איירון פיסט
Iron Fist

דני ראנד הוא האיירוון פיסט האלמותי. והוא יזכיר לכם את זה בערך 20 פעמים בכל פרק.

תאריך הפצה בארה"ב: 17/03/2017
תאריך הפצה בישראל: 17/03/2017

3 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. סיבה לאופטימיות לקראת העונה השניה.

    יצחק בארי

    האמת שהיא כבר שוחררה היום ואפשר פשוט להתרשם, אבל אני אפרט בכל זאת:
    1. סקוט באק, היוצר והשואוראנר של העונה הראשונה ואויב האנושות מבחינתי (אל. תראו. את. האיניומנס. גם באיומי אקדח. זה הדבר הכי גרוע ברדיוס של גלקסיות מסביבינו, וזה שזה קשור איכשהו לMCU זו הוספת חטא על פשע) הועף מן הסדרה.
    2. העונה השניה, לראשונה בסדרת מארוול של נטפליקס ('המגינים' היא לא סדרת סולו), קוצרה והיא בת עשרה פרקים. חלק מן הביקורות על העונה השניה של ג'סיקה ג'ונס, לדוגמה, היו שהיא נמרחת מדי וכבר אין טעם בעונות של שלוש עשרה פרקים; לראשונה הופק הלקח.
    3. בסדרה של אמנויות לחימה, באים בשביל האקשן, וכאן עבדו עליו הרבה יותר טוב מאשר על העונה הראשונה. אחראי הכוריאוגרפיה הוא מי שהיה אחראי על הכוריאוגרפיה של 'הפנתר השחור', לא פחות, ופין ג'ונס – הכוכב הראשי – התאמן חודשים כדי שיוכל לבצע חלק נכבד מהמכות בעצמו.
    4. גם המשחק של ג'ונס השתפר, וההוכחה לכך היא הופעת האורח שלו בעונה השניה (והמצויינת) של לוק קייג'. הוא נמצא שם לפרק אחד, אבל במהלכו הוא פשוט מצויין ולא מזכיר בכלל את הופעת הילד הבכיין מסדרת הסולו שלו.
    בקיצור, אני אופטימי. אני אצפה בעונה השניה בקרוב ואחזור לדווח.

    2
    אדון האופל, דיאנה ?
  2. כמה מילים על העונה השנייה של "איירון פיסט" (ללא חשש טבל וספויילרים)

    (כתבתי במקור בקבוצה בפייסבוק. לא יודע אם זה משהו שחשוב לציין)

    – הקיצור ל-10 פרקים עשה רק טוב: העונה לא גוררת רגליים, ואין פרק אחד שהתיש אותי (בניגוד לקייג' וג'ונס שגמרו אותי מעייפות השנה). יותר מזה, הפרקים עצמם קוצרו משעה (ולעתים יותר) לאזור ה-49-52 דקות (למעט הפרק הראשון). כל אלה אִפשרו עונה מהודקת עם קצב נהדר.

    – הנרטיב הרבה פחות קונספירטיבי / גדול מהחיים; מאסתי בפוליטיקה של תאגידי ענק, בריתות במאפיה, שחיתות שוטרים או אויבים מסתוריים שמופיעים ומשנים את חוקי המשחק. המאבק של העונה הוא בין אותה קבוצת אנשים שמכירים זה את זה, לא מסכימים זה עם זה – ופותרים זאת ב-'יאללה מכות'. אמנם ברקע נמצאות הטריאדות של צ'יינה טאון, אבל הן בשר תותחים יותר מאשר כלי שמשפיע על הנרטיב.
    כפועל יוצא, אין מיליון קווי עלילה לכל דמות, וזאת כי כולם חולקים את אותו סיפור מתמשך. בעצם למעט…

    – …וארד. מדהים כמה שנאתי את הדמות כשהסדרה רק החלה, וכעת הוא אחד הדברים הכי טובים בסביבה. ה-charactar arc שלו היחיד שמזכיר כתיבה טובה, ומה שעובר עליו העונה ראוי לתשואות.

    – ג'וי מיצ'ם הפכה מפלקט מהלך לטיפוס עם אופי, שזה נחמד. קשה לקנות את המניע לדברים שהיא עושה, אבל לפחות היא מזכירה דמות עגולה.

    – הקרבות השתפרו פלאים. אמנם הם רחוקים מהרמה הגבוהה שהציבה "דרדוויל", אבל היי, לפחות פין ג'ונס משתדל הפעם. עם זאת, ג'סיקה הנוויק (קולין) היא ה-דמות לפנות אליה כשרוצים דו-קרב טוב.

    – דני מיותר ומגיב לסיטואציות במקום ליזום או לחשוב, ואין עצם בגופו שזועקת "איזהו גיבור". אם כבר, קולין הדמות הראשית פה ואני בסדר עם זה.

    – הכתיבה עדיין חלשה. במהלך הצפייה השלמנו לא מעט משפטים כי התסריט רווי קלישאות. החדשות הטובות הן שבחציה השני של העונה הדיאלוגים אמנם לא משתפרים – אבל הסיפור נהיה מותח פי כמה.

    – אליס איב מגלמת את מרי, הדמות החדשה היחידה שדומיננטית לכל אורך העונה, והיא לא משעממת לרגע. מה שכן, מרי והרקע שלה מתאימים יותר ל-"המעניש".

    – סה"כ עונה טובה, או לפחות טובה יותר: היא קלה למִרתון, ונקודות החוזק מתעלים על חולשותיה. עם זאת יש כברת דרך לעשות אם "איירון פיסט" תרצה להיחקק בתודעה שנים אחרי שתסתיים.

    עכשיו רק לחכות ל-"דרדוויל".

    2
    תמר, דיאנה ?
    • יאי!

      יצחק בארי

      עוד לא צפיתי, אבל אני שמח לקרוא שלאופטימיות שלי היה מקום.
      ובקשר למשפט האחרון שלך: שמת לב שאחרי הכתוביות של הפרק האחרון יש טיזר לעונה 3 של דרדוויל?

 

להגיב על יצחק בארי לבטל

(חובה)