שבאבניקים
Shababnikim

סיפורם של ארבעה תלמידי ישיבה הלומדים בתנאי פנימייה בישיבה חרדית.

תאריך הפצה בישראל: 24/12/2017

46 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. קומדיה מצויינת, אבל.

    יצחק בארי

    ראשית, תודה לעורכים על דף הסדרה, שהועלה תוך ימים ספורים מאז שביקשתי.

    ועכשיו לפוסט ארוך קצת, ובו דברים שאני מרגיש צורך להוציא מאז שצפיתי בסדרה, באיחור של שנה ומשהו.

    קודם כל קונטקסט: אני חרדי, בוגר ישיבה, וברוב זמני אני עדיין לומד או שקוע בעיסוק תורני אחר. מן הצד השני, אני גם מאד אוהב קולנוע, גולש קבוע כאן באתר ואוהב להתווכח על סרטים בלהט שלא רחוק מזה בו אני משתמש בויכוחים על סברא בתלמוד.

    הסיבה שצפיתי בסדרה, שחרגה מגבולות המגזר וחרדים רבים – גם כאלה שאינם צורכים תוכן בקביעות כמוני – צפו בה, היא הרצון המאד אנושי לראות כיצד ה'הם' תופסים אותנו. עולם הישיבות נחשב לזר ומרוחק עבור החילוני הממוצע, ואך מובן מאליו שאם יוצר שאינו חרדי מתיימר להגיש לעולם כולו יצירה העוסקת בתחום, אני ארצה לראות כמה טובה – או להיפך – העבודה שהוא עשה.

    אז ככה: בניתוק ממה שכתבתי לפני רגע, מדובר בסדרה מצויינת. היא כתובה היטב, מצחיקה בטירוף (אבל בטירוף), מבויימת נפלא ומגישה תצוגות משחק מרהיבות ממש.

    אני מוכרח להרחיב על נושא הכתיבה. עם רוב הסרטים הישראלים יש לי בעיה מובנית: אנשים לא מדברים כמו אנשים, כמעט תמיד. יש יוצאים מן הכלל, למשל 'אפס ביחסי אנוש' המעולה, אבל אפילו שם יש החלקות. כי מה לעשות, עברית היא שפת האם שלי, אני חי ומתקשר עם דוברי עברית וטקסטים מתוסרטים כמעט אף פעם לא מצלצלים לי טוב באוזן (אם אני לא טועה היה כאן פעם דיבור באתר על הנושא הזה; הרי ברור שגם בסרטים הוליוודיים הבעיה קיימת, ולי היא לא מפריעה כי מבחינתי כך אנגלית נשמעת). אבל הסדרה הזו, איכשהו דילגה על הקושי המובנה הזה, ולא יאומן איך במהלך שנים-עשר פרקים התסריט לא קפץ לי אפילו פעם אחת. זאת חתיכת עבודת כתיבה משובחת, וכל הכבוד.

    גם העלילה מצויינת, ופיתוח הדמויות אמין ומשכנע ברוב המקרים. בקיצור, אם מישהו מחפש סדרת דרמה ישראלית מצויינת, אני אמליץ לו על 'שבאבניקים' בפה מלא.

    אבל, וזה חתיכת אבל גדול. בכל הנוגע להצגת העולם בו היא מתיימרת להתרחש, הסדרה פשוט מקבלת ציון 'נכשל' ענק, עם חותמת אדומה בוהקת; ואני אסביר.

    מבחינה אינדיבידואלית, הסדרה כן קולעת היטב. הקשיים של גדליה הם משהו שאין בחור ישיבה חרדי שלא יזדהה איתם (ברור שהעלילה הקצינה אותם מעט, אבל זה נעשה בטעם טוב). קו העלילה של מאיר מצוין גם הוא, דב לייזר מפליא לנגוע ללב עם תדמית האמריקאי השחצן שמחפה על לבטים פנימיים ואבינועם משכנע ואמין כבן של חבר כנסת חרדי שמנסה כל העת לגעת בעולם שמעבר (בעצם כל הארבעה עושים זאת בשלב זה או אחר). ושוב, זאת הסיבה שכדרמה בדיונית הסדרה עובדת מצוין, ויתכן שבעצם הפוסט שלי מיותר כי תוכן טוב הוא תוכן טוב נקודה.

    רק מה, מכיוון שעלו טענות נגד הסדרה על חוסר אמינות, והיוצרים והשחקנים ניסו להגן עליה, אני אתרום את שני הסנט שלי.

    הטענות הנפוצות שעלו ברשת, ואליהן גם נדרש אלירן מלכה עצמו, נגעו לפרטים. פה פריט לבוש, כאן שגיאה בהגייה המדוייקת של מילה ישיבתית ושם בחור שאמור להראות חרדי עם תספורת שאסורה לחלוטין על פי ההלכה. מלכה טען כי זוהי קטנוניות – והוא צודק. השטן אולי מצוי בפרטים, אבל האובססיה לחפש לאורך שש שעות של עונה מצויינת את כל הפיצ'פיקעס האלה מוגזמת לחלוטין. (מצד שני, כמה פרטים שהציקו לי היו אמורים לא להתרחש בכל אופן. למשל השיר הישיבתי "ימים על ימי מלך תוסיף"; כבר טרחתם ללמד ארבעה שחקנים חילונים לשיר אותו בהברה ישיבתית-ליטאית, אז למה לפקשש עם מילה אחת שנאמרת במלרע ולא במלעיל ולזרוק אותי בבת אחת מהסצינה?)

    עוד טענה נפוצה שעלתה, והרגיזה אותי באופן אישי, היא (ספוילר) "בחור ישיבה לעולם לא ייצא עם סטודנטית חילוניה". הטענה הזו מעצבנת בגלל שהיא מגיעה ממקום אחד בלבד: הרצון החרדי הלא פוסק להציג את העולם שלנו כמושלם ללא שגיאות. זה ממש חורה לי. קשרים בין בחורים חרדים לנערות חילוניות (או להיפך) הוא אולי לא נפוץ, אבל הוא קיים. אין שום טעם לטמון את הראש בחול.

