סברי מרנן

הם היו כל כך עסוקים בלחשוב האם הם יכולים ליצור את זה, שהם לא עצרו לחשוב האם הם צריכים.

3 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. אני ואשתי מאוד אוהבים

    esh

    לא עוקב הדוק, אבל רואה כשנתקל בזה במקרה (יש הרבה שידורים חוזרים).
    ההומור ברמה מאוד לא אחידה, אך הקצב מחפה על בדיחות שלא הצליחו. מראש הפרמיס הוא הומור עדתי, אך יש כמעט תמיד רבדים של הומור מטא על ההומור העדתי ועל נושאי משפחה, דורות והווי ישראלי. גודל הקאסט יוצא דופן לסיטקום ישראלי ורובו איכותי.
    יניב פולישוק ורובי דואניס ממשיכים ליצור בקצב, כמו שעשו בסדרת הלהיט לילדים "הפיג'מות". אם משווים לסדרה כמו רמזור (13 פרקים לעונה), אז ניתן לראות הבדל בגלל הצורך ליצור כמות תוכן (40 פרקים בעונה).

    רוב הפרקים בסיפור מסגרת זהה: זוג נשוי (הדמויות הראשיות) מגיע לארוחת שישי אצל צד אחד של המשפחה, שם הם פוגשים את בני המשפחה המורחבת, עם דגש על שוני תרבותי בין העדות. למרות היות הפרקים סגורים, יש ארק עלילתי עונתי (קליל, בכדי לא לפגוע בצופים מזדמנים).
    לדעתי נחמדה השיטה של שידור שני פרקים ברצף, כאשר בכל פרק הדמויות הראשיות מבקרות אצל צד אחר.

    • מסכים עם כל מילה

      mook

      חמישית.

      1
      esh ?
      • אז בעיקרון, אתה מסכים עם:

        "לא הרבה מאוד מחפה. מראש, אך של העדתי והווי דופן. ממשיכים בסדרת משווים פרקים הבדל תוכן הפרקים נשוי שישי, שם המשפחה שוני היות עלילתי לפגוע השיטה ברצף, הראשיות".

        (ולמרות הכל, זה טקסט מתוחכם יותר מתסריט הסדרה)

        6
        DBS, יחמור פרסי, יהונתן צוריה, חתול, esh, לפרקונית ?
 

להגיב על mook לבטל

(חובה)