נתחיל מהחלק הקל: יש סרט אימה עברי ראשון, והוא לא רע. טוב, אפילו. יש אווירה, יש דם, יש מתח, ההקפצות מקפיצות. זה עובד.
החלק הקשה הוא לספר במה, בעצם, עוסק "כלבת". הטריילרים לסרט יצרו את הרושם שזאת גירסה עברית לנוסחה האמריקאית הבדוקה, הותיקה והמשעממת של סרטי הסלאשר, ושנבות פושדו ואהרון קשלס יסתפקו בלעשות סרט מפחיד שאינו ראוי לציון בשום צורה פרט לעובדה שהוא דובר עברית. אז זהו, שזה לא המצב. "כלבת" הרבה יותר מעניין מזה.
לסרטי אימה בדרך כלל יש קונספט ברור ופשוט שאפשר לספר במשפט אחד. מטורף עם סכין הורג בני נוער. קלטת וידאו מקוללת גורמת לכל מי שצופה בה למות כעבור שבוע. דברים כאלה. אבל את הנושא של "כלבת" לא רק שאי אפשר לסכם במשפט אחד – אני לא בטוח שאני יכול לספר אותו במספר כלשהו של מילים, גם אחרי שראיתי את הסרט. בטח שלא בלי ספוילרים. במקום סתם סרט מפחיד, זה סרט שלוקח את מוסכמות הז'אנר, משסף להן את המעיים והופך אותן מבפנים החוצה.
זה מתחיל באופן סטנדרטי. חבורה של דמויות תועות ביער: ארבעה ילדי שמנת יפים ומפונקים בבגדי טניס צחים, שני שוטרים מושחתים, שומר-יערות ורוצח. כולם טיפוסים מוכרים מסרטים אחרים, וכולם אמורים כבר להכיר את תפקידיהם – אבל שום דבר לא קורה באופן הצפוי. כן, אנשים ימותו כאן, אבל זה לא יקרה באופן שאתם מצפים שזה יקרה. אני יודע שבעצם לא אמרתי שום דבר על העלילה. מה לעשות – כל דבר שאגיד יהיה ספוילר.
אם מבתרים את הסרט לחתיכות, כל אחת מהן בנפרד נהדרת. ברמת הסצינה, הסרט עשוי מעולה. קשלס ופפושדו מכירים היטב את הסיפור הזה של היצ'קוק על ההבדל בין מתח לבין הלם, ויודעים להשתמש בשניהם. העצבים נמתחים בכל פעם מחדש, והסצינות נפתרות באופן מפתיע. וזה הישג לא פשוט להגיע לרמות כאלה של מתח למרות שהסרט – כחלק מההתרסה שלו נגד המוסכמות, כנראה – מתרחש כולו באור יום. הדמויות הן די בסיסיות, אבל רובן מקבלות – בעזרת כמה שורות של תסריט חסכוני ומשחק מוצלח – סיפור רקע ואופי שהופך אותן למעט יותר מבשר תותחים. יש דם, אבל כמו בסרטי האימה הכי טובים, אתם לא באמת רואים הרבה כמו שנדמה לכם שאתם רואים. מהבחינה הזאת, הסרט באמת מצוין.
אבל כשמסתכלים עליו קצת יותר מרחוק, ומנסים למצוא מה בעצם קורה פה, מקבלים בעיקר סימני שאלה. קל להגיד שהסרט הוא לא סלאשר סטנדרטי, אבל קשה להגיד מה הוא כן. אין שום דבר רע בעמימות, בעיקר בסרטי אימה. מסתורין תמיד מפחיד יותר מפתרון. אבל כאן, יותר מדי מהסרט נשאר בלתי פתור, בלתי מוסבר ובלתי ברור. אם יש איזה הסבר כולל שעומד מאחורי ההתרחשויות בסרט, אנחנו לא מקבלים אותו; אם אין הסבר כזה, העלילה היא בין לא סבירה ללא הגיונית. שם הסרט אולי מספק רמז לפתרון, ואולי לא.
