהוא החזיר את נשמתו לבורא.

אבל הסרט האחרון של הנסון כבמאי סרטים ניסיוניים, היה סרט ששום דבר לא זז בו – או ליתר ‏דיוק, סרט שבו הגיבור תקוע במשך יותר מ-50 דקות במקום אחד. הסרט הזה נקרא "הקוביה", ‏והוא שודר במסגרת סדרת הפקות טלוויזיוניות ניסיוניות. העלילה: בחור מסכן מתעורר בתוך ‏קוביה, כשכל מה שמקיף אותו זה קירות לבנים. אנשים נכנסים ויוצאים, אבל אף אחד מהם לא מוכן ‏לעזור לו לצאת משם.

קשה להאמין כמה "הקוביה" הקדים את זמנו: סיוט מתמשך של אדם שלא יכול לברוח, וחוסר-היכולת הזה ‏הופך לסדרה של תהיות פילוסופיות – מ-"איפה אני" ל-"מי אני" – ממש כמו אלה שחוו הגיבורים ‏של "עיר אפלה", "מטריקס", "אבודים" וכמובן הסרט הקנדי ההוא שאפילו נקרא (כמעט) באותו ‏שם.‏

אבל ב-"הקוביה" אפשר גם לראות רמזים לקריירה שבזכותה הנסון נהיה מפורסם: כי הסרט הוא ‏אולי סיוט, אבל הוא גם מאוד מצחיק: יש בו גם לא מעט מהומור האבסורדי שהנסון התפרסם בזכותו, וחלק ‏מהדמויות שמאכלסים את הסרט מזכירים מאוד חבובות טיפוסיות – מומחים בעיני עצמם, בעלי-‏מלאכה עם ידיים שמאליות, סלבים לרגע – כולם עסוקים בלהביא כמה שפחות תועלת.‏

ככל הידוע לי, הדרך היחידה לצפות ב"הקוביה" במלואו הוא ברשת, בהקלטת וידאו שמישהו העלה פעם לגוגל וידאו (זה הדבר הזה שאנשים השתמשו בו לפני יוטיוב). זה באיכות וידאו איומה, בשחור-לבן (הסרט המקורי היה צבעוני) – אבל זה מה יש, והאמת שזה מספיק. אמנם הוא ארוך יותר מסרטון הרשת הממוצע, אבל הוא מורכב מאפיזודות קטנות, כך שאפשר לצפות בו גם בהמשכים; הוא מאוד מצחיק, מוזר, ובדרכו, קצת מפחיד ומטריד. בקיצור: צפו.

ריבת תות-שדה.