ביקורת: הרץ במבוך – מבחני הכוויה

סוף העולם הגיע, והוא משעמם
שם רשמי
הרץ במבוך: מבחני הכוויה
שם לועזי
The Maze Runner: Scorch Trials
סרט מס' 2 בסדרת הרץ במבוך

עכשיו כשיצא סרט ההמשך ל"הרץ במבוך" כבר מותר לדבר על הסוף של "הרץ במבוך" הראשון, כן? ‏כלומר, ספציפית, כמה שהסוף הזה היה אידיוטי, ואיך שהוא הרס סרט שלם שהיה עד אז די נחמד ומבטיח. אם אתם מתעניינים בסרט ההמשך אז בטח אפשר כבר לספיילר לכם את הסרט הקודם, ולספר איך שהוא היה סיפור מסתורי להפליא על עולם שחוקיו אינם ברורים, ושבו נערים ‏נשלחים בזה אחר זה, ללא זכרון וללא הסבר, אל "קרחת" בלב מבוך עצום, ממנו הם מנסים ‏להימלט. זה היה מסקרן ומוזר ומעניין, ואי אפשר היה שלא לחשוב מה יכול להיות הפתרון לחידה ‏הזאת. ואז התברר שהפתרון היה זומבים.‏

זהו, זה הכל. חידה מסובכת ומסקרנת, והפתרון – מתברר – הוא הקלישאה הכי פאקינג משומשת של ‏העשור האחרון. אנחנו בעתיד כרגיל, העולם נחרב כרגיל, והיתה מגפת זומבים, גם כרגיל. ברור ש‏אף אחד לא קורא להם זומבים, אבל זה בדיוק נמרץ מה שהם. וכדי למצוא מרפא למגפת הזומבים, הארגון המרושע ‏‏"נתעב" (או שמא הארגון הנתעב מרושע) מחליט לכלוא נערים בתוך מבוכים ענקיים שאליהם הם נשלחים, אחד בחודש, ולמחוק להם ‏את הזכרון, כי זה, מסיבה כלשהי שבאמת לא הוסברה כמו שצריך, אמור להועיל. איך ב"המתים המהלכים" לא חשבו על זה.‏

מדהים כמה שהסיום של הסרט הראשון לא עשה לי שום חשק לראות את סרטי ההמשך, אבל עדיין נותרה איזו תקווה קלושה, תיאורטית לפחות, לכך שאולי הסרטים הבאים יציעו איזה הסבר כלשהו שיהפוך את הסיפור לטיפשי ‏פחות ואת העולם לקלישאי פחות. ובכן: לא. זה לא קורה. "הרץ במבוך: מבחני הכוויה" הוא בדיוק מה שהסוף של "הרץ במבוך" גרם לו להיראות. מכיוון ‏שהוא חסר את החידה המרתקת של המבוך, מה שנשאר זה סרט פוסט-אפוקליפטי שגרתי כל כך שזה ‏מכאיב. ‏

אחרי שנמלטו מהמבוך, חבורת הנערים מגיעה לתחנת-מעבר כלשהי מלאה בנערים ונערות אחרים, שהגיעו, מספרים לנו, כולם ממבוכים ‏אחרים. וואלה?! המבוך הבודד שראינו בסרט הקודם היה מבנה עצום ומורכב שבנייתו ותחזוקו ‏בוודאי עלו מיליארדים רבים; אם בעצם נבנו כל כך הרבה מבוכים כאלה שחבורות של נערים מצליחות לפתור אותם על בסיס יומיומי, במשאבים שהושקעו במבצע הזה אפשר היה לבנות איזו תחנת חלל ענקית ולהטיס את כל האנושות לאלפא קנטאורי, ולעזאזל הזומבים. זה גם הופך את העובדה שהבסיס המרכזי של "נתעב", כולל כל הבוסים הגדולים, נמצא בדיוק מתחת למבוך "שלנו", למאוד מאוד לא סבירה. אבל לא נורא. בואו נפעיל את האידיוטומט על עוצמה גבוהה ונמשיך.

