-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
בחזרה מטואיצ'י
Jungle
במהלך טיול בג'ונגל של בוליביה, צעיר ישראלי מופרד מחבריו ונאלץ להתמודד לבדו מול איתני הטבע. מבוסס על ספרו של יוסי גינסברג.
תאריך הפצה בארה"ב: 20/11/2017
תאריך הפצה בישראל: 22/03/2018
ופה הנקודה של ייצוג נכון במדיה מכעיסה אותי.
כשלתפקיד של אישה בת 40 מלהקים בחורה בת 25 יושבת בבית שחקנית בת 40 ורואה איך ילדות יפות, מוכשרות ככל שיהיו, מקבלות את החשיפה שהיא יכלה לקבל. כשלתפקיד של צעיר ישראלי מלהקים את דניאל רדקליף אני בעיקר חושב על הישראלי שעבר ללוס אנג׳לס אחרי שסיים שלוש שנים בבית צבי, ורואה איך תפקיד שהיה יכול להיות שלו – אני גם ישראלי שטייל בבוליביה אחרי הצבא! – ניתן להארי פוטר כי צריך להביא קהל איכשהו.
טועה ומטעה
כל זה היה נכון אם היה מדובר בהוליווד.
אממה? זה לא הוליווד. למעשה, זה סרט אוסטרלי, בהפקה אוסטרלית שגם צולם באוסטרליה.
מדובר בספר מלפני 25 שנה ולמרות שגינסברג ניסה, הוא לא הצליח למכור את זה בהוליווד. הבמאי וגם התסריטאי הם לא מי יודע מוכרים וגם שאר השחקנים מלבד רדקליף.
הסרט עצמו אגב הכניס עד היום פחות מ-2 מיליון דולר וכנראה שלא החזיר את ההשקעה.
במילים אחרות, גם עם רדקליף הסרט הוא לא שובר קופות היסטרי. על אחת כמה וכמה אם היו לוקחים שחקן אלמוני בלי ניסיון. וכן, מאחורי כל סרט יש משקיעים שרוצים להרוויח כסף.
אז הטעות היחידה שלי היא שכתבתי ״לוס אנג׳לס״ ולא ״סידני״? אופס
יחד עם זאת, אני לא לוקח חזרה את דברי – מי שעושה סרט על גבר ישראלי, מוטב וילהק לתפקיד הראשי גבר ישראלי.
ופה הנקודה של ייצוג נכון במדיה מכעיסה אותי.
כשלתפקיד של אישה בת 40 מלהקים בחורה בת 25 יושבת בבית שחקנית בת 40 ורואה איך ילדות יפות, מוכשרות ככל שיהיו, מקבלות את החשיפה שהיא יכלה לקבל. כשלתפקיד של צעיר ישראלי מלהקים את דניאל רדקליף אני בעיקר חושב על הישראלי שעבר ללוס אנג׳לס אחרי שסיים שלוש שנים בבית צבי, ורואה איך תפקיד שהיה יכול להיות שלו – אני גם ישראלי שטייל בבוליביה אחרי הצבא! – ניתן להארי פוטר כי צריך להביא קהל איכשהו.
לפחות רדקליף יהודי.
(ל"ת)
תחליף את הקהל, שירצה לראות ישראלים רנדומליים ונשים בגיל העמידה.
בכלל, אנשים צריכים לקחת אחריות על עצמם ולהבין לאיזה מקצוע הם נכנסים.
אין לי כל כך בעיה עם ליהוק של לא ישראלי
אף אחד כאן לא בכה כשלא ליהקו יוניה לתפקיד וונדר וומן, ואנשים לא ממהרים לפסול יצירות או למחות חזק מידי כל פעם שמלוהקת דרום אמריקאית לתפקיד איטלקיה או ישראלים לתפקיד של טרוריסט איראני.
נשים בנות 40 הן עדיין לא בגיל העמידה.
אם מישהו רוצה לראות סרט על אישה בת 40, שתשחק בתפקיד אישה בת 40. אם מישהו רוצה לראות סרט על צעירים בקולג', שילהקו שחקניות בנות 20-25.
