פעם קראו לזה "לנסות למצוא את הארי פוטר החדש". היום כבר לא קוראים לזה ככה, אבל כבר מצאו אותו: "דמדומים" ו"משחקי הרעב" הוכיחו שכשעיבודים קולנועיים של סדרות ספרי פנטזיה לנוער מצליחים, הם ממש מצליחים. וזאת הסיבה שיוצאים עוד ועוד כאלה. סדרת הסרטים הנוכחית שמקבלת עיבוד קולנועי היא "בני הנפילים" ("The Mortal Instruments" במקור) של קסנדרה קלייר (הידעתם? זו אותה אחת שכתבה את "היומניים הסודיים מאוד" של דמויות שר הטבעות, יצירת מעריצים מצחיקה בטירוף).
הסרט "בני הנפילים: עיר של עצמות" ייצא רק בסוף אוגוסט הבא. מצד אחד, זה תאריך הפצה די מעפן, שמעיד בדרך כלל על ציפיות נמוכות של האולפן; מצד שני, הם טרחו והוציאו כבר עכשיו, כמעט עשרה חודשים מראש, טריילר, כאילו מדובר באירוע קולנועי חשוב. אז לצפות או לא לצפות?
וגם פוסטר יש.
ועכשיו, פרסום ללא בושה! הידעתם? את "עיר של עצמות" והספרים האחרים בסדרת "בני הנפילים" תוכלו לקנות אונליין בחנות האונליין החדשה של הוצאת גרף, שנפתחה ממש אתמול. אפשר לקנות גירסה דיגיטלית או פיזית, וזה יעלה לכם לא יותר מחצי מהמחיר שהייתם משלמים בחנות ספרים, ובלי שרוב ההכנסות ילכו לדואופול של חנויות הספרים בארץ. זה כנראה המקום שהכי כדאי לקנות בו ספרים, ואני לא אומר את זה רק בגלל שבעל ההוצאה נותן לנו מדי פעם לעשות הפקות אופנה אצלו בבית.
סוף סוף
אני מקווה שהוצאת גרף היא הסנונית הראשונה (סליחה על האוף טופיק, אבל היי, אתה התחלת).
טוב, הספר דווקא לא כזה רע.
ובניגוד ל"דמדומים" יש גם עלילה עקבית.
אה, ויש שם את ניית'ן מ-Misfits. זה לבד שווה את מחיר הכרטיס.
האמת
התחלתי לקרוא את הספר והוא היה די משעמם..
הטריילר גם לא הלהיב, נראה איך יהיו הביקורות כשהסרט ייצא. אני יודעת שיש לספרים האלה קהל מעריצים לא קטן.
לגבי החנות של גרף- יוזמה מבורכת אבל חבל שהממשק משתמש מיושן ונראה כי לא הושקעה בו הרבה מחשבה.
כל הטריילר חשבתי: המוסיקה ממש מוכרת לי...
ואז נזכרתי – זה מהקטע הכי טוב בסרט קיק אס!
זה מקורי של ווהאן או שהוא פשוט ערך לתוך הסרט (בצורה מעולה) מנגינה של מישהו אחר?
אה, ולגבי הטריילר, זה נראה בסדר כזה. לא טוב אבל גם לא ממש גרוע.
לא ממש מעורר ציפיות
על פניו, נראה כמו אותו סיפור שראינו כבר אלף פעמים. זה לא בהכרח עושה את זה רע, יש דוגמאות איך מעבירים עלילה צפויה ובנאלית לגמרי בצורה טובה מעולה (לדוגמה: פלדה אמיתית), אבל זו לא התחלה טובה והטריילר – אם עברת את גיל 20 – לא ממש מעורר ציפיות.
הטריילר האמת הפתיע אותי לטובה
לסרט יש פוטנציאל להדק ולחזק את הסיפור, ואני מקווה שזה באמת יקרה.
הליהוק מבחינתי הוא עדיין שאלה פתוחה, בעיקר כי קשה להתרשם מהטריילר.
ואת הטאגליין של הפוסטר לא אהבתי.
לצפות או לא לצפות...
לא ממש אכפת לי אם האולפנים בונים או לא בונים על הסרט הזה. הטריילר נראה טיפשי לחלוטין, הוא מבוסס על ספר שהמחמאה הכי גדולה שראיתי עליו בתגובות למעלה הוא "לא גרוע כמו דמדומים", מבמאי שעשה עד כה בעיקר זבלונים וצוות שחקנים שלא הוכיח את עצמו עד היום. יש לי סיבה לצפות לזה?
את הספר אני לא מחבבת במיוחד. (בלשון המעטה)
אבל את גרף אני מחבבת מאוד מאוד (הבריון של ארצ'ר. עונג צרוף). אז יי!![!בלונים!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_balloons.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_balloons.gif" alt="" width="" height="" />)
אה וגם
"בעל ההוצאה נותן לנו מדי פעם לעשות הפקות אופנה אצלו בבית." בבקשה בבקשה אפשר הסבר למשפט הזה? :-)
בבקשה
http://www.fisheye.co.il/2011_collection
תודה רבה :-)
(ל"ת)
תודה! איכשהו פיספסתי את זה בזמן אמת
תענוג צרוף
הוא קרא לבני האדם הרגילים mundanes...
יכול להיות שאני מושפע מבבילון 5 (ככה הטלפתים קראו שם לרגילים), אבל המילה נשמעת כמו עלבון שנובע מהתנשאות. סוג של "mud-bloods". למי שקרא – יש באמת קו עלילה בסגנון כזה בספר?
