ביקורת: רצח באוריינט אקספרס

סיגליות הן סגולות, שושנים הם אדומים, מה לעזאזל יש לקנת' בראנה על הפנים.
שם רשמי
רצח באוריינט אקספרס (2017)
שם לועזי
Murder on the Orient Express

"רצח באוריינט אקספרס" הוא סרט חמוד כזה. אתם יודעים, סרט שכיף לצפות בו אבל אין כל כך הרבה מה להגיד עליו.

סרט כזה שאף אחד לא יסבול מהצפייה בו, אבל לא בטוח שהוא יישאר בזיכרון עד לסוף השנה המתקרבת אלינו.

סרט שהוא רימייק, אבל לכאורה לא, כי בעצם הוא עיבוד ספרותי חדש לספר והרי סרטי "ההוביט" לא היו רימייק ל"הוביט" המצוייר אז האם זה באמת הוגן להגיד ש"רצח באוריינט אקספרס" הוא רימייק?

סרט שמתחיל בלי שום סיבה נראית לעין בכותל המערבי. או במה שאמור להיות הכותל המערבי, כי אם הייתם בכותל המערבי מאוד קל לזהות שזה לא הכותל המערבי, אז הוא בעצם מתחילים בכותל המערבי לאנשים שלא היו בכותל המערבי ולאנשים שכן היו בכותל המערבי הוא מתחיל בכותל יפה מאוד. אין סיבה משמעותית, אגב, שהוא מתחיל בכותל המערבי.

סרט על הרקול פוארו, הבלש הבלגי המפורסם של אגתה כריסטי. אבל סרט שמציג את הדמות בצורה כזאת שמעריצים אדוקים של הדמות והסיפור עלולים להזדעזע מהגילום של פוארו, מכיוון שהוא קצת מאוד מנותק מהדרך שבה אגתה כריסטי דמיינה אותו, ובייחוד עלולים להזדעזע מהשפם הממש ממש ממש מגוחך שלו. וכן, השפם של פוארו תמיד מתואר כמצחיק אבל לא עד כדי כך מגוחך. בסרט, השפם של פוארו נראה כאילו הדביקו את מסילות הרכבת לפניו של קנת' בראנה. כאילו חתול שמת לפני כמה שנים התיישב לו על פנים. כאילו מישהו השתמש בפנים שלו כדי לנקות את הרצפה למשך כמה חודשים והוא לא טרח לנקות את הפרצוף שלו מאז. בקיצור, מדובר בשפם טיפשי. ולמרות זאת, גילומו של הבלש על ידי קנת' בראנה הוא דווקא החלק הטוב ביותר בסרט. בשלב כלשהו אפילו מתרגלים לשפם.

"רצח באוריינט אקספרס" הוא סרט שמספר על תעלומת רצח על רכבת בשם האוריינט אקספרס (מדי פעם יש אמת בפרסום). הספר עליו הסרט מבוסס מפורסם יותר בזכות פתרון התעלומה שלו מאשר כל דבר אחר, אבל איכשהו לתחושתי דווקא את החלק הקריטי הזה הסרט קצת ממסמס כי נראה שהוא נהנה יותר סתם מלשהות ברכבת מאשר בהצגת התעלומה או הפתרון שלה בצורה ברורה או מעניינת.

זה סרט שקנת' בראנה ביים, ומה באמת הקטע של קנת' בראנה בשנים האחרונות? מה החוליה המקשרת בין "תור", "משחקי בילוש", "סינדרלה", "רצח באוריינט אקספרס" וכל עיבודי המלט הישנים שלו? אני דווקא מחבב את רוב הסרטים שהוא עושה בתקופה ההוליוודית המוזרה שלו, אבל האם הוא לא רוצה ליצור סרט באמת גדול עוד פעם במקום עוד פרויקט מסחרי? האם הוא מרוצה משרשרת הסרטים הבינוניים שבהם החן שהוא מביא עם הבימוי שלו מעלה אותם מדרגה אחת מעל "בינוני" אבל עוצר בערך שם?

סרט כזה שאתה נדהם מצוות השחקנים המפוצץ שגיבשו בשבילו: קנת' בראנה, מישל פייפר, ג'וני דפ, וילם דפו, דייזי רידלי, פנלופה קרוז, ג'ודי דנץ', ג'וש גאד ולחובבי המילטון גם לזלי אודום ג'וניור. ואחרי שאתה מתרשם מסוללת הכוכבים שהגיעה, אתה קצת מתאכזב שרובם לא ממש מתאמצים להפגין את כישורי המשחק שלהם: זה סרט שבו אתה תוהה האם מישהו נזכר להעיר את פנלופה קרוז בין הטייקים, האם ג'ודי דנץ' לקחה את התפקיד בשביל לראות כמה מינוס מאמץ היא מסוגלת להשקיע בתפקיד ולמה בכלליות ג'וש גאד ממשיך לצוץ בסרטים ולא נשאר בתאטרון, שזה בבירור המקום בו הוא מוצלח?

סרט שאתה נדהם שבנוסף לבראנה, פייפר ודפו השחקן הבולט לטובה הבא בקאסט הוא בכלל ג'וני דפ – כאילו מישהו הזכיר לו שהוא שחקן למחייתו ולא "אדם ששם איפור על הפנים ועושה פרצופים מצחיקים".

סרט שיש שם סצנה שבה דמות כלשהי דורכת על חרא וזה מפריע לה, אבל לא בגלל שהיא דרכה על חרא – מה שמפריע לה זה חוסר האיזון בין הנעליים שנוצר מהמצב. אז היא דורכת על חרא גם עם הנעל השנייה, ואני מניח שזאת בוודאי מטאפורה מאוד נוחה על סרטים מסוימים, ואולי אפילו על הסרט הזה.

סרט שמחפש דרכים להכניס חיים ואקשן וטוויסטים לתוך סיפור ישן שעבד בפני עצמו ומדי פעם קצת הולך לאיבוד בכל ההמולה שהוא מכניס לתוך הסיפור הדי ישיר במקור, וכנראה שהיה עדיף לו אם הוא היה מוותר על חלק מהפיתולים הללו.

סרט שלקראת הסיום הולך קצת לאיבוד משלל סיבות שהן, ולמרות שאני מעריך את הרעיונות מאחורי הסיבות הללו הן עדיין פוגמות בסרט במבחן התוצאה הסופית וגרמו לי לצאת מהסרט קצת פחות נלהב מהסרט ממה שהייתי במהלכו. מצד שני, הוא כן סרט שיצאתי ממנו מהורהר על סוגיות שהסרט מעלה אז אפשרי שהוא עשה את שלו.

נו, זה.. "רצח באוריינט אקספרס" הוא סרט שאפשר לצפות בו בקולנוע וליהנות, אבל אולי צפייה ביתית תחמיא לו יותר. סרט בינוני שרוב המבקרים מרימים עליו את האף אבל הוא בסך הכל מעביר את הזמן בנעימים. בקיצור, נו, סרט חמוד כזה. אתם יודעים איך זה, אין הרבה מה להגיד עליו.