בושה
Shame

חייו של ברנדון, המכור לסקס, משתבשים כשאחותו מגיעה לביקור.

תאריך הפצה בארה"ב: 02/12/2011
תאריך הפצה בישראל: 15/03/2012

22 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. הם בטח משתבשים,

    Nillie

    החיים של ברנדון.

    • עם הם "משתמשים" הם בטח גם משתבשים.

      אין אור

      [תוקן]

  2. ידוע אם יש סיכוי שהסרט יגיע ארצה?

    pitspesh

    (ל"ת)

  3. סרט מרשים ולא קל לעיכול

    אריאל

    (ל"ת)

  4. לנה

    מה שיפה הוא לפי דעתי, ומה שמעצבן בהחלא רבים הוא שהרבה דברים לא מוסברים ואתה צריך להבין זאת לבד בעצמך, ולאורן כל הסרט פזורים רמזים לכך… סרט שגורם לך לחשוב. ולהרגיש.

    תיראו את הסרט הקודם של אותו הבמאי, מומלץ בהחלט. :)

    • דווקא הכל בסרט מובן וברור.

      מיכאל גינזבורג

      העלילה מאוד ישירה ובטוה בכנותה, אין פה פאזל נארטיבי. אפשר קישור לבלוג שלך? לחיצה על השם שלך לא מובילה לשומקום לצערי.

  5. אנשים התרגלו שמאכילים אותם בכפית...

    איריס

    וחוץ מזה , אני מסכימה איתך, לנה.

    • ואני מסכימה איתך, איריס. (:
      זה גם מה שראיתי בראיון ביויטיוב עם הבמאי, הוא אומר שבאמריקה אנשים לא רגילים לראות סרטים שגורמים להם לחשוב.

      לפי דעתי, כדאי לעשות שני ביקורות לסרט במידה ותחליטו להעלות ביקורת- ביקורת אחת של אישה, ואחת של גבר כי מההתרשמות שלי גברים ונשים מגיבים שונה לסרט הזה.

      עידכנתי בבלוג שלי רשומה לגביו, יש שם כמה התיחסויות שיכולות להיות ספויילר.

      • אפשר לקבל קישור לרשומה בבלוג?

        טל

        אשמח לקרוא מה כתבת על הסרט.
        (אם זה מותר במסגרת חוקי האתר, כמובן).
        תודה!

        • יש קישור לבלוג בשמה של המגיבה.

          (ל"ת)

  6. מהפנט.

    gunai

    סרט מאופק, מעיק ומעורר מחשבה.

    בתור אדם המחשיב את עצמו כליברלי, הסצנה עם התאורה האדומה לא הפריעה לי מפני שבהקשר של ברנדון השימוש הוא הגיוני וקביל. קראתי בכמה מקומות שאנשים נעלבו אך אני לא רואה סיבה מדוע, אף על-פי שזה אכן יוכל להתפרש בדרכים אחרות על-ידי אנשים מקובעים יותר.

    המשחק של פסבנדר ומוליגן מעולה אבל מה שהכי הרשים אותי בסרט היו הצילום והעריכה, ניכר כי מקווין הוא בראש ובראשונה אמן ויזואלי והסרט הזה מהווה תצוגת תכלית לכמה הרבה ניתן להעביר בכל-כך מעט.

    סצנת הפתיחה עצמה היא הדבר הכי טוב שראיתי מאז "דרייב". הסרט ככולו מתעלה גם עליו ואני יכול לומר ש"בושה" הוא הסרט הכי טוב שראיתי בשנים-עשר החודשים האחרונים.

    • כנ"ל.

      Beetlejuice

      אני חייב להוסיף שגם מבחינת עלילה הסרט מעולה. הכל נמצא מתחת לפני השטח, ואז, לאט לאט, הסרט מכה בצופים בלי רחמים.
      תיאור חיי היום-יום של ברנדן וההרס של כל דבר חיובי בחייו ע"י ההתמכרות הוא פשוט מזעזע ומצמרר.
      לא סרט נעים לצפיה, אבל מאד חשוב.