לא אהבתי את הספר
הרגשתי שאני קורא את הארי פוטר עוד פעם רק עם משולש אהבה ודמויות קרטון. מעניין איך יהיה הסרט
לא כל כך מפתיע
בהתחשב בכך שהסופרת החלה את הקריירה הספרותית שלה ככותבת פאנפיק של הארי פוטר.
אני לא מבינה, זו אופנה עכשיו לקחת כותבי
פאנפיקים ולהפוך אותם לספרים?
50 גוונים, עיר של עצמות… מה יהיה?
אני חושבת שקלייר קדמה לאשת 50 הגוונים
היא סופרת מקצועית כבר כמה שנים טובות (אני חושבת שהיא כבר באמצע הסדרה השנייה שלה), והמסלול שלה למקצוענות שונה מזה של 50 גוונים. ככל הידוע לי, היא מעולם לא ניסתה למכור את הפאנפיק שלה (כנראה מכיוון שהוא סלאש הארי/דראקו) אלא גידלה לעצמה שם בקהילה, יצרה קשרים מקצועיים, ואז כתבה סדרה שמחקה את הארי פוטר בהרבה מובנים. לעומת זאת, הסופרת של 50 גוונים מכרה את הסיפור באינטרנט ורק לאחר שהצליחה איתו קיבלה חוזה מהוצאה לאור מקצועית.
draco dormiens
ושני האחרים בטרילוגיה מעולם לא היו סלאש.
היה שלב שבו היה לחץ על הסדרה להפוך לסלאש, אבל ממה שזכור לי הייתה סצנה אחת- בחלק השלישי והאחרון- וגם היא הייתה נראית כאילו היא נוצרה כדי לספק את המעריצים.
לא כל פאןפיק של הארי פוטר שהייתה לו הצלחה בפאנדום (אם כי רבים כן) הוא סלאש.
just saying
קיבלתי תיקון
לא קראתי את הפאנפיק, אבל ממה ששמעתי עליו הייתי די בטוחה שמדובר בסלאש.
עם זאת, אני לא טועה באמונה שלי שקלייר, ו-Draco Dormiens, הם האחראים לטרופ Draco in Leather Pants?
את זה אני כבר לא זוכרת. אם כי זה מצלצל נכון.
למרות שיש בי משהו שרוצה להגיד לך שזה גם היה קשור ל
irresistible poison
והפאןפקים של
Maya
יותר מאוחר.
אבל זה היה קשור להתלהבות הבלתי נגמרת מהדמות של דארקו בתקופה ההיא אני מניחה.
כמו ההתלהבות של כל בת שמניחה את ידה על רומח הדרקון מרייסטלין…
אבל לצערי הרב, הפעם האחרונה שקראתי את הדברים האלו הייתה אי שם לפני בערך 10 שנים, אז אל תתפסו אותי במילה.
למה לא?
מעט מאוד אנשים כותבים דברים מבריקים על הניסיון הראשון. רוב הסופרים משתפשפים בכתיבת דברים אחרים עד שהם מגיעים למשהו ראוי לפרסום, ולמה שהדברים האחרים האלה לא יהיו פאנפיקים? (כמובן, השאלה האם "50 גוונים" ראוי לפרסום היא עניין לויכוח נפרד).
אין לי משהו עקרוני נגד זה,
יצא לי לקרוא כמה פאנפיקים מבריקים בעבר, זו פשוט סדרת הספרים השניה ששמעתי עליו לאחרונה שהתחילה מסופרי פאנפיקים.
כי זה לא כזה נפוץ
אני יכולה לספור על האצבעות של יד אחת את הסופרים שהצליחו (או אפילו ניסו) לעשות את המעבר מפאנפיק לספרות מקור מקצועית, ואלו שהצליחו ברמה של קלייר או 50 גוונים אפילו יותר נדירים.
אני שמח שליהקו בת עשרים וקצת בתור הגיבורה הטינאייג'רית.
יותר מדי פעמים סרטים נהרסים בגלל איזה ילד שחקן חסר ניסיון. על כל אמה ווטסון, יש הרבה יותר דניאל רדקליף…
לא שאני יודע משהו לגבי יכולות המשחק של השחקנית הזו, אבל הסיכויים טובים יותר.
קודם כל, לא ראיתי את הטריילר.
המחשב שלי סובל ממקרה חמור של מחסור בסאונד עקב תקלה שאני לא מצליחה לסדר, ולכן אכתוב תגובה ראויה יותר ברגע שאראה את הטריילר.
אני חייבת להגיד דבר אחד : אני מאוד מצפה לעיבוד הזה. הספר סביר פלוס, אבל מלא בהומור ובחלקו הגדול גם הומור מוצלח ומתחכם. (בשאר זה בדיחות גסות שנונות להפליא.)
ויש לו טוויסט שהופך אותו מדרמה רומנטית על טבעית לבנות הנעורים שגרתית למשהו קצת מצחיק ומביך ובהחלט מקורי.
ואני בהחלט מקווה שבסרט יורידו את הרמז המטרים המאוד ברור לטוויסט הזה.
אז אני מקווה מהסרט שיעמוד בציפיות, כי הספר בהחלט מתאים לעיבוד לקולנוע מבחינת העלילה ואממ… הכל.
עכשיו ראיתי את הטריילר.
