ביקורת: המומיה

זה אמור להיות הסרט הראשון ביקום קולנועי חדש. היקום הזה לא מתחיל טוב

נגיד שאתם צריכים קייטרינג לאירוע כלשהו. אתם מוצאים מקום עם שפים מפורסמים ובעלי רזומה ‏מרשים, עיצוב ייחודי לכל מנה ותמונות מרשימות. עם כמה שזה נשמע טוב תאורטית, כנראה שלא ‏תזמינו ארוחה של שש מנות בלי לפחות ללכת ולטעום, אפילו רק את המתאבנים. אחרת אתם עלולים ‏להגיע לאירוע ולגלות שהמנה הראשונה רק נשמעה טוב, אבל בעצם יש לה טעם של משהו שנשאר ‏שבועיים בשמש ליד פח זבל, ושקוראים למנה הזאת "המומיה".‏

בחודש שעבר אולפני יוניברסל הכריזו באופן רשמי על "היקום האפל", יקום קולנועי שיאגד יחדיו ‏מפלצות מפורסמות. יש להם אפילו הצדקה היסטורית: בשנות ה-30 וה-40 הם הוציאו סרטים רבים ‏על מפלצות כמו פרנקנשטיין ואיש הזאב, שלאחר מכן נפגשו זו עם זו באותו הסרט ואפילו הלכו מכות ‏‏(משהו אומר לי שהקרב הזה לא נפתר בזכות האמהות שלהם). אבל עם כל הכבוד, ברור שהיקום ‏החדש הזה הוא לא מחווה לקלאסיקות של העבר, אלא עוד ניסיון לשחזר את הצלחת העולם ‏הקולנועי של מארוול. ובעוד הסרטים המקוריים היו סרטי אימה נטו, הדבר הכי מפחיד בסרט הזה ‏הוא כמה שהוא נוראי.‏

כבר מהרגע הראשון ברור שלא באמת הגעתם כדי לצפות ב"המומיה" אלא ב"היקום האפל, חלק 1". ‏ולא, אני לא מדבר על הלוגו המיוחד שהאולפן הציג רק בשביל סרטי היקום הזה בלי סיבה מיוחדת. ‏הדמות הראשונה שנראית בסרט היא לא המומיה או טום קרוז, אלא דווקא זאת של ראסל קרואו. אולי ‏אתם יודעים את מי הוא מגלם ואולי לא, אבל זה לא באמת משנה, כי התפקיד העיקרי שלו בסרט הוא ‏דוקטור לאקספוזיציה. הוא רק פה כדי לקריין, למסור לצופים פרטים שהם צריכים לדעת, ולהיות ‏חוליה מקשרת לסרטים הבאים.‏

מהאקספוזיציה של קרואו אנו מגלים שהמומיה הרעה היא הפעם אישה, נסיכה בשם אמנט ממצרים ‏הקדומה. זה טוויסט שיכל להיות מעניין, אלמלא המטרה היחידה שלו הייתה שהיא תהיה מומיה ‏‏"סקסית". כי אם "יחידת המתאבדים" לימד אותנו משהו, זה שכל אישה עם כוחות על-טבעיים חייבת ‏להיות לבושה כמו רקדנית בטן שהתגלגלה בבוץ. בגלל תאוותה לכח, אמנט נקברה בחיים במצרים, ‏אבל משום מה קברה הועבר לעיראק של ימינו. שם הוא מתגלה על ידי החייל רודף-הבצע ניק (טום ‏קרוז) והארכיאולוגית ג'ני (אנבל וואליס). וזה, כמובן, משחרר את המומיה, וניק וג'ני צריכים לעצור ‏אותה בעזרת מקגאפינים לפני שהיא תצליח להשתלט על העולם בעזרת כוח-העל שלה, שהוא "מה ‏שהתסריט מצריך כרגע", שכולל גם שאיבת כוח מאנשים בנשיקה. אוקיי, הדמיון של הסרט ל"יחידת ‏המתאבדים" מתחיל להיות קצת מטריד. ‏

אני יכול לכתוב לכם מניפסט שלם על למה כל סצינה בסרט הזה לא עובדת, אבל עדיף שנתמקד ‏בבעיות הגדולות. העיקרית שבהן היא שאין לו מושג איזה סרט הוא רוצה להיות. "המומיה" המקורי ‏היה סרט אימה, והגירסה עם ברנדון פרייזר מ-1999 היתה סרט הרפתקאות קומי. המומיה 2017 לא ‏מרגיש כמו הרפתקה, אלא פשוט מעבר בין סצינת אקשן גדולה ורועשת אחת לזאת שאחריה. מדי ‏פעם הוא מנסה להיות סרט אימה בעזרת כמה הקפצות זולות. ברגעים אחרים הוא מנסה להיות סרט ‏קומי בשיטה מעצבנת שהוא גונב בלי בושה מ"זאב אמריקאי בלונדון". בתור הסרט הראשון ביקום ‏הקולנועי הזה, אני מניח שהסרט אמור להכתיב את הטון של הסרטים הבאים, אבל אם לשפוט על פיו ‏הסרט הבא ביקום הזה יכול להיות כל דבר בין קומדיה רומנטית לסרט סלאשר.‏

כל השינויים האלה בטון מבלבלים גם את טום קרוז, שאני לא זוכר מתי ראיתי אותו כל כך אבוד בסרט. ‏מה שמרשים בקרוז זה שגם בגיל ‏‎55‎‏ הוא מקפיד להשתתף בעצמו בסצינות פעלולים, הפעם בסצינה ‏מרשימה בתוך מטוס מתרסק שאותה ראיתם בכל טריילר. הבעיה היא שזו סצינת האקשן היחידה ‏שנראית אמיתית. סצינות האקשן האחרות יכולות להיות מתוארות כולן כ"טום קרוז בורח מדברים", בין ‏אם זה בריצה, נהיגה או שחייה. בסרטים אחרים קרוז במיטבו בקטעים כאלה, אבל כאן הסצינות ‏האלה כל כך מבולגנות, מכוערות ומסיחות דעת שהן "בולעות" את הכוכב של הסרט.‏

סרט כושל אחד הוא רק סרט כושל אחד; במקרה של "המומיה", קשה להאמין שהסרט הזה לא יפיל ‏איתו יקום שלם. אפילו לפני שהסרט הראשון הוקרן על מסך, יוניברסל היו כל-כך בטוחים שהיקום ‏הזה יצליח שהם החתימו שחקנים מפורסמים כמ ג'וני דפ וחווייר בארדם לגילום מפלצות שונות ‏בסרטים עתידיים. הם כנראה גם הניחו שהסרט הזה יצליח אם אנשים יראו את טום קרוז על ‏הפוסטר. אך למרות שלקרוז היו הצלחות בעבר עם משימות בלתי אפשריות, להציל את הסרט הזה ‏היא לא אחת מהן. "המומיה" הוא מבולגן, רועש, מבלבל והכי גרוע – מנסה להיות כל מיני דברים ‏שונים בבת-אחת, ונכשל בלהיות כל אחד מהם. במקומכם הייתי מוותר על המתאבן הזה ועובר ‏לאירוע אחר. כל אירוע אחר.‏