  7. סרט מעולה וחזק

    Mad_Hatter

    ולא, לא חזק כמו "אדיר", אלא מבחינת האימפקט. אני עדיין חושב שמבין הסרטים שראיתי, ההופעה הכי טובה של פאסבנדר היא ב"אקס-מן", אבל פה הוא נהדר לא פחות. זה תפקיד מאוד נועז וחושפני, שלא נראה לי שכל אחד היה מסכים לעשות. אהבתי במיוחד את הסצינות שבהן מראים שברנדון – כנראה בגלל ההתמכרות שלו – מביע חוסר עניין מוחלט מהמציאות שסביבו.

    קארי מוליגן נותנת הופעה מרשימה, ומראה שהיא גם אחלה זמרת.

    גם הדברים הטכניים היו מאוד טובים – הצילום, העריכה, הסאונד, וכו'.

    לסיכום, סרט לא רגיל, אבל מאוד טוב.

  8. משחק מעולה, מצולם מעניין

    כפיר

    ולא מעבר לזה.
    אני לא חושב שהוא מוצלח או מיוחד כמו שאנשים פה רשמו – הוא מתעסק בנושא פרובוקטיבי ולא מתבייש ( !מסמיק! ) להראות את זה.
    הוא איטי, וחסכני בדיאולוגים – אבל זה לא אומר שהוא מעורר מחשבה או רגש.
    בקיצור – התאכזבתי, ולא שהיו לי כאלה ציפיות.

    3
    אדון האופל, gefilte, רצוּץ וּמצוּץ ?
  9. סרט איכותי, ויזואלי ומעורר מחשבה

    Kassandra

    בהחלט מסוג הסרטים שאפשר ללמוד בחוגי קולנוע/ספרות השונים. יש בו המון המון רבדים, שימוש בהרבה מאוד טכניקות ויזואליות כדי לספר סיפור ולהראות את כל המחזוריות שבו…אם זה הנוף המרשים של ניו יורק, הסצינות המשתנות, אפילו זוויות הצילום והאנשים עצמם, שבפריימים מסויימים משתלבים בצורה כל כך יפה במכלול ובנוף, על גבול יצירת האומנות. מאוד מרשים לראות את ההקפדה על הפרטים…דבר שכל כך חסר היום בסרטים.

    כמובן שאין שום דבר "כיפי" או נוח בכל היופי הזה, אלא להיפך. לכל אורך הסרט יש אי-נוחות מצד הצופה. הסרט עצמו קיבל הרבה פרסום בגלל העירום הרב (בעיקר הגברי, אבל יש הרבה עירום נשי גם) והסצינות המאוד מאוד בוטות, אבל מי שציפה לסצינות סקס מגרות כנראה יתאכזב – הן לא. בהרבה מאוד היבטים הסרט הזכיר לי את "אמריקן פסיכו" (ומביקורות שקראתי – לא רק לי), אם כי הוא הולך לכיוון הרבה יותר עגמומי ומאופק בניגוד להומור השחור והפסיכופטי של "אמריקן פסיכו".

    יש כאן סיפור על התמכרות שמשתלטת על חייו של האדם, על סבל והרס עצמי ועל יחסי אח-אחות כואבים ומוזרים מאוד שקשה להבין את פשרם. גם האח וגם האחות חיים בסבל מתמשך, וכל אחד מהם מתמודד איתו בצורה הרסנית אחרת, האחד מנסה להתנתק מאנשים ולהיות אדיש, והשניה מלאת רגש ורצון לקצת תשומת לב וחיבה.

    הסרט רחוק מלהיות מושלם. הוויזואליות משיגה בכמה רמות את העלילה ואת הטקסטים, ואפילו שזו ככל הנראה הייתה כוונת המשורר זה קצת מפריע להתרשם מהסרט עד הסוף. אבל למרות הכל, לדעתי זו חוויה חזקה מאוד לצפות בו.

