אני מופתע ולא מופתע שיוצא לזה סרט.אדוארד נורטוןב-08/03/2016 01:50
אני מופתע ולא מופתע שיוצא לזה סרט.
אדוארד נורטון
פורסם מרץ 8, 2016 ב 1:50
לא יודע עד כמה זה נגנב ממחוברים לחיים – הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם (בעברית ובאנגלית), אותו כתבה מי שכתבה גם את התסריט שלו. קראתי אותו בהמלצה של ידידה, והוא היה לא רע. בכל זאת, המרכיבים המרכזיים בעלילה ובייחוד הסוף לא זהים למחוברים לחיים.
הסרט מיושן מאוד בצורה שבה הוא ערוך, מזכיר סרטים של שנות ה 80-90 (חיתוכי עריכה של אשה יפה).
המשחק של אמיליה קלארק מביך, אובר-אקטינג אחד גדול.
ולמי שישים לב (לא שקשה), הגבות שלה משחקות יותר ממנה – ברגע שרואים את זה it can't be unseen.
עכשיו אני מבין למה במשחקי הכס חימצנו לה את הגבות.
הסיפור די שבלוני, לא ממש מעניין, בדיחות מאוד לא מצחיקות – ראיתי כמה בני 60 באולם שמצחקקים בסצנות יבשושיות ומנסות להצחיק.
בקיצור, לא שווה את הכסף. לא מרגש, לא מצחיק, לא מעניין ואם משווים למחוברים לחיים – כדאי לכם לראות אותו שוב מאשר לראות דקה אחת מהסרט הזה, אין להשוות ברמות שלהם.
אוי, מה זה לא! הסרט יפה ומרגש. וקראתי את הספר.גאליהב-15/06/2016 16:51
אוי, מה זה לא! הסרט יפה ומרגש. וקראתי את הספר.
גאליה
פורסם יוני 15, 2016 ב 16:51
מן הסתם פחות מתאים לחובבי קרבות מסך ומלל מינימאלי, אבל לשאר – הסרט מעניין והצפייה בו מהנה וסוחפת.
הסיפור אינו מקורי או מפתיע. הוא גם לא מנסה להיות כזה!
בעיני הסרט הינו:
1. נאמן למקור – לספר, משקף את הדמויות בצורה נפלאה ומדויקת. הושמטו תתי-עלילות שלא התאימו לזרימה של סרט באורך מוגבל. נשארו הטעם והריח האותנטיים בסצנות העיקריות. אמנם הסופרת ג'וג'ו מויס הייתה שותפה לתהליך העיבוד לקולנוע ועדיין זה לא טריוויאלי.
2. אנושי ולא מתחכם. מדבר בגובה העיניים (וכן, גם הגבות…). משכנע ועם כל האמוציות – עשוי בטעם ובקלילות ואינו קיצ'י.
3. מצולם לעילא, הנוף מדהים, התאורה נפלאה והעיצוב מענג עיניים. זה סרט שכיף לצפות בו ובעיניי זה פרמטר שמשחק הרבה מקום.
4. מעורר הרבה מחשבה בנוגע לחופש הבחירה ועל זכויות/חובות הסביבה כלפי הפרט.
5. נוגע עמוק בבטן. כבר הרבה זמן לא בכיתי בסרטים (עברתי את ה-30 אם זה משנה לעניין, תודה) וכאן, בשליש האחרון של הסרט, ניסיתי נואשות לאתר אי אילו התנשפויות בקהל למען אוכל למזג את יפחותיי בהן…
אז למעט כאב ראש קל לאחר מכן – גם חוויה רגשית חזקה היא מהנה ומרעננת אחת לכמה זמן.
