-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן
Simiko's Fantasy
סימיקו הקטן עובד בחומוסיה וחולם לעשות שובר קופות. השכונה כולה מתגייסת לעזור לו, כשבינתיים חברתו מתכננת לשניהם את חתונה המאה
תאריך הפצה בישראל: 15/12/2011
לא יכולה כבר לחכות להקרנה. בהצלחה רבה לאריק
(ל"ת)
ביקורת קוטלת
מהסוג שלוקח את גבולות הטעם הטוב, מערבב אותם עד שתתקבל טבעת מביוס ואז מתחיל לדהור עליהם ולהאיץ ולהאיץ עד שהוא עובר את מהירות האור (/ניוטרינו). ואז הוא מתחיל *באמת* לכתוש.
בנוסף, השוואה ל"טרמפיסט".
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,519,209,65114,.aspx
מי ראה את הסרט ויכול להסביר את זה?
בונא...
אם לפני שקראתי את הביקורת הזו לא היה סיכוי שאני אתקרב לסרט הזה, אחרי שקראתי – הסיכוי השתפר פלאים. אבל זה גם בא מאחד ששילם כסף כדי לראות את 'הטרמפיסט' ונהנה, אז נו שוין…
ביקורת נהדרת
לשים את הטוקבקים כחלק מהכתבה – איזה רעיון נפלא.
גם יאיר רוה קטל קשות בביקורת שלו. סרט קאלט בהתהוות?
ביקורת מוזרה.
אגב, לא עושים שם הגהות? "כזהו"? מילה חדשה בעברית, כנראה בת-דודתה של "נהפוכו". עוד מקרה של "הוא" הופך ל-ו'.
הטריילר נראה גרוע. הביקורת לא יותר טובה
אפשר לקטול ושזה יהיה מצחיק, ואפשר לקטול וזה יהיה סתם לא נעים לקרוא ביקורת כזאת. מצחיק לראות איך המבקר מדבר על כמה שהסרט מנסה להיות מצחיק ונכשל, כשהתיאורים שלו על כמה שהוא סבל גם קצת סובלים מחוסר מקוריות. "הקשר היחידי בינו ובין קולנוע הוא האולם בו שניהם מוקרנים" – משהו מצחיק בזה?
http://www.fisheye.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA/
" 'מחילות' עמוס במטאפורות. רגע – אולי עליי לנסח זאת מחדש. מטאפורות הן בדרך כלל מרומזות, עדינות וצופנות רוב משמעות בתוכן. ב'מחילות', לאחר שמטאפורה מסוימת נטחנת עד דק וגופתה מונחת מרוטשת, מגיעה בדרך כלל דמות ונואמת נאום בו היא מסבירה את אותה מטאפורה, מתוך אמונה שאלמלא כן הצופה עלול להחמיץ אותה, שכן היא דקה כמיכלית נפט ממוצעת… לדוגמה, סצינה בה דייויד וחברו הולכים לקוראת בכף יד: מהרגע הראשון ברור לחלוטין מה היא תראה אצל דייויד, מה תהיה תגובתה ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה… האנדרסטייטמנט מעולם לא הרגיש זנוח ועזוב יותר מאשר בסרט הזה."
ככה קוטלים סרט.
גם יאיר רוה הצליח להצחיק אותי
בביקורת על סימיקו:
"לא כל מה שחושבים צריך לומר, ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב, ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס, ולא כל מה שמדפיסים צריך להגיש למפיקים, ולא כל מה שמגישים צריך לאשר, ולא כל מה שמאושר צריך לצלם, ולא כל מה שצולם צריך להפיץ, ולא כל מה שמופץ צריך לראות."
ז'אנר הבורקס
מתי הוא ייעלם מחיינו? לא מיצינו?!
בעשור האחרון ז'אנר הבורקס די נעלם.
כמעט ולא עושים סרטים בעלי אופי עדתי, וגם אם כן – קיפוח או קומדיית טעויות די נעדרים מהם (ע"ע "אחותי היפה").