    למרות כל זאת, ולמרות שמלכה עצמו כתב אז שהוא בכוונה לקח סיפור קיצוני כי כך זה בטלוויזיה, חשוב לי לומר כאן בצורה חד משמעית: הסדרה חוטאת בצורה איומה ממש לעולם הישיבות החרדי והליטאי בפרט. לא בפרטים, אלא בכל הקונספט. אף ישיבה לא מתנהלת בצורה שמוצגת בסדרה, חד וחלק. להלן פירוט חלקי:

    אין משגיח שהוא גם ראש ישיבה. אלו שני תפקידים שונים לגמרי, ולמרות שיש ישיבות שבהן המשגיח הוא בעל הסמכות ויש ישיבות שראש הישיבה הוא הקובע, הרב אשי שפיצר הוא יצור כלאיים של שניהם וזה פשוט דבר שלא קורה. אני גם לא מבין למה היו צריכים להפוך אותו לראש הישיבה: מבחינה עלילתית, כל התפקיד שלו היה עובד אפילו יותר טוב אם הוא היה רק משגיח בעל סמכות שבא כדי להחזיר את הישיבה לתלם.

    דמותו של שפיצר היא גם בלתי אפשרית כדמות. אדם שפוגע בתלמיד לעיני כל תלמידי הישיבה, לעולם, אבל לעולם, לא יתקבל לשום משרה תורנית, בשום ישיבה. אולי בישיבות בפולין וליטא שלפני השואה היו כאלה דברים: במערכת החינוך הישיבתי של היום, פשוט אין מצב שזה יקרה. וואו, אתם צריכים להבין כמה גועש לי הדם כשאני נזכר בדמות הזו. למדתי בישיבה נחשבת, אני טיפוס חברותי ומכיר אינספור תלמידים ובוגרים של ישיבות אחרות: אין דבר כזה. פשוט אין.

    מן הצד השני, גם ההתנהגות של תלמידי הישיבה כלפי שפיצר לא מציאותית בעליל. מרד בישיבות הוא דבר שקורה, אבל אף תלמיד לא יעז לחסום בגופו איש צוות בכיר. ננראה שהיוצרים כן הבינו את הבעיה ולכן דווקא דב לייזר עז-הפנים הוא שמוביל את הענין, ועדיין. וגם אם זה כן היה קורה (ולא, אין כזה דבר, בטח לא בישיבה שמתיימרת להיות ישיבה חשובה), ההמשך של הסיפור מאבד עוד יותר אחיזה במציאות: הממסד הרבני לעולם יגבה את אנשי הצוות בישיבה, לא משנה מה הסיפור. כל עולם הישיבות מבוסס על מושג של רב ותלמיד, ואם ניתן לתלמידים להתחיל לקבל החלטות כל העסק יקרוס. הם יכלו ללכת לרב ולהתלונן על שפיצר, זה כן. הוא גם היה ננזף אם הרב היה שומע שהמשגיח מעליב בחורים לעיני כל הישיבה, אבל אף רב לא יגבה מרד של בחורים. ואני לא מדבר באוויר: בישיבת 'חברון' בירושלים, אחת מישיבות הדגל של הציבור החרדי, היה מרד משמעותי בסוף הקיץ שעבר. היו שם עליות ומורדות, אבל הנקודה החשובה היא שהרב חיים קנייבסקי, הדמות המשמעותית ביותר כיום בציבור הליטאי, גיבה לחלוטין את הנהלת הישיבה – למרות שדווקא ב'חברון' ישנה מסורת מסויימת של עירוב הבחורים בניהול הישיבה, מסורת שהתחיל מייסדה בארץ לפני שמונים שנה, הרב נתן צבי פינקל שמוכר יותר בכינויו 'הסבא מסלבודקה'.

    עוד נקודה שאני מוצא אותה משעשעת כי היא בוודאי נעשתה במחשבה תחילה: ודאי שישנם בחורי ישיבות שיוצאים לבלות בקניון ונוסעים לטיול בצפון. אבל החבר'ה האלה, אף פעם לא יעשו את זה עם כובע וחליפה. הסדרה מתעקשת לחנוט את כל הארבעה כל הזמן בכובעים וחליפות, כנראה כי "ככה חרדים הולכים", אבל לא. ממש לא. להיפך: חלק מפריקת העול שיש בבילוי ברחוב, הוא אי לבישת הכובע והחליפה. כשאני הולך לקולנוע, שזה דבר שרוב מוחלט של החרדים לא עושה, נראה לכם שאני עושה את זה עם כל הלבוש הישיבתי? אולי אבוא גם עם טלית ותפילין?

    ישנו גם חלק מרכזי שקצת יותר קשה להסביר, וגם קשה יותר לתקוף אותו. האווירה. הישיבה הזו פשוט לא מרגישה כמו ישיבה. ייתכן שזה כן נכנס תחת הגדרת הקטנוניות שהזכרתי קודם, אבל זה עדיין מציק לפעמים ברקע. בשום ישיבה לא תשב קבוצה גדולה של בחורים ותצפה במשחק ספורט בחדר האוכל. הם יילכו לקיוסקים, הם יסעו אולי בקבוצה מאורגנת אפילו לאצטדיון עצמו – אבל בתוך הישיבה?!

    ויש עוד, אבל אני חושב שהנקודה הבהרה.

    אני אסכם: מדובר בסדרה מעולה ממש. אבל ממש. כמות הסצינות המבריקות בה לא חוקית כמעט, וכמו שהזכרתי ההתמודדות האישית של הדמויות דווקא כן קלעה לאמת ברוב המקרים. אבל בניית העולם חוטאת חטא חמור לאמת, ואם יש צופה חילוני שחושב שהסדרה הזו מייצגת משהו, אז אני כאן כדי לומר לו שממש לא. ומה שחבל הוא, שאת רוב הבעיות האלה היה אפשר לפתור בלי לפגוע בכהוא-זה בעלילה.

    תוך כדי כתיבה אני מנסה לחשוב האם בניית העולם אמינה בפני עצמה, במנותק מהמציאות עליה אני מדבר. בלי לחשוב לעומק נראה לי שלא הוצג מספיק מחיי הישיבה וההווי שלה, אבל זה לא בהכרח חיסרון.

    בקיצור, כמו שכתבתי לפני כן, ייתכן שאני מבזבז מילים. הרי זה תוכן טוב, אז למה לחפור. אבל כחרדי פשוט הציק לי הייצוג השגוי לחלוטין של העולם שלי, והייתי חייב לפרוק. תודה שהאזנתם.

    נ.ב. אני מתנצל מראש על כך שלא אוכל להגיב מיד על תגובות שאולי תתפרסמנה לפוסט הזה. אין לי גישה סדירה לרשת. אבל אני אעקוב מדי כמה ימים, ואשמח לענות על שאלות (אם ישנן ואם זה מעניין מישהו) או להתווכח במידת הצורך.

    12
    איתי שלמקוביץ, יחמור פרסי, טטה טטם, הראל, Morin, נטע, בנימין, חתול, תמר, derazne, ryebread, רם קיץ ?
    • אדון הבובות

      נראה לי שפגשת בשיא העוצמה אלמנט שרוב האנשים מתרגלים אליו. אין לי ספק שהייצוג של תיכונים אמריקאיים בסרטים ובטלוויזיה רחוק מאוד מהמציאות. אותו דבר בתי חולים ומשרדי עורכי דין. ככל שדבר קרוב יותר לעולם שלך ככה הזיוף מצלצל יותר, במיוחד סדרה שחלק אינטגרלי ממנה זה ייצוג של העולם הזה. אני לא צפיתי בסדרה, אבל הדברים שאתה מציין כעיוות חמור הם לא יותר חמורים מהעיוות הקולנועי הקבוע. מאוד קשה לשחזר אווירה במיוחד לאדם שחי ונושם אותה. אני חושב שזה מפריע לך יותר בגלל שאתה התרגלת לראות סרטים כאאוטסיידר בגלל שרוב הסרטים שאתה רואה מאוד רחוקים מהעולם שלך. האמת היא שזה נכון לרוב האנשים על פני הגלובוס, על כל פנים יש דברים שאי אפשר לשחזר

      1
      מישי ?
      • חשבתי בעצמי על הנקודה שלך, ותודה על ההתייחסות.

        יצחק בארי

        בכל מקרה, כפי שהגבתי למישהו בפייסבוק, עיקר מה שהרגיז אותי היתה ההתיימרות של היוצרים לטעון שהסדרה כן אמינה. אינני יודע אם בדוגמאות שהבאת המצב הוא גם כזה, וגם אם כן, כמו שאתה אומר, "ברוך הבא למועדון".

        • אני לא חושבת שהם התיימרו לטעון שהיא אמינה.

          אני חושבת שהם טענו שריאליזם הוא לא ערך עליון, ושהם מתעדפים את הדרמה וההומור על פניו. זו עמדה שאני מאד מבינה.

          • אם כך - שיקבלו את התנצלותי

            יצחק בארי

            זו עמדה שגם אני מבין.
            ולמרות הכל, כבר נתקלתי בחילונים שחשבו שהסדרה מייצגת את העולם בצורה אמינה; אז עכשיו הם פחות חושבים כך (בתקווה).

    • אני נתפסת פה לנקודה הכי מינורית בהודעה שלך

      מישי

      את טיטאניק ראיתי בקולנוע בגיל 13 או 14, זה היה יום מאוד משונה עם הרבה דברים קטנים זכורים. בין היתר, וממש לא עיקר העניין, שניה אחרי שהתחילה ההקרנה והאולם כבר היה מוחשך, נכנסו פתאום שני חרדים בלבוש חרדי מלא.
      כמו כולם הייתי המומה והתלחששתי עם האנשים שהגיעו איתי לסרט (רוצה להאמין שהיום הייתי נוהגת בקצת יותר רגישות וטקט). כניראה שמישהו מהשורה הראשונה אמר להם משהו גועלי, כי הם הסתכלו לכיוון ספציפי ואמרו משהו תוך מחוות פנים וגוף די מוגזמות, לא יכולתי לשמוע מה הם אומרים אבל היה נראה ממחוות הגוף שהיתה שם איזו ציניות ארסית בתגובה שלהם. מניחה שזו דרך טובה לזרוק ממך הערות נבזיות. בסך הכל, זו פעם ראשונה שאני נתקלתי בחרדים בתוך מרחב מחיה חילוני מובהק (טיטאניק הוא בכל זאת סרט עם עירום נשי, סצנות סקס וכו')
      יש סיכוי לא רע שפגשתי עוד אלף חרדים במרחב הציבורי בלי שיהיה לי מושג שהם חרדים, את השניים האלו אני זוכרת. למעשה, אני לא צופה בשבאבניקים ואני כאן כי ההודעה שלך עניינה אותי. אני מניחה שאם הייתי כחילונית כותבת על חרדים, הייתי מנכיחה את הסצנה הזו של טיטאניק, כי היא היתה אירוע מאוד זכיר.
      יצא לי פעם או פעמיים לתהות מה הם עשו שם, האם זה מרד, סקרנות פשוטה או תהליכים ראשונים של התנסויות חילוניות כחלק מתהליך. אולי הם עברו מאולם כשר יותר כשהתחילה ההקרנה, ולכן נכנסו באיחור. מנגד, אני מניחה שאם הייתי בהליכי מרד כלשהו בחברה כל כך שמרנית, הייתי מגיעה לקולנוע רחוק יותר מהבית (זה היה במגדל הנביאים, מטר מויז'ניץ). כמובן שיתכן שהבנתי הכל הפוך, כמעט אף פעם לא ראיתי שם סרטים, ויתכן שחרדים שמגיעים שם לקולנוע הם מחזה שגור.

      בכל מקרה, חשבתי שכדאי שתדע שזה כן קורה.

      • אדון הבובות

        התגובה שלך הזכירה לי פעם שחילוני חביב התיישב לידי באוטובוס וביקש שאני אסביר לו את ההבדלים בלבוש החרדי ואז נוכחתי שיותר קל להסביר QFT לגירית מאשר להסביר ניואנסים של לבוש חרדי לאאוטסיידר. אם תראי אותי בקולנוע את תראי שאני חרדי. אני אלבש חולצה לבנה ומכנסיים כהות, ציציות בחוץ וכיפה שחורה. אבל אני לא אלבש כובע וחליפה, זה בגלל שאני ליטאי. ליטאי לובש כובע וחליפה כשהוא מתפלל בבית כנסת, אבל לא כשהוא לומד או כשהוא יוצא למכולת ליד הבית. כשהוא יוצר למסע קניות במרכז העיר זה יהיה תלוי ברמת החרדיות שלו, יש כאלו שישימו את הכובע והחליפה ויש כאלו שלא. בוא נאמר שהאלו שכן בדרך כלל לא יהיה להם התספורת של הבחורים בשבאבניקים והם לבטח לא הולכים לקניון או לקולנוע. הרבה חסידים (על פי רוב, כל מה שאני אומר זה הכללה עם הרבה יוצאים מן הכלל) לא יוצאים מביתם ללא חליפה, ולחלקם שבירת הטאבו של ללכת ללא חליפה ברחוב לא פחות גדולה מללכת לקולנוע, מה גם שאם תצא מהבית ללא כובע וחליפה כולם ישימו לב ולקולנוע ישימו לב רק מי שנמצא שם. אני חושד שמי שראית בלבוש חרדי מלא בקולנוע היו חסידים. זה יהיה ממש מוזר לראות ליטאי בקולנוע עם כובע וחליפה. כל זה רק מראה את רמת הניואנסים הנדרשת מסדרה כזאת שהיא לא פחות ממפלצתית.
        צפיתי בקליפ הזהhttps://www.youtube.com/watch?v=rmj83cFKeQI
        ואני יכול להסביר לך למה אני יכול לזהות שהדיבור מזוייף למרות שהם תופסים 95% מהדברים נכון. אבל למי שחי את זה ה5% ממש בולטים. לכן אני אבוא לסדרה כזאת עם סלחנות מובנית.

        • מש"א.

          יצחק בארי

          ולעצם "מה הם עשו שם" – כל התשובות יכולות להיות נכונות. אצל רבים בכל אופן, עצם הביקור בקולנוע הוא ודאי שבירת טאבו חרדי ואיזושהי יציאה מן המסגרת, אך אין בזה שום דבר חוץ מאהבת סרטים (וגם חוסר סבלנות להמתין ארבעה חודשים עד שהם ישוחררו לצפיה ביתית, חוץ מזה שחווית הצפיה עצמה שונה לחלוטין ממחשב ביתי).

        • fair enough

          מישי

          אני אאלץ להסתפק בלוק חרדי לעומת לוק לא חרדי. חולצה לבנה וכיפה שחורה לא בהכרח יגרמו לי לזהות אנשים כחרדים, ואין שום סיכוי שאצליח לשנן את ההבדלים בין הזרמים כדי להבין מי זה מי.
          אני לא ממש מבינה את הקטע ביוטיוב, אם הייתי צריכה להגיד עליו משהו, הייתי אומרת שהוא נראה כמו סצינה לא אמיתית בגלל תוכן השיחה, ובלי קשר לאיך.
          בכל מקרה, כתבת למעלה ואני מסכימה לגמרי: ככל שאתה קרוב יותר לסרט, כך הזיוף מורגש יותר. יחד עם זאת, מכיוון שאני רואה מה עושים למדע ולמדענים בסרטים, כשמגיע סרט שהזיוף בו קל יחסית אני כולי נרגשת ולא מחפשת את שבעת האחוזים הלא טובים (contagion, לא חושבת שהיה עוד סרט)

          • אדון הבובות

            תוכן השיחה בקליפ מציאותי לגמרי

            • לפעמים חסר פה האמוג'י השוקיסט של פייסבוק. אנשים מדברים ככה?

              מישי

              (ל"ת)

              • אדון הבובות

                תוכן השיחה בקליפ הוא סוגיה תלמודית. אנשים שלא מכירים את התלמוד יחשבו שזה מאוד ביזארי (וזה מטרת הסיפור בקליפ הזה) אבל התלמוד מתייחס למציאות כמגרש של שאלות מופשטות. מי שעוסק בזה כל היום מתרגל לצורת הדיבור הזאת ואפילו לא שם לב שמדובר באירועים שמאוד רחוקים מהמציאות.

                1
                יצחק בארי ?
    • היה מעניין לקרוא, תודה רבה

      צפיתי בזמנו בסדרה ונהניתי ממנה כמוך (טוב, אולי כמעט כמוך; אזכורים רבים ודאי חלפו מעל הראש החילוני שלי) וכן יצא לי לתהות, בעקבותיה, מה מתוך חיי הישיבה של השבאבניקים משתקף דרך מראה נקיה, ומה באמצעות פילטר. נקודת המבט שלך שפכה הרבה אור.

      רק שאלה קטנה: "שבאבניקים" – איך הביטוי והקונספט בכללותו מתכתב עם המציאות? הבנתי שבפועל זה בכלל כינוי לעג לנוער שוליים חרדי (שבאב זה נער בערבית, לא?) אבל בסדרה החבר'ה הם לא בדיוק נוער שוליים: אחד בן למשפחה עמידה, אחד בן של ח"כ ואחד גאון מצטיין. רק מאיר עונה, איכשהו, על ההגדרה, וגם בו אין בו שום דבר שולי או מורד – הוא מנסה ללמוד קשה ומבין הארבעה הוא היחיד שהולך תמיד בתלם. איך בדיוק נתפס שבאבניק ממוצע בציבור החרדי?

      • וואלה, זה קטע

        יצחק בארי

        שעד שהערת לי על זה לא חשבתי שהטייטל של הסדרה בעצם יותר פרובוקטיבי ממציאותי. אתה צודק בתיאור הנפוץ למילה, וכנראה במציאות לא היו קוראים להם 'שבאב'; אולי חרדים מודרניים, או ביטוי ישיבתי פחות מוכר – 'פרוסטערס', שקשה לתרגם אותו למקבילה חילונית. כנראה שהיוצרים רק השאילו את המושג לצורך הכותרת, וכיוון שהסדרה כן עוסקת במפגש בין העולמות, אז זה עובר.
        ותודה גם לך על הפידבק.

        • באיזשהו מקום בסדרה

          הראל

          הכינוי הזה מוזכר בהקשר של 'אם יעיפו אותנו מהישיבה מה יהיה מאיתנו, שבאבניקים?'

    • כשהסדרה יצאה

      הראל

      כתבתי עליה בפייסבוק את הדבר הבא:
      "אולי זה היה בשלב שבו שמעתי את הרפרנס המוזיקלי הדי-ברור לספרות זולה, או אולי בפעם הראשונה שהסבר של סלנג חרדי הופיע בצורת כותרת על המסך, אבל איפשהו כמה דקות לתוך הפרק הראשון של שבאבניקים אתה מבין שזאת לא סדרה שמבקשת לתת מבט על דמותם של בחורי הישיבות שחיים על קו-התפר בין העולם החרדי לחילוני או שטות אחרת בסגנון, אלא יותר כמו מישהו שחשב שחייבים לנצל את הפוטנציאל האדיר שגלום בעובדה שבמדינת ישראל מסתובבים מאות אלפי צעירים שלבושים בסטייל שמזכיר גנגסטרים בשנות העשרים של המאה הקודמת וניסה להעביר את זה למסך באופן הכי מגניב שהוא יכול.

      מהרגע שבו אנחנו מבינים את זה, כל ההתקטננויות שיכולתי לפרוט, כמו זה שממתי שבאבניקים מסתובבים עם כובעים וחליפות כל היום, או ששידוכים ממש לא עובדים בצורה הזאת, או זה שיש להם חוסר הבנה מוחלט במהות התפקידים של ראש ישיבה ומשגיח הופכות להיות לא רלוונטיות. זאת סדרה שמנסה ולרוב גם מצליחה להיות מוצר מגניב ומסוגנן שהגיבורים שלו הם בחורי ישיבה אותנטיים באותה מידה שאנשי עולם תחתון באמת מנהלים דיאלוגים שנונים על איכויותיו האירוטיות של מסאז' ברגליים.

      הסדרה נכשלת כישלון חרוץ כשהיא מנסה להיות יותר מזה. כשדמות של בחור ישיבה אומרת משפט כמו: 'תפסיק להרגיש כמו חרדי' או 'אני רוצה להרגיש חלק מהסיפור הזה שקורה כאן' זאת לא רק כתיבה מרושלת והאכלה בכפית, אלא גם ניסיון להפוך את הסדרה הזאת ליותר 'חשובה' ממה שהיא באמת.

      אז לא, תנו לנו עוד קצת טרנטינו שמתפלפל בגמרא ופחות צעירים חרדים בלבטים קיומיים – שטיסל כבר עשו את זה קודם והרבה יותר טוב."

      אבל ככל שהסדרה התקדמה, הבנתי שיש בסדרה הזאת עוד דברים חוץ מקומדיה מסוגננת. הסצנה של 'פלוני רבעני לרצוני' שהיתה מושלמת בתור רגע קומי, גם העבירה תובנה מאד מעניינת על הניתוק של הלימוד הישיבתי מעולם המעשה. אני חושב שהיה שם טיפול מאד יפה ומורכב בסוגיית היחס של העולם החרדי לצבא (למרות שהפרק עצמו היה די תלוש ולחלוטין קטע את הרצף). לא ראיתי שם אותנטיות, אבל בהחלט הצפה של נושאים אמיתיים שהעסיקו אותי בתור בחור ישיבה וששמחתי למצוא טיפול טלוויזיוני טוב בהם.

      מה שהפריע לי קצת, היה הניסיון להעלות על פני השטח כמה שיותר סוגיות ולא לתת להן מספיק זמן להתפתח – כל העניין של קיפוח המזרחיים, פמיניזם חרדי, היחס לציונות הדתית שזכה לטיפול מרושל במיוחד. לדעתי הסדרה היתה צריכה להיות ממוקדת יותר ולהתפזר פחות.

      לגבי עניין האותנטיות, יש לי הרגשה שאנשים שגדלו כמונו בעולם החרדי נוטים לייחס חשיבות עצומה לניואנסים הקטנים ולהרגיש כמו שכותב כאן אדון הבובות, שאנחנו איזה מין מגזר מסתורי ובלתי מובן, אני לא מסכים עם הגישה הזאת. נורא פשוט להסביר את כללי הלבוש החרדי (בלי להיכנס לגרביים לבנות או שחורות, או סרט של הכובע באיזה צד של חסידויות כאלה ואחרות כי בזה גם אף חרדי ליטאי ממוצע לא שולט) ורק קצת יותר מסובך להעלות על המסך יצירה שתשקף באמינות (כמו שאנשים מדברים בקולנוע, כן?) את השפה החרדית (שטיסל עשתה את זה מצויין). הבעיה של שבאבניקים בתחום הזה היא שלהרגשתי הם אפילו לא ממש התאמצו. הסלנג החרדי כביכול שמוצג שם, מאד שטחי – לתרגם 'משתין עליך' ל'עושה עליך קטנים' זה תרגום מילולי מדי, כמו לתרגם 'על הפנים' ל-on the face, הביטוי המקורי לא קיים ב'חרדית' ולא יעזור לתרגם אותו מילה במילה. זאת כמובן רק דוגמה, אבל היא די מייצגת. סך הכל מדובר בסדרה נחמדה שהייתי שמח לראות עוד ממנה, אבל לחלוטין לא חסר לה במה להשתפר.

      • טוב, לא ראיתי שטיסל.

        יצחק בארי

        בכל אופן, הבהרתי כבר שלא התכוונתי לערער על הערך האומנותי והבידורי של היצירה. באתי אך ורק לתת קונטרה לאמינות שאולי קיימת בסדרה, ועל הדרך לשתף מעט את הגולשים בהווי הישיבתי האמיתי. ממש לא התכוונתי להתקטנן.
        ובקשר ל'עושה עליך קטנים' – גם אני התגלגלתי מצחוק.

    • מעניין

      Derazne

      אני חוויתי (בצורה אינטנסיבית, יחסית לחילוני הממוצע) את העולם החרדי בשירות הצבאי שלי בתור מראיין בלשכת גיוס ירושלים.
      מגניב לי לראות שאדם שבאמת חווה את העולם הזה הבחין בדיוק באותם אי הדיוקים שאני שמתי לב אליהם.
      אולם, אני חולק עליך בדבר אחד -בתור מראיין, שמעתי לצערי יותר מסיפור אחד על איש צוות שפגע בתלמיד לעיניי רבים ונשאר בתפקידו. עם זאת, אני שמעתי על מקרים כאלה רק בתלמוד תורה ובישיבה קטנה, ולא בישיבות גבוהות (אם כי חשוב לציין שכמעט לא ראיינתי אנשים שלמדו פרק זמן ממושך בישיבה גבוהה, פשוט כי הם לרוב לא מתראיינים).

      • ראוי לציין שזו לא תופעה אקסקלוסיבית לחרדים

        מישי

        פגיעות בילדים, מכל הסוגים, הם דבר שקורה במערכות שונות באופן יותר תדיר משהיינו רוצים לדמיין, ובכל המערכות האלו רואים לפעמים (לא מספיק) אנשים טובים שמטפלים בדברים במהירות וביעילות, אבל גם יותר מידי פעמים דחיקה והדחקה של דברים, עד שהם מתפוצצים ברעש גדול. לדוגמה, לפני שנה בערך נפתח הסיפור של תלמה ילין למשל, שיותר חילוני-ליברלי משם קשה למצוא. באופן כללי יש איזה אפקט שבטי, אנשים מאוד מפחדים מהשם הרע שיצא לכל הקבוצה שאליה הם משתייכים, ובשביל הפחד האינפנטילי הזה, הם מעדיפים להשתיק במקומות שצריך לצרוח.

        1
        Morin ?
      • הבעיה עם שפיצר היא לא נקודתית.

        יצחק בארי

        מסתבר שמקרים כאלו מתרחשים, אך דמותו של שפיצר פוגעת ומזלזלת בחניכיו באופן קבוע. אדם כזה לא ישא בתפקיד, שום תפקיד, לאורך זמן. ה'שיטה החינוכית' שלו היא בולשיט. דבר כזה לא עובר בעולם הישיבות של היום.

  2. עונה 2, פרק 1

    יש עוד מה לכתוב, אני מניח. אבל משהו קטנטן אני מוכרח לומר: גם העונה הזו מתחילה במוות פתאומי ומוזר. אבל הבימוי של שתי השניות האלה היה פשוט בעייתי. הפריים כולו היה שגוי בעיניי – היה יותר מדי זמן לראות את המשאית מגיחה, והנדרס לא הזיז את הראש אפילו טיפה לכיוון. לא יכולתם לקחת את המצלימה קצת ימינה?

    אבל וואו, התגעגעתי לשבאבניקים. איזה פרק טוב. שרק ימשיך.

    2
    הראל, yosefbyd ?
  3. האם לשבאבניקים יכול להיות פרק גרוע?

    פרק 11 מוכיח שכן.

    אני כמעט שבור מזה. העונה השניה עד כה מתנדנדת יותר מהראשונה, ונעה בין פרקי מופת לקווי עלילה לא משהו; אבל בסך הכללי זאת עדיין סדרה מהנה שכתובה ומבוצעת טוב. רק שהפרק הזה היה פשוט דבילי. אין לי מילה אחרת. כאילו מישהו בהפקה זרק קונספט (מה אם… שלמה ארצי!!!) ואף אחד לא טרח לחשוב האם זה מתאים לסדרה, לדמויות, להיגיון של העולם או לכל דבר אחר.

    מרגיז.

    1
    Aldo raine ?
    • אדביק תגובה שכתבתי בפורום אחר:

      הראל

      בעיניי שלמה ארצי נתפס כחלק בלתי נפרד מחוויית הישיבה הגדולה. אני וכמעט כל מי שלמד איתי בישיבה היינו מקשיבים לשירים שלו, מנגנים אותם, שרים אותם. זה לא נתפס כמשהו אסור, אבל זה גם לא בדיוק היה מותר ואולי זה היה סוד הקסם של זה. זה די נגמר שם האמת, הטעם המוזיקלי שלי התפתח למקומות אחרים ושלמה ארצי נשאר בישיבה (עדיין מחבב כמה וכמה מהשירים שלו, אבל לא באותה המידה).
      הפרק שבחר להציג את שלמה ארצי כמטאפורה להתבגרות ולהתפתחות הרגשית של גדליה הוא פשוט מבריק בעיניי. יש לי כמה השגות על הביצוע, אבל זה רעיון נהדר.
      ואוסיף כאן – הרעיון היה טוב, הביצוע לא הצליח לייצר הפרדה בין מה שקורה בראש של גדליה למה שקורה במציאות, וגם ההסבר הדי דבילי שהוסיפו לכל העסק (עיבור נשמה) היה מיותר. זה היה יכול לעבוד טוב יותר בלי הסבר, כמו הפרק עם דג הזהב בשטיסל.

      1
      Morin ?
    • מופתע קצת מהאמוציות שהפרק הזה הוציא מאנשים

      אציין קודם שאני, עד כה, מוצא את העונה השנייה לא פחות מיצירת מופת. אני צופה בכל פרק עם חיוך שכמעט ולא יורד, ונדירות הסדרות שעושות לי את זה ככה. אני אוהב את הדמויות, הדיאלוגים, הסיטואציות וההומור. באמת שלא האמנתי שלאלירן מלכה יהיה עוד סיפור מעניין לספר, והתבדיתי לגלות שעונה 1 הייתה פרומו לכיף האמיתי שהוא העונה הזאתי, כיף שהגיע מבחינתי לשיא (נכון לעכשיו) בפרק 10: אחד מפרקי הטלוויזיה הכי מותחים, מצחיקים (בסצנה עם בני המקויה היינו על הריצפה) ונהדרים ששודרו בטלוויזיה ב-2021.

      האם הסדרה מושלמת? פפפף ברור שלא. הקומונה החילונית, משעשעת ככל שתהיה, כתובה על בסיס ערימה של קלישאות, רבים מהתסביכים שהשבאבניקים נקלעים אליהם נפתרים בזכות מזל, וכל מה שעובר עם לייזר טיפה עבש, ומרגיש מנותק ממה שעבר על הדמות עד כה (ומקריאת התקציר של פרק 12, אני חושש לבאות). אני גם מרגיש שדבורה הפכה מהאנטיתזה הנשית של גדליה ל… מאיה ורטהיימר, שזורקת מדי פעם משפט על הלכה כדי להזכיר שהיא לא מאיה ורטהיימר. אני מחבב את מאיה ורטהיימר אבל לא זו הדמות שהכרנו. אבל היא כן אחראית לכמה מהסצנות האמוציונליות של העונה, לכן אני מוכן לסלוח.

      ועכשיו פרק 11. גם אני הרמתי גבה, ומרבית הפרק הייתי משוכנע שזה כנראה פרק חלום והתאכזבתי לגלות שלא. אולי יש פה ערבוב מסויים עם תת-המודע של גדליה, לא יודע. אז כן, פרק מוזר שלא מרגיש כמו פרק של שבאבניקים. אז בסדר, יש גם כאלה. למרות זאת הוא פיתח משמעותית את גדליה, הביא תצורת משחק נהדרת מצדו של אורי לייזרוביץ', והשיחה שלו עם הרב בלוך היא פשוט… תענוג, באמת. שכחתי כמה דב נבון מצחיק. אז ניסו לעשות פה משהו קצת שונה, הרבה סדרות עושות פרקים כאלה, רק שכאן זה לא הצליח כל-כך. אבל אני לא חושב שהפרק גרוע (ובטח לא משליך על העונה כולה כמו שראיתי בתגובות אחרות ברשת). עדיין מצפה בכליון עיניים להמשך.

      • כן, לומר שזה "משליך על העונה כולה" זה בבירור מוגזם

        אבל בכל מקרה, התכנון שלי לגבי כל העונה הוא לכתוב משהו ארוך ומפורט יותר אחרי שהעונה תסתיים. נחכה ונראה.

        1
        רם קיץ ?
  4. עוד הייתי מקבל את הרעיון כרעיון, וזאת אכן יכולה להיות אחלה מטאפורה

    אבל זה שהוא נדחס לתוך פרק אחד הוציא ממנו כל אימפקט שהיה יכול להיות לו. המטאפורה לא מצליחה לעבוד בצורה כזו. היה הרבה יותר טוב אם זה היה ביט עלילתי ששזור לאורך העונה כולה, אבל כעת, זה פשוט יצא פרק קונספט מטופש שלא התחבר לי לדמות בשום צורה, אלא רק גרם להרגיש כהאצה מאפס למאה בלי שום הכנה מוקדמת.

    וכאמור, ביצוע נוראי בעיניי.

    1
    הראל ?
  5. לצערי המציאות של גרושות שמאפשרות ללייזרים ליהנות איננה המצאה ושלמה ארצי הינו בהחלט קרש הצלה בשביל הרבה בני ישיבה שמנותקים מעולמם הריגשי.
    כבן לציונות הדתית אני לוקח בעירבון מוגבל את הסדרה ומאוד נהנה ממנה כי היא מלמדת על יחסי בינו לבינה מתוך מקום של הזדהות עם הדמות שלמדתי לאהוב עם הפרקים.
    כן הפריע לי שאבינועם התחיל לשיר בבית המדרש וטפירו התחנן להישאר בתערוכת ציורי עירום וכדומה אך תקוותי היא שהציבור החילוני יבין שיש פה הקצנה מטורפת של הסידרה ושנעיקר פה הוא המסרים ולא אופן העברתם הקיצונית.
    נ.ב.
    היחס לציונות הדתית שהובלע בעונה הקודמת התבטא יפה וכמובן ביטא יפה את תחושתי ותחושת אלירן מלכה כמובן להרגשה שאנו מזולזלים על אף התמדתנו בתורה עם כל המשימות הנוספות שהציבור נושא על גבו…

  6. שאלה לירושלמים

    הקטע הזה עם "הרחוב החילוני האחרון בירושלים" (שהמחלוקת סביבו היא הציר של עונה 2) – זו הקצנה שנועדה להעביר רעיון או שזה אכן מבוסס על המציאות?

    אמנם לא ביקרתי הרבה בירושלים (אציין שזו עיר מהממת עם האוכל הכי טעים בארץ), אבל התרשמתי שיש בה קצת יותר מרחוב חילוני בודד; טיילתי במספר מדרחובים שאינם קרובים אחד לשני, ושרוויים במסעדות לצעירים ובארים, ועם וייב שנותן קונטרה לתל-אביב. או שאולי זה המצב רק למראית עין, ואני בעצם מחמיץ משהו? ואיך בכלל מגדירים רחוב חילוני? היעדר ישיבות ובתי הכנסת? פאבים שפועלים בשבת? שואל מסקרנות על מה "שבאבניקים" נשענת פה.

    • אומנם גר פה רק שנה - חלק ממנה ליטרלי בנחלאות שבה העונה הזאת מתרחשת - וזאת לחלוטין שטות שנועדה להקצין אולי תחושה וכאבים אמיתיים, אבל אין לה תוקף מציאותי.

      שנאוצר

      (ל"ת)

      2
      יצחק בארי, רם קיץ ?
    • בוודאי שזאת שטות מוקצנת

      ירושלים היא עיר חילונית. כל צפון העיר כמובן הוא חרדי פרופר, ובמרכז העיר יש תערובת של שכונות מכל הקצוות, אבל ככל שאתה מתרחק מערבה ודרומה אין שום בסיס לקשקוש הזה. החרדים עצמם, מדי בחירות לראשות העיר מאז ימי אורי לופוליאנסקי, נדהמים לגלות שיש עוד שכונות בעיר הזו חוץ מרמות פולין וסורוצקין.

      המרירות שיש סביב ההתחרדות של גילה היא חדשות קצת ישנות, ובכל מקרה, כאמור, אנקדוטה מקומית.

      אבל זאת לא הפנטזיה היחידה של הסדרה, כמובן…

      1
      רם קיץ ?
  7. רבויסי לא נעים לי לומר אבל ירושלים אכן נטולת רחובות על טהרת החילונים (בואו לא נשכח מי גר עכשיו בבלפור). בהקשר לכך אספר אנקדוטה כהגעתי לבית מטופלת בת 81 חולת אלצהיימר – לפני שנכנסתי לחדר המדרגות של הבניין בשכונת קריית מנחם אמר איש לילדיו "גם לפה הם הגיעו"… אחרי כמה פעמים שאמר זאת בקול לידי פניתי אליו ואמרתי לו שבאתי לטפל בחולת אלצהיימר מבוגרת ותגובתו הייתה "זה מתחיל בזה"..
    הפחד מדתיים מזוקנים הינו מעבר לכל דמיון ופעם אמר לי נהג מונית שלדעתו תהיה מלחמת אזרחים בנשק חם והיה ניכר שהוא מעוניין בה (כפי שהציעו בארץ נהדרת)

  8. תגובה שמכילה ספוילר לפרק 15 מאת יצחק בארי
    • תגובה שמכילה ספוילר מאת Abe
      • בלקאאוט מוחי תמוה :-|

        צפיתי בפרק שוב, ואתה כמובן צודק. אין לי שמץ של מושג איך ברחה לי הסצינה הזו בפעם הראשונה. להגנתי ייאמר שצפיתי בחצי פרק תוך כדי הרגעה של הקטן שהתעורר בשעה לא משהו.

      • תגובה שמכילה ספוילר לפרק 15 מאת Aldo raine
    • תגובה שמכילה ספוילר לפרק 15 מאת בקול רם
      • תגובה שמכילה ספוילר מאת יצחק בארי
  9. תגובה שמכילה ספוילר לכלל העונה עד פרק 15 מאת Aldo raine
    • אלירן מלכה***********

      Aldo raine

      לא יודע מאיפה לעזאזל הבאתי את אלירן סוויסה…

    • תגובה שמכילה ספוילר מאת Aldo raine
  10. פרק סיום חביב

    לא כל קווי העלילות נחתו על הקרקע בהצלחה, והאמוציות הגדולות של הפרק הקודם קצת התפוררו מדי. אבל סיקוונס הדיון בעיריה היה אדיר, ונקודת הסיום הספציפית שאלירן מלכה הוביל אליה בסוף, נראית בדיעבד הגיונית לסיפור ולהתפתחות של ארבעת הדמויות הראשיות – גם אם הסתמכה קצת יותר מדי על דימיון לסיום העונה הקודמת.

    מקווה להרחבה על כל העונה בקרוב.

    2
    Aldo raine, רם קיץ ?
  11. תהיה עונה שלישית

    כך עודכן בדף הפייסבוק של הסדרה. וכן, אני שמח עם הבשורה הזו – העונה השניה היתה פחות טובה מהראשונה, אבל עדיין מאד טובה. בואו נראה מה יעשו עם זה הלאה.

    1
    רם קיץ ?
  12. משום מה כשלוחצים על השם אלירן מלכה זה מוביל לדף בו יש רק את שבאבניקים

    אחד

    וכשנכנסים לדף של הבלתי רשמיים ולוחצים על השם אלירן מלכה (שכתוב בדיוק אותו דבר) זה מוביל לדף ובו רק הבלתי רשמיים.
    כדאי לתקן את זה ולאחד את שני הדפים הנפרדים שנפתחו לאותו אדם.

    (אגב, אותה בעייה קיימת גם עם רמה בורשטיין לה יש שני דפים האחד עם השם ״רמה בורשטיין״ שמכיל את הסרט לעבור את הקיר והשני עם השם ״רמה בורשטין״ שמכיל את הסרט למלא את החלל)

    • זה בגלל שכאן הוא מוגדר כ'יוצר'

      ושם כ'במאי'; אלו שני תפקידים שונים.

      • אם אני לוחץ על שם של מישהו אני לא אמור להגיע לכל הדברים שהוא עבד עליהם?

        אחד

        כי אם זה העניין, אז כדאי לדעתי לעשות איזשהו שדרוג.
        נגיד, אפשר שבעמוד האישי יופיעו קטגוריות של במאי / שחקן / יוצר וכו׳ ובכל קטגוריה יהיו הסרטים / סדרות שהוא מעורב בהם.
        ואפשר גם בלי קטגוריות, פשוט לשים את כל העמודים הרלוונטים לאותו אדם, לא משנה איזה קרדיט הוא מקבל.

        ואגב, עם רמה בורשטיין, כפי שכתבתי, זאת לא הסיבה אלא זה נוגע לכך שהיא פוצלה לשתי נשים האחת רמה בורשטין והשניה רמה בורשטיין.

 

להגיב על יצחק בארי לבטל

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)