ביקורת: שכנים

סרט מעניין וחכם על התבגרות. עם פלוצים, סמים ודילדואים
שם רשמי
שכנים
שם לועזי
Neighbors
סרט מס' 1 בסדרת שכנים

‏"שכנים" הוא סרט כל כך וולגרי, כל כך נמוך וכל כך מצחיק שאם אתה (אתה במובן אני) רק מנסה ‏לדבר עליו ברצינות אתה עלול להישמע כמו איזה חתיאר ממושקף שלא הבין את הקטע. אתה ‏ברצינות הולך לדבר על הרלוונטיות לחיים של סרט שכולל קרב דילדואים? לכו תצחקו עם החבר'ה ‏ועזבו אתכם מבלבולי מח. הסרט הזה ממש, אבל ממש מצחיק, יאללה ביי.‏

אבל הוא לא רק זה. באמת. כמה ש"שכנים" מנסה לשכנע אתכם שהוא כאן רק בשביל הדאחקות, ‏איפשהו מתחת לבדיחות מתחמקות לה איזו אמת קטנה או שתיים. ולפני שאתה יודע ‏מה עבר עליך אתה מגלה שזה בעצם אחד הסרטים הכי נוגעים ורלוונטיים לחיים שראית כבר ‏הרבה זמן.‏

נקודת הפתיחה: בשכונה פרברית עומדים שני בתים.זוג צעיר בורגני-לייט עם תינוקת מגלה ‏שהדיירים החדשים בבית השכן הם חברי אחוות סטודנטים ישר מקומדיות הקולג' הפרועות ‏ביותר, עם כל מה שזה אומר – מסיבות עד אור הבוקר, חומרים משכרים מכל הסוגים, ריכוז ‏מסוכן של הורמונים, ובעיקר הרבה רעש. אז ההורים המהוגנים מבקשים מהצעירים המופרעים, ככה ‏בנימוס, להנמיך. והצעירים הפרועים מבקשים מהזוג, ככה בנועם, ללכת לחפש את החברים שלהם, וכך ‏מתחילה מלחמה שהולכת ומסלימה. זאת היתה יכולה להיות קומדיה אמריקאית אופיינית, עם בן סטילר בתור הבוק המבוגר, נגיד. אבל הסימן הראשון לכך שזה לא המצב הוא סת' רוגן. זה שסת' רוגן ‏משתתף בסרט עם הרבה סמים ובדיחות גסות, זה רחוק מאוד מלהיות מפתיע; החלק המפתיע הוא שרוגן ‏מייצג את הצד של הבורגנים המהוגנים. והיפה הוא שגם הוא עצמו לא יודע איך לעזאזל הוא הגיע ‏לשם.‏

סת' רוגן הוא פני הדור. טוב, דור מסוים. פלח מסוים של הדור, דור שטותניק ובטלן שמתעניין בעיקר בגראס ‏ובפורנו. רוגן גילם את האחויה הידידותי בכמה וכמה סרטים, שאחד העיקריים שבהם היה ‏‏"‏Knocked Up‏" (זה שקיבל בארץ את שם הבכיה לדורות "הדייט שתקע אותי"). שם, הסטלן ‏הסדרתי הזה נאלץ להתמודד עם העובדה שהוא עומד להיות אבא, ועם הרעיון המשונה של זוגיות וכל הבעיות הנלוות אליה. ‏אחרי הסרט המצליח ההוא, ג'אד אפטאו, המנהיג העשוי ללא חת של החבורה ששלטה בקומדיה ‏האמריקאית לפני כמה שנים, החליט שהדרך הנכונה להמשיך היא לעשות את "הכל יחסים" – סרט ‏על בעיותיהם של עשירים יבבניים בני ארבעים שמתים מפחד מהמחשבה שהם עלולים לאבד את ‏האייפד השלישי שלהם. זה היה סרט מדכא ומעצבן. בינתיים, מתברר שכמה מבני החבורה ‏הקבועה של אפטאו המשיכו בלעדיו, ויצרו את "שכנים" – שצריך להיחשב, לפחות ברוחו, להמשך ‏האמיתי של "‏Knocked Up‏". נכון שסיפור הרקע והשמות שונים, ולרוגן יש בסרט בת זוג אחרת ‏‏(רוז ביירן המצוינת), אבל בעצם הסרט הזה ממשיך מאותה הנקודה שבה "‏Knocked Up‏" הפסיק. אחרי ‏שהתמודד עם זוגיות ועם לידה, עכשיו רוגן צריך להתמודד עם אחת התוצאות הקשות ביותר של ‏לידה: תינוק, והאחריות שמגיעה איתו. ואגב כך הוא מגלה לחרדתו שבמלחמה הבין-דורית הוא נמצא עכשיו בצד שמבקש שקט בין שתיים לארבע ולא לדרוך על הדשא.‏

קומדיות על הורות יש הרבה. בדיחות על תינוקות שמשתינים על אבא ואוי כמה שהם בוכים כל הזמן יש כמו זבל (אם כי הסרט הזה בהחלט מציג כמה מהרגעים הכי מביכים והכי לא-‏מדברים-על-זה של הורות לילד קטן, ועושה את זה באופן מזעזע מהסיבות הנכונות). הסרט הוא לא על התינוקת, שהיא די סימפטית: הקושי האמיתי של ‏הדמויות של רוגן וביירן כאן הוא ההתמודדות עם העובדה שהם נאלצים להיות מבוגרים. רק בגלל ‏שיש לנו ילדה זה לא אומר שהחיים שלנו נגמרו, הם אומרים לעצמם שוב ושוב. אנחנו עדיין ‏מגניבים, אנחנו עדיין יכולים לעשות סקס ולצאת למסיבות ולעשן ולשתות באחריות. אבל להגיד זה ‏קל, לעשות את זה באמת זה קשה.‏ ואנשי האלפא גמא דלטא או ווטאבר שבדלת ליד רק מזכירים להם את כל הדברים שהם הרגע היו, אבל כבר לא.

ילדי הקולג' הצעירים והפרועים מונהגים על ידי זאק אפרון המושלם. באמת, בלי ציניות. אפרון ‏לא רק הפך כשלא הסתכלתם מילדון דיסני לפסל שעצם קיומו פוגע בדימוי העצמי של כל גבר ‏שנמצא בסביבתו, הוא מבצע מושלם את תפקיד נער הקולג' שלוקח את המסיבות וההתפרעות ‏ברצינות של משימה מקודשת.

הסרט הזה לא היה אמור לעבוד. העלילה נעה קדימה בקירטועים: משפט אחד או שניים, לפעמים די מאולצים, משמשים אותנו בכל פעם כתירוץ כדי להגיע אל הסצינה המצחיקה הבאה. הוא גם נורא לא אחיד: הוא משתולל בין ריאליסטיות יחסית לרגעים שנראים כאילו הם לקוחים מסרט מצויר, ודמויות שרק הרגע היו שטות מוחלטת פתאום מקבלים איזו סצינת דיאלוג שהופכת אותם לדמויות מלאות ומעוררות הזדהות. כל זה בטווח של דקות בודדות מאנשים שעפים על התקרה ובדיחות על בולבולים. אבל הסלט הזה עובד. הוא מצחיק מספיק ומעניין מספיק כדי לגרום, לפחות לי, לשכוח מקוהרנטיות ואחידות הטון.

וחוץ מזה, עזבו את כל החפירות, לכו לראות את זה, זה סרט נורא מצחיק.‏


פורסם במקור בוואלה