ביקורת: בת הים הקטנה

אריאל, הקשיבי אלי, עולם הרימייקים מבולבל. החיים באנימציה טובים הרבה יותר.

זה היה יכול להיות יותר גרוע. 

כן, אין עולם בו רימייק לייב אקשן שלא מצליח להוסיף דבר אחד בעל עניין הוא יותר מ"מיותר". וכן, אין שום דרך להגן על נאמבר מוזיקלי כמו "בתוך הים" שבו בית שלם מתאר מקהלה של דגים שהסרט נמנע מלהראות כי הוא יודע כמה מגוחך זה יראה באנימציה "ריאליסטית" אז הוא פשוט מקווה שנזרום עם כמה צבים שזזים בהרמוניה. וכן, ישנם כמה ניטפוקים שבאמת ראוי לנטפק כמו החלק שבו השחף נמצאת מתחת למים כמה וכמה דקות ופשוט בסבבה שלה או הספרים העמידים לחלוטין למים או סרטן היבשה שמשום מה שוחה בקרקעית הים או זה שבחייאת, אריאל בקושי מתחבאה מישהו בטח ראה אותה. וכן, אורסולה עוברת מנבלית קאמפית כיפית לנבלית פאוור ריינג'רס שבעיקר מבלה באקספוזיציה מיותרת. וכן, הנסיך אריק מקבל הרבה יותר סיפור רקע משצריך למישהו שעיקר האפיון שלו הוא "זה חתיך סתמי". וכן, אני בטוח שחוויאר בארדם אפילו לא טרח ללבוש מכנסיים לצילומים שלו כי האדם נראה כאילו הוא חותר לזכות בפרס ה"הכי פחות התאמץ לעשות משהו בסרט" אי פעם. וכן, אין לי מושג איזה מחלה סופנית יש לפלאונדר ולמה הסרט לא נותן לו למות בכבוד או לחלופין למה הסרט לא היה מוכן לתת לו חלקיק צבע. וכן, השירים החדשים הם משקל עודף ולא נחוץ. וכן, אני משוכנע שגרימסבי הוא תפקיד שנכתב עבור מארק סטרונג שהיה אולי אפילו קרוב להשתתפות בסרט עד שהוא נזכר שהוא שכח משהו בתנור אז הביאו את בן הבליעל הכי דמוי מארק סטרונג אי פעם. וכן, כל הסיפור על זה שאריאל שוכחת שהיא אמורה לנשק את אריק מרגיש כמו סיבוך לא נחוץ שעונה על תלונה שאף אחד אף פעם לא שאל. וכן, זה סרט ארוך בהרבה ממה שהוא אמור להיות. וכן, האפקטים – בטח מתחת למים – הם נוראיים. וכן, יש סצנת מוות מגוחכת בסרט הזה שגורמת לסוף שלו להיות טיפשי אפילו יותר. 

כל זה נכון, ובטח שכחתי משהו כמו זה שההחלטה לתת לאריאל לשיר ב"בתוך הים" מוציאה את כל העוקץ שאמור להיות בשיר, שבו סבסטיאן מנסה להרשים אותה והיא מנפנפת אותו ולא מתרשמת. 

ועדיין, בסופו של דבר, אין שום מרכיב ב"בת הים הקטנה" שהוא מכעיס בפני עצמו. ובואו – אם באתם לרימייק לייב אקשן של דיסני, בשנת 2023, זה עליכם. כל הטרוניות על אובדן הקסם ממדיום האנימציה למדיום ה"אנימציה אבל מכוער וחסר הבעות פנים", ההסתמכות על העבר, והפחדנות הכללית של הרימייקים הן בשלב הזה חלק מעסקת החבילה שטוב שיהיה מי שימשיך להגיד שזה המצב, אבל עבור הקהל שהולך לזה, לא על זה קם ונופל הדבר. 

