ביקורת: שנה קשוחה מאוד

כדאי שתדעו לבטא נכון את שמו של הבמאי ג'יי. סי. שנדור, כי על פי כל הסימנים הוא עומד להיות גדול

תקשיבו: ג'יי. סי. שנדור. מבטאים את זה עם ש', לא עם צ'. וכדאי מאוד שנסגור את הנושא הזה כבר עכשיו, כי יש סימנים ‏טובים שהוא הולך להיות אחד מהבמאים הגדולים בעולם, ואנחנו לא רוצים עוד מקרה נגרר של ספילברג/שפילברג או סקורסזה/סקורסזי.

כשמדברים על "במאים מבטיחים" לעתים קרובות מתכוונים לבמאים שיצרו סרט אחד מצוין והמון ציפיות, ‏ואז לפעמים מתברר שסרט אחד זה כל מה שהיה בהם. זה לא המקרה עם שנדור, הוא ביים עד היום שלושה סרטים, את שלושתם הוא גם כתב בעצמו: "התמוטטות" המבטיח, "הכל אבוד" הנהדר והשאפתני, ועכשיו גם "שנה קשוחה ‏מאוד". כל זה בתוך ארבע שנים. וסטריק כזה, של שלושה סרטים מוצלחים ברצף כל כך מהיר, זה ‏כבר לא להיט חד פעמי, זה לא פוקס, זה סימן של במאי מוכשר ומיומן במידה נדירה. שנדור אמנם ‏חמק עד עכשיו מהרדאר של האוסקר, משום מה, אבל הוא לא יחמוק לנצח. הסרט הבא שלו עשוי להיות זה ‏שיהפוך אותו רשמית לשם גדול, ואם לא הסרט הבא, אז זה שיבוא אחריו.‏

‏"שנה קשוחה מאוד" הוא הראיה הטובה ביותר עד היום לכך שיש משהו בשנדור הזה. ‏‏"התמוטטות" היה אקטואלי ו"הכל אבוד" היה סרט קונספט – סרט שלם עם איש אחד לבד. "שנה קשוחה מאוד", לעומת זאת, הוא סרט סטנדרטי לגמרי על פניו. אין גימיק, ‏אין זוית אקטואלית מיוחדת. תיאור העלילה לא נשמע מרגש. הכל טמון בביצוע: בכתיבה, בבניית ‏דמויות, בבימוי ובעריכה, שנדור הופך את הסיפור הרגיל הזה למרתק. הוא יודע מה שהוא עושה.‏

ב-1981 – שנה אלימה מאוד, שבה נרשם מספר השיא של תקריות אלימות בניו יורק סיטי – אבל (כמו "הבל") ‏מוראלס הוא הבעלים של חברת דלק, איש עסקים מבריק, שמנסה לאפשר לחברה שלו לשרוד ‏ולהתפתח, וזה לא קל. נהגי המשאיות שלו מותקפים בזה אחר זה, המשאיות נחטפות, והדלק ‏שבהן נגנב. במקביל, אבל ‏(אוסקר אייזק) ‏רוכש פיסת נדל"ן במיקום אסטרטגי, משלם את המקדמה ‏לבעליה החרדים, וניתן לו חודש להשיג את היתר. ואז חוק מרפי נוסח משולב תשמ"א תוקף בכל ‏החזיתות, הוא מסתבך עם חברות מתחרות, עם מס הכנסה ועם אשתו, והשגת הכסף בזמן נראית ‏כמו משימה בלתי אפשרית. ואם הוא לא ישיג אותו – הלך עליו, הוא כרה את הקבר העסקי שלו ‏במו ידיו. ‏

את "שנה קשוחה מאוד" תמצאו בוודאי מסווג תחת הז'אנר "סרט פשע" – וזה כמעט נכון. יש פה ‏את כל מה שצריך בסרט פשע, חוץ מדבר אחד: פשע. הסרט בהחלט מזכיר סרטים אחרים ‏המספרים על אנשים שמגשימים את החלום האמריקאי דרך עולם העסקים המפוקפקים, בעיקר ‏סדרת "הסנדק" ו"פני צלקת" – בין השאר משום שאוסקר אייזק נראה כמי שבחר במודע לגלם את ‏אל פאצ'ינו. אלא שבניגוד לגיבורי הסרטים האלה, שבחרו בדרך הקצרה יחסית והלא חוקית ‏לעושר, אבּל הוא לא פושע. הוא מצהיר במפורש שהוא בחר שלא להיות גנגסטר. הוא יגשים ‏את החלום האמריקאי, אבל יעשה את זה בדרך הישר, כאזרח שומר חוק, גם כשאנשים מסביבו ‏בוחרים בדרכים חוקיות פחות כדי לשמור על עצמם ועל עסקיהם. הסרט הזה הוא מין נגטיב של ‏‏"פני צלקת": השאלה היא לא רק האם אבל יצליח לגמור את החודש, אלא האם העקרונות ‏המוסריים שלו יגיעו לנקודת הסיום ביחד איתו. זה לא יהיה קל.‏

‏"שנה קשוחה" בונה את המתח באיטיות. כשיריה או מרדף אינם רעש רקע סטנדרטי אלא משהו ‏יוצא מגדר הרגיל, כל אחד מהם נחשב. הנשק הסודי של הסרט הוא ג'סיקה צ'אסטיין בתפקיד אנה ‏מוראלס, אשתו של אבל, שהיא גם שותפה בעסקיו ובמובנים רבים, המקור לעושרו. בעוד אבל הוא ‏ישר כמו סרגל, אנה היא סיפור מסובך יותר: היא נראית לפעמים כמו אשתו-של תומכת ובמקרים ‏אחרים כמו תככנית מסוכנת, וצ'אסטיין הנפלאה ממגנטת, מסקרנת ומושכת את המבט בכל סצינה, ‏גם השקטות שבהן. ‏

כמו גיבורו, גם "שנה קשוחה מאוד" בוחר בדרך הישר ומשלם על זה את המחיר. הרבה יותר קל ‏למשוך תשומת לב עם פיצוצים, אורגיות ופשע גדול מהחיים מאשר עם סיפור על איש עסקים עם ‏מעיל חום שמנסה לסגור עיסקת נדל"ן, ולא משנה עד כמה מדויק יהיה התסריט. הצניעות שהסרט ‏כפה על עצמו לא מאפשרת לו להיות סרט "גדול" – אפילו אם תצפו ותהנו, לא בטוח שתזכרו את ‏הסרט מספיק בסוף השנה כדי לדרג אותו כאחד הסרטים הטובים שנעשו בה. ובכל זאת: את ‏הסיפור שלו הוא מספר באופן משובח, ולא כדאי לפספס אותו, בין השאר כדי ‏שתוכלו להגיד, כשהעתונים יכתבו על האוסקר הראשון של ג'יי. סי. צ'אנדור, ש-א. אתם הכרתם אותו עוד כשהיה קטן, ו-ב. מבטאים את זה שנדור, לעזאזל.


פורסם במקור בוואלה