נאון ג'נסיס אוונגליון
Neon Genesis Evangelion

ראש יחידה מיוחדת ללחימה בחייזרים הנקראים "מלאכים" ומאיימים להשמיד את האנושות, מגייס את הבן שלו, שינג'י, להיות אחד מהלוחמים שילחמו בחייזרים, ולא, זה אפילו לא קרוב להיות במה שהסדרה עוסקת בו באמת.

תאריך הפצה בארה"ב: 20/08/1997

34 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. לאנשים שראו את "סוף אוונגליון"

    אם ממש אהבתי את הסיום של הסדרה המקורית מבחינתי מושלם אין צורך לגעת – כמה הסרט הזה יהרוס לי? או לחלופין – מה הסיכויים שאוהב אותו? כי אני כבר יותר מעשור מתחמק מלראות אותו, ואולי הוא בעצם נחמד ומתאים לרוח הסדרה.

    • שלילי בזנ"טי

      nir

      הסרט כל כך רחוק מהסיום המקורי, שאני אגב לא אהבתי, עד שהיו תיאוריות שהיוצר עשה זאת כדי להדגים נקודה לגבי הסיום המקורי

      • אכן שלילי בזנטי

        איזה בזבוז נוראי של הכל, חוץ מהעובדה שזה באמת סרט נורא יפה. הוא כמו מחסן נהדר לשימוש ב-AMV שלא היה צריך לחבר יחדיו בשום צורה.

        אגב, הסרט דווקא היה יותר מלא במונולוגים מלאי פאתוס (אם כי עדיין הרבההה יותר הגיוניים מאנימות אחרות) ממה שזכרתי את הסדרה.

        • לפחות יש שם שיר מגניב

          nir

          Komm Süsser Tod

          2
          יהונתן צוריה, גינוק ?
          • כן אני די כועס על השיר הזה וכמה שהוא נפלא

            ולמה הוא תקוע בסרט כל כך מעצבן

            • ממתק לחובבי האנימה

              nir

              מישהו לקח את השיר והדביק אותו על קטעים מהסדרה "Madoka Magica" והתוצאה מרשימה
              אזהרה: מכיל ספויילרים נוראיים לסדרה

  2. מתאים למי שלא חובב אנימה?

    שנאוצר

    אני לא מסתיר את זה שאני די נרתע מכל יצירה יפנית (להוציא כמובן את קורסאווה ואת מטאל גיר, שהיא תכלס יצירה אמריקאית עם פיינטג'וב יפני. או ההפך?), אבל ממה ששמעתי על הסדרה באמת מסקרן אותי לראות אם זה באמת כזה ניסיוני ולא קונבנציונלי כמו שאומרים את זה. השאלה שלי אם יש כאן יותר משי אלמנטים "יפניים" שיכולים להעיב לי על זה.

    • "לא אוהב אנימה" שווה ערך ל"לא אוהב קולנוע", ובצורה רופפת יותר דומה ל"אין מוזיקה טובה בימינו".

      שלדי בן-האלמוות (לא)

      זה מדיום, לא ז'אנר, ויש הרבה מאוד, מבחינת כמות ומגוון ז'אינרי, מעבר ללהיטים הבודדים שכולם שמעו עליהם בעולם האמיתי והצואה המתולעת שכולם צוחקים עליה ביקום האינטרנטי. גרד קצת מתחת לפני השטח ותראה שלא הכול דרעק מזוקק לבני נוער שטופי הורמונים וחזזיות מרתף פדופיליות שלא ראו את אור היום שבע שנים.

    • זה ניסיוני ולא קונבציונלי וזה בהחלט "יפני"

      כמובן, הרתיעה הזאת לא ברורה לי בעליל והיא מונעת ממך נדבך שלם של יצירות מעולות אבל ניאון ג'נסיס היא לא "האנימה שאפילו חובבי אנימה לא אוהבים" – יש בה אלמנטים שאפשרי שאתה לא חובב מאנימה, והיא משתמשת בהם כדי לחתור נגד הציפיות של הצופים (בחלק מהזמן).

      אם אתה מחפש את "האנימה שאפילו חובבי אנימה לא אוהבים", זאת קאובוי ביבופ, אחת הסדרות הכי טובות נקודה והסדרה בעלת הפסקול הכי טוב בהיסטוריה.

      2
      Morin, Mr. Wednesday ?
      • אם אתה מחפש את "האנימה שאפילו חובבי אנימה לא אוהבים"

        גובלין ביבים

        אז אתה כנראה מחפש את הסדרה הקלאסית "הלב" שאין ישראלי שלא אוהב.

        • אה, אם כבר המומינים.

          הלב הייתה סדרה די גרועה.