אני חושבת שיש הרבה אנשים ששמחים לראות סרטים עם שרליז ת'רון (בת 40 ומשהו) או עם ניקול קידמן (בת 50 ומשהו). אנשים בעולם לא נשארים בני עשרים לנצח.
מקובל עלי לחלוטין.
"גיל העמידה" הוא ביטוי שהשתמשתי בו בניסיון לשים את עצמי במקומם של המפיקים והמפיצים. לא הכרחי אפילו שהם יחשבו על נשים בגיל 40 באופן כזה, מסכים שיאמינו שכך חושב הקהל. דרך אגב, אם את צודקת, אז נראה לי שגיל העמידה זז כמה שנים קדימה לאחרונה. לא שזה מפריע לי.
למען האמת אני משתדל להימנע מצפיה בסרטים וסדרות (ונכנס לפה מדי פעם מתוך נוסטלגיה) – כי אין לי זמן ואני פלצן מתנשא – אבל הנה, אפילו אני שמתי לב שווינונה ריידר שיחקה ב-Stranger Things. לא שזה מוכיח כלום לכאן או לכאן. ולי אישית אין כלום נגד ניקול קידמן חוץ מהעובדה שהיא נראית לי כלוקה בתסמונת הצעירה-לנצח-בכוח, מה שמטריד אותי, משום מה, ברמת הקישקע. אני מרגיש כאילו אני מסתכל על דחליל מונפש.
אנחנו מתקרבים לגיל העמידה
ומתחילים להפנים ש40 ו50 זה לא אותו הדבר. בגיל 16 לא ממש הבחנתי בהבדלים בין סוגי זקנים.
אני מאוד מחבבת את ניקול קידמן, ולמעשה אם נשווה אותה לשחקנים אחרים במצבה המנותח, כמו למשל ג'ון טרבולטה, היא מוכיחה באופן חד משמעי שאין קשר בין הפלסטיקה לבין חוסר הבעה. לצערי אני חושדת שהרבה בגלל הניתוחים השונים והמראה חסר הגיל שלה, היא מתאימה לטווח די רחב של גילאי דמויות, והיא בהחלט משחקת ספקטרום רחב של גילאים (גם אם לא נותנים מספר ממשי לדמויות).
ברמת מה מפיקים מבינים ויודעים על הקהל, אני חושבת שאפשר להשתמש בשקרים קטנים גדולים בתור מקרה מבחן מאוד ברור. בקאסט הזה שיחקו לורה דרן, ניקול קידמן, ריס ווית'רספון, זואי קרביץ ושיילין וודלי (אני חושבת שכתבתי אותן לפי סדר הגילאים). ההפרשים בינהן מגיעים עד כדי 25 שנים. אני חושבת שאין עוררין על כך שניקול קידמן שודדת את כל הזרקורים בסדרה הזו, אפילו שנוכחות לידה נשים בגיל של הבת שלה.
חוץ מזה, מתי ליהקו בת 25 לתפקיד של בת 40? הגזמת.
(ל"ת)
אנג'לינה ג'ולי בתור אמא של אלכסנדר?
אבל אני חושבת שהייתה בת 28. אז הגזמתי?
יש דוגמאות הפוכות – למשל אמה תומפסון שליהקה עצמה בגיל 35 לתפקיד בתור בת 19 (אלינור דשווד, על תבונה ורגישות)
אני חושבת שדווקא בנות ה40-50 עושות חייל .לא מרגישה בעייתיות בנושא. מדי פעם כמובן שיש בעיות אבל לא משהו שיגרום לי ללכת לשרוף חזיות.
יותר מפריע וצורם לי אישית הפרשי גילאים בזוגיות לטובת הגבר בדרכ.
לא שהייתי שורפת 300 ש"ח בשביל פואנטה "פמיניסטית"
אני חושדת שזה ביטוי שנולד כדי לזלזל, במקום להתיחס לפועלן של הפמיניסטיות המהממות שעשו שנוכל להצביע ולהחזיק רכוש משלנו, או דעה בנוגע לסקס שאנחנו לא רוצות, הפכו אותן לפסיכיות ששרפו חזיות.
