באמת שזה היה ספונטני, המשך של יום בנות כזה. נלך לסרט שטחי וקליל כסיומת מהנה. אז זהו שלא. הכוונה למהנה, ולקליל ולסרט. היה שם סרט? אולי פרסומת א ר ו כ ה ל"פייזר", זה הסרט הראשון שאני רואה שרציתי שיגמר כבר (הבנות שאיתי כנראה סבלו פחות, לכן לא יצאתי, טעות, תודה ששאלתם). הדמויות שטחיות כל כך ולא מעוררות שום אמפטיה (טוב, אז הם הכניסו כמה וידויים, בסוף, כדי להכניס קצת משמעות – אבל זה לא ממש סרט תעודה). פשוט לא היה אכפת לי מה יקרה להן, וגם מה שקרה היה צפוי להחריד מכל הבחינות. יש הרבה סקס למי שמעוניין, די מחוץ לקונטקסט. אז אם אתם לא מתלהבים מחיצוניותם של השחקנים הראשיים. מיותר. באמת.
בהתחלה, הוא נראה כמו סאטירה על מרוץ החימוש של חברות התרופות הגדולות. אחרי חצי שעה, הוא הופך לקומדיה רומנטית ובשלב מסוים, נעשה מאוד דרמתי. הדבר היחיד שנשאר קבוע זו התחושה שצפיתי בפרסומת ארוכה במיוחד לפייזר, שהלוגו שלה נדחף מכל עבר והיתרונות של מוצריה מדוקלים ללא הרף. האופן בו סוכן המכירות המתחרה מוצג, בכלל גורם לי לתהות איפה עובר הגבול בין פרסומת לסרט שמתקיים בזכות עצמו.
בכל אופן, יש בסרט הרבה סקס והרבה בדיחות מוצלחות. קשה לי להגדיר אותו כסרט מוצלח באמת, כי הוא יותר כמו שלושה סרטים שונים שחלקים מהם הודבקו יחד בצורה לא מדויקת. לפעמים הוא נחמד, לפעמים סתמי.
האם לדעתך יש מישהו שיצפה בסרט ויגיד לעצמו "הממ, עושה רושם שהפייזר הללו הם חברה טובה שאפשר לסמוך על התרופות שלה"?
אני חושב שהחברה מוצגת באור גרוע למדי (כן, גם המתחרה, אז מה?). בפרט, אפילו מוצר הדגל שלהם שכה מהולל לכאורה בסרט, בסופו של דבר הדבר היחיד שאנחנו רואים ממנו הוא איך הוא משלח מישהו לבית חולים באופן מביך למדי.
זה לא שנמנעים מלעקוץ גם את פייזר, אבל היא עדיין מוצגת כאמינה ובעלת מוצרים בטוחים ביחס למתחרים. הזקפה החולנית ששולחת את ג'יימי לבית חולים, מוצגת כתופעת לוואי נדירה ולא קטלנית ולא מוצג אף אדם אחר שלקח ויאגרה ונתקל בבעיות. יש גם את העניין שג'יימי הוא הגיבור של הסיפור והסוכן של החברה המתחרה מוצג כמניאק לא קטן. אנחנו מתחברים אוטומטית לגיבור (או אנטי-גיבור) שמאמין באהבה ובהקרבה עצמית, על פני זה שבוגד באישתו ונוקט באלימות פיזית. פייזר לא צריכה להיות מוצגת כחברה נפלאה שכל מוצריה הם התשובה לכל הבעיות. מספיק שמציגים את המתחרים באור שלילי ומתייחסים למוצרים ולשיטות השיווק שלהם כלא יותר טובים. הם מודים שזקפה כרונית היא תופעת לוואי של שימוש בויאגרה, אבל מציגים את הויאגרה עצמה כסוג של סם מעורר ששווה לקחת גם אם לא צריך.
כמובן, קומדיות רומנטיות שעוסקות בסקס, ידידות ואיך הם מתנגשים תמיד היו ותמיד יהיו, אבל זה באמת יוצא דופן ששלושה סרטים שעוסקים בנושא יוצאים פחות או יותר באותה שנה.
מצד שני, הדמויות של ג'ייק ג'ילנהול ואן הת'וואי מתאהבות בשלב די מוקדם בסרט וזה לא נראה כאילו זה מפריע להם, ו"No strings attached" נראה הרבה יותר על מערכת יחסים קז'ואל מאשר יזיזות נטו. רק "FIB" נראה כמו סרט יזיזים רגיל – ובהתאם, הוא נראה הרבה יותר מעניין. אז כן, מילה קוניס לא הייתה מועמדת לשום אוסקר, ולנטלי פורטמן יש פי מיליון יותר קסם אישי, אבל הטריילר יותר מגרה (No pun intended), ופשוט נראה יותר טוב.