לא, סרט כמו "בת הים הקטנה" קם ונופל על השאלה כמה הוא מצליח לשחזר את החוויה של סרט המקור. שוב, לא ברור למה – סרט המקור עדיין איתנו, למיטב ידיעתי, ולא נראה לי שדיסני מתכננים להעלים אותו. ובכל זאת, מהרגע שמבינים שלא מדובר בעיבוד מחדש או ניסיון לעשות משהו קצת אחר (כמו חלק מסוים מהרימייקים) אלא ניסיון לסחוט את הנוסטלגיה עד הסוף, הסרט מצליח לשמר את המרכיבים העיקריים של הסיפור מהסרט המקורי. סיפור שאני לא אוהב בכלל, יש לציין, אבל זאת לא הנקודה. שוב, אם נכנסים לרימייק של "בת הים הקטנה" צריך לצפות שהוא יספר את הסיפור של בת הים הקטנה. זה בשם וכל זה. 

בכל מקרה, המרכיבים העיקריים של הסיפור הזה הם שניים: הקול של אריאל, והרגש של בת נוער כלואה עם הורה שלא מבין אותה ועל כן חייבת לפרוץ את הגבולות שהוא מציב, גם אם זה בא עם החלטות טיפשיות למדי. 

והסרט די קולע לתחושה הזאת. יותר מזה – הוא קולע לתחושה של מי שכל כך נואשת להשתחרר שהיא מגיעה למקום חדש ועדיין לא באמת יכולה להביע את עצמה, והיא כלואה בין המקום הבטוח שבו יכלה לדבר והמקום החופשי שבו היא עדיין לא מוצאת את עצמה. והוא עושה את זה בעיקר בגלל האלי ביילי, ויותר נכון להגיד – הקול של האלי ביילי. 

כי ביילי עוד לא שחקנית מחוננת מדי, והחלקים בסרט שתלויים בעבודת הפנטומימה שלה הם החלקים שבהם הליהוק שלה לא משתלם, אבל היא מפצה על כך, בענק, כל פעם שהיא משתמשת במיתרי הקול שלה. אריאל של ביילי גורמת לנו להרגיש כמה אובדן הקול שלה הוא עצום כי הקול שלה באמת עד כדי כך קסום. הוא קסום עד כדי כך שיוצרי הסרט חיפשו כל פתח קטנטן לתת לה תירוץ לשיר עוד קצת ועוד קצת. ונו, בצדק. 

חוץ משני הדברים האלה מעט מאוד דברים הם באמת "טובים" בסרט הזה. אקוופינה כנראה עושה את התפקיד הקולי הכי טוב שלה עד כה והיא חמודה להפליא, ודויד דיגס הוא כנראה השחקן שהכי משקיע בסרט הזה, מה שטוב כי אני די בטוח שהוא השחקן שמדבר הכי הרבה בסרט. לא ברור למה המשכנו עם המבטא הג'מייקני (חוץ מזה שאין קהילה גדולה של ג'מייקנים-אמריקאים שיעלבו ממבטא שכזה ויגידו "אחי מה") אבל הוא לא מוריד יותר מדי. 

אז בגדול, "בת הים הקטנה" הוא מעין הזיקוק האולטימטיבי שדיסני חיפשו לו במזקקות הנוסטלגיה של הרימייקים האלה. סרט שהולך על בטוח בכל מובן שהוא, משחזר משהו מהסרט המקורי ולא מעצבן באף בחירה שלו (אלא אם עניין ה"בת ים שחורה" עדיין מפריע לכם, אבל אז אני מניח שלא הלכתם לסרט מראש). באופן עקרוני, קשה לי להגיד שאני ממליץ על סרט שממשיך את הסירוב העיקש של דיסני לנסות להשקיע מינימום של מאמץ בחידוש, המצאה ומקוריות אבל בפועל, יש דרכים גרועות יותר להרוג שעתיים בקולנוע. כי גם אם משהו הוא לא הכרחי ולרגעים עלבון לאומנות באשר היא, זה לא אומר שהוא נורא. כאמור – זה היה יכול להיות יותר גרוע. 

כמו כן, שימו את השיר של השף הצרפתי המטורף, פחדנים, מה זה החרא הזה.