חיכיתי הרבה לראות את הסרט אחרי שהספר הפתיע לטובה ובעיקר כי עניין אותי לראות האם אמיליה קלארק שחקנית טובה או פשוט מצטלמת יפה במשחקי הכס. בסופו של דבר די התאכזבתי. מלבד השמטת חלקים קטנים אך משמעותיים מהספר נראה שהבמאי קלט את הסיפור או לפחות בחר להציג אותו בצורה ממש שונה מבספר. החל ממערכות היחסים בין הוריו של וויל שמוצגת כאוהבת ומלאת יאוש במקום מנותקת וקרה; מערכת היחסים נטולת הקנאה בין לואיזה לאחותה, בשונה מהספר וזה רק קצה המזלג. אבל הקושי המשמעותי ביותר בסרט בעיניי, הוא בחירת הבמאי להציג את לואיזה, הדמות המרכזית, כטיפשה באופן מגוחך. כמות השינויים בהבעות הפנים שלה בכל סצנה הופכות אותה ללא אמינה ואפילו מרגיזה ופוגעות בדיאלוגים עם וויל, שדווקא מבצע את המשחק בצורה אוטנטית ולעיתים מרגשת.
בקיצור הספר המפתיע והסוחף תורגם לסרט בנאלי עד משעמם שספק אם מומלץ אפילו לצפיה בבית. אך קריאת הספר שווה כל דקה!
קיבלתי את הסרט מקואצ'רית כלשהי שהחליטה להפיץ את הסרט ברשימת התפוצה שלה מרוב שהתלהבה..
אז צפיתי בשמחה – לראות סרט בעל משמעות, והביקורת שלי נוגעת למסר הטיפולי-אנושי שבעייני בעייתי.
אגב הסרט מאד מומלץ לעוסקות בסטיילינג או "פאשניסטיות"- תצוגת האופנה ועיצובי הפנים מאד מרשימים. וכאמור בביגוד, הסרט מראה רק את החלק החיצוני-הבוגדני שבהתמודדות עם נכות.
חסרה ההעמקה והפנימיות- שניתן וראוי לחיות חיים מלאי משמעות ועוצמה גם במצב משותק לחלוטין. וכך אנו עוברים מפאשיניזם לפאשיזם, או יותר נכון לנאציזם- הערצת הגופניות, השלמות הגופנית, הצעירות, וחיסול כל "פגומים". המסר המועבר הוא שחיים של נכה שתלוי לחלוטין בסביבתו הם חיים פגומים שלא ראוי לחיותם. ראוי לו לאדם כזה שיעשה את המעשה ההירואי ויסיים את חייו באבירות. לא יהיה לעוד רגע קט נטל על אוהביו , שחלילה וחס לא יביטו לאחור ויצטערו על אבדן חירותם. גם שיפסיק לסבול כל כך.. מה באנו לכאן לסבול?! וגם עם כל הכסף והלאקשריז והנוחות והמשפחה התומכת, והאהבה החדשה שבפתח- חיים משותקים ותלויים בסביבה אינם חיים שראוי לחיותם. מסר חיצוני, רדוד ובוגדני בתוך סרט מלא רגש, חיים וחן. ואולם, לא קראתי את הספר, אז אינני יודעת אם היתה השטחה של טקסט מורכב יותר, וכך הסרט רדוד מאד, עם השעמום התרבותי האמריקאי/אנגלי שהתרגלנו לשממונו , ומשתדל ליצור חן וקסם בחיקוי כלשהו לדמות של 'אמלי'.
ראוי לתרבותינו המפוארת, למודת הסבל הכאב והחורבן, לעשות סרט על יונתן כהן, מטופל של משה פלדנקרייז, משותק בכל גופו כמו וויל, אך מוצא משמעות וערך בחייו, יוצר, מצייר והוגה .ביטוי לעמדתו- בספרו "מפגם לשלמות- שלמותם של החיים בגוף פגום". ועוד רבים, גיבורים אמתיים שמוצאים ערך ומשמעות בחייהם גם במצבי חורבן ואבדן. נראה לי שזו ההתמחות של התרבות שלנו אפרופו קואצ'ינג, ולאור הזמן הזה (בין המיצרים, 2016).
קלארק היא היפה שנאלצת לעבוד באחוזה גדולה בקצה העיר בגלל אילוצי משפחה.