למרות כמה שורות מביכות. אם כי, בכל פעם שג'וש גאד מופיע על המסך, הסרט הופך לקומדיה נוסח "אמריקן פאי" (והוא שחקן שאני נורא אוהב, כן? פשוט השילוב שלו בסרט היה ביזארי. עד שג'יימי לא אומר "אתה אחי" הייתי בטוח שהם חברים מהקולג' או משהו). היה פה יותר עירום מהצפוי, ואן התאוויי תמיד מביאה את החן והקסם שלה למסך; ואפילו סצינת ה"הצהרת אהבה פומבית" יורטה ותומרנה בחינניות שהשאירה אותי מתפעל. היה נראה לפרקים כאילו הסרט עומד ללכת למקומות אפלים יותר, בייחוד אחרי הווידוי של האיש ההוא מכנס הפרקינסון בשיקגו – חשבתי שג'יימי הוא זה שיחליט לעזוב, ואילו בפועל קרה בדיוק ההפך. בכל אופן, קרה מה שהיה צפוי שיקרה, אבל הדרך לשם נעשתה באופן די אמין ומשוחקת כהלכה.
השורה הכי מצחיקה בסרט: "חשבתי שזו ידית ההילוכים."
על הסרט הזה וטעויות אחרות
באמת שזה היה ספונטני, המשך של יום בנות כזה. נלך לסרט שטחי וקליל כסיומת מהנה. אז זהו שלא. הכוונה למהנה, ולקליל ולסרט. היה שם סרט? אולי פרסומת א ר ו כ ה ל"פייזר", זה הסרט הראשון שאני רואה שרציתי שיגמר כבר (הבנות שאיתי כנראה סבלו פחות, לכן לא יצאתי, טעות, תודה ששאלתם). הדמויות שטחיות כל כך ולא מעוררות שום אמפטיה (טוב, אז הם הכניסו כמה וידויים, בסוף, כדי להכניס קצת משמעות – אבל זה לא ממש סרט תעודה). פשוט לא היה אכפת לי מה יקרה להן, וגם מה שקרה היה צפוי להחריד מכל הבחינות. יש הרבה סקס למי שמעוניין, די מחוץ לקונטקסט. אז אם אתם לא מתלהבים מחיצוניותם של השחקנים הראשיים. מיותר. באמת.
בהתחלה, הוא נראה כמו סאטירה על מרוץ החימוש של חברות התרופות הגדולות. אחרי חצי שעה, הוא הופך לקומדיה רומנטית ובשלב מסוים, נעשה מאוד דרמתי. הדבר היחיד שנשאר קבוע זו התחושה שצפיתי בפרסומת ארוכה במיוחד לפייזר, שהלוגו שלה נדחף מכל עבר והיתרונות של מוצריה מדוקלים ללא הרף. האופן בו סוכן המכירות המתחרה מוצג, בכלל גורם לי לתהות איפה עובר הגבול בין פרסומת לסרט שמתקיים בזכות עצמו.
בכל אופן, יש בסרט הרבה סקס והרבה בדיחות מוצלחות. קשה לי להגדיר אותו כסרט מוצלח באמת, כי הוא יותר כמו שלושה סרטים שונים שחלקים מהם הודבקו יחד בצורה לא מדויקת. לפעמים הוא נחמד, לפעמים סתמי.
שאלה קטנה לי בעניין ה"פרסומת"
האם לדעתך יש מישהו שיצפה בסרט ויגיד לעצמו "הממ, עושה רושם שהפייזר הללו הם חברה טובה שאפשר לסמוך על התרופות שלה"?
אני חושב שהחברה מוצגת באור גרוע למדי (כן, גם המתחרה, אז מה?). בפרט, אפילו מוצר הדגל שלהם שכה מהולל לכאורה בסרט, בסופו של דבר הדבר היחיד שאנחנו רואים ממנו הוא איך הוא משלח מישהו לבית חולים באופן מביך למדי.
כן,
מישהו הבין *מה* הסצינה הזאת הוסיפה לסרט?
חוץ מעוד התייחסות למוצרי החברה..
עוד הומור וולגרי, כמובן
לסרט הייתה הפרעה דו-קוטבית – או שהוא היה קומדיה וולגרית, או שהוא היה (ניסה להיות, לפחות) דרמה רומנטית רצינית.
זה רק אני או ש,
זה,
זה – http://www.traileraddict.com/trailer/friends-with-benefits/red-band-trailer
וזה – http://www.traileraddict.com/trailer/no-strings-attached-2010/red-band-trailer
אותו סרט בדיוק?
מצד שני, קומדיות רומנטיות.
יזיזות זה נושא מאוד חם לאחרונה.
כמובן, קומדיות רומנטיות שעוסקות בסקס, ידידות ואיך הם מתנגשים תמיד היו ותמיד יהיו, אבל זה באמת יוצא דופן ששלושה סרטים שעוסקים בנושא יוצאים פחות או יותר באותה שנה.
מצד שני, הדמויות של ג'ייק ג'ילנהול ואן הת'וואי מתאהבות בשלב די מוקדם בסרט וזה לא נראה כאילו זה מפריע להם, ו"No strings attached" נראה הרבה יותר על מערכת יחסים קז'ואל מאשר יזיזות נטו. רק "FIB" נראה כמו סרט יזיזים רגיל – ובהתאם, הוא נראה הרבה יותר מעניין. אז כן, מילה קוניס לא הייתה מועמדת לשום אוסקר, ולנטלי פורטמן יש פי מיליון יותר קסם אישי, אבל הטריילר יותר מגרה (No pun intended), ופשוט נראה יותר טוב.