אפילו ברמה הבסיסית ביותר, של מה קורה כאן ולמי, הסרט מתעקש להישאר לא ברור. בסצינה הראשונה מופיעים אח ואחות הנמלטים ממשהו ומסתירים משהו, אבל בשום שלב במהלך הסרט לא תלמדו ממה בעצם הם בורחים, מה בדיוק הקשר שלהם לאותו רוצח שרודף אחריהם, או למה הם לבושים כמו לבר מצוה. כמו שאמר פעם מישהו אחר, על סרט אחר: זה נראה כמו הסרט האמצעי בטרילוגיה. את הסוף תקבלו רק ב"כלבת 2", ואת הרקע – אולי רק בפריקוול "כלבת 0".
טענה נפוצה היא שלסרטי אימה בארץ אין קהל, ותמיד כשהנושא עולה קופץ מישהו ואומר שהסיבה היא שהמציאות בארץ מספקת מספיק אימה משלה. "כלבת" עוסק ממש עכשיו בבדיקת התזה הזאת: אם שורה של כוכבי טלויזיה מקומיים פופולריים לא יכולים להביא אנשים לבתי הקולנוע לסרט אימה, אז כנראה שפשוט אי אפשר. אבל המוזרות והחדשנות של הסרט עלולות דווקא להפריע לו בדרך להיות פורץ דרך. בתור הרהור על הז'אנר, "כלבת" הוא בסדר גמור. אבל זו עלולה להיות בעיה בקרב "הקהל", המילה הזאת שהמשמעות האמיתית שלה היא "צופי קולנוע שבאו ליהנות, ולא רוצים התחכמויות". דווקא אי השגרתיות של "כלבת" עלולה להיות בעיה בתחום הזה. אם הסרט לא יצליח, אולי זה לא משום שאנשים כאן לא אוהבים סרטי אימה, אלא משום שאנשים אוהבים סרטים עם התחלה ועם סוף. אבל אני, על מה יש לי להתלונן? הרי אם הסרט היה שגרתי לגמרי הייתי מתלונן שהוא משעמם. אם יש לכם חיבה כלשהי לז'אנר האימה, לכו לראות את "כלבת" – לא רק בשביל לתמוך בעתיד הקולנוע הלא-שגרתי בארץ, אלא גם בגלל שזה פשוט כיף.
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 442)
האמת? בנזונה של סרט
אני יודע שגם אני יכול לשים דיסקליימר שאני מכיר את היוצרים, אבל במקרה שלי, אני תמיד יותר ביקורתי כלפי חברים.
פחדתי לאללה שלא אוהב את הסרט ויהיה לי לא נעים לעמוד מולם אבל לשמחתי ממש נהנתי וכך גם שני חברים שהיו איתי ושתי פרחות מאחורי שלא הפסיקו לדבר ("שהשם ישמור עלי! לקחו לי חמש שנים מהחיים…").
סרט חכם, מצחיק מלחיץ ואפילו מטריד.
אני חושב שיש לאנשים יותר דרישות מסרטים ישראלים, כי אם מנתחים סרטי אימה אמריקאים, לא ממש מוצאים צילום מבריק או בימוי מעניין. שלא לדבר על משחק או תסריט טוב.
לא שאין לסרט נפילות. יש כמה קטעים, בעיקר בהתחלה שהמשחק קצת מביך, וקצת קטעים בעריכה שאתה תוהה אם הם עשו את זה בכוונה או מחוסר ברירה. אבל בסך הכל – מעולה.
ממש ממליץ :)
ביקורת מגניבה
עכשיו אני אשכרה רוצה לראות את הסרט. סרטי אימה מבהילים קלאסיים סטייל "אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון אפילו שעשית ניקוי היסטוריה וריסטור לאייפון" – הם ממש לא בשבילי. אבל אם מותחן מתוחכם, אני בעניין.
אוף טופיק: חבל רק שהגעתי לכאן אחרי שניסיתי להגיע דרך הקישור באימייל, שהוביל אותי, למרבה הלול, לביקורת על "כלבי אשמורת" (איזה סרט מדהים, יא אללה).
אה, ואהרו"כ
כן, זאת היתה אשמתי.
(ל"ת)
ואם אני כבר בשוונג
איך אפשר (אם אפשר) לסגור תגובה ספציפית, כמו שאפשר לפתוח תגובה ספציפית?