בנוסף, אם אתה אומר את זה ביחס ל"סימיקו" – אני דווקא קראתי ביקורות שאמרו שהסרט מתכתב עם הז'אנר, אבל אז לוקח את כל העסק לכיוון אחר לחלוטין שלו ולבורקס אין כל קשר.
הנה אחת מהן: http://e.walla.co.il/?w=/270/1885577
יש כאלה שאומרים...
שסרטי אבי נשר הם "הבורקס החדש" – למרות שהם לא קומדיות מובהקות. הם עדתיים, מתחנפים ומתרפקים – והאמת שאין לי שום בעייה איתם. הם עשויים ביד טובה והרבה "לב" – כאשר ה"לב" בהם לא בא כתחליף לתסריט סביר, משחק, בימוי והפקה. יצירות מופת זה לא, אבל סרטים שפונים לקהל רחב בלי לירוק לו בפרצוף הם כן. אני בעד קולנוע מסחרי כזה.
מתי האשכנזים יכלו? לא מיצינו?
סתם. פשוט איפה שאני גדלתי לא היה אשכנזי אחד לרפואה (למי שזוכר את דפי הטרמפים של עין הדג הישן, אני מה"דרום", שזה כנראה שם קוד לפריפריה, כי אני יכול להגיע לתל אביב ברגל. תוך שש-שבע שעות), ואני עדיין קצת בהלם שיש אנשים שלא אוהבים בורקס. חגיגה בסנוקר זה הסרט של הילדות שלי.
בורקס יכול להיות אחלה
אבל הוא ז'אנר שלדעתי, כמו סרטי מצלמה נסתרת היה צריך כבר להעלם, כמו שנעלמים סרטי מכות אה לה ואן דאם/סטיבן סיגל.
הקהל היום קצת יותר מתוחכם ולא קונה את הסחורה. זאת דעתי, אולי אתבדה.
סרטי מכות לא בדיוק נעלמים.
(ל"ת)
וגם הקהל היום לא יותר מתוחכם.
אנחנו לא יותר מאגניבים מאלו שצפו בקולנוע לפני שלושים שנה. או חמישים שנה. או כל תקופת זמן שתבחר בה היה קולנוע.
זה לא שהאיי קיו של כולנו פתאום קפץ..
אבל זה אכן הגיוני שאחרי שראינו הכל, הצופים באופן כללי מצפים למשהו מתוחכם יותר עלילתית, אחרת זה פשוט משעמם..
בדיוק אתמול ראיתי את Runaway Train
סרט פעולה/מתח מלפני שלושים שנה. מומלץ מאוד, והרבה, הרבה יותר מתוחכם מרוב סרטי האקשן שנעשים היום – וגם מרוב אלו שנעשו אז.
מתי האשכנזים יכלו מה?
(ל"ת)
כמו כל ז'אנר, בורקס יכול להיות מדהים ומזעזע.
"סלאח שבאתי", "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי" סרטים ענקיים. אולי התואר "ענקיים" לא מתאים לשניים האחרונים (למרות שהם מעולים), אבל הראשון הוא אחת היצירות הכי גדולות שנעשו בישראל: אחרי שראיתי את סלאח שבאתי שוב לאחרונה, הבנתי כמה קישון מאכיל את חנוך לוין עפר מר. המונולוג של סאלח בגשם פשוט מדהים. יש סרטי בורקס גרועים (קזבלן חרא סרט, מה לעשות) ואיומים ונוראים (אם אתה בוחר להגדיר את "ריקוד מסוכן" בתור בורקס), אבל אין שום סיבה לרצות שהז'אנר הזה ייכחד.
סרט מחריד
אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בחיי. נתקלתי בו בפסטיבל חיפה וקשה לי לתאר עד כמה הזדעזעתי. לא מצחיק, משפיל נשים, משעמם. לא במפתיע המפיקים של הסרט הם הבעלים הנלוזים של הסינמה סיטי.