          1
          לפרקונית ?
          • ועדיין פי מיליון יותר קלאסית בארץ מהמומינים

            גובלין ביבים

            המומוינים היתה לא פה ולא שם. ואין לה פרומיל מהפופולריות של הלב בארץ. והאמת,בצדק גמור. אחת מהסדרות הכי גרועות שנעשו.

            • כלומר, בכלל ובשום צורה ואופן לא

              אבל לך תמדוד פופולריות בצורה שאינה אנקדוטלית, אז נגיד ש.

              • שניכם טועים. בשאלתיאל קוואק היה עורב שהוא נפוליאון והיטלר בעת ובעונה אחת, ודוב קוטב שהוא מדען.

                שלדי בן-האלמוות (לא)

                מש"ל, ניצחתי.

                3
                לפרקונית, שפן הלוח, יחמור פרסי ?
      • לא יודע איך להבהיר מספיק

        Wednesday

        עד כמה שקאובוי ביבופ היא מושלמת. מכל בחינה אפשרית.

        באופן כללי אני חושב שכמעט כל מה ש- Shinichiro Watanabe ביים הוא מופתי (אני עוד לא ממש בטוח לגבי Space Dandy) וכנראה יתאים לאנשים שלא התנסו אי פעם באנימה, או חוששים מכל ה- tropes המפורסמים של אנימה (שממש לא נמצאים ברוב הסדרות, אבל זה מה שהתקבע אצל דעת הקהל).

        NGE היא לא בדיוק בחירה פשוטה להיכנס דרכה לעולם של אנימה לדעתי.

    • בעצם, מה זה "אלמנטים יפניים"?

      שלדי בן-האלמוות (לא)

      אני באמת סקרן. אם זה דברים כמו נטיה למלודרמה, צרחות ופאנסרביס, והזוועה הגדולה ביותר תחת השמים: ז'אנר ההרמון, כל אלה הם דברים שגם אני ממש לא מתלהב מהם. יצירות האנימה האהובות עלי הן סדרות אמנותיות ומשונות שאולי יש בהן "אלמנטים יפניים" אבל בוודאי שהן שונות בתכלית מדרגון בול, פוקימון או מה שזה לא יהיה שפופולארי כרגע – למשל, כל דבר שמסאקי יואסה או צ'יאקי קונאקה מעורבים בו.

      אגב קורוסאווה, הידעת שהוא ביים סרט בברית המועצות, ברוסית, עם שחקנים סובייטיים? הוא נקרא Dersu Uzala וניתן לצפות בו ביוטיוב בערוץ של אולפן מוספילם שהפיק אותו. מומלץ מאוד כאחת החוויות הקולנועיות (איזה פלוץ) המיוחדות והיפות שחוויתי.

      • להשמיע מחשבות של דמויות כדי להסביר את מה שקורה

        Aldo raine

        אני כמעט לוא רואה אנימה, וחוץ מההכי קלאסיות שכולם רואים (דרגון בול, יו גי הו, נארוטו וכדו'. מביניהם הסדרה היחידה שאני זוכר ממנה משהו היא דרגון בול) לא ראיתי שום סדרה באופן סדיר. אבל בכל אופן, כל פעם שאני נתקל באנימה, וזה קורה די הרבה, איכשהו, נראה שיש ליוצרים דחף להשמיע את המחשבות, ואני לא סובל את זה. זה מזעזע. לפעמים סתם עוברים אל דמות צדדית שאפילו לא משתתפת בעיקר מה שקורה עכשיו בסצנה, רק כדי שנשמע את המחשבות שלה, ובעזרת זה נוכל להבין את מה שקורה על המסך. למרות שבדרך כלל, ממש קל להבין את מה שקורה וכל השמעת המחשבות הזו היא מאוד מיותרת. אני באמת לא מבין איך כותב יכול בכלל לכתוב דבר כזה ולחשוב שזה בסדר.

        דוגמה:

        https://youtu.be/d958-Q1qL-A

        זה ממש מגוכך. וזה עוד נחשב הרגעים הטובים של הסדרה (ממה שאני מבין משם הסרטון). הם פאקינג משחקים כדורסל.

        • לחלוטין לא המקרה באוונגליון

          ולא ברוב האנימות שלא מיועדות בצורה בלעדית לבני נוער.

          • אני ראיתי היום סרטון של Wisecrack על הסדרה,

            שנאוצר

            היו שם טונות של רגעים כאלה בסצינות לדוגמה שהם הביאו. אז נשמע שאתה אולי לא זוכר נכון, אלא אם כן רגעי המחשבה בווייס אובר שבסרטון הם גם אחד לאחד היחידים שהיו בסדרה.

            • הסתכלתי על הסרטון ולא מצאתי את הדוגמאות הללו

              יש בהחלט מונולוגים בסדרה, אבל הם לא וויס אובר אלא פשוט מונולוגים.