הדבר הראשון שחשבתי : הולי שיט, למה לאיזבל יש להביור במקום שוט? הם באמת חשבו שלהביור זה יותר מגניב משוט ?
ואז חשבתי : הסרט הזה לא הולך להיות משהו.
הרונות הזוהרות מגוחכות (אלוהים אדירים, איפה היה כתוב שהן זוהרות בספר? ), השחקן של ג'ייס יותר מדי דרמטי… ובעצם נראה כאילו הם לקחו את כל ההומור של הספר וזרקו אותו לפח. היחידי שנראה שליהקו מתאים זה סיימון, ואולי אלק. אבל אני מקווה שעוד יפתיע אותי.
גם העיצוב של השדים פשוט מכוער. וכל הסרט נראה כאילו הוא סובל ממחסור בתאורה.
טוב. אפשר רק לחכות ולראות מה יהיה בסוף.
לא קראתי את הספר
אבל נראה לי די ברור שלהביור זה יותר מגניב משוט.
שוט הרבה יותר סקסי.
ולהביור אי אפשר לשים בתור צמיד. (השוט של איזבל זה סימן ההיכר שלה. זה, ושהיא לעולם לא עולה על שום דבר שהוא פחות משמונה עשר סנטימטרים. )
כנראה שהתגובה לא מנוסחת היטב,
אבל מה 18 ס"מ!?
עבודה מובטחת לאורתופדים.
(ל"ת)
התגובה מנוסחת מושלם.
(ל"ת)
אני חושש שלא הבנתם את הבדיחה. או אולי אני שמח.
היא לא הייתה מצחיקה במיוחד, ופנתה לאוהבי הומור נמוך וגס.
אני אוהבת את רוב סוגי ההומור.
יש פה מיעוט שקרא את הספר. אבל זה ציטוט של איזבל לאחר שהיא מעדה על העקבים שלה.
יש סיכוי שלילי קולינס דיללה את הגבות שלה?
חוץ מזה, לא ממש אהבתי את הספר, והטריילר לא משהו מיוחד, לפי דעתי.
אני אחכה לתגובות של אחרים.
Saving people, hunting things
נראה כמו איזה שילוב בין "על טבעי" ו"פרסי ג'קסון". נראה שיש אקשן טוב, אבל בטח יגבילו אותו כי בכל זאת זה אמור להיות סרט לנוער והכל…
גם פה יש את לנה הידי? נו טוב, אולי זה לא כזה מפתיע. לחלק מהדמויות יש שמות שנראים מתאימים ל"משחקי הכס".
לא מצפה לזה במיוחד, אבל זה לא נראה כזה גרוע, בינתיים.
גם פה יש את לנה הידי.
היא משחקת את אימא של קליירי, הגיבורה. והיא לא תופיע הרבה.
בספר (ספויילר פוטנציאלי ולא בטוחה אם זה נחשב ספויילר כשזה קורה די בהתחלה) היא מותקפת ונחטפת בהתחלה, ואז מוצאים אותה והיא בתרדמת עד אמצע הספר השלישי.
נראה די גרוע.
האקשן, האפקטים, הצילום, השחקנים… פשוט פושר לחלוטין.
כל גל הפנטזיה לנוער הזה ממש נשחק. מבחינתי, הסרט היחיד בסוגה שהיה באמת טוב מאז הארי פוטר הוא הסרט של משחקי הרעב.
אם כבר פנטזיה לנוער- שיעשו סרט לפי "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". ברצינות, מדובר בספר מעולה. הסופר כותב אותו ממש כמו ספר אימה והוא לא מזלזל באינטליגנציה של הקהל לרגע. הסיפור גם מקביל למלחמת העולם השניה\שואה ומעניין לראות מה יש לסופר לומר בהקשר של הסיטואציות אליהן נקלעים הגיבורים. מה גם שתצלומי הוינטאז' שמלווים את הספר פשוט מדהימים.
משחקי הרעב זה מד"ב (הסרט, את הספר לא קראתי)
אני לא רוצה להיות קטנונית, אבל יש כל כך מעט מד"ב בין כל הפנטזיות, בימינו, שלאבד אחד נראה לי חבל.
הטריילר נראה מטופש, אם כי האקשן נראה בעל פוטנציאל (העריכה של הטריילר לא ממש מאפשרת הערכה מושכלת). אהבתי את הפוסטר, אבל.
אם זה יצליח, מה הסיכוי שנראה הפקה הוליוודית מתוקצבת של לעולם-לא-עולם?…
זה היה בתכנון איזה זמן.
(הפקה הוליוודית של Neverwhere, כלומר). לא יודע מה קרה עם זה. כנראה התפוגג.
לפחות אלים אמריקאים כן.
לפני כמה זמן גיימן פרסם בפייסבוק שלו ש-HBO מתכננים 4 עונות לאלים אמריקאים, כאשר שתי הראשונות יתבססו על הספר- ושתי העונות העוקבות ככל הנראה יתבססו על ספר ההמשך שגיימן מתכנן להתחיל לכתוב מתישהו.
פיכס אלים אמריקאים.
לעולם לא עולם, לעומת זאת, חמוד נורא. והוא בדיוק בדיוק עולם פנטזיה מתרחש לנו מתחת לאף אבל אף אחד לא רואה אותו של עיר העצמות הזה – אז זו ההזדמנות לדחוף אותו…
ועוד בלונדון,
שזה בכלל מגניב![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
2 עונות על אלים אמרקיאים?
אני בספק שהעלילה של הספר הדל הזה נכנסת בסרט אחד….