בכל מקרה, בכלל רציתי להעביר נקודה על כך שזה לא טוב להניח שהכל תקין בלי לבדוק מה קורה בפועל. אני חושבת שיש שחקניות בנות 40-50 שהן מצויינות, וכשהן מקבלות הזדמנות הן מפילות את כולנו מהכסאות פעם אחרי פעם. אבל גם שווה לשאול, איך זה שיש בעולם כל כך הרבה שחקנים בינוניים בטווח הגילאים האלו, וכל כך מעט שחקניות בינוניות בטווח? כמו כן, אחת הסיבות שלאחרונה אנחנו רואות פריחה של שחקניות מבוגרות בקולנוע ובטלויזיה, נובעת מכך שנשים מבוגרות לקחו את המושכות לידיים ופתחו לעצמן חברות הפקה.
במבוגרות אני מתכוונת בנות 40, שזה כמחצית הדרך אל גיל הפרישה לפנסיה ברוב מדינות העולם, כלומר כשבמונחים כלכליים הן ממש לא "מבוגרות".
3 תגובת לטריילר
1. אלוהים ישמור, למה הוא מנסה לעשות מבטא ישראלי?![!*!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_bullit.png"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_bullit.png" alt="" width="" height="" />)
2. באמת נראה למישהו מ"ההוליווד ניוז" לכתוב שזה "תפקיד חייו"?! הוא הארי פוטר!
3. לפחות הפעם הוא לא גופה.
כנגד כל הסיכויים - סרט טוב! אבל ממש
אני לגמרי שותף לכעס של חלק מהכותבים על זה שמלהקים פה את דניאל רדקליף לתפקיד, ולא איזה ישראלי מוכשר לא פחות אך בהחלט מוכר פחות. מה גם שדי שנאתי את רדקליף מאז הארי פוטר ולא התגברתי על הבינוניות שלו שם. גם העובדה שזו הפקה אוסטרלית בכלל נראתה לי קצת תמוהה. ואפילו תחילת הסרט, שנראית לפרקים קצת חובבנית, לפרקים שבלונית ובנאלית, ולפרקים רדקליף לא מצליח לזייף מבטא ישראלי, נתנה לי תחושה לא טובה.
אבל בהדרגה, בלי ששמתי לב, הכל התהפך.
מהרגע שהסיפור מתחיל להתניע, הוא בנוי טוב. ממש טוב. ממש טוב בקטע שהניסיון של הבמאי כיוצר אימה מתגלה, ולא במלוא הדרו, אלא מתחת לעור ומבלי ששמים לב, עד שהוא בוקע מהמקום הכי מכאיב. והמבין יבין. "טואיצ'י" הוא לא סרט אימה, ומבחינת רוב הצופים, הסוף שלו הוא לא סוד גדול, אבל הוא מותח ומורט עצבים לא פחות מסרטי ה"אדם בודד נגד הטבע שמבוסס על סיפור אמיתי" הטובים ביותר, סטייל "127 שעות", "ים של פחד", "האיש שנולד מחדש" ו-"Into the Wild" (עם הישג שונה לכל אחד כמובן).
קודם כל, הוא נבנה בצורה חכמה מאוד. הכל נראה בהתחלה ורוד עד כדי קיטש, אבל למרבה המזל הסרט מרפרף על החלק הזה מהר מאוד. בהמשך, די ברור שהעניינים עומדים להגיע למשבר. אבל הדרך לשם היא הדרגתית, מלאה בהטעיות, וגם בלא מעט הצלחות (או שמא?), כך שקל מאוד להיסחף עם המטיילים אל היופי של טואיצ'י ולשכוח שבהמשך נראה אותם בתחתית הבוץ הטובעני של השפל. ועם כמה שידעתי שנגיע לשם- לא תיארתי לעצמו שהוא יהיה כל כך עמוק. אלוהים כמה שהוא עמוק.