    אין ספק שהסרט הזה הוא לא לכל אחד…אין בו אקשן או אפקטים, אין בו עלילה פתלתלה או פילוסופיות על החיים וגם לא דיאלוגים שנונים. הוא מאוד "קלאסי" באופי, אבל אין בו טיפת שמרנות. פשוט צריך להגיע עם ראש מאוד פתוח (מאוד!), להתמקד במטאפורות הויזואליות ובניגוד בין שני האחים, ולקחת בחשבון שזה סרט עם הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. מי שמגיע עם ציפיות אחרות – סביר להניח שיתאכזב.

    לגבי השחקנים – גם אם יש מי שהסרט יאכזב אותו, שווה לראות את הסרט בעיקר בשביל מייקל פאסבנדר וקארי מוליגן, שחושפים את עצמם עד הסוף כאן (תרתי משמע). הם נהדרים כשלעצמם אבל גם האינטרקציה ביניהם מופלאה ומולידה הרבה רגעים ששווה לראות. מדהים כמה עומק הם הכניסו לדמויות. קשה לי להאמין ששניהם לא קיבלו אפילו מועמדות לאוסקר…

    7
    Beetlejuice, Horican, pitspesh, מאסטרפיס, RichieRich, InvisibleUnicorn, אור ?
  10. אז מה באמת יש ב"בושה"?

    רצוּץ וּמצוּץ

    קודם כל, יש סצנות ארוכות-ארוכות שבהן המצלמה לא זזה, ורואים את אותו הדבר. אפשר לראות במשך דקות תמימות קלוז-אפ על הפנים של הגיבור או על משהו אחר.

    יש מעט מאוד מילים. יש שתיקות ארוכות ומילים ספורות שמכסות יותר משהן מגלות. מה שיש זה מבטים, מחוות קטנות והפרשנות שלנו למעשי הגיבור כשהוא לבדו. התוכן נמצא מתחת לפני השטח. כמה מתחת? ממש מתחת. למטה למטה. את התוכן צריך להשלים לבד. הסרט מציג רק כמה התרחשויות, ומהן הצופה צריך לבנות לעצמו משמעות. זה כשלעצמו בסדר גמור, כמובן. הבמאי אמר שנמאס לו שהקהל מצפה שיאכילו אותו בכפית. אבל צריך להבהיר: זה לא סתם סרט שנמנע מלהאכיל אותך בכפית. זה סרט שבו גם אם תרצה לאכול לבד, תתקשה למצוא סכו"ם על השולחן.

    אם כל זה נותן תחושה של סרט "אמנותי" – אז זה בצדק גמור. זה אכן מן סרט "אמנותי" כזה.

    מבחינה ויזואלית, הסרט מעוצב היטב. כל פריים נוצר בקפידה. הוא משרה תחושות חזקות ויוצר חוויה חזקה. הוא מציג מועקה, קושי נפשי וסגירות מחשבתית. בנוסף, זהו הסרט הכי ניו-יורקי שראיתי אי-פעם. ניו יורק היא שחקן ראשי בסרט הזה לא פחות מהשחקנים, ואולי לראשונה היא מוצגת כאן כפי שהיא במציאות. עיר מעוצבת, קשה ובלתי נגישה, לאנשים מעוצבים, קשים ובלתי נגישים, שאצלם הייאוש, הטירוף וההגזמה תמיד נמצאים ברקע, מוכנים להתפרץ ומרוסנים בכוח במסגרות מסוימות בלבד.

