הניצוץ
The Shining

על פי ספרו של סטיבן קינג. סופר, אשתו ובנם עוברים לגור לבדם במלון מבודד למשך החורף. באותו מלון התרחש בעבר רצח מזעזע, ורמזים מטרידים מעידים על כך שההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה.

תאריך הפצה בארה"ב: 23/05/1980

13 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. מאוד מפחיד

    marksbro

    ומפחיד גם בלי זוועות וגור.

    וניקולסון מדהים.

    1
    THOR ?
  2. הרבה זמןשאני רוצה לראות, אבל אני ממש לא אוהב סרטי אימה

    huanito

    עד כמה הוא מפחיד היום?

    • לא הייתי קורא לו בהכרח מפחיד.

      העט המרקד

      מטריד מאוד לפרקים, וכמה סצנות גועל (שלא מדגדגות את השיא שיש לז'אנר להציע, אבל עדיין לא עושות כיף בבטן), אבל קיימים סרטי אימה מפחידים יותר.

      • huanito

        מטריד ברמה של התפוז המכני? מגעיל ברמה של חניבעל או שתיקת הכבשים?

        • לא דומה בכלל לתפוז המכני.

          Beetlejuice

          זה יותר כמו הצלצול- אימה פסיכולוגית שמייצרת אצלך הרגשה מוזרה ולא נוחה, רק עם יותר דם, אבל בלי gore כמו שתיקת הכבשים או חניבעל.
          צריך גם לקחת בחשבון שהסרט לא צלח לחלוטין את מבחן הזמן. הוא די התיישן, בקיצור. שזה גם פקטור- הוא לא יהיה מפחיד היום כמו פעם.

          • huanito

            מעולה, תודה רבה

  3. בימוי ומשחק מדהימים

    בנימין

    כמעט לא רואה סרטי אימה ובכל אופן נהניתי מאוד

    לטעמי התיישן מצוין, הוא אמנם לא הפחיד אותי מאוד, אבל קיבלתי את הרושם שהעניין הוא לא להפחיד אלא לשחק לך עם הראש ואת זה הוא הצליח לעשות

    ראיתי אתמול פעם ראשונה בנטפליקס
    אני קצת מבואס מזה שקראתי אחרי הסרט שיש גרסה ארוכה יותר משמעותית, שווה לראות פעם שנייה את הגרסה הארוכה?

  4. אפקטיבי.

    האביר הבהיר

    מאוד. עושה עבודה מעולה בלי יותר מידי ג'אמפ סקריס, בונה את המתח לאט ובתחכום, ובמלא בסצינות חזקות. משחק מעולה, בימוי מצויין. אחלה סרט אימה, שהתיישן טוב עד היום.

    ו..זהו, אני מניח? שזה קצת מאכזב. כשמדברים על הניצוץ מדברים יותר על "אחד הסרטים הטובים שנעשו אי פעם" ופחות על "סרט אימה מעולה שכנראה היה משתלב יופי באיזו רשימת טופ 10 של שנה אקראית". בשבילי זה היה עוד מקרה של סרט שכנראה הייתי נהנה ממנו הרבה יותר בלי ידע מוקדם, ללא התגית הכמעט בלתי אפשרית לנשיאה של מהסרטים הטובים ביותר.

    מה שכן, אני מניח שקצת יותר קשה להתרשם לאחר שיצאו כל כך הרבה סרטי אימה שהם מותחנים פסיכולוגים מעולים. הגיוני שהוא זכאי לטיעון המקל הקבוע על היותו אב ומורה דרך של המוני סרטים שיצאו אחריו וקצת עמעמו את הייחודיות שלו.

    1
    אדון האופל ?
    • מה שטוב ב"ניצוץ" הוא בעיקר מה שקורה ברקע

      יש סרט תיעודי על הסרט, "חדר 234", שהוא מסה מבולבלת ומבולגנת על מעריצי הניצוץ שבונים תיאוריות על גבי תיאוריות על מה הניצוץ באמת, שזה בערך כל דבר מהנחיתה על הירח ועד רצח עם של ילידים.

