ביקורת: בת הים הקטנה

כבר כמעט בן שלושים, ובכל זאת מתנהג כמו טינאייג'ר מרדן - 'בת הים הקטנה' לא מושלם, אבל התבגר בחן ובכבוד.
שם רשמי
בת הים הקטנה
שם לועזי
The Little Mermaid

נכון קלטת הוידאו החבוטה הזאת עם סרט ״דיסני״ שההורים שלכם העתיקו מחברים שלהם וחרשתם עליה ללא הפסקה במשך רוב הילדות שלכם? אז אצלי בבית זאת היתה ״בת הים הקטנה״. ליתר דיוק, הקלטת הזאת היתה ״ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה״, אבל לא מדובר בדיוק בקלאסיקה על-זמנית שראויה לביקורת. במקום השני זאת היתה ״בת ים הקטנה״. באנגלית. ככה שלא הבנתי את הכל, אבל הבנתי מספיק בשביל לדעת שהיו כאן כמה שינויים דרמטיים מאוד משמעותיים מהספר (חשבתי שהיה רק אחד, לכו תסבירו את הקטע של public domain ואת הקונספט של גרסאות שונות לסיפור לילד בן 8).

למי שבמקרה לא יודע, ״בת הים הקטנה״ מתרחש ביקום קסום ודמיוני שבו ספרים לא נהרסים לחלוטין מתחת למים. בעולם הזה, בת ים ג׳ינג׳ית בשם אריאל חוגגת את יום ההולדת ה- 16 שלה. עקב היותה בת של מלך (מילולית, כן? אבא שלה הוא טריטון, בן הים ששולט באוקינוסים או משהו) ובעלת קול מדהים, כל הממלכה התת-ימית מצפה ממנה להופיע בקונצרט חגיגי. אבל את אריאל זה לא מעניין – היא מעדיפה בהרבה לחקור ספינות טבועות של בני אדם ולאסוף את החפצים המסתוריים שלהם. אבא שלה לא מרוצה מזה ואוסר עליה להמשיך עם התחביב המסוכן הזה.

בהתאם לקלישאה שכל דבר שתאסור על טינאייג׳ר לעשות יהפוך להיות הדבר החביב עליו ביותר, אריאל ממשיכה עם התחביב המסוכן הזה, ובשיאו מצילה נסיך אנושי בשם אריק מטביעה. כשאבא שלה מגלה את זה הוא מתעמת איתה, מה ששולח את אריאל לזרועותיה של מכשפת הים אורסולה, שהופכת אותה לבת-אנוש אילמת ונותנת לה שלושה ימים לזכות באהבתו של הנסיך ולחתום את זה בנשיקה. ולמרות שאני מרגיש כאילו רק סיפרתי את הבסיס של ההתחלה של העלילה, בפועל עברו כבר 45 דקות מתוך סרט של שעה ועשרים.

כשאני חושב על הסרט בדיעבד ומנסה לכתוב עליו ביקורת, קל להיות ציני וממורמר כלפיו. סרט שבקושי עובר את בכדל (אריאל מדברת חלק מהזמן עם המכשפה על להפוך לבת-אנוש מחוץ לקונטקסט של לפלרטט עם הנסיך, אז נניח שזה נחשב), עם מסרים בעייתים (״איך אגרום לנסיך להתאהב בי?״ ״תהיי יפה ותשתקי״), דמויות שאין להן שום מטרה בחיים מלבד מערכת היחסים הרומנטית המושלמת וציפוי הסוכר הסטנדרטי של דיסני שמוריד כל אלמנט מטריד או בעייתי מהאגדה המקורית אבל משאיר את אריאל בת 16.

אבל כשאני צופה בסרט בפועל, אין לי מנוס מלהגיד שהוא מושלם. כן, כל הדברים שכתבתי למעלה מציקים לי והיוצרים עשו לעצמם קצת חיים קלים מכל מיני בחינות ובכלל נראה שה״אוקיינוס״ בסרט הזה זו בריכה רדודה יחסית בחצר של הנסיך אריק (ועם זאת – אחת שטבעו בה ממש הרבה ספינות). אבל הרבה מהדברים שהופכים סרטי אנימציה של דיסני למוצלחים גם בימינו – ההומור, הדמויות והמוזיקה – עשויים בסרט הזה נהדר. ההומור נע על הקשת שבין סלפסטיק אידיוטי לבדיחות מתוחכמות ולדברים שלא הייתי שם לב אליהם בחיים כשהייתי ילד בן 8 (״אתה לא מקבל סנפירים קרים עכשיו, נכון?״). והמוזיקה… לעתים רחוקות אנחנו יכולים לדעת בזמן האמת האם פסקול של סרט דיסני יהפוך לקלאסיקה על-זמנית או לא, אבל היתרון בלכתוב ביקורת על סרט כזה כמעט 20 שנה לאחר שהוא יוצא היא שאני יודע שזה כבר קרה.

קשה לי להגיד שזו קלאסיקה שלא הזדקנה בכלל. הזכרתי קצת כמה מההחלטות שנעשו בסרט שכנראה היו פחות עובדות בסרט דיסני מודרני, ובכלל לא דיברתי על העובדה ששיר שהנושא המרכזי שלו הוא ״אם אתה רוצה לדעת אם היא בעניין אין טעם לשאול אותה – פשוט תנשק אותה וזהו״ לא היה שורד שלושים שניות באקלים של ימינו. וגם, והמבוגרים יותר ביניכם לא יאהבו את מה שאני אגיד עכשיו, אבל האנימציה הדו-ממדית ה״קלאסית״ הזו, עם כל הנוסטלגיה שלו, בכל זאת מרגישה, מה לעשות, קצת מיושנת. אבל ״בת הים הקטנה״ סוחב את סימני הגיל האלה בכבוד, ומצליח להתעלות עליהם ולהיות משהו שאני בכיף יכול להראות לילדים שלי בשמחה גם היום. עם הערות ציניות קלות מהשוליים.