מש"א
אני ממש מבין אותך,אני גם מעדיף מותחנים מאשר, הסרטי אימה המבהילים (בעיקר בגלל שאני נבהל בקלות וחושב על הסרט כמה ימים אחר כך, ומת מפחד).
אבל כלבת נשמע לי דווקא סרט מעניין, ואני אנסה לשכנע כמה אנשים ללכת איתי.
אחח, התגעגעתי לעין הדג, ולהמלצות טובות לסרטים :).
על Gore
איך הסרט מבחינת זעזוע ויזואלי gore-י? מי שנמנע מסרטים בסגנון הוסטל והמסור צריך לדאוג מכלבת, או שהוא יותר מפחיד ממחליא?
יותר מפחיד ממחליא
הוא ממש לא קרוב ל"המסור" ו"הוסטל", גם מבחינת מה שנראה על המסך, וגם מבחינת האופי: זה לא סרט שנועד להתענג על עינויים ועיוותים גופניים. בפועל לא רואים בסרט המון Gore, אבל בכל זאת – זה סרט אימה. הוא בהחלט אלים, ויש סצינות שגורמות לחריקת שיניים והסתרת עיניים.
סלבריטאים
יצא דאבל, אבל רק כי התגובה הקודמת כוללת ספוילרים, וזאת לא.
הבעיה הכי גדולה שלי עם כלבת נבעה מהליהוק. אי אפשר לקחת ברצינות סרט ש-99 אחוזים מהשחקנים שלו מוכרים לנו מפסטיבלים, הופעות בלתי נגמרות בטלנובלות ופרסום חברות אופנה. שוב פעם רן דנקר, הנרי דויד, עופר שכטר ואניה מהשמה? חלאס!
אני חושב שסרט אימה שכזה היה יכול להרוויח מליהוקים אנונימיים יותר, לפחות לחלק מהמקרים. כפי שהוא לוהק, הוא נראה כמו מעין בדיחה פנימית אחת גדולה של הברנז'ה, פרוייקט מאגניב כדי לרענן את השחקנים בהפסקה שבין העונה התשיעית לעשירית של "השיר שלנו". חבל.
עד עכשיו תהיתי אם ללכת לראות את הסרט
בעיקר כי הביקורות סביבו היו לכאן ולכאן. אבל אם רד פיש אהב אז זה מעלה לי את הביטחון ללכת לראות את הסרט. וזו הסיבה האמיתית ללמה התגעגעתי כל כך לעין הדג.
למרות שלא ראיתי את הסרט, תהייה קטנה:
לפי הביקורת אני מבין שחלק ניכר מ'כלבת' מושפע מאוד מ'קיוב', ומעוד סרטי האימה/מדע-בדיוני בהם, כביכול, אין התרה עלילתית למתרחש. אני מאוד אוהב את 'קיוב', ואני חושב שאי-הפתרון בו לא רק לא גורע ממנו, אלא במידה רבה מוסיף לו והופך אותו לסרט עמוק יותר ומגרה מחשבתית. אז שאלתי לכם היא: האם גם בסרט הזה ניתן למצוא נפח כזה, או שאין בו מעבר למתח ולאימה (וזה לא בהכרח רע)?
היה, אה, בסדר כזה.
יכול להיות שעדיין צריך לעשות לקולנוע הישראלי הנחות כשבמאים שלו באים בלי שום יומרה פרט ללבדר את הקהל – הרבה זמן לא עשו את זה פה בארץ, אז כנראה צריך לתת לאותם במאים קצת להסיר את החלודה בנושא. ומבחינה טכנית, "כלבת" באמת עשוי טוב – צילום, תפאורה טבעית, פעלולים וכו'.