הנכה הוא החיה שמפחיד את כולם אך בעל נפש רגישה ומיוסרת.
ליפה יש חבר שמרוכז בעצמו ובפיזיות שלו (גאסטון)- בניגוד גמור לנכה.
אני מופתע ולא מופתע שיוצא לזה סרט.
לא יודע עד כמה זה נגנב ממחוברים לחיים – הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם (בעברית ובאנגלית), אותו כתבה מי שכתבה גם את התסריט שלו. קראתי אותו בהמלצה של ידידה, והוא היה לא רע. בכל זאת, המרכיבים המרכזיים בעלילה ובייחוד הסוף לא זהים למחוברים לחיים.
סרט מביך
הסרט מיושן מאוד בצורה שבה הוא ערוך, מזכיר סרטים של שנות ה 80-90 (חיתוכי עריכה של אשה יפה).
המשחק של אמיליה קלארק מביך, אובר-אקטינג אחד גדול.
ולמי שישים לב (לא שקשה), הגבות שלה משחקות יותר ממנה – ברגע שרואים את זה it can't be unseen.
עכשיו אני מבין למה במשחקי הכס חימצנו לה את הגבות.
הסיפור די שבלוני, לא ממש מעניין, בדיחות מאוד לא מצחיקות – ראיתי כמה בני 60 באולם שמצחקקים בסצנות יבשושיות ומנסות להצחיק.
בקיצור, לא שווה את הכסף. לא מרגש, לא מצחיק, לא מעניין ואם משווים למחוברים לחיים – כדאי לכם לראות אותו שוב מאשר לראות דקה אחת מהסרט הזה, אין להשוות ברמות שלהם.
אוי, מה זה לא! הסרט יפה ומרגש. וקראתי את הספר.
מן הסתם פחות מתאים לחובבי קרבות מסך ומלל מינימאלי, אבל לשאר – הסרט מעניין והצפייה בו מהנה וסוחפת.
הסיפור אינו מקורי או מפתיע. הוא גם לא מנסה להיות כזה!
בעיני הסרט הינו:
1. נאמן למקור – לספר, משקף את הדמויות בצורה נפלאה ומדויקת. הושמטו תתי-עלילות שלא התאימו לזרימה של סרט באורך מוגבל. נשארו הטעם והריח האותנטיים בסצנות העיקריות. אמנם הסופרת ג'וג'ו מויס הייתה שותפה לתהליך העיבוד לקולנוע ועדיין זה לא טריוויאלי.
2. אנושי ולא מתחכם. מדבר בגובה העיניים (וכן, גם הגבות…). משכנע ועם כל האמוציות – עשוי בטעם ובקלילות ואינו קיצ'י.
3. מצולם לעילא, הנוף מדהים, התאורה נפלאה והעיצוב מענג עיניים. זה סרט שכיף לצפות בו ובעיניי זה פרמטר שמשחק הרבה מקום.
4. מעורר הרבה מחשבה בנוגע לחופש הבחירה ועל זכויות/חובות הסביבה כלפי הפרט.
5. נוגע עמוק בבטן. כבר הרבה זמן לא בכיתי בסרטים (עברתי את ה-30 אם זה משנה לעניין, תודה) וכאן, בשליש האחרון של הסרט, ניסיתי נואשות לאתר אי אילו התנשפויות בקהל למען אוכל למזג את יפחותיי בהן…
אז למעט כאב ראש קל לאחר מכן – גם חוויה רגשית חזקה היא מהנה ומרעננת אחת לכמה זמן.
אני ממליצה.
גרסה מודרנית ל"היפה וחיה"
קלארק היא היפה שנאלצת לעבוד באחוזה גדולה בקצה העיר בגלל אילוצי משפחה.
הנכה הוא החיה שמפחיד את כולם אך בעל נפש רגישה ומיוסרת.
ליפה יש חבר שמרוכז בעצמו ובפיזיות שלו (גאסטון)- בניגוד גמור לנכה.