וזה המקום לציין את העובדה שרדקליף אשכרה גרם לי לשכוח גם את המבטא הישראלי הלא-אמין שלו, וגם שהוא היה פעם הארי פוטר. הוא מדהים. וכן, זה לגמרי תפקיד חייו. הוא לא רק סובל, גווע, נפצע, אובד, נרטב, נעקץ, חותך בבשר וסובל בצורה שלא הייתה מביישת את דיקאפריו, אלא שבניגוד לייפיוף עם האוסקר, המשחק שלו גם גרם לי להזדהות איתו, ולא רק לחרוק שיניים. רקדליף הוא כולו יוסי, ויוסי הוא בנאדם פשוט, די סבבה, לעתים ממש חכם ולעתים ממש טיפש, וכל כך אנושי. לא צמא לנקמה, רק צמא למים. ולכוחות חילוץ. הוא בוכה, הוא מתגבר, הוא מצליח, הוא נכשל- והוא כל כך שובה בכל אחת מהפעולות האלה.
כל זה לא אומר שהסרט חף מפאשלות. אחותי, בוגרת דרום אמריקה ומעריצה של הספר המקורי, ששימשה בתור מדד-הנאמנות, אמרה בלי היסוס שהג'ונגלים של הטואיצ'י הרבה יותר סבוכים מאלו הנוחים-למעבר (יחסית) שבסרט. יש קטעים של הזיות, חלקם מוצלחים אש (שוב, המבין יבין), וחלקם די מביכים. הקטעים של ערבוב האנגלית בעברית מזכירים לנו שוב שזה כולה קולנוע, ושלאו דווקא יודע ישראליות מה היא. יש אפילו כמה אפקטים חובבניים-למראה.
אבל כל אלה מתגמדים, לדעתי, לעומת ההישגים הכבירים שהסרט מצליח לכבוש. ראיתי כבר סרטי אדם וטבע, הכרתי את הסיפור וידעתי איך הוא נגמר, ועדיין- התרשמתי, חרקתי שיניים, נלחצתי והתרגשתי.
ועוד נקודה לחובבי הספר או סתם למתעניינים- לאורך כל ההקרנה, אחותי שבה ואישרה – הנאמנות של הסרט לסיפור המקורי היא מאוד מרשימה בפני עצמה. ורק על זה, אני מסיר את הכובע בפני היוצרים. אבל גם על זה שזה פשוט סרט ממש טוב.
סרט טוב מאוד
סיפור מטורף סרט מומלץ לצפייה.
אני חושב שדניאל הצליח לסחוב את הסרט בצורה טובה
חשש לספויילר:
אם דניאל היה נלחם ביגואר במקום להרחיק אותו עם האש אולי היה מקבל מועמדות לאוסקר (כן ספויילר קטלני)
היו קטעים שהשילוב של הסאונד ברקע גמר אותי,
הסוף של הסרט בכלל השלים את התמונה.
בקיצור, סרט שווה צפייה.
ולביקורת עצמה
שתי בעיות נפוצות בסרטים שמבוססים על סיפור אמיתי:
1. לעבד את הסיפור האמיתי לתסריט עבור מדיום הקולנועי זו עבודה די קשה, וברוב המקרים הסיפור האמיתי לא נכתב כפרוזה מתוך מחשבה שיעובד לקולנוע.
2. לא כל האירועים שמתוארים בספר מעניינים או רלבנטיים לצורך המדיום הקולנועי. כאן נכנסת תמיד הדילמה גם של התסריטאי האם להוסיף פרטים שלא קרו במציאות או להיות נאמן למקור.
בסרט "בחזרה לטואיצ'י" אלו הבעיות העיקריות שהופכות אותו מסרט עם סיפור מעניין ופוטנציאל נהדר לסרט בינוני ומפוספס. לא קראתי את הספר, אבל אין לי צל של ספק שיש חלקים מסוימים בהם ניתן היה להרחיב וחלקים אחרים בהם ניתן היה לקצר. גם הדיאלוגים היו פלקטיים מאוד. גם הדמויות די שטחיות כולל זו של הדמות הראשית.
בהינתן התסריט הבינוני-מינוס, עבודת הבימוי הייתה יחסית סבירה אם כי לא מצטיינת וכנ"ל עבודת המשחק.