אבל מכמה בחינות די קריטיות, הסרט הזה לוקה בחסר. העיקרית שבהן היא אותה חבורת שחקני טניס שהולכת לאיבוד ביער. אני מצטער, לא הצלחתי להאמין לרגע שמדובר בדמויות ישראליות. סליחה, תיקון: לא הצלחתי להאמין לרגע שמדובר בדמויות. החבר'ה האלה מתנהגים כמו חבורה של שחקנים ישראלים שמנסים לחקות מניירות של סרטי נעורים אמריקאיים. רוב הזמן זה מביך. השנינויות שדחפו להם לפה לא מצחיקות, הניסינות שלהם להפגין רגשות סוערים (במיוחד כשזה מגיע להיסטריה) לא משכנעים, וגם רוב ההפחדות שקשורות לדמויות האלה לא עובדות – חלק מהן,נדמה לי, פשוט עשוי פחות טוב טכנית, אבל בשורה התחתונה לא היה אכפת לי מאף אחת מהן מספיק כדי לדאוג אם יקרה לה משהו ולהזדעזע כשזה קורה. ומאחר והדמויות האלה מקבלות את רוב זמן-המסך בסרט, זה די מוריד עבורי מההערכה הכללית שלו.
על רוב הדמויות האחרות אין יותר מדי מה להגיד, כי הן לא מקבלות מספיק זמן מסך, ולמעשה יודעים עליהן מעט מאוד. מה הסיפור של האח והאחות? כמו שציינו באחת התגובות פה, אפשר לנחש, אבל זה נשאר לא ממש רלבנטי למה שהולך. סתם עוד שניים שהלכו לאיבוד ומנסים לברוח. מה הסיפור של פקח היערות? טוב, כאן אנחו מקבלים קצת יותר אינפורמציה, אבל זה כל-כך שבלוני (כולל הניסיון לקצת סחיטה רגשית של הצופים לקראת הסוף) שלא הצלחתי להתחבר. חשתי סימפטיה גדולה יותר כלפי הכלבה.
יש לציין לטובה, לעומת זאת, את צמד השוטרים, שהיה מצוין. אני בהחלט יכול להאמין שיש כאלה, ואפילו לא מעט בארצנו (למרבה הצער). הנה סוג של אימה שהייתי שמח לראות יותר בסרט – כזו שממש מתחברת לדברים שאנחנו מכירים,.
באופן אירוני-משהו, הצפיה ב-"כלבת" הזכירה לי מאוד את "הטורפים" שגם ראיתי השנה. גם זה היה סרט שמתרחש ביערות, עוסק בבריחה ממפלצ(ו)ת, יש לו את הרגעים האפקטיביים שלו (אם כי הרבה יותר כאלה) אבל בסופו של דבר לא ממש התחברתי לגיבורים או למה שקורה להם. אה, כן – גם שם היתה דמות ישראלית שהקשר בינה לבין מה שקורה בישראל קלוש (למרות שהיא עשתה לנו אחלה יחסי ציבור).
אני חושב שהבעיה היא כזאת.
בדרך כלל בסרטי אימה לוקחים שחקנים פחות מוכרים. בכלבת לעומת זאת כל הקאסט הוא שחקנים מפורסמים מה שלדעתי עושה אותו פחות טוב, הרי קשה לקחת ברצינות סצינת רצח מדממת כשהנרצח הוא עופר שכטר או אניה בוקשטיין לדוגמה. (זו לא דוגמה מהסרט זה בסדר P: ) כי כשהם נרצחים אז האלמנט של החשש לגורל הדמויות קצת נעלם, מכיוון שמדובר בשחקן מפורסם אנחנו "מכירים" אותו ו"יודעים" בראש שאפילו אם הוא ימות בסרט הוא ימשיך לחיות.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. P:
אוי, כל כך לא נכון.
אם שחקן מפורסם הוא גם טוב, אז אין שום בעיה להתחיל לראות אותו בתור הדמות ולא בתור השחקן. ג'ון קיוזאק עשה את זה מצויין ב-1406, נעמי ווטס הייתה סבבה בצלצול, ג'ק ניקולסון אפקטיבי עד היום בהניצוץ וכמובן דרו בארימור בצעקה. כל אדם אשר שכל בראשו, יודע שגם אם השחקן מוכר או לא, הוא ימשיך לחיות אחרי הסרט, אבל ברגע שאתה מפסיק לראות את השחקן ומתחיל לראות את הדמות, יהיה לך אכפת ממנה גם אם היא ממש דומה לבראד פיט.
לא ראיתי את הסרט, ולא יודע עד כמה העבודה של השחקנים המוכרים טובה.
