בלתי שביר

שם רשמי
בלתי שביר
שם לועזי
Unbreakable

במקור: Unbreakable
תסריט ובימוי: מ. נייט
שיאמאלאן

שחקנים: ברוס וויליס,
סמואל ל. ג'קסון, רובין

רייט-פן

לפני הכל, אני מוכרחה להתוודות: לא ראיתי את "החוש השישי"!
זו הצהרה קריטית כי שני מלווי המסוקסים (כן, ההם מ"יעד סופי") כן ראו, ולכן היו להם ציפיות מסוימות מהבמאי ההוא עם המשפחה שיש לה מסולת (והבמאי ההוא וכו' גם מופיע בסרט בתפקיד קטנטן). ומכיוון שהיו להם ציפיות מסוימות מאוד, הם טענו שהסרט איטי. מאוד.

אה כן, מאוחר יותר באותו יום, וכפתיחה לשנה החדשה (עכשיו אתם יודעים בדיוק מתי ראיתי את "בלתי שביר"), ראיתי את "2001: אודיסיאה בחלל".
טוב, אז בהשוואה ל-2001 (סליחה ומחילה מכל אלו ששונאים השוואות בביקורות) "בלתי שביר" הוא מרוץ פורמולה1.
2001 נפתח עם 3 דקות של מסך שחור! ב-2001 לא קורה כלום!

אהמ.. התאפסתי.

"בלתי שביר" נפתח בנתונים סטטיסטיים על אספן הקומיקס הממוצע, וזה הדבר הראשון שיציינו כל אלו שכבר ראו את הסרט.
כי הסרט הזה הוא לא רק ברוס וויליס המסוקס (מה קרה לגברים היום, תגידו לי?). "בלתי שביר" הוא התפר הלוגי שבין עולם הקומיקס למציאות.

"בלתי שביר" הוא על עולם עצוב. הוא על אנשים שמנסים להגשים את עצמם, אנשים שלא יודעים שהם יכולים להגשים את עצמם. "בלתי שביר" הוא על אנשים שמנסים ליצור את מה שהינם (ועכשיו אני אבקש סליחה ומחילה על הפליטה השניצקליינית).

הדמויות ב"בלתי שביר", הן עדינות. מהלכות על חבל דק.
אפילו וויליס חביבנו (והוא אגב, בחירה מעולה לתפקיד, במיוחד אחרי שהוא שרד את כל סרטי "מת לחיות"), מוצג כדמות מבולבלת ופגיעה.
וויליס הוא דיוויד דאן, העובד כאיש אבטחה, לאחר שקריירת הפוטבול שלו נקטעה. חיי הנישואין שלו לאודרי (היא "הנסיכה הקסומה". לא ידעתי שנסיכות יכולות להזדקן כל כך!) הם על-הפנים, והסרט אפילו לא מנסה להתפלסף בשאלת ה"למה", אלא מציג את המצב כמות שהוא. נהדר, מבחינתי.

ואז הוא מעורב בתאונת רכבת, וכמו שהטריילר כבר דיווח לנו – מתברר שוויליס הוא הניצול היחיד.
ואז בא מישהו (סמואל ל. ג'קסון בתספורת של שלמה בראבא) ומעלה תיאוריה למה דווקא וויליס שרד. לא, לתיאוריה שלו אין קשר ל"מת לחיות".
וויליס ואשתו, כדרכם של מבוגרים, סקפטים ומנסים לדחות את התיאוריה בכלים הלוגיים המוכרים להם.
הילד שלהם דווקא מתלהב, כדרכם של ילדים. ילדים הרי צריכים את האישור שאבא שלהם הוא "הכי שווה" מכל האבא'ים. הסצינה בה ג'וזף (זה שמו של הילד) מכוון אקדח כלפי אביו, במטרה להוכיח לו את צדקת דבריו, מרשימה במיוחד.

דווקא בגלל ש"בלתי שביר" הוא קו התפר שבין המציאות הקומיקסית למציאות ה"ריאלית", הוא יכול להתחמק מקלישאת "הכוח" (לא "The Force"): אותו גיבור שקיבל את כוחותיו המיוחדים לאחר שחפץ חשמלי כלשהו נפל לאמבטיה בה התרחץ.
"בלתי שביר" מתעלם מקלישאות מגוחכות כאלו. כמו "אקס-מן", גם הוא מקבל את קיומם של אנשים שונים כמציאות בשטח (מוטציה של הטבע?), אם כי בניגוד ל"אקס-מן", "בלתי שביר" נשאר בגבולות הריאליה: לדמויות שלו אין סופר-כוחות מיוחדים.

Saint Security וויליס (מצוייד ב"גלימת" מעיל גשם בצבע ירוק-קיא) פותר בעיות בצורה מודרנית וחינוכית: הוא קורא למשטרה.

אחד הדברים שהכי חרו לי בסרט הוא אופן הצגת הקרבנות: צילומים דרמטיים של נשים יושבות וידיהן כפותות כלפי מעלה, כמו מתפללות לעזרה ורחמים.
אני לא טוענת שהבמאי שוביניסטי. אני רק אומרת שזה הפריע לי. כאילו שכל מקרי הפשע כרוכים בהצלת נערות במצוקה.

"בלתי שביר" הוא אמנם סרט איטי במקצת, אך לטעמי זה הקצב שמתאים לו. נכון, היו כמה רגעים (שניים, אם אתם שואלים) בהם חשבתי שהטריילר היה יותר טוב, אבל בשורה התחתונה הוא סרט שבנוי בצורה חכמה ויפה, והוא מפתיע. לא אותה הפתעה קלישאתית מסוג "התברר שהכדור לא פגע בו, והוא בעצם חי וחזר אל אהובתו". פשוט מפתיע.

לינקים: