-
-
תגובות אחרונות
דיונים מתמשכים
"דיונים מתמשכים" הם רשימת כתבות שכבר ביקרת בהן, אליהן נוספו תגובות חדשות מאז ביקורך האחרון. כלי זה עוזר מאוד במעקב אחר דיונים מתפתחים ואחר דיונים חדשים בכתבות ישנות.
כדי להפעיל את "דיונים מתמשכים", יש צורך להיות מחובר לאתר:
דיונים חמים
-
אווטאר
Avatar
לוחם מארינס לשעבר המרותק לכסא גלגלים טס לפנדורה – פלאנטה שבה חיים חייזרים כחולים ענקיים. הוא נשלח להתחבר ולרגל אחרי החייזרים באמצעות אווטאר – גוף חייזרי עליו הוא שולט מרחוק.
הדבר הכי דומה שיש לסיור בעולם אחר. מדהים.
שאלת תם
יכול להיות שאני הוזה, אבל באתר הישן לא הייתה ביקורת על הסרט?
לא הייתה
עד כמה שאני זוכרת הוא נבחר בטקס של 2009 לסרט השנה ואז בתגובות התנהל דיון. אבל אני לא זוכרת שהיה דיון רשמי, כנראה בגלל שהוא יצא אחרי שהאתר כבר נסגר.
אני די בטוח ש"ממזרים חסרי כבוד" נבחר לסרט השנה (ובצדק)
(ל"ת)
כמה הגיגים על אווטאר (שכתבתי לאחר הצפייה, ביוני 2010)
הסרט עצמו היה סבבה. העלילה וגם חלק מהמחוות הויזואליות הזכירו לי כ"כ הרבה סרטים וספרים… פוקהונטס, רוקד עם זאבים, הסמוראי האחרון, הנסיכה מונונוקי, מטריקס, חולית (הספר), קול למתים (אגב, כל הסרט חשבתי לעצמי שאורסון סקוט קארד ודאי נהנה ממנו בטירוף) ועוד. על אף שהעלילה לא הייתה מקורית כמעט בשום דבר וצפויה למדי ברובה המכריע, נהניתי מאוד. דווקא לא מהוויזואליות. לא שהיא לא הייתה יפה; אני לא מהאנשים שמתלהבים מאפקטים, מאנימציה ממוחשבת או מתלת ממד בפני עצמם. אני מעדיפה אנימציה פשוטה אך "יצירתית" ומעניינת כמו ב"צוללת צהובה", למשל, על פני אנימציות מרהיבות שמנסות לחקות את המציאות. אני יכולה לאהוב סרט עם ויזואליות עלובה רק כי הסיפור סוחף אותי. אבל המכלול צריך לעבוד, הוויזואליות צריכה לשרת את העלילה. אני אוהבת סרטים שהם חוויה בידורית, ואווטר הוא בראש ובראשונה חוויה כזאת. להערכתי הוא חוויתי בדו-ממד כמעט באותה המידה. לא שהממד הנוסף לא הוסיף, אבל די בקטנה, נראה לי. הוא יפה ומרהיב כי הוא פשוט כזה, לא כי הוא תלת ממדי.
מבחינה עלילתית, הדמויות היו שטוחות כמו בסרט של דיסני (טרום התלת ממד) והיו קווים ברורים של "טוב" ו"רע", לא היה בזה שום תחכום; אבל עלילה נדושה יש גם בהרבה סרטים מהנים אחרים, וגם הפעם היא עשתה את עבודתה: אהבתי את הדמויות (הן היו נעימות לעין ולאוזן), הזדהיתי איתן, חששתי לגורלן, שמחתי בשמחתן, התעצבתי בעצבותן. ישבתי בקולנוע, נכנסתי לעולם אחר, קסום ומופלא, סיפרו לי סיפור באופן יפה ומרתק – זה מבחינתי קולנוע במיטבו. זה לא סרט קאלט שאלך לצפות בו שוב בקולנוע ואולי גם לא בצפייה ביתית. יש להניח שתגיע אחת כזו, יום אחד, אבל לא דחוף לי, ואין לי כוונות לרכוש אותו ב-DVD (או בכל פורמט אחר) בעתיד הקרוב. ראיתי, נהניתי, מיציתי.
מלכה: שאפו לסיגורני ויבר, לא ייאמן שהאישה בת 60 (ועד עכשיו אני לא מעכלת שבגלקסי-קווסט היא הייתה בת 50!). פרט לחיצוניות היא גם שחקנית מצוינת ויש לה מקום של כבוד בפנתאון של סרטי המד"ב. שמחתי לגלות אותה בסרט (לא ידעתי שהיא משחקת בו כי לא ידעתי כמעט כלום על הסרט. לא קראתי תקצירים ולא צפיתי באף טריילר).
הפסקה: אוי, כמה רציתי אחת. כשעה מתחילת הסרט רציתי לצאת, ואז היה שלב שבו הם טסו למיקום אחר והגעתי למסקנה שבשתי הדקות הבאות לא תהיה עלילה חשובה במיוחד (צדקתי) וזה זמן מצוין לצאת. החבר טען שעומד לקרות משהו חשוב (הוא קישר את זה למשהו שהוא ראה בטריילר). נשארתי בכיסא, ובדיעבד התברר שצדקתי… מאותה נקודה ואילך לא יכולתי לפספס אף דקה, אז התאפקתי שעה וחצי, וכמו תמיד, נקרעתי בין הרצון שהדמויות הטובות ינצחו, לבין הרצון להתרוקן ולעזאזל מי ינצח, העיקר שהסרט כבר ייגמר! אגב, הייתה לפחות סצינה אחת באמצע הסרט שהסתיימה בפייד שחור, בולט (לשנייה או משהו כזה) כלומר נקודה מושלמת להפסקה בלי לקטוע שום דבר. יום יבוא ויחוקק חוק שבסרטים מעל שעתיים תהיה הפסקה. מזל שהסדרנים אפשרו לי לצאת מהכניסה כדי שאוכל לרוץ מהר לשירותים.
אלה רק ארבע פסקאות (רלוונטיות לאווטאר) מתוך הודעה על תלת ממד שפרסמתי במקור פה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=497&MessageId=142304726
אין מה להגיד
באמת בתלת מימד מדהים אבל אפילו לא מדגדג את טיטאניק שעולה על אווטאר בהרבה יותר