מנחם גולן ז"ל

הבמאי, המפיק ואיש העסקים הישראלי נפטר בגיל 85

מנחם גולן, אחד האישים החשובים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, נפטר היום, בגיל 85.

בעת מותו של אדם נהוג לדבר לזכותו, ויש כמה דברים לומר לזכותו של מנחם גולן: את תואר האב המייסד של הקולנוע הישראלי הוא הרוויח בזכות. כשהוא נכנס לקולנוע הישראלי, בתחילת שנות השישים, עוד לא ממש היה קולנוע ישראלי, ומה שהיה – היה בזכותו. הוא ביים סרטים כמו "דליה והמלחים", "לופו", "קזבלן" ו"מבצע יונתן", אבל אולי חשוב מזה, הפיק סרטים כמו "סלאח שבתי" ו"אסקימו לימון". ביחד זאת פחות או יותר רשימה של הלהיטים הכי גדולים של הקולנוע הישראלי עד אותה נקודה.

גולן נדד להוליווד עם שותפו יורם גלובוס, ושם הם קנו את חברת ההפקות "קנון" והפכו לבית חרושת לסרטים. בעיקר סרטי אקשן זולים. צ'אק נוריס, סטאלון, דולף לונדגרן, "הנינג'ה האמריקאי", "מבצע בעורף האויב", "קוברה", "סופרמן 4", "ברייקדאנס 2: Electric Boogaloo" – טונות של כאלה.

לאחר התמוטטותה של "קאנון", גולן חזר לארץ, ולעת זקנתו ביים כאן כמה סרטים, ש"לא טובים" הוא התואר המחמיא ביותר שאפשר להצמיד להם. "ימים של אהבה", "ריקוד מסוכן" ו"הכתובה".

אני אתן להיסטוריונים לספר על מנחם גולן הקולנוען החשוב. המנחם גולן שאני הכרתי (דרך הסרטים, לא אישית) היה איש עסקים, לפעמים מצליח מאוד ולפעמים פחות, שהעסקים שלו היו קולנוע. הוא המציא את הקולנוע המסחרי הישראלי, קולנוע שעושה כסף. וזה חשוב; זה בכלל לא מעט. קולנוע צריך לעשות כסף. צריך שיהיו אסקימו לימונים כדי שיהיו סרטי איכות סינמטקיים. עם זאת, אני לא חושב ש"איכות" אי פעם היתה בסדר העדיפויות של גולן. אפשר להעריך את הדברים הטובים שמנחם גולן עשה, בלי לטעון שהוא היה אמן גדול.


(תמונה בראש הדף: מנחם זילברמן, Wikimedia Commons)

תגיות: