לארס פון טרייר לא נאצי, הוא סתם דביל

הבדיחה הלא מוצלחת של לארס פון טרייר גרמה לגירושו מפסטיבל קאן. בואו נשמור על פרופורציות

זה מסוג הדברים שאמורים להיות ברורים מאליהם, אבל משום מה הם לא: לארס פון טרייר לא נאצי. הוא לא בן של נאצי ולא חושב להיות נאצי. הוא גדל בבית יהודי, עבד עם יהודים לעתים קרובות ואין שום סיבה לחשוד שהוא אנטישמי.

ונכון, קצת פחות קל להגן על העמדה הזאת אחרי שפון טרייר אמר במסיבת עיתונאים, קבל עם ועדה, "אני נאצי". הוא אמר את זה בתור בדיחה, ובעולם מושלם לא היה צריך להסביר את זה. אבל אנחנו חיים בעולם לא מושלם שבו לתקשורת יש רעב לסנסציות ואין חוש הומור. כשמישהו מפורסם אומר "אני 'נאצי', הא-הא", מובן מאליו שהכותרת לא תכלול את המרכאות ולא את ההא-הא – היא תהיה פשוט "פון טרייר: אני נאצי", ומזה שום דבר טוב לא יכול לצאת. פון טרייר, בנאדם מבוגר עם קצת ניסיון בעמידה מול מיקרופון, אמור לדעת את זה, ולהבין שיש רגעים שבהם עדיף לסתום את הפה. הוא לא סתם. חבל. הוא דביל. אבל הוא לא נאצי.

ולפי הסרטון מהארוע, מי שהכי סבלה מהעניין היתה קירסטן דאנסט, שאותה אפשר לראות מחפשת בפועל איפה לקבור את עצמה.

כדי לשים את העניין בהקשר הנכון: פון טרייר באמת גדל במחשבה שהוא ממוצא יהודי, אבל על ערש דוויי אמא שלו גילתה לו שאביו היהודי הוא לא באמת אביו, ושהוא בעצם תוצאה של רומן מחוץ לנישואין עם גבר גרמני.

כל ההצהרות האלה הגיעו מבמאי שפרובוקציה היא שמו השני (אבל זה קצת ארוך, אז הוא קיצר ל"פון"), בנאדם שיש סברה שגורסת שרוב הקריירה שלו היא בדיחה פרטית מתוחכמת. אחד שטען שהוא הרג חמור במהלך צילומי סרט, ואז שהוא לא הרג אותו, וכשאנשים הרימו גבה הוא אמר להם להפסיק להיות כאלה שוודים. אחד שעשה סרט שלם שבו הוא החליף את הצלם בתוכנת מחשב שמכוונת את המצלמה באופן אקראי, רק בשביל הצחוקים. אחד שיזם תנועה קולנועית אידיוטית עם חוקים מפורטים (שהוא מעולם לא עמד בהם), שהסמל הרשמי שלה הוא תחת של חזיר, וגרם לבמאים רבים ומכובדים לנסות ליצור סרטים על פי החוקים האלה. ואחד שאמר בדיוק באותו מעמד שהסרט הבא שלו יהיה סרט פורנו באורך שלוש או ארבע שעות עם קירסטן דאנסט ושרלוט גינסבורג, עם "הרבה סקס לא נח". בקיצור, זה לא בנאדם שאפשר לקחת ברצינות משהו שהוא אומר.

ובכל זאת, ולמרות שהוא פרסם הבהרה והתנצלות, לא עשו לו שום הנחות: הוא גורש מהפסטיבל. אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה. פסטיבל קאן הכריז על פון טרייר כעל "פרסונה נון גראטה", בזמן שהסרט שלו עדיין מוקרן בתחרות. זה לא קרה מעולם, בכל ההיסטוריה של פסטיבל קאן. ואולי זה לא היה צריך לקרות גם הפעם. נכון, פון טרייר התנהג כמו אידיוט, אבל מעולם לפני כן לא נדרש מבמאים להתנהג כמו בני אדם. זה אותו פסטיבל שקיבל בזרועות פתוחות ובתשואות את מל גיבסון, שאמר דברים דומים אם לא גרועים יותר, והתירוץ של "זה היה בצחוק" לא תקף לגביו. וחוץ מזה, למה לשים את הגבול בהצהרות אנטישמיות? למה כשפון טרייר מראה על מסך ענק בקלוז-אפ אישה עושה עם מספריים דברים שאני לא מוכן אפילו לפרט, זה בסדר, אבל כשהוא אומר "אני מבין את היטלר" זה לא בסדר? למה מי שמתלוצץ על נאצים הוא פרסונה נון גראטה, אבל רומן פולנסקי – עבריין מורשע בבעילת קטינה, שמעולם לא נענש – הוא אורח רצוי ומבורך?

פון טרייר דביל. הוא אולי במאי מצוין, אבל הוא גם דביל. וחבל שמקדישים כל כך הרבה תשומת לב למה שאיזה דביל אומר. הסיפור הנאצי הזה הוא בלון שנופח בלי שום פרופורציה למידת החשיבות האמיתית שלו, שהיא: איזה טמבל סיפר בדיחה לא מוצלחת. חבל. פרופורציות זה דבר חשוב.