    אבל היופי הזה, והתחושות האלה, לא יכולות לפצות על כך שהסרט נמתח, ובשלב מסוים מתחילים להציץ בשעון. "עכשיו זה הסוף?" "אולי עכשיו?". אה, לא, כנראה שזה חשוב לראות קודם סצינת סקס ארוכה-ארוכה ומונוטונית וקרה (ולא סקסית בעליל, כמו כל הסקס בסרט הזה), ואחר-כך עוד אחת שבה רואים רק את הפנים של הגיבור במשך כמה דקות. האמת? אין לך מושג למה הסרט ממשיך. זה מה שקורה כשכל הסיפור אינו ברור, ולא מובן איפה הוא מתחיל ומה בכלל ייחשב בו "סוף".

    ומעל הכל עומדת התחושה, שכל המאמץ האינטלקטואלי כדי להבין את הסרט הזה פשוט אינו משתלם. מה כבר למדנו כאן? אכן, חווינו תחושות מחייו של מכור לסקס אומלל. ראינו אותן. זה הכל? בשביל זה חייבים סצנות כל-כך ארוכות, מרומזות ו"עדינות" עד כדי בלתי-נראות? באמת אי אפשר להגיד אותו דבר בצורה קצת יותר נגישה לקהל?

    ולכן, גם אם נהניתי מאוד לצפות בחלקים מסוימים בסרט, אני חייב להגדיר אותו כסרט פלצני. הוא פשוט דוגמה שהיו נותנים בבית-ספר כדי להגדיר מה זו פלצנות: מעט תוכן אמתי תחת מעטה כבד של אמצעים אמנותיים יומרניים. ולא, זה שהוא יפה ויזואלית אינו מחפה על כך. וגם לא זה שהצלחתי "להבין" אותו. שמתי לב שאנשים נוטים לאהוב סרטים כי הם חשים שהם "פיצחו" אותם. ההערכה לסרט היא בעצם מדליה שהם נותנים לעצמם עבור האינטלקט שלהם, ומי שלא אהב את הסרט פשוט לא הבין אותו לדעתם. ובכן: לא. אפשר להבין את הסרט, עד נימי-הנימים שלו, ועדיין לחשוב שהוא פלצני.

    דבר אחד טוב נוסף: המין. המין בסרט הוא מפורש ורב, אבל הסרט ממש לא מעורר מינית. הוא מצליח באופן מעורר השתאות שלא ליפול למלכודת הסטנדרטית, זו שהופכת סרטים "על" סקס לסרטים פורנוגרפיים שמשלהבים את יצרי הקהל. אין סיכוי שהסרט הזה ישלהב אתכם מינית. אולי אפילו להפך.

    5
    nir, Wonderwall, הוטבלאק דסיאטו, Echo, arielak ?
    • תגובה שמכילה ספוילר מאת Kassandra
  11. סיכמו את הסרט יפה כאן,

    Naama2

    אז אני רק אוסיף הערה קטנה:

    לא ממש סבלתי את קארי מוליגן (למען האמת, עדיין לא מתה עלייה) אבל הרגע הזה פשוט יפהפה. טוענים שהוא צולם בלייב (כלומר מכמה מצלמות), כך שהתגובה שלהם היא פחות או יותר אותנטית.
    https://www.youtube.com/watch?v=xdMXvFBOlmE

    1
    Kassandra ?
  12. סרט טוב מאוד

    מיכאל גינזבורג

    יש משהו מאוד מיוחד ב'בושה' של סטיב מקווין. זה לא רק
    המשחק מטריף החושים של פאסבנדר או ההתעכבות הארוכה
    ומקפיאת הדם על כיליון התשוקה ואיבוד היכולת לקשר חם ואמיתי.
    הניכור. כמה שהוא דומיננטי ומרושע. האובססיה לסקס (אובסקסיה?)
    מתוארת כאן כמפלט אחרון בעולמו הגווע של גבר משותק רגשית.
    האמצעים עימם מקווין מנסה להקים לתחייה את האמון באהבת האדם
    את עצמו גורמים שוב ושוב להתקף בושה. בושה אחת גדולה.
    סרט מתסכל, מכעיס, שובה, סוחף, חודר, חף מרחמים ויפהייפה.

    1
    Jess R ?
 

כתיבת תגובה

(חובה)