      כולם- או לפחות רובם- כנראה טועים, אבל הרושם שאתה יוצא איתו מהסרט הוא שקובריק ידע מה שהוא עושה. הדברים שהם מצביעים עליהם אף פעם לא מתגבשים למשהו קוהרנטי, אבל הם לחלוטין דברים קטנים שקובריק הבין מה שהוא עושה בהם. הארכיטקטורה הלא הגיונית של המלון, נניח – דבר שבסרט בימינו היה כנראה זוכה לטוויסט משל עצמו אבל פה נשאר רק משהו לתת מודע של הצופה שלא מצליח לנער את תחושת המחנק של כל הסיפור הזה.

      דווקא הסיפור והמשחק הם החלקים החלשים יותר. ג'ק ניקולסון לא יודע לשחק איש שפוי אם חייו יהיו תלויים בזה (אם כי ב"תנאים של חיבה" הוא עושה עבודה לא נוראית) וסיפור ההדרדרות האיטי שלו עובד פחות טוב בשל כך, אבל זה לחלוטין "סרט אווירה" שיותר מכל מוכיח שקובריק הוא שמוק נוראי שהתעלל בשחקנים ובשחקניות שלו על הסט – אבל באמת שהוא הביא רמה אחרת של יצירות לשולחן. לא תמיד יותר טובות או יותר מהנות. אבל בסטטוס משל עצמו.

      • זה באמת נשמע כמו תיאור מדויק

        האביר הבהיר

        של קובריק, וספציפית הכי מזכיר לי את אודיסיאה בחלל. הבטחון העצמי המוחלט בו קובריק עושה את כל מה שהוא עושה שם זה הדבר הראשון שעושה את ההבדל, וגורם לנו להיות משוכנעים שיש עומק בכל מה שקורה. סביר שדברים דומים שהיו נעשים על ידי במאי אחר היו מבוטלים בבוז, בלי לנסות להשקיע מחשבה נוספת.

        בנוגע למשחק: המשחק הטוב יותר הוא של האמא והילד, וגם של ניקולסון בשלבים בו הוא כבר לא אמור להיות שפוי. באמת מצאתי את עצמי בשלב כלשהו מהרהר בכך שהסרט אמור לתאר התדרדרות נפשית, אבל למעשה לא הצליח להציג את הדמות של ניקולסון כשפוי בשום שלב.
        אבל אני מסכים מאוד לגביי האווירה, שהיא בהחלט הדבר ביותר שהסרט בונה. בנוגע ל-'גורם לכל אחד להרגיש שיש כאן משהו', זה יכולת מדהימה שיוצרים רבים בטח היו כמהים לה, אבל למען האמת נשמעת קצת כמו להטוט ריק. אחיזת עיניים שגורמת לכולם להניח שיש כאן משהו, למרות שהיוצר עצמו לא יודע לומר מהו.

        • אצל קובריק לדעתי חוסר הנוחות הוא הפואנטה

          הוא לא ניסה ליצור חידה גדולה, אלא מלון מסויט. והדרך לשם עוברת בפרטים הקטנים.

        • היוצר לא צריך לדעת מה הוא רוצה לומר

          מקס

          הוא צריך לדעת אילו שאלות הוא רוצה להעלות אצל הצופה. ייתכן שזה הפילוסוף (בשקל) שבי מדבר, אבל להטיל זרקור קל שבקלים על נושא מסויים מבלי להיכנס אליו לעומק, ועדיין לגרום לו להרגיש נוכח, זאת יכולת מדהימה בעיניי. עוד לא ראיתי את הניצוץ, אבל אודיסאה בחלל לגמרי עונה על ההגדרה, וכנראה גם בארי לינדון (אם כי אליו הרבה פחות התחברתי). בכל אופן, אני שמח על הורדת הציפיות, נראה לי שזה יעזור לי לגשת לסרט בראש קליל יותר.

      • הוא גם שיגע את סטיבן קינג והיה מתקשר אליו בשעות לא שעות לשאול אותו שאלות מוזרות על האמונות שלו.

        Beetlejuice

        ויש פה אפילו נפח נוסף של שמוקיות כי התסריט של קובריק הדיח את התסריט המקורי שקינג הגיש לאולפן.

 

כתיבת תגובה

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)