מפלצות בע"מ

במקור: .Monsters Inc
במוי: פיטר דוקטר
תסריט: המון אנשים
קולות: בילי קריסטל, ג'ון
גודמן, סטיב בושמי, ג'יימס

קובורן, ג'ניפר טילי

אני מאוד אוהבת סרטי אנימציה – משהו בתמימות שלהם עושה לי חיוך בפנים.
אני עוד יותר אוהבת סרטים של פיקסאר – משהו בבדיחות שלהם מגדיל לי את החיוך.
והכי אני אוהבת את סאלי ומייק, כוכבי המחזמר הנודע 'Put that
mסthing back where it came fr'. מה זאת אומרת לא שמעתם עליו?
בעצם, השתתפות במחזות זמר היא רק תחביב עבור הצמד שכבש את ליבי בשערה: ג'יימס פ. סאליבן (ג'ון גודמן) ומייקל ווזאבסקי (בילי קריסטל) הם שותפים לדירה, ועובדים יחדיו במפעל "מפלצות בע"מ" – מקבילתה של חברת החשמל בעולם המפלצות.

לא הזכרתי ששניהם מפלצות? חשבתי שזה ברור.
סאלי השעיר והמגושם הוא "מפחידן", והוא מוביל בטבלת התפוקה חודש אחרי חודש. מייק, יצור חד-עיני קופצני במיוחד, הוא העוזר שלו ומי שמשמיש את הדלתות לפעולה בשבילו.

אם תמיד הייתם בטוחים שיש לכם מפלצת בארון ואף אחד לא האמין לכם, אולי ינחם אתכם לדעת שפחדיכם היו מוצדקים: יש לכם מפלצת בארון. אבל זה לא אישי נגדכם. באמת! זו בסך הכל העבודה שלהן: "מפלצות בע"מ" מייצר את החשמל שלו מצרחות של ילדים. המפעל עובד ביעילות מקסימלית תוך תמרון בין משתנים רבים: צריך, למשל, להתחשב באזורי הזמן השונים, להתאים לכל ילד את המפלצת המפחידה ביותר עבורו (עניין התפוקה הוא קריטי במיוחד בזמנים אלו, כשילדים אוכלים 'פארק היורה' לארוחת הבוקר, כבר לא צורחים מכל "בו", ויוצרים משבר אנרגיה חמור), ובסוף יום העבודה אי אפשר לנוח – יש עוד מיליון דו"חות למלא, כדי שרוז, מנהלת העבודה המפחידה לא תאכל אתכם חיים. אבל מה – העסק מתקתק כמו שעון, אז אף אחד לא מתלונן.

כמעט.

רנדל בוגס (סטיב בושמי) הצלופחי, מספר שתיים בטבלה כבר ה-מ-ו-ן זמן – יותר מידי זמן – חולם לעקוף את סאלי טוב הלב ולחמוס מידיו את ההערכה והתהילה שבמקום הראשון. רנדל החלקלק כל כך רוצה את המקום הראשון עד שהוא מוכן גם לרמות לשם כך.

ואז מתרחשת תאונה מחרידה: ילדה חודרת לעולם המפלצות! ילדת אנוש! ילדה אמיתית! וזה איום ונורא – קטסטרופה ממש (ואפילו לא קשור לתיעוב שאני רוחשת כלפי היצורים האיומים האלה), כי בעולם המפלצות יש הוראת בטיחות אחת עיקרית: לא לגעת בילדים! אסור!! ילדים הם רעילים!!! מספיקה פיסת בד אחת שנדבקה למפלצת והגיעה מחדרו של ילד כלשהו כדי להזניק למקום צוות טיהור מיוחד שמתייחס לנושא בכל חומרת העניין – ממש כאילו מדובר בקרינה רדיואקטיבית.

סאלי המסכן, שאינו מעוניין בשערוריות, מנסה להחזיר את הילדה לחדרה ולסיים את הסיפור מבלי שאף אחד אחר ישים לב, אבל המחלקה לבקרת נזקים אקולוגיים (או בקיצור: צוות הטיהור המיומן), שבינתיים הוזעקה לזירת האירוע, מקשה עליו את המשימה. והוא, מה הוא כבר יודע על טיפול באירועים מסוג זה? אז בינתיים הוא עושה את הדבר ההגיוני היחיד שהוא יכול בנסיבות המוכתבות לו: הוא מעניק לילדה את השם "בו".

הרבה סופרלטיבים אני יכולה לשפוך על 'מפלצות בע"מ', וזה בכלל לא קשה. הוא סרט מתוק, חכם ומצחיק, והוא גם עמוס מאוד – כל הזמן מתרחשים בו דברים: כולם תמיד בפעילות, תמיד יש משהו לגלות – מפלצות שונות ומוזרות שמסתובבות ברקע או סתם פרטים קטנים המספקים שעשוע (למשל, הבעות הפנים של שערות הנחש של סיליה, פקידת הקבלה במפעל). ילדים אולי יאהבו את המפלצות החמודות ויצחקו נורא, אבל המבוגרים הם אלה שייהנו באמת: הבדיחות מצחיקות, העלילה המתוחכמת-מדי-עבור-סרט-ילדים דוהרת כמו רכבת שדים ומלאת תפניות (לא משהו שלא תוכלו לנחש, אבל למי אכפת?) והמפלצות מעוררות סימפטיה (חוץ מהרעים – רעים של סרטי אנימציה הם תמיד נאלחים. במיוחד אם הם סטיב בושמי).

רק טענה אחת יש לי: פיקסאר פיתו אותי עם סאלי הפלומתי – "יש לו מיליון שערות בגוף" הם זרחו מגאווה, ואכן – סאלי הוא פאר היצירה הממוחשבת. אבל למה להזניח את השאר, למה? יתר המפלצות הינן בעלות עור חלק ומבריק בדרגות שונות, בעל מרקם פלסטיקי ונוקשה – שום נפנוף שיערות מעניין, שום רכות מזמינה. מצד שני, שפת הגוף והבעות הפנים המגוונות של המפלצות מפצות על זה.

גם בו, הילדה, נראית בובתית למדי, אבל זה משהו שאני כבר מוכנה להעלים עין לגביו – פיקסאר מעולם לא היו טובים בהנפשת בני אנוש. לפחות בו לא נוראית כמו הילדים מ'צעצוע של סיפור'. בעצם, היא אפילו קצת חמודה. מאוד.

'מפלצות בע"מ', כיאה וכיאות לסרט מבית היוצר של פיקסאר, נותן תמורה מלאה לכרטיס הקולנוע: כתוביות הפתיחה לא באות אלא אחרי 'For the Birds': סרטון קצרצר ומשעשע שלא קשור לכלום, וגם בסוף הסרט עוד אין לכם מה ללכת הביתה. לא לפני סצינות ה"פאשלות" המסורתיות וקטע מן המחזמר 'Put that thing back where it
mסcame fr' (אמרתי לכם שהוא ידוע! אמרתי לכם!).

תשכחו את הילד בבית. לכו אתם ל'מפלצות'.