המשרתת
The Handmaiden

בקוריאה תחת הכיבוש היפני בשנות השלושים, נערה נשלחת לשמש משרתת אישית ליורשת עצר עשירה יפנית – אך למעשה היא חלק ממזימת שוד.

3 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. הסרט הרומנטי הטוב של 2016

    פארק צ'אן ווק כבר סיפר סיפורי אהבה כאלה ואחרים אבל תמיד הסיפורים האלה נבלעו ברקע הסרט שהיו בו או שהיו אפלים ומטרידים מדי כדי להיחשב לסיפור "רומנטי". וגם המשרתת הוא לא בדיוק "סרט דייטים" (כנראה יותר מדי סצנות עינויים או משהו) אבל לעזאזל אם הוא לא ה-סיפור הרומנטי של השנה. סבסטיאן ומיה וגורלם הרומנטי שיעממו אותי למוות לעומת הזוג שהסרט הציג כאן שדאגתי לשלומו ועקבתי בציפייה (פרט לסצנות המין, שאף פעם לא משהו שאני נהנה ממנו יותר מדי) אחרי מה שקורה כאן.

    מדהים לראות איך הבמאי ממשיך להתפתח ולאתגר את עצמו וליצור סרטים שהם בעקביות יותר טובים מ"שבעה צעדים" ובכל זאת זוכים לשמינית מהחשיפה לה אותו סרט זכה.

    מדהים לא פחות לראות מותחן דרום קוריאני אלים שלא רק מחפש להתעלל ולאמלל את הדמויות שלו.

    מתוך מבול סרטים דרום קוריאניים שיצאו השנה (טוב, שניים – היבבה ורכבת לבוסאן) הוא לא רק הסרט הטוב ביותר, אלא היחיד שבאמת מומלץ מהשלושה, מבחינתי, ושעושה את אותו הדבר שבאנו בשבילו מלכתחילה לקולנוע הדרום הקוריאיני – לקחת ז'אנר מאוס ולקבל אותו בחזרה עם לב פועם, דמויות מורכבות וטוויסט על הז'אנר כולו.

    2
    yair_ca24, Beetlejuice ?
    • הלייק הוא על המשרתת

      yair_ca24

      כי אם מה שאמרת על 'לה לה לנד' אני לא מסכים בכלל.

      1
      עוף בשומשום ?
  2. הימרתי נכון - תהמרו גם

    ואיטור

    הלכתי בפסטיבל ירושלים של שנה שעברה עם בת הזוג שלי. הכרתי כבר את פארק צ'אן ווק, וידעתי שלזוגתי אין קרביים חזקים במיוחד לעינויי-שיניים, אכילת תמנונים חיים וקרבות פטישים, אבל החלטתי לקחת את הסיכון. וזה היה כל כך שווה את זה. עדיף לא לדעת על העלילה כמעט כלום, אבל הנה כמה מההתרשמויות שלי:

    הסרט נראה פשוט מדהים. העיצוב, הבימוי, התפאורה, הצילום- כולם מדוקדקים ומוקפדים ברמה אמנותית טיפ-טופ. פשוט תאווה לעיניים. גם בשביל מי שלא מבין כל כך בתחום.

    השחקנים פשוט מעולים. זה לרוב קשה לי לאבחן משחק טוב של שחקנים שלא מדברים אנגלית כי… טוב… אני לא מבין אותם, אבל כאן זה מאוד ברור שכל אחד (או אחת) מבין בדיוק את הדמות שלו, גם כשאנחנו לא, ומתמסר אליה לחלוטין עם כל מה שכרוך בזה. גם כשהיא סובלת. כמעט עם כל הדמויות אפשר להזדהות ברמה כלשהי, וזה הישג עצום, כי אף דמות כאן היא לא ממש "טובה", ובעצם כולם מניאקים ברמה כזו או אחרת. או מאוד אחרת. אבל הכי חשוב- הם נראים כאילו הם פשוט נהנים ממה שהם עושים, ואת זה ממש כיף לראות.

    התסריט גם הוא שנון ומוקפד ברמות על. לא תצאו מפה עם שורות קליטות לציטוט כי זו לא הוליווד, אבל יש פה כמה הברקות ממש חדות ולעתים קרובות מבדרות מאוד. והסיפור… שוב, אני לא אפרט עליו כאן בכלל כי המעט שכתוב בדף הזה הוא כל מה שצריך לדעת, אבל בואו נגיד שהוא מפתיע, מעניין, מרגש, מצחיק, מזוויע ובעיקר מצמרר. בקטע טוב. ובהקשר זה…
    האם הסרט גולש למחוזות העינויים המפורסמים של פארק צ'אן ווק? טוב, אז… בואו נגיד שיש בסרט גם חלקים די אפלים. אלא שבניגוד ל"שבעה צעדים" או ל"מר נקמה", לא דרושים כאן מעיים חזקים במיוחד. כמעט. בכל זאת, כמעט. כי זה בכל זאת פארק צ'אן ווק. אבל אפילו בחלקים האלה, הסרט שומר על איזשהו הומור שחור משחור ועל סוג של קלילות. סגרנו איתו את פסטיבל ירושלים, ויצאנו מכל העסק בתחושת צמרמורת מבורכת מאין כמוה, מבודרים, מתפעלים ומתפעמים.
    וכן, כמו שקרקר כפול אמר, ממש חבל שלמרות שלפארק צ'אן ווק יש סרטים טובים לא פחות מ"שבעה צעדים", הם לא זוכים לאותה רמה של חשיפה. לא ש"שבעה צעדים" היה איזה בלוקבאסטר אבל לפחות הייתה יותר מהזדמנות אחת לראות אותו.

    קיצר- מומלץ ברמות. אבל תתכוננו למשהו מאוד לא שגרתי. כי זה פארק צ'אן ווק. כבר הזכרתי אותו?

 

כתיבת תגובה

(חובה)