אולי תצוגת המשחק הטובה של השנה.
גונר יהנסון פשוט מבריק, אמין, כובש ומדויק בכל תזוזה על המסך. איך בסצנה אחת בה הוא סה"כ מקבל כוס בירה הבחור מצליח להעביר הרבה, הרבה יותר.
מצטרפת אליו הבת של הבמאי המשחקת תפקיד משנה בסרט בדמות ילדה קטנה וחביבה המארחת ל'גיבור' המבודד חברה. איך 'אדם מבוגר משחק עם ילדה בבובות' נשמע כ"כ מקסים פתאום. (וחבל מלכתחילה זה נשמע כ"כ רע.)
מעבר לתצוגת המשחק המופלאה, גם הבימוי כאן יוצא מהכלל.
הסרט יכל ליפול לכ"כ הרבה מאוד מחוזות צפויים אך הוא תמיד נשאר אדיש למצב, לא מרביץ לצופה אלא מרפה בדיוק בשנייה הנכונה.
הסרט הזה הכל ביחד. הוא מרגש, קשה, מצחיק ועצוב. מעורר סימפתיה ורחמים.
מאשים את האנושות ולא שוכח גם להצדיע לה.
וכל זה לחלוטין מכפה על דמות מעט מוזרה של האישה הראשית בסרט.
איזה משחק של יהנסון.
סרט ממש טוב.
מצחיק איך אותו הסרט גורם לאנשים לראות דברים שונים לגמרי (טוב, אולי לא מצחיק ואפילו די ברור, אבל עדיין).
חשבתי שהסרט היה מאד חביב, אבל בעוד שאתה הרגשת שהוא נמנע מליפול למחוזות צפויים, לי הוא הרגיש צפוי מאד עד מועתק בחלקו. את סצינת הסיום לדוגמא יכולתי לנחש (ממש אחד לאחד) איפושהו בתחילת הסרט. מאד מאד שואב השראה מדרמקומיות אמריקאיות עצמאיות (הזכיר לי מאד סרטים של אלכסנדר פן), וההרגשה שיצאתי ממנה בסוף הסרט היא שאם הסרט הזה היה באנגלית, היינו אומרים שזה חיקוי בינוני של סרטים טובים יותר, מתאים יותר לצפייה בVOD, אבל העובדה שהוא באיסלנדית "מוכרת" אותו כסרט איכותי בהרבה ממה שהוא.
אני כן מסכים איתך שהנוכחות והמשחק של יהנסן הם פשוט מעולים ובהחלט משדרגת את הצפייה בתסריט (ולדעתי גם הבימוי) הבינוניים.
העלילה עצמה, אכן די צפויה. וזה לא כ"כ הפריע לי שהיה קל לנחש לאן העניינים התגלגלו בסופו של דבר.
מה שהופך את הבימוי לטוב, לדעתי, זה חוסר הצפיות שנמצא בו.
היה נורא קל להגיע ל'מחוזות הצפויים' של מקרים כאלו. אני מתכוון להתעלמות המוחלטת של הסובבים אותך, הבדיחות הבלתי נסבלות וההאשמות ההזויות רק כי אתה מאוד שמן.
אני חושב שהסרט עומד שם אבל לא לוחץ על הדוושה בניסיון נואש ומיותר להדגיש את הנקודה.
כן, מתעללים בו, אבל לא משתמשים בזה יותר מדי והסצנות לא מזעזעות כמו שיכלו להיות. (ז"א הן משעשעות. אבל רק בגלל שיהנסן מעביר לנו את זה כ"כ טוב ולא בגלל ההתרחשויות) וכמעט תמיד מגיע קונטרה- החבורה השנייה, למשל.
כמו רוב הדברים בחייו, הכל עובר ליד פוסי, כמעט אף פעם בסרט לא רואים איך אירוע כזה או אחר משפיע עליו, הוא פשוט תמיד ממשיך הלאה לקערת הדגנים הבאה.
גם שהוא כן מתפרץ, זה כ"כ מינורי והקאט מגיע מהר מהצפוי, כמו ברוב הסרט.
מאוד אהבתי את זה.
שוב, הדמות של הבחורה הייתה כתובה רע לדעתי, אך הבימוי הצליח להעלים את הבעיה הזאת כמעט לחלוטין. למי אכפת ממנה כי 'שפוסי בסביבה, האווירה רותחת.'
*כשהוא
נראה לי שדווקא "עד שהוא"
(ל"ת)
מעולה
אולי תצוגת המשחק הטובה של השנה.
גונר יהנסון פשוט מבריק, אמין, כובש ומדויק בכל תזוזה על המסך. איך בסצנה אחת בה הוא סה"כ מקבל כוס בירה הבחור מצליח להעביר הרבה, הרבה יותר.
מצטרפת אליו הבת של הבמאי המשחקת תפקיד משנה בסרט בדמות ילדה קטנה וחביבה המארחת ל'גיבור' המבודד חברה. איך 'אדם מבוגר משחק עם ילדה בבובות' נשמע כ"כ מקסים פתאום. (וחבל מלכתחילה זה נשמע כ"כ רע.)
מעבר לתצוגת המשחק המופלאה, גם הבימוי כאן יוצא מהכלל.
הסרט יכל ליפול לכ"כ הרבה מאוד מחוזות צפויים אך הוא תמיד נשאר אדיש למצב, לא מרביץ לצופה אלא מרפה בדיוק בשנייה הנכונה.
הסרט הזה הכל ביחד. הוא מרגש, קשה, מצחיק ועצוב. מעורר סימפתיה ורחמים.
מאשים את האנושות ולא שוכח גם להצדיע לה.
וכל זה לחלוטין מכפה על דמות מעט מוזרה של האישה הראשית בסרט.
איזה משחק של יהנסון.
סרט ממש טוב.
קצת פחות מעולה
מצחיק איך אותו הסרט גורם לאנשים לראות דברים שונים לגמרי (טוב, אולי לא מצחיק ואפילו די ברור, אבל עדיין).
חשבתי שהסרט היה מאד חביב, אבל בעוד שאתה הרגשת שהוא נמנע מליפול למחוזות צפויים, לי הוא הרגיש צפוי מאד עד מועתק בחלקו. את סצינת הסיום לדוגמא יכולתי לנחש (ממש אחד לאחד) איפושהו בתחילת הסרט. מאד מאד שואב השראה מדרמקומיות אמריקאיות עצמאיות (הזכיר לי מאד סרטים של אלכסנדר פן), וההרגשה שיצאתי ממנה בסוף הסרט היא שאם הסרט הזה היה באנגלית, היינו אומרים שזה חיקוי בינוני של סרטים טובים יותר, מתאים יותר לצפייה בVOD, אבל העובדה שהוא באיסלנדית "מוכרת" אותו כסרט איכותי בהרבה ממה שהוא.
אני כן מסכים איתך שהנוכחות והמשחק של יהנסן הם פשוט מעולים ובהחלט משדרגת את הצפייה בתסריט (ולדעתי גם הבימוי) הבינוניים.