        • זה לא קורה בכל יצירת אנימה. ממש לא.

          לא

          לא יודע, אני מתחיל להרגיש מוזר. מה היית אומר לאדם ששופט את כל הקולנוע האמריקאי על סמך זכרונות מעורפלים משליחות קטלנית וסרטים של דולף לונדגרן + קטעים אקראיים מתוך סרטים פופולאריים? זה מדיום מגוון ביותר שפונה לאינספור קהלים שונים מאוד. אני בכלל לא ממליץ, אגב, לקחת ברצינות המלצות של "חובבי אנימה" באינטרנט, כי אכן יש סיכוי לא מבוטל ליפול על אנשים מיוחדים פסיכולוגית שמתלהבים מצרחות, מלודרמה זולה ופריימים חטופים בכיכוב תחתונים של בנות עשרה. אני ממליץ לך לנסות לצפות ביצירות האנימה שחובבי קולנוע, ספציפית אנשים בוגרים ומשכילים שיש להם עבודה, ממליצים עליהן.

          • אני חושב שאנימה זה טיפה שונה מקולנוע אמריקאי

            (כלומר, במקרה של שנאוצר הוא טען שזה כל דבר יפני, אז לא, אבל אם חוזרים לאנימה ספציפית)

            ויותר דומה להשוואה לאנימציה אמריקאית או לחלופין, ותזרום איתי פה – מחזות זמר.

            כי שלושת המדיומים הם מדיום – לא ז'אנר. אפשר לעשות אותם אימה, ביוגרפיה, קומדיה. אפשר לעשות אותם מצחיקים, מטרידים, מפחידים, מטורפים.. אבל לרוב הם יהיו הדבר שאיתו הם הכי מזוהים – סרטי ילדים חמודים (אנימציה אמריקאית), סדרות אקשן מלאות פאתוס בצורה טיפה מוגזמת (אנימה) או סיפור אהבה כזה או אחר (מחזות זמר).

            • לא

              אני לא יודע אם נכון לומר שאנימה היא לרוב סדרות סטייל דרגון בול, אבל אני לא מתיימר להיות מומחה (ומקווה שלא נוצר הרושם שאני מתיימר לכך). אני חושב, אגב, שהקלישאה הנוכחית היא שאנימה מודרנית היא בעיקרה מדיום שמספק פאנסרביס לילדים נצחיים ונכים חברתית שלא יוצאים מהבית. לא יודע אם זה נכון, כי אין לי שום עניין בתוכן שמיועד בלעדית למגזר הנ"ל.

              • אולי "נפוץ בצורה שמצדיקה את הסטריאוטיפ" ולא "לרוב".

                וכן, על פאן-סרביס לא צריך להרחיב.

                • שלדי בן-האלמוות (לא)

                  הייתי מדייק ואומר שייתכן שמה שנפוץ הוא החשיפה של בני המערב לסדרות בסגנון דרגון בול ושות', ושהן לא בהכרח מהוות אחוז גבוה כל כך מ"תוצרת האנימה" (העברית שלי בקאנטים, תסלחו לי) כמו שנדמה למי שנחשף בעיקר או גדל על הסדרות שחלחלו אלינו. כלומר הנפוצות היא אולי בצפיות, לא במספר היצירות.

                  סתם כי אני פדנט עבש.

                  1
                  Morin ?
                  • אל תהיה בטוח

                    כן, יש הרבה סדרות אנימה שעושות משהו שונה ולכן נדחקות לצד, אבל יש הרבההההההה שמנסות להיות הדבר הגדול הבא ולכן עושות בדיוק את מה שהדבר הגדול הקודם עשה. אולי בימינו זה השתנה, אבל לפני עשור (בערך) לבחור אנימה חדשה לבחור היה לבחור מבין עשרות כפילים אחד של השנייה, פלוס מינוס.

                    אבל אני מניח שמחקר מקיף יכול לאשר עובדה כלשהי לכאן או לכאן.

                    • כן, סתם רציתי להראות זווית אחרת. אין ויכוח.

                      שלדי בן-האלמוות (לא)

                      (ל"ת)

                    • יכול לאשר כי גם בימינו מרבית סדרות האנימה הן כפילים של כפילים

                      כל עונת שידור חדשה מביאה עמה עשרות סדרות שהן פח אשפה. רוב סדרות האנימה משודרות במשבצת לייט נייט (ואני מדבר על 1 או 2 בלילה) והן נועדו לקדם את חומר המקור או גרסת הבלו ריי שעתידה לצאת.

                      אבל יש כמובן פנינים בתוך הזפת, ואלה הסדרות שבסוף זוכרים. בדומה לטלוויזיה מהמערב, בדר"כ זה תלוי רשת או שעה. לדוגמה: הרשת הציבורית NHK לא משדרת סדרות אנימה רבות, אבל כשהיא כן – בהחלט כדאי לשים עין. הסדרות של הרשת פונות לכל המשפחה, והן מופתיות בפשטותן ("March Comes in Like a Lion" של אותה רשת זמינה אגב בנטפליקס ישראל, ממליץ בחום); רשת פוג'י TV, כבר למעלה מעשור (למעט הפסקה ב-2012) משדרת רצועת יוקרתית בימי חמישי, רצועה שנהייתה שם נרדף לאיכות בקרב חובבי האנימה. noitaminA היא נקראית, ובחירה רנדומלית של אחת מסדרות הרצועה לא תאכזב איש. ענקית השידור NTV מנסה בעצמה לתת קונטרה לרצועה והעלתה את רצועת "אניצ'ו" ב-2017, כרגע בלי שמות גדולים במיוחד (למעט "Lupin III") אבל ניתן להם עוד זמן.

                      כמובן שגם בתוך משבצות הלייט נייט התגלו אוצרות לאורך השנים. "מחברת המוות" הידועה שודרה לדוגמה באמצע הלילה וזכתה, בעקבות הפופולריות, לשידור חוזר בגולדן טיים (המקבילה היפנית לפריים טיים, בין 19:00 ל-22:00) וגם כיום נבירה בסדרות אנימה לייט נייט תשתלם בסופו של דבר. קיצר, זבל לא חסר. צריך רק לסנן.

                      2
                      רז גרינברג, יהונתן צוריה ?
              • רק בשביל לעשות סדר-

                שלמקו GRAS

                אנימה, כז'אנר (בניגוד להגדרה הכללית של "אנימציה יפנית"), התחיל בערך משנות השישים. דרגון בול זי התחילה ב1989. דרגון בול זי זאת דוגמה אחת לאנימה, היא בטח לא מאפיינת את הז'אנר כולו, לכל היותר את תת הזאנ'ר של "סדרות אנימציה יפניות לילדים".

                1
                Morin ?
          • לא אמרתי שבכל הסדרות זה ככה

            Aldo raine

            עובדה שאמרתי בהתחלה שאני בכלל לא רואה הרבה אנימה. יכול להיות שכל מה שנתקלתי בו לא מייצג כלום משאר סדרות האנימה. אבל בכל אופן, ממה שאני ראיתי, זה ככה.

            • אנימה זה קולנוע וטלוויזיה באנימציה

              לא

              יש שם הכול, מפורנוגרפיה וסנאף עד דרמות רגישות וריאליסטיות, דרך כל הז׳אנרים שאתה מכיר וכמה שאולי לא שמעת עליהם. אנימה פונה לכל המגדרים והגילאים ולבעלי תחומי עניין מגוונים ביותר.

              1
              Morin ?
        • סוף סוף טרחתי לראות יותר משניה וחצי מהסרטון שקישרת אליו

          שלדי בן-האלמוות (לא)

          ויש סיכוי לא מבוטל שאשכרה מתתי מצחוק. אין ספק ששחקני הכדורסל האלה הצילו את הגלאקסיה.

          אגב, הייתי אומר שדווקא בסדרות ספורט יש היגיון מובהק בתמלול המחשבות של השחקנים והצופים כחלק מהניסיון למקסם את הפאתוס, שהוא גורם משיכה מרכזי לצפיה בספורט – על משקל הקריינות במשחקים אמיתיים: הרי באותה מידה ניתן לומר שאין צורך ביורם ארבל (או מי שזה לא יהיה בימינו), גם ככה רואים את המשחק. אלא שכאן קיים בנוסף הטוויסט שמדובר במחשבות של השחקנים ושאר המעורבים ישירות, כך שיש יותר מעורבות רגשית וגם זוכים לראות את הטקטיקה בהתהוותה, כביכול. בכלל, השמעה של המחשבות אולי לא שגרתית למי שרגיל בעיקר למדיה מערבית, אבל זה משהו שניתן להתרגל אליו וליהנות גם ממנו. אבל כמובן, ניתן להתרגל לכל דבר בהינתן מספיק זמן ומוכנות. זה לא חובה.

  3. אי אפשר להעלות נושא הקלישאות באנימה

    nir

    בלי להזכיר את סרטון הפיצה במסיבה שעשו כמה ישראלים מאוד מוכשרים.

    1
    barnash ?
    • הם נשמעים כאילו הם מדברים אוזבקית. זה רק מוסיף.

      לא

      (ל"ת)

תגובות מקבילות

45
  תגובות נוספות בדף הביקורת של נאון ג'נסיס אוונגליון
 

להגיב על לא לבטל

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)