אולי
אבל קשה להשוות את ליאור אשכנזי לג'ק ניקולסון. בניגוד לקולנוע האמריקאי שבו בכל סרט יש שחקנים שונים. בישראל יש מעין קאסט קבוע, שחקנים שמופיעים כמעט בכל סדרה/סרט שנעשה כאן ובסרט הזה נמצאים הרבה מהם.
ניטפוק: 8, לא 6
1406:
סרט שבו ג'ון קיוזאק מגיע לחדר במלון, פורק את המזוודה, מתקלח, הולך לישון וקם בבוקר ללא ארועים מיוחדים.
1499:
סרט בו ג'ם קארי מגיע למלון ומתחיל לחפש קונספירציות שקשורות למייקל ג'ורדן.
אני רק ניפטוק!
מוזר לי לתקן את רד, אבל אני חייב (וגם נהנה מזה קצת אני מודה).
שם הסרט הוא 1408 אשר מציין את מספר החדר. אם תחבר את הספרות במספר החדר תגיע למספר 13 אשר נחשב חסר מזל (במיוחד בבתי מלון, שם לעיתים לא קיימת קומה במספר הזה, אלא יש קפיצה ישר מקומה 12 לקומה 14).
הסרט עצמו היה גרוע, במיוחד לעומת הסיפור הקצר של סטיבן קינג שעליו מבוסס הסרט שהיה פשוט מצמרר ומטריד ברמות קשות (מומלץ!).
יצאתי ונטיל
עכשיו קראתי את התגובה של רד בתשומת לב רבה יותר ואני מודה – אני חומוס.
רחמים רד, אני רגיש לקטילות (ולדגדוגים).
קרא את הפתיל שוב.
(ל"ת)
מה הסיפור של היצ'קוק?
מה ההבדל בין מתח להלם?
הנה, הוא מסביר בעצמו
http://www.youtube.com/watch?v=DPFsuc_M_3E
חסר ספוילר בהודעה מעלי.
והאמת, נדמה לי שיש כאן כמה ספוילרים רציניים מאוד (לא ראיתי את הסרט, אז אני לא בטוח)
ואולי הסרט בכלל לא מנסה להכניס אלמנטים על-טבעיים? בכל זאת אפשר להסתכל עליו כמטאפורה אחת ארוכה של אלימות גוררת אלימות ואלימות בתוך החברה.
ארג... ספוילר?
(ל"ת)
בהחלט
באמת?
השם במקור הוא Rabies?
זה השם הלועזי של הסרט,
אבל כמובן לא המקור. הניסוח יתוקן.
במילה אחת: מגניב.
העריכה ובעיקר הצילום היו ממש מבריקים בכמה סצינות. ממש בקטע של "ווהו, זה היה קטע כזה אדיר!".
האווירה היתה מסתורית וחוסר הפרטים בעלילה ממש עשו לי את זה. לפעמים לתת לדימיון לעבוד שעות נוספות ולהשלים את החסר יכול להיות לא רע, ובמקרה הזה מדובר בהחלטה נבונה.
אהבתי גם את זה שהסרט לא צפוי מבחינת חוקיות הרציחות עצמן. אני בטוח שרוב האנשים לא ינחשו נכונה מי ישרוד את הסרט ומי לא. דווקא רוח הסיום של הסרט הרבה יותר דומה לסרטי אימה הוליוודיים, אבל היה לזה ניחוח ממזרי ומרושע ואהבתי את זה.
סך הכל לא מדובר ביצירת מופת, אבל זה כן סרט טוב, אפילו מאד. מה גם שחובבי האימה ימצאו אותו מענג במיוחד דווקא בעיקר כי כה קשה למצוא סרטי אימה איכותיים באמת וכיף לדעת שאחד כזה יצא ממש מהארץ. ריספקט.
אני מציע לך לשאול את קשלס בבלוג.
אני חיפשתי את אותו הדבר בדיוק בקרדיטים, ולא מצאתי, אבל אני באמת חושב שזו כל ההלצה שבדבר.
לפני שבעה חודשים וארבע תגובות למעלה הצעת לי הצעה
בנוגע לאותה שאלה ממש, הוא לא ענה?
שייקח אותי הברק, זכרתי שמישהו שאל את זה חוץ ממני!
שלחתי לקשלס בפייסבוק עכשיו,
נמתין בדריכות לתשובה.