בכל ‏מקרה, על המתקן ממונה איידן גילן – המוכר בעיקר כפטיר באיליש המניאק מ"משחקי הכס", ולא ‏עושה שום ניסיון להיראות פחות מניאק אפילו במילימטר. ולכן זה מאוד לא מפתיע כשבתוך דקות ‏בודדות מתברר גם לנערים שבעצם הם ברחו מסניף אחד של "נתעב" לסניף אחר, והם בורחים ‏שוב – הפעם החוצה, אל העולם שהפך למדבר ציה שורץ זומבים וחול. ואז הם בורחים שוב, ואז ‏הם בורחים עוד פעם; אחוז עצום של הטקסטים הנאמרים בסרט הזה "קדימה, ‏קדימה!" או "לשם!" או "אנחנו חייבים לצאת מכאן!". אגב,‏ יש בערך 56 סיבות לכך שהאנשים האלה ‏‏– אנשים שמרוב הבחינות נולדו אתמול: הם נטולי זכרון, יכולת, ציוד או ידע כלשהו על העולם שבחוץ – לא היו מצליחים לשרוד אפילו יום ‏אחד בשממה הפוסט-אפוקליפטית הזאת, אבל משום מה הם שורדים, גם אם הסרט לא טורח ‏להסביר לנו מאיפה לעזאזל הם משיגים מים או מזון. אפילו מטרה של ממש אין להם: הם רודפים ‏כל הסרט אחרי איזו קבוצת מורדים שאולי קיימת, ושכל המידע שלהם עליה נובע ממשפט אחד שהם שמעו מישהו מזכיר כבדרך אגב. באמת. אם הם במקרה היו עוברים מישהו שמפזם לו שיר של משינה הם היו מבלים את שארית חייהם בחיפוש אחר אותה מסילת רכבת מיתולוגית, שיש אומרים שנוסעת בלילות לקהיר.

יש להדגיש שוב עד כמה כל העסק הזה סטנדרטי. עולם פוסט-אפוקפליפטי, בעיקר כזה עם ‏זומבים, הפך לקלישאה כל כך משומשת שהשאלה היחידה היא ממי הסרט מושפע יותר: "מקס ‏הזועם" (בהחלט יש שם הרבה חול) או "מלחמת העולם ‏Z‏". בסופו של דבר, נדמה לי שההשפעה ‏העיקרית של הסרט היא סדרת "האויב שבפנים", כשכל המקומות שבהם מוזכר תאגיד אמברלה ‏נמחקו והוחלפו ב"נתעב". הסרט הוא רצף של דברים שקורים בדרך כלל בסרטים פוסט-‏אפוקליפטיים. הקניון הנטוש, המדבר, קבוצת פורעי החוק, המבוך התת-קרקעי, וכו'. בנוסף לכל ‏המכשולים האלה יש גם סופת רעמים, כי מסיבה כלשהי שהסרט לא טורח להסביר סופות רעמים ‏הן עכשיו סכנה קיומית והן מנסות להרוג אנשים. אולי העננים עובדים עכשיו בשביל "נתעב", לא ברור. ‏ובסוף, כמובן, מתברר שעדיין אין סוף. כי מדובר הרי בטרילוגיה, איך לא.‏

בתוך כל הסטנדרטיות הזאת מתברר – שוב – שווס בול הוא במאי אקשן ממש לא רע: יש כמה ‏רגעי ‏אקשן מצוינים בסרט הזה. אני אשמח לראות מה הוא יעשה אחרי שהוא ישתחרר מהסדרה הזאת. גם העיצוב לא רע בכלל, והעולם הנטוש היה יכול להיראות ממש ‏מרשים אלמלא ראיתי כבר כל כך הרבה עולמות הרוסים שנראים פחות או יותר אותו הדבר, את חלקם – בטריילרים שמוקרנים לפני הסרט (הפרקים הבאים של "משחקי הרעב" ושל "מפוצלים").

כדי לנסות לייחד את עצמו בכל זאת במידה כלשהי, הסרט מנסה לחזור על אותו הטריק של הסרט ‏הקודם: כלומר, ליצור איזו חידה מסתורית ומרתקת שהרצון לפתור אותה יהיה מה שישמור על ‏הסרט מעניין. אבל מה שעבד אז, לא עובד עכשיו. הסרט מעלים מאיתנו מידע: אנשים אומרים "אני ‏חייב לספר לך ש-" ואז שוכחים מהעניין למשך כמה ימים. יאללה יאללה. אחרי שחידת המבוך "נפתרה" באופן כל-כך אידיוטי ולא מספק, אני לא מאמין שלמישהו בסרט יש סוד מעניין או מקורי או מעניין יותר מאבקת כביסה.

הצד החיובי של "הרץ במבוך" הוא שהוא מסמן שכבר עברה שנה שלמה מאז שהתחילה סדרת פוסט-‏אפוקליפסה-לנוער חדשה. אפשר להניח, ‏במידה רבה של תקווה, ‏שאחרי שהסדרה הזאת ו"מפוצלים" ייסגרו, במהלך השנה הבאה, ‏הז'אנר הטחון הזה יגווע ‏ויתחלף באיזו אופנה אחרת. וטוב שכך. לא יאומן כמה שסוף העולם נהיה עניין משעמם.


פורסם במקור בוואלה‏