גם לעולם-לא-לעולם זה לא מד"ב
אבל אם מדברים על הפוגה בסרטי הפנטזיה, אני מצפה לעיבוד המתוכנן לסדרת Chaos Walking, שהיא גם מד"ב וגם סדרה מעולה. ובמידה פחותה יותר, גם למשחק של אנדר, שמצד אחד הוא ספר שיש לי עליו הרבה השגות (העולם לא ממש צריך עוד סיפור על ילד סופר מיוחד שכל הדברים הנוראים שהוא עושה מוצדקים בגלל הסופר מיוחדות שלו), ומצד שני ממש מעניין אותי לדעת מה יקרה כשאורסון סקוט קארד, בגלגול המטורף וההומופובי הנוכחי שלו, יקבל פתאום במה בינלאומית.
אה, את מניחה קשר בין הפסקאות שלי.
זה לעיתים נדירות המצב.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
"נורא מוצדקים בגלל הסופר מיוחדות שלו"?
לא רוצה להיכנס לאוף טופיק על אנדר בפעם האלף, אבל זה בערך הכי לא מדויק שאפשר.
אני מאד אמביוולנטית בקשר לזה.
מצד אחד אני לא רוצה להיכנס לאוף טופיק, מצד שני אני פשוט לא מסוגלת לקרוא את הדברים האלו ולעבור עליהם בשתיקה.
אבל אני אעשה את הדבר הנכון ולא אתווכח איתך על זה. זו לא בעיה שלי שככה את חושבת ואין סיבה שזה יפריע לי. שיהיה לך יום טוב.
זו גם לא "בעיה" שלי שככה אני חושבת
אם את רוצה את המלה האחרונה אז בבקשה, אבל אל תעליבי אותי בדרך.
אמרתי כבר לפחות פעמיים,
שאני לא מצפה ממך לשנות את דעתך, אלא להבין גם את הצד המנוגד ושהכל יותר מורכב מאיך שאת מציגה אותו.
הדרך שבה את מתארת את ההתרחשויות בכל למתים כל כך רחוקה מאיך שזה באמת, והמילה "להיפטר" בפסקה הראשונה שלך גם כן חוטאת למציאות.
אני לא מרגישה צורך להמשיך בדיון הזה כי ברור לי שלא נגיע להסכמה וששום דבר טוב לא ייצא מזה. זה סתם מתסכל אותי ואני מרגישה שאין בזה טעם. הייתי יכולה להמשיך לדבר איתך על זה כל היום, ויש לי עוד המון מה להגיד, אבל חבל לי על הזמן ועל העצבים שלי. תני לי את המילה האחרונה ונסיים עם זה.
[נקודה למחשבה, שאני לא אענה למה שיהיה לך להגיד עליה- גם הבאגים רצחו בני אדם, למה סלחת להם?]
ברצינות, מספיק
זו כבר הפעם הרביעית או חמישית שמסבירים לי שיש משהו לא בסדר איתי בגלל הדעה שלי על פאקינג ספר, ואז מופתעים שאני במגננה?
אני לא מסרבת להקשיב, או סותמת אזניים, או כל דבר אחר שמשמעותו שאני מנהלת את הדיון הזה בדרך הלא נכונה. אני פשוט לא מסכימה אתכם. אם אתם לא מוכנים לכבד את העובדה הזו, ואותי יחד איתה, אז אני לא רואה משמעות בהמשך השיחה הזו.
ספר טוב מאוד, אבל עדיין, כולה ספר.
אני ממש רואה את העשן יוצא לשתיכן מהאזניים. כולה ספר. לא צריך לפתוח על זה מלחמת עולם שלישית. אני מבטיח לכן שאנדר לא נעלב, פסיכופת או לא.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
כן בבקשה! מתה על הספר הזה.
(ל"ת)
הז'אנר הכי מאוס בשנים האחרונות
לא רק בסרטים אלא גם בספרים.
אני כבר מתקרב לבגרות (אוטוטו 18), אבל עדיין אני יכול להנות מסרטים של פיקסאר, דיסני, הפיג'מות- אם ללכת לסדרות, וכו'. אף סרט שפונה לגיל מסויים לא צריך לפנות *רק* לגיל הזה, לדעתי. ואני מרגיש כאילו דמדומים, פרסי ג'קסון, עיר של עצמות ו(לפחות בספרים, הסרט היה סביר) משחקי הרעב פונים נטו רק לבני נוער. לבנות נוער, יותר נכון. זה על גבול העוול להשוות את הספרים האלה להארי פוטר (אני אישית אהבתי מאוד גם את הסרטים אבל מבין איך אפשר עוד להתווכח על זה), שהיו בו דמויות אדירות, עלילה מתוכננת היטב, וכתיבה יפהפייה.
אני קורא עכשיו את שיר של אש וקרח (משחקי הכס, אם תרצו) והסדרה הזאת היא שלושים רמות מעל כל פנטזיה-נטו (הארי פוטר זה לא לגמרי פנטזיה מבחינתי, כי זה מהעולם שלנו) אחרת שקראתי. אם אתם רוצים לקרוא פנטזיה, זה הספר שאתם מחפשים.
הארי פוטר זה פנטזיה נטו.
ואני לא ארשה לאף אחד להגיד אחרת. זה שזה לא פנטזיה אפית (מתרחשת בעולם אחר) לא נותן שום זכות להגיד שזה לא פנטזיה. תודה רבה. שיר של אש ושל קרח הוא ממש אוברייטד לדעתי, כי בקושי הצלחתי לסיים את הספר הראשון. הוא נמרח ונמרח ואין בו שום קצב בידורי. אויל הדמויות בו מדהימות ואולי זה כביכול שלושים רמות מעל פנטזיות נוער, אבל אהבתי את הסדרה ולא את הספר.
אנשים נוטים לזלזל בפנטזיות נוער המאוד מהנות האלו, ואנשים.. טוב כמותך. שחושבים שזה קטן עליהם ושאין להם שום ערך כי זה לא נועד להיות עמוק במיוחד. שניצקלייני משהו. פרסי ג'קסון גרם לבן דוד הערס שלי לשבת ולקרוא וזה חתיכת הישג.
גם אני נושקת ל18, אבל אני נהנית באותה מידה מכתבים של צ'כוב( האדיר!) לבין ספרים נוסחתיים של ריק ריירדן.
אני ממש לא שניצקלייני
הסרטים האהובים עליי הם סרטי נולאן + פיקסאר, הספרים האהובים- הארי פוטר. במוזיקה אני אמנם שונא את המיינסטרים הפופי העכשווי אבל לא מתחבר לפינק פלויד, לד זפלין ושאר הלהקות ה"איכותיות" למיניהן.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ועדיין אני לא סובל את התת ז'אנר הזה בפנטזיה, ואני חושב שהוא רדוד ומעצבן. זכותי.
לגבי הארי פוטר- אוקיי, זאת פנטזיה. אבל הזמן הוא עכשיו, העולם הוא כדור הארץ, וכו'. זה שונה ממשחקי הרעב, שר הטבעות (שאגב, לא סבלתי, כי אני מאוד לא מתחבר לעולמות אחרים… כאן משחקי הכס הצליח להפתיע אותי, כי כן התחברתי לעולם שלו), המשחק של אנדר וכו'.
לגבי משחקי הכס- באמת? דווקא הופתעתי מכמה הספר קריא ומהנה. הוא ממש לא נמרח, לפחות לא הראשון (השני והחצי הראשון של השלישי אולי קצת כן). העלילה של הספר הזה היא עלילת-דומינו, כלומר דבר מוביל לדבר, וזה סוג העלילה האהוב עליי. בגלל שההוא נחטף ההוא הרג ובגלל שהוא ההרג אז ההוא שיקר וכו' וכו'.
משחקי הכס כל-כך לא נמרח!
סלחי לי שאני מתרעם אבל האפיון המרכזי של הספר לעומת המשך הסדרה הוא עד כמה הוא מהודק ו"רץ" עם העלילה שלו. אין פרקים שניתן לערוך החוצה ושהקורא לא ישים לב שמשהו חסר, אין התעכבויות על חיי יום-יום או שרטוט דמויות נטו ולבטח שהוא לא נמרח. פשוט אין לו מקום להמרח, בניגוד לחלק מהספרים האחרים בסדרה. אם יורשה לי לשאול ואם את זוכרת, היכן הרגשת שהספר נמרח?
אמנם הפריעה לי מעט האמירה הגורפת של יובל המפוקס אבל את תחושת המיאוס מהספרות הפופולרית היום בקרב בני-נוער היא משהו שרבים חולקים. עם-זאת, לי אישית אין בעיה עם הספרים האלו, מפני שהם אכן מביאים לכך שבני-נוער קוראים ופותחים בפניהם צוהר לספרים נוספים, בין אם טובים יותר או טובים פחות וזו נקודה שאי-אפשר להתעלם ממנה כששופטים תופעות כמו דמדומים, משחקי הרעב וכיוצא בזה.
תגובה משותפת לך וליובל,
אתמול כתבתי תגובה ארוכה ומושקעת והאינטרנט שלי לא שלח אותה, אז אני עדיין קצת ממורמרת.
ליובל:
הנה הבדלים. יש סוגה בפנטזיה שנקראת 'פנטזיה אפית' שמתרחשת בעולם שהוא לא העולם שלנו. ועל הספרים שכתבת: הארי פוטר, פנטזיה. משחקי הרעב זה בכלל מד"ב- שמתרחש בעולם שלנו,ר ק בעוד כמה מאות שנים. המשחק של אנדר- כנ"ל משחקי הרעב. שר הטבעות- פנטזיה אפית.
ולשניכם על משחקי הכס:
לא. לא אהבתי אותו. לא התחברי לדמויות הכביכול מאוד אנושיות שלו, לא היה אכפת לי מי יחיה ומי ימות. וסופר טוב צריך שנרגיש קשר לדמויות שלנו כדי שנתעניין בעלילה. וכן, הספר, בשבילי, היה מאוד נמרח, הוא לא זז לשום מקום והוא היה ארוך בצורה מיגיעת שלקח לי חודש לסיים אותו. חודש! את הארי פוטר ומסדר עוף החול, ספר הזהה באורך שלו- קראתי בתוך יום. קראתי אותו פעם בגיל 12 (הייתי תמימה וטיפשה) ולא אהבתי אותו. אחרי שיצאה הסדרה חשבתי לתת לו עוד צ'אנס, לראות אם זה עבר לי עם הגיל, ולא. הספר היה כמו שזכרתי אותו. הוא פשוט לא הגיע אלי. זה כמו שאתה שומע על איזה מקרה בחדשותש קורה במקום מאוד מרוחק עם אנשים שאתה לא מכיר, ופשוט זה לא מעניין אותך. אנשים לפעמים מאוד מתפלאים מהטבעם שלי. גם לא אהבתי את המשחק של אנדר, וגם זה לא עבר לי עם הגיל.
לגבי הפנטזיית נוער הפופולארית, זה בדיוק מה שאני אומרת. חוץ מזה שהספרים האלו הם ערך בידורי המשתווה לסיטקום בטלוויזיה, אתה יודע שאין שום דבר מאחורי זה אבל אלוהים כמה שזה מהנה.
פה הבעיה
גילטי פלז'רס יש לי בשפע עם סרטים, סדרות, שירים, וכו'. רק עם ספרים, אולי בגלל הזמן שצריך להשקיע בהם, אני מרגיש שאני חייב לאהוב אותם מכל הלב בשביל שהם יהיו שווים קריאה, ולא סתם "אני לא יכול להפסיק לקרוא…. אבל אני לא אוהב את מה שאני קורא".
אז לדעתי, אתה לא חובב ספרים אמיתי.
הארי פוטר הוא האהוב עלי, מיד אחריו הלווייתן מבבל. בסדר ? אבל יש המון ספרים שאני אוהבת או מחבבת ושהם נחמדים פלוס.
אם תקרא רק ספרים שהם הספרים האהובים עלייך, תקרא ממש מעט ספרים.
ספרים זה בידור, בידור גם יותר 'בריא' מאשר טלוויזיה או מחשב. כמו שאתה לא צופה רק בתוכניות ממעלה ראשונה, אני לא קוראת רק ספרים ממעלה ראשונה. ולכל אחד באמת יש קצב קריאה אחר- אם ספר תפס אותי, איכותי או לא איכותי, אני לא מרפה עד שאני מסיימת אותו. אמא כבר לא מרשה לי לקנות ספרים ולספריה הציבורית כבר אין מה להציע לי. (למרות שהספרנית נורא אוהבת אותי ותמיד משאירה לי מקום בהזמנת ספרים החודשית שלה. ביקשתי ממנה את דרקולה של ברם סטוקר, אני עדיין מחכה לו.)
סרטים מעבירים לך פחות זמן, אבל הם גם מאפשרים לך להתעצל. ספרים מחדדים את המוח הרבה יותר, ואישית, אני מקבלת חוויה יותר אמיתית בספר. וזה שווה את הכמה שעות נוספות להשקיע בזה.
נכון, אני לא חובב ספרים אמיתי
אני לא קורא ספרים באופן רציף, אלא פעם בחצי שנה קורא שניים-שלושה. 5 ספרים בשנה זה ההספק שלי.
יש כל מיני דרכים לאהוב ספרים.
ולהיות סלקטיבי בספרים שלהם אתה מקדיש את הזמן שלך – בעיקר אם אין לך הרבה זמן… – זה לגמרי לגמרי בסדר. ובהחלט קיימים אוהבי ספר שנהנים מטראש בקולנוע ובטלוויזיה אבל לא בספרים. או בקיצור: אוהבי ספר הם מי שאוהבים לקרוא ספרים, לא רק מי שאוהבים לקרוא ספרים בדרך אחת מסוימת.
מאיזה איזור בארץ את?
את מוזמנת לשאול ממני ספרים אם את גרה קרוב לכפ"ס.
ליד נתניה.
ואני לוקחת אוטבוסים לכפ"ס מאז ומתמיד.
תוכלי להצטרף לקבוצה בסקייפ? בטוח ימחקו את זה עוד שניה.
אם לא, המייל שלי:
Ayuki1@walla.com
נשלח מייל
(ל"ת)
זה תת-ז'אנר של פנטזיה.
הפנטזיה שיוצאת מהעולם שלנו, שמתרחשת לנו מתחת לאף ואנחנו לא רואים אותה, שחבויה בהיסטוריה שלנו או נסתרת מעינינו. אם אתה אוהב את זה – יש הרבה מעבר להארי פוטר בז'אנר. לעולם-לא-עולם של גיימן, כאמור. סדרת דירק ג'נטלי של דאגלאס אדאמס. ספרי פנטזיה אורבנית למיניהם. פנטזיה זה ממש, ממש לא רק עולמות אחרים והקווסטים אליהם יוצאים הגיבורים של העולמות האחרים הנ"ל. זה כל מה שמעבר לעולם שלנו, והגבול היחיד של הז'אנר הוא הדמיון של הכותבים. פשוט תחפש את הכותבים הנכונים.
אני מאוד משתדל לא להכליל, אז אני אדגיש מה כן קראתי
הסיבה העיקרית לביקורת שלי על רוב ספרי הפנטזיה היא אולי העובדה שקראתי את הספרים שנחשבים לפסגות הז'אנר, והם הצליחו לעצבן אותי ולהוציא לי את המיץ מהז'אנר. קראתי את:
– הספר שנחשב לפסגת הז'אנר בכל הזמנים, שר הטבעות. הוא גם אחד הספרים שהכי סבלתי לאורך הקריאה בהם. התחלתי אותו כי הפתיחה הייתה נחמדה והכרחתי את עצמי לקרוא עד הסוף, בתקווה לPay off, שלא הגיע. וכמה מסעות, אלוהים. אני לא אוהב מסעות, זה עושה לסופר עבודה קלה מדי בפיתוח העלילה, כי העלילה כביכול מתפתחת מעצם זה שהדמויות הולכות מנקודה א' לנקודה ב'. אני מבין שרוב האנשים התחברו לבניית העולם האמינה, ההרפתקה והאפיות של הסיפור וכו', אותי זה פשוט לא מעניין.
– עוד אחד מהספרים שנחשבים לטובים יותר בז'אנר, קצת יותר עכשווי- חומריו האפלים. בו קצת יותר נהניתי, אבל גם איתו היה לי קשה. הדמויות היו מוזרות, הקטע עם הדמונים מבלבל ומעיק, לא התחברתי לכל הדגש על הדת והאלוהים.
– בשורות טובות, שהוא מהספרים היותר נחשבים של "הפנטזיה הקלילה". שוב, זה התחיל נחמד. אבל לעומת סרט, שיכול להיות קליל וכיפי לאורך שעתיים, עם ספר אתה צריך לבלות לאורך שבוע-שבועיים ולמצוא זמן להשקיע בו. כשהוא לא לוקח את עצמו אפילו טיפה ברצינות, אתה מתחיל לאבד עניין.
– פסגת הפנטזיה לנוער ( מלבד הארי פוטר), משחקי הרעב. משולש אהבה שעניין לי את הישבן, דמות ראשית אובר דרמטית ובלתי נסבלת, שני ספרים ראשונים עם אותה עלילה, העובדה שלא נהניתי ממה שקראתי באותו רגע אלא רק חיכיתי לראות מה יהיה בסוף, וכמובן הספר השלישי שהיה מהגרועים שקראתי בחיי, הופכים את הסדרה הזאת לגרועה ביותר שקראתי במלואה.
– חלק מנרניה. ילדותי מאוד, כתוב בצורה מיושנת, ו.. פשוט מעצבן כזה.
בקיצור, התנסיתי עם הרבה ספרי פנטזיה והיחידים שבאמת שבו אותי היו הארי פוטר וששאו"ק. מה ההבדל הגדול ביניהם לבין הספרים האחרים? לטעמי, בהם הדמויות מספיק מציאותיות בשביל שהדברים הפנטסטיים שקוראים להן ירגישו באמת קסומים. והעלילה מתבססת על תככים ויחסים בין-אישיים, עם הרבה דגש על דינמיקה בין הדמויות- סוג העלילה האהוב עליי.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל זה רק טעמי
(מסוג ההודעות שהסיכוי לקבל עליהן פישלייק הוא אפסי בהתחשב בכמות הפרות הקדושות שנשחטות בה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
קבל פישלייק.
ואפילו תגובה מחזקת: אני מסכים עם כל מה שאמרת כאן, למעט "בשורות טובות" שהוא, לטעמי, ספר נהדר. אבל היי, אין שני אנשים עם טעם זהה לחלוטין.
אכן סדרת שיר של אש וקרח והארי פוטר הן הסדרות היחידות שבאמת עקבתי מהספר הראשון ועד האחרון (שפורסמו). בכללי, יש לי בעיה עם סדרות ספרים- לרוב אני מאבד עניין לפני שאני משלים את הסדרה, כי בסופו של דבר הרבה סופרים לא יכולים לשמור על עניין לאורך זמן.
כאמור - יש הרבה סוגים של פנטזיה.
ואם מה שאתה מחפש זו פנטזיה שנטועה בכאן ובעכשיו – אז זה קיים, וזה נקרא (לרוב) פנטזיה אורבנית.
אלה לא ממש הפסגות
אתה מתייחס כאן לקלאסיקות של הז'אנר. למעשה, רוב התלונות שלך הן התלונות ה"מקובלות" על הספרים האלה (למעט "בשורות טובות" ובנרניה שכחת "מטיפני" לתלונות הרגילות). שר הטבעות פרץ דרך והגדיר סוגה (פנטסיה אפית). אחר כך אנשים אחרים עשו דברים אחרים ולפעמים גם כתובים טוב יותר בסוגה הזו, אבל הכבוד נשמר לשר הטבעות בגלל הראשוניות ובגלל בניית העולם המושקעת שעד היום מהווה איזה סטנדרט שיש לשאוף אליו בתת הסוגה הספציפית שלו.
אם פנטסיה אורבנית היא מה שעושה לך את זה, אתה יכול לנסות את גיימן שהומלץ לך פה, את "קוסם היונים", "מקים המתים", משהו של טים פאוארס ועוד שכרגע לא עולים לי בראש. אם שילוב של היסטורי וניחוח פנטסטי נשמע לך טוב, הייתי ממליצה בחום על "הפלגה לסרנטיום" של גבריאל קיי (אולי גם האחרים שלו טובים,אבל את זה קראתי ואני ממליצה בפה מלא).
גם אני לא מתחברת בכלל לכל פנטסית הנוער של ימנו, כולל הארי פוטר – קראתי את הראשון בעידוד חברים וזנחתי את הסדרה. את חומריו האפלים לפחות הצלחתי לסיים (אבל גם בעיני הוא יותר מידי התאמץ להיות אנטי-נרניה וחבל, כי ההתחלה כן הייתה מלהיבה בעיני). את"משחקי הרעב" אפילו לא טרחתי לקרוא. אולי נשלים את הסרט…
מחזק את ההמלצה לטים פאוורס
פנטזיה אורבנית והיסטוריה סודית הם ההתמחות שלו.
בתחום ההיסטוריה הסודית אני ממליץ על "זרמים זרים", "שערי אנוביס" ו"הגד"
בתחום הפנטזיה האורבנית את "הזדמנות אחרונה"
באופן כללי, הסיפורים הקצרים של גיימן נפלאים.
יש לו כמה סיפורי פואנטה גדולים, ובאופן כללי כמה שאני קורא מדי פעם כדי לראות דוגמה לכתיבה מוצלחת. בכלל לא מזכירים את הספרים שהזכרת (בנוגע ל"שר הטבעות" – אני ממש מבין אותך. זה יותר קשה מלקרוא את התנ"ך).
אם זה מפריע לך
תחליפי בפוסט שלי את המילה פסגות במילה קלאסיקות , אני מאמין שזה עדיין תקף. והעובדה שאלו תלונות מקובלות- טוב, לא התיימרתי לתת פרספקטיבה חדשה על הנושא, רק להסביר למה אני לא התחברתי. כנראה שאני לא לבד.
זאת פעם ראשונה שאני שומע את המושג "פנטזיה אורבנית", וזה נשמע לי מעניין, אני אבדוק את הספרים האלה.
לגבי הארי פוטר- תופעת ה"קראתי את הראשון ולא הבנתי על מה המהומה" היא תופעה ידועה. שני הספרים הראשונים ילדותיים, פשטניים והרבה פחות מפותחים מספרים 3-7. לא סתם אומרים שהספרים מתבגרים יחד עם הקורא, זה באמת מורגש מאוד. מאוד. אני תמיד ממליץ לאנשים לצפות בשני הסרטים הראשונים, לדלג לספר השלישי, ואם הם יאהבו את הסדרה להשלים את שני הראשונים לפני, או אחרי, שהם יסיימו את האחרון, כי אז הם מקבלים ערך (כשאתה יודע עבור מה הם היוו בסיס).
קלאסיקות הם לא דווקא הספרים ששווה לקרוא
כמו שולנסיה אמרה, שרה"ט ונרניה יותר היו החלוצים, אבל מאז ז'אנר הפנטזיה התפתח למקומות אחרים לגמרי. בכלל, אני חושב שהספרים שאמרת הם יותר הספרי פנטזיה שהקהל הרחב שומע עליהם/קורא אותם, ופחות הספרים שממש נפוצים בקרב חובבי הז'אנר. אני ממליץ ממש על הספרים של רוג'ר זלאזני:
תשעה נסיכים לאמבר והמשכיו – סדרת ספרים על בן למשפחת מלוכה רווית תככים שיש להם את היכולת ליצור עולמות כרצונם – הרבה פוליטיקה ומגניב. נראה לי שאם אהבת את ששאו"ק תאהב גם את זה.
אדון האור – קבוצה של בני אדם משתמשת בסופר-טכנולוגיה כדי להציג את עצמם לשאר העולם בתור האלים ההודים. אדם אחד (פאוזה) משכנע אנשים שהוא בודהה כדי להלחם בהם. (גם בעולם שלנו, הדת ההינדית והבודהיזם היו סוג של דתות יריבות)
לילה אחד באוקטובר הבודד – מגה קרוסאובר של דמויות קלאסיות, וחבל שאני אפרט.
גם "הביאו לי את ראשו של נסיך החלומות" הוא טוב.
חוץ מזה אני מצטרף להמלצה על "שערי אנוביס" של טים פאוורס, ספר ממש מגניב. "חלום קדחת" ספר ערפדים של ג'ורג' מרטין. "לעולם לא עולם" של גיימן. שלושת אלה ספרים שיותר נשארים בגבולות העולם שלנו.
בקיצור, ספרי פנטזיה יכולים להיות מאוד שונים אחד מהשני, וזה שלא התחברת לסוג מסוים לא אומר שלא תתחבר גם לסוג אחר. לדעתי, שווה לנסות.
כמה המלצות נוספות
סבריאל.
סדרת הפנטסיה של בראסט (יצאו כמה ספרים בעברית). היתרון שלה הוא שרוב הספרים עומדים בפני עצמם, למרות שיש המשכיות.
אם לא נתקלת עדיין בפראצ'ט אז רוץ. פראצ'ט לוקח את רוב המוסכמות של הפנטסיה ומעקם אותם ומעוות אותן.
ושווה אולי לשקול את הסדרה הראשונה של רומח הדרקון, רק בגלל רייסטלין. מהשאר תתרחק.
הפסקתי את הטריילר באמצע
נמאס לי מטריילרים אפיים
אם כבר מדברים על "עיר של עצמות"
התיאשתי ממנו בפרק השלישי. ואני הייתי משוגע על הארי פוטר. מה אתם אומרים? הוא ראוי לצ'אנס? ההמשך משתפר? (פשוט חבל לי על הכסף שהוא עלה…)
אין שום קשר בין הארי פוטר לעיר של עצמות.
קח בחשבון שבספר עיר של עצמות יש רומנטיקה דביקה, הומור גס, נטיות מיניות הא… בואו נשאיר את זה ככה. יש שם גם אקשן ועלילה, אבל הם לא דומים בכלל להארי פוטר.
אני אפילו לא מנסה להשוות.
וכן, כל מורטל אינסטרומנטס קורצת הרבה יותר לבנות. (ולאנשים כמוני שמאוד נהנים מה'טוויסט' המאוד צפוי בסוף ואיך שהוא משפיע עליהם בשאר הסדרה ומלגלגת על כל האומללות ממנו.)
קצת התאכזבתי מטריילר
מאוד אהבתי את הספר ואני מרגישה שקצות הרסו את הטריילר הזה